נייר ברוח

א

 

בחוץ היה חם. עדיין מוקדם בבוקר וכבר מאוד חם וכאילו זה אינו מספיק, גם לח. מאוד לח, בסביבות שבעים וחמישה אחוזי לחות. מולו, בסקאלת מד החום בשעון ריצד וצוין המספר שלושים וארבע מעלות צלסיוס והמכונית שבה נהג נעה באיטיות בעקבות השיירה הארוכה, שהשתרכה לפניו במעלה הדרך. הוא הציץ בשעון שבלוח המחוונים וחשש החל להזדחל אל נבכי מחשבתו פן יאחר לכנס. הוא ניסה להסיח את האפשרות הזו מדעתו ושינה את תחנת הרדיו, וקטע ויכוח טרחני בין שני מומחים לענייני משפט בנושא חזקת החפות של אנשי ציבור אשר הוגש נגדם כתב אישום ומשפטם טרם הסתיים. הוא לא גילה בנושא זה שום עניין ועבר לתחנה אחרת, בה ניגנו מוזיקה עדכנית וצרחנית שבוצעה על ידי להקה טרנדית. הוא סלד מהתוצרים שהיא הפיקה. מבטו הוסט ימינה וכבר יכול היה להבחין במבנה בית החולים 'פוריה', שסימן עבורו כי הוא כבר מצוי בפאתי העיר טבריה, אליה יגיעו הוא ושאר חברי הנהלת חטיבת המרכז בחברת התקשורת הגדולה, 'נתיב', לסיכום שנת הפעילות השוטפת והצגת תוכניות העבודה לשנה הבאה. ידו חזרה לגשש אחר תחנה אחרת ברדיו עד שעלו צלילי השיר 'היא עוזבת את הבית' של להקת 'הביטלס', אשר בעיניו זה השיר היפה ביותר של להקה זו. קולו הצטרף וליווה את השיר ומצב רוחו השתפר לאין שיעור.

הוא הוריד את הצלון של המכונית והביט במראה. בפניו זעקו ובלטו כישלונותיו בגילוח הבוקר; חתך אלכסוני מעל השפה העליונה ופצע רחב בסמוך לתנוך אוזנו הימנית. הדמות שבראי לא מצאה חן בעיניו וניסיונותיו לחקור את הסיבות, נכשלו.

הנוף מימינו ומשמאלו נראה צהוב ולאה וכל שירי ההלל על טבריה והגליל המוריק לא ניכרו בתוצאות הקשות של חורף שלישי לעצירת גשמים ובצורת מתסכלת. גם הכנרת, פאר יצירת הטבע, הצטמקה, התייבשה ונסוגה מטרים אחדים מהחופים המפורסמים שלה, ונראתה מבוישת כנערה שנגזרו מחלפותיה. מה הטעם לבחור בטבריה בעת הזו כמקום לכינוס זה, הרהר לעצמו. בעיניו עדיף היה לעשות זאת באחד ממלונות היוקרה בסמוך לחוף הים במרכז הארץ, ואז יוכל אולי לשלב זאת גם עם ההנאות שמספקת העיר הגדולה. המכונית גלשה במורד ובעיקול הפונה לשורת המלונות הוא בלם קמעה ותר בעיניו אחר חניה הקרובה למלון שבו יתאכסנו בשלושת הימים הקרובים. לשם מה לעזאזל מילאתי את המזוודה? חשב, בעודו גורר אותה בחום המעיק, כאשר הוא צועד באיטיות ומשתדל להימנע מהזעת יתר, שקלחה לאיטה ממצחו, וחרשה מבעד לעדשות משקפי השמש ועד לחתך מעל השפה שהציק לו ממלחי הזיעה.

 

מיזוג האוויר בלובי המלון השיב מעט את נפשו והוא ניצב שם במלוא קומתו וסקר במבטו את חלל הלובי וכשלא זיהה אף אחד מחברי ההנהלה, התקדם לדלפק הקבלה, שם הזדהה וקיבל את מפתחות חדרו בצירוף מספר מסמכים, שחלקם פרסמו וקידמו פעילויות אחדות במלון כמו סאונה, ספא ופירוט טרחני של סוגי העיסויים. הנותרים היו של החברה, שבה עבד כמנהל אגף השיווק והשירות, וכללו את סדר היום של הכנס ואת לוחות הזמנים שלו, וכן את האפשרויות העומדות בפני סגל המנהלים להנעים את זמנם הפנוי במגוון אופציות כמו חדר כושר, הופעות של אומנים, שיִט מאורגן על הכנרת וטיולי ערב מודרכים בעיר ובסביבה.

החדר היה מרווח דיו והוא קיווה כי שובץ בו יחד עם מוטי עטר, שהיה מהבודדים בהנהלת החטיבה שחיבב, מצא איתו שפה משותפת והייתה לו יכולת להתבדח ולהשתעשע בחברתו. הוא מיהר להסיר את חולצתו, שכתמי זיעה הופיעו עליה, והציץ בדמותו במראה הגדולה מעל השולחן. נדמה היה לו כי הוסיף לאחרונה קילוגרם אחד או שניים והחליט שעליו לחזור להתאמן בחדר הכושר באינטנסיביות רבה יותר ולהשיל אותם במהירות. אמנם בקרוב ימלאו לו שלושים וארבע אבל הוא נוכח לגלות שלעלות קילוגרם זה דבר קל וגם טעים, אולם המסע להוריד קילוגרם כרוך בהשקעה של שעות רבות של ריצה והנפת משקולות. הוא העביר את אצבעותיו בשערו החום בהיר וניסה לאתר בו שערה לבנה ולא צלח. גמלה בלבו ההחלטה לחטוף מקלחת ריענון.

הוא התעורר בבעתה, מנסה להכיר היכן הוא וקלט כי צלצול הטלפון הטורדני היה הגורם לכך. הוא הושיט באיטיות גמלונית את ידו לאפרכסת והצטרד.

'הלו.'

'היי איתמר,' זיהה את קולו של עטר, 'איפה אתה? כולם פה בלובי וליפצ'וק תכף יראה שאתה לא כאן.'

'אני כבר יורד,' פלט איתמר כעוס ומיהר להעלות חולצת טי שרט שחורה מעל ראשו, סנדלים תנ"כיות על רגליו וגרר את עצמו למעלית.

חבריו להנהלת החטיבה — שכללו בהרכבם גם שתי נשים: מנהלת משאבי אנוש ומנהלת של אחת מחמש יחידות השטח — ישבו מקובצים בשלוש קבוצות, שקועים בכורסאות הנוחות של המלון, ולגמו משקאות קרים כדי לצנן את עצמם מהלהט הטברייני המעיק. קבוצת המקורבים למנהל, ליפצ'וק, הסתופפה סביבו, מביטה בו בעיניים מעריצות ומחכה למוצא פיו. קבוצת מנהלי יחידות המטה, שגם הוא נימנה עליהם, וקבוצת מנהלי יחידות השטח, שבמסגרת הזו נחשבו לפחות מיוחסים בהיררכיה החטיבתית. הוא ניסה להיטמע בתוך קבוצתו, אולם הבין כי נקלט בעיניו הסוקרות של מנהל החטיבה.

'בלכר,' הרעים בקולו, 'שוב איחרת?'

ליפצ'וק המתין מעט לתשובתו של איתמר וכשזו לא הגיעה מיהר להכריז:

'זה יעלה לך בסיבוב משקאות לחברים, כך אולי תלמד, דרך הכיס, שלא מקובל אצלנו לאחר.'

איתמר חשב לעצמו שהפעם יצא בזול ולאחר שאיתר בעיניו את המלצר, סימן לו בידו כי ייקח הזמנה מהחברים ויגיש אליו את החשבון. עטר, ידידו נמוך הקומה, הכחוש, השחרחר, מתולתל השיער והנמרץ, הביט בו כמתנצל, והוא שלח אליו מבט מרגיע וליווה אותו בקריצה. מערכת היחסים בינו לבין מנהל החטיבה היו מורכבים וסבוכים. בעוד הם מתעבים איש את רעהו, הם נאלצו לעבוד יחד והתוצרים המשותפים שלהם היו מעולים וזכו להערכת הנהלת החברה בכלל והמנכ"ל בפרט. ליפצ'וק היה קצין לשעבר, שלא הגיע בשירותו הצבאי לרמות הפיקוד הגבוהות וסיים את שירות הקבע בדרגת רב סרן, אבל הביא מהצבא לעבודתו האזרחית את כל מה שרע בצבא: משמעת קפדנית, משטמה למי שחולקים על דעתו, שיטת הפקודות, ריגול אחר העובדים הכפופים לו, דיווח ובקרה ברמה מוגזמת והיעדר הומור. איש ממוצע קומה עם כרס בולטת, קירח וקרחתו מוקפת בשיער לבן, פנים עגולות, שבתוכן נטוע זוג עיניים כחולות וקרות להחריד. חנפנות מסבה לו הנאה ובדיחות אינן מצחיקות אותו. תזמין אותו לבירה והוא מסופק וקמצנות אינה זרה לו.

הערב החל יורד על עולמו של איתמר ובעוד חבריו מזמינים סיבוב שתייה נוסף, הוא אותת למלצר באצבעותיו את הספרות של חדרו — שתיים, אחת, שתיים — לצורך החיוב והוביל את עצמו אל מחוץ למלון. החום והלחות הציקו לו אך הוא העדיף אותם על פני תחושת הקבס שתקפה אותו בלובי המלון. החנפנות הייתה זרה לו והתנזרותו ממנה היוותה מעצור בקידום המקצועי, לו היה ראוי. נוסף לזה הוא נמנע בעבר מלהתבוסס בפוליטיקה הארגונית שבתוך החברה והחמיץ כתוצאה מכך לפחות בהזדמנות אחת מינוי ודאי לסמנכ"ל. לעיתים הרהר בהחמצה זו אולם תמיד חזר לאותה מסקנה, או שיקבלו אותי כמו שאני או שאשאר במקומי. אין באפשרותי להשתנות ולהתאים את עצמי לרצונות של אחרים, שאינם עולים בקנה אחד עם האופי שלי, סיכם לעצמו. הוא פסע באיטיות ונחבא בכל צל מזדמן מהשמש הקופחת ומחשבות על אופן הצגת תוכנית העבודה התערבלו במוחו. למרות שכבר מחרתיים הוא חייב להציג תוכנית שיווקית, ממנה מצפים להכנסות של כארבע מאות מיליון שקלים, טרם גיבש לעצמו אסטרטגיה שיווקית חדשנית שתהלום את חברת התקשורת שאליה השתייך. הוא ידע שיש בהנהלת הארגון ציפיות מהצגת התוכנית שלו, לרעיונות מעניינים ויצירתיים, כיוונים חדשים ומקורות הכנסה שטרם נבחנו בחברה, וכן אתגרים מיוחדים שיוצבו בפני מנהלי השטח ושיעודדו אותם להצטיין ולהצליח. כלום מכל זה לא היה עדיין ברשותו וכל ההתייעצויות, שקיים עם המנהלים הכפופים לו ביחידתו, הניבו רק טבלאות ומספרים. זה בעיניו לא היה מספיק טוב לתוכנית עבודה שנתית.

תוכנית הכנס כללה את הפתיחה של מנהל החטיבה, שבה הוא אמור להציג מסגרת כוללת לתוכנית מבחינת יעדים, תקציב, לוגיסטיקה ומשאבי אנוש. אחריו יעלה מנהל הכספים ויפרט את סעיפי ההוצאות בתקציב. כמה יוקצה לרכש, לציוד, לשכר, לרכב וכל זה יחולק לרבעונים וליחידות. את היום הראשון תסגור מנהלת משאבי אנוש, אשר תפרט, בדרכה המתנשאת, את כמות העובדים החדשים שיקלטו מול פרישת עובדים ותיקים, תוכניות ההדרכה להכשרת עובדים קיימים וחדשים, מחויבות הארגון לבטיחות וגהות באתרי העובדים והפעילות הנדרשת מהמנהלים למניעת תאונות עבודה. כמו כן, תחשוף תקציב לתגמול עובדים מצטיינים ואופן בחירתם. למחרת יפתח מנהל התמסורות והמיתוג ואחריו יציגו מנהל הלוגיסטיקה ומנהל הבקרה הניהולית את תוכניותיהם. היום השלישי יועד להצגת התוכנית השיווקית שלו ותוכניותיהם של מנהלי יחידות השטח, שיתמקדו בשירות ללקוחות, ובסיום, סיכום מנהל החטיבה. בשבילו החלוקה הייתה ברורה. כל המנהלים מציגים בטבלאות ובצבעים מרהיבים איך הם מבצעים את התוכנית, כלומר, בעיקר כיצד הם מוציאים כסף בעוד הוא, מנהל השיווק, אמור להראות להם מהיכן יבואו ההכנסות ואיתן הכסף שהם אמורים להוציא.