הקדמה
תכונתו העיקרית של ביטוי השלילה בלשון היא ציון ניגוד להנחה או לאפשרות כלשהי. בדרך כלל משתמשים בחיוב להבאת מידע חדש מתוך הנחת אי־ידיעה של הנמען. בשלילה משתמשים כדי לתקן את הסברות האפשריות הלא־נכונות מצדו של הנמען באשר למבע או באשר להנחות המוקדמות של המבע. פעמים רבות ייאמר משפט שלילה בהקשר שבו כבר נאמרו דברים בחיוב, והדובר סבור שהנמען מאמין בדברים החיוביים או שיש אפשרות שהנמען מאמין בהם.
השלילה היא אפוא סתירה של הנחה חיובית, ומשמעותה היא הטענה ש"לא כך הדבר", כאשר "הדבר" הוא ההנחה החיובית, כפי שהיא באה לידי ביטוי במבע או בפריט מסוים במבע. מדובר בהנחה או בהנחה לכאורה, ומדובר בנמען קיים או בנמען שאיננו.
ממצאיהם של הפילוסופים היוונים, שבחנו את רעיון השלילה משמשים תדיר בסיס להבנת תחביר השלילה. לפי אריסטו, מכל משפט חיוב אפשר להעלות עוד שלושה משפטים, ומתקבלים שני משפטי חיוב ושני משפטי שלילה:
ברביעייה זו משפטים (1) ו־(2) הם הפכים (contraries), משפטים (1) ו־(3) הם ניגודים (contradictories), משפטים (2) ו־(4) הם ניגודים של הפכים (sub-contraries).
במשפטי החיוב (1) ו־(2) הקשר הפרדיקטיבי חיובי; במשפטי השלילה (3) ו־(4) הקשר הפרדיקטיבי שלילי. החיוב או השלילה של המשפט נקבעים על פי החיוב או השלילה של הקשר הפרדיקטיבי ולא על פי הימצאותו של ביטוי שלילה כלשהו במשפט.
הנחות היסוד בספר זה מסתמכות על התאוריה שכל משפט בלשון הוא משפט חיוב או משפט שלילה לפי סוג הקשר הפרדיקטיבי שלו, והמבעים נחלקים למשפטי חיוב ולמשפטי שלילה.
השלילה בלשון לא בהכרח הופכת את משמעות המבע. משמעות הצטרפותה של מילת השלילה לא לפריט או לאיבר תחבירי היא הקביעה שדבר מסוים הוא דבר אחר. אם השלילה חלה על פריט במבע, הדבר האחר הוא פריט אחר, ואם השלילה חלה על הפרדיקציה, הדבר האחר המתבקש מן הנאמר יכול להיות לקסמה נשואית אחרת או משלים אחר — לפי האיבר התחבירי שעליו חלה השלילה. אם השלילה חלה על המשפט בשלמותו, האלטרנטיבה היא משפט אחר. והוא הדין לשלילת השלילה. מצד ההיגיון שלילת השלילה היא חיוב, ואולם במבע הלשוני שלילת השלילה אינה חיוב אלא דבר אחר — שונה מן החיוב.
כאשר פריט נשלל בלא מתקבל פריט שלול, והפריט השלול הוא פריט אחר, שאינו הפריט שדובר עליו. המבע לא־אלוה יכול להיות כל דבר אחר שונה מאלוה מתוך קשת רחבה עד אין־סופית של דברים; המבע לא יפה יכול לתאר דרגות של יופי. המבע הגג לא (אינו) לבן שונה מן המבע הגג (הוא) לא־לבן, ולהגיד שגג לא־לבן הוא גג לא לבן זה כמו להגיד שגג שחור או גג אדום הוא גג לא לבן.
כאשר נשללים פריט או איבר תחבירי, בדרך כלל העברית — וכך גם שפות אחרות — מציגה את האלטרנטיבה החיובית, וזו הצגה על פני השטח או הצגה קונצפטואלית. במשפט: לא אכלתי לחם אלא לחמנייה, לחמנייה היא האלטרנטיבה החיובית. גם כאשר נשלל משפט בשלמותו ("שלילת המשפט"), למשל: לא שהאנשים בארץ אמיצים, בדרך כלל תבוא בהמשך אלטרנטיבה חיובית, מעין אלא שהם רגילים לתנאי החיים.
המונח שלילה בספר זה הוא יסוד המשמעות הבא לידי ביטוי בסמל לא על גילוייו. יסוד משמעות זה מופיע בשפה בעצמו או כרכיב סמנטי בתוך מילים וביטויים מסוימים. בכל היקרויותיו משפיע יסוד השלילה המיתוסף למשפט על תחביר המשפט ועל משמעותו. לביטויים המכילים שלילה יש גוני משמעות ומעמדים תחביריים מגוונים.
בתחום השלילה נכללות גם הבעות חיוביות פרוזודיות ופארה־לינגוויסטיות. הבעות של חיוב והבעות של שלילה נקבעות בהסתמך על הקשרו המילולי והלא־מילולי של המבע. יש ביטויים האוצרים בתוכם שלילה כרכיב סמנטי, ויש ביטויים שאינם מכילים שלילה, אך יכולים להביע שלילה בנסיבות מסוימות — פרקטיות או פרגמטיות. לשלילה בשפה יש רכיב פרגמטי בלתי ניתן לחיזוי על פי ההקשר הלשוני לבדו, ותפיסת המבע השלילי יכולה להיות פרגמטית ולאו דווקא תחבירית או סמנטית.
המבע השלילי מושפע מן ההנחות המוקדמות (presuppositions) הקשורות בו, ולכן הוא מבע מסומן (marked). כל אינפורמציה חדשה במשפט חשופה לשלילה, אולם ההנחות המוקדמות או הנחות הרקע הנלוות לה חשופות לשלילה במידה פחותה. בדרך כלל מכחישים רק את החלק של האמירה החיובית, וההנחות המוקדמות נשארות מחוץ לטווח השלילה.
ספרים ומאמרים רבים נכתבו על אודות ההנחה המודגמת במשפט "מלך צרפת (לא) קירח". במבע זה ההנחה המוקדמת היא שיש לצרפת מלך, והטענה היא שהמלך (לא) קירח, ואולם אם אחת מן השתיים שקרית, אז המשפט כולו שקר. אפשר לשלול משפט כדי להכחיש הנחה מוקדמת, אבל בדרך כלל שוללים את הקביעה של המשפט ולא את ההנחה המוקדמת.
הספר הזה עוסק בהיבט הבלשני של השלילה. אלפי מאמרים וספרים שנכתבו על השלילה עוסקים גם בפסיכו־לינגוויסטיקה, בפילוסופיה, בלוגיקה ובפרגמטיקה של השלילה.
הספר הזה מתאר את דרכי הבעת השלילה בעברית הכתובה כיום ואת מקומן במערכת המבנית של הלשון. לצורך התיאור נבדקו משפטים המכילים מילות שלילה, נבדקו ביטויים המשמשים במבני שלילה, נבדקו מילים שהשלילה היא רכיב במשמעותן, נבדקו ביטויים המביעים שלילה בלי שיימצא בהם רכיב סמנטי של שלילה, ונבדקו התופעות המאפיינות את השלילה בעברית כיום לנוכח התופעות המאפיינות את השלילה בלשון בכלל.
