אלפינה

הכול התחיל בבית קפה קטן.

אדם אחד לבדו, כוס קפה לצדו וקול שמקורו לא ידוע.

האם ספרים רבים מתחילים בבית קפה קטן, אדם אחד לבדו, כוס קפה לצדו וקול שמקורו לא ידוע? אולי, ואולי ישנם אדם או אישה המטילים בו ספק, באותו קול המהדהד בם. אולי הם נרתעים או מנפנפים אותו לדרכו בחיוך סלחני המהול בביטול.

בעבורי הקול הזה היה כמעט הכול, ובעקבותיו יצאתי למסע, מסע שהרחיק אותי מאהוביי, מסע שקירב אותי אליהם יותר מאי-פעם, מסע נטול זמן, נטול גבולות, לעתים נטול היגיון, לפחות אותו היגיון שהורגלנו בו, מסע בן ארבע-עשרה שנה, משא ומסע, וממנו נולד הספר – אָלַפִּינָה.

 

הספר טומן בחובו סיפור מסע, מחקר מדעי מתוקשר, וידוי אישי ואמירה חברתית. אני בטוח שאוהבי הסיפורים ומבקשי האינטימיות המרגשת ימצאו בין הדפים תערובת נאה שתביאם על סיפוקם, וחובבי המסעות הנלהבים ישמחו לארוז את תרמילם ולשוטט בין המילים והשורות עטופים בעשן מדורות ומלווים בטקסי שמאנים ובאמונות רחוקות. מרפאי הדור ומטפליו, ובוודאי גם החולים עצמם, ימצאו עניין רב במידע המתוקשר המופיע בספר, מידע בנושא נגיפים ככלל ונגיף ה-HIV בפרט כדוגמה. ישנם מי שייתכן וירחיקו את המידע מהם והלאה, אך אלו שאליהם עורג לבי יניחו לאמיתות המתוקשרות בספרי לחלחל אל הווייתם ולהדהד בתוכם, ומתוך כך, אולי גם להתמזג עם ידיעותיהם לכדי תובנה אחת שלמה.

 

לי די בכך שמילותיי יחלחלו אל הסדק שבין אלו לבין אלו, ינבטו ויהיו לעץ שילדינו ונכדינו יקטפו את פירותיו וישבו בצלו.