אני לא מפה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אני לא מפה

אני לא מפה

5 כוכבים (4 דירוגים)

עוד על הספר

ישי קלינובסקי

יליד נהריה, כיום תושב באר-שבע, שמע מפי הוריו את סיפור הישרדותם במלחמה. כמי שנולד לאחר המלחמה, חווה עם בני
משפחתו חוויות של עקירה וניסיונות להתיישבות, שחזרו על עצמם שוב ושוב, ברחבי אירופה ובישראל.

תקציר

זהו סיפור אמיתי לחלוטין, שבו הכותב מספר על משפחתו – אמו, אביו, אביו-החורג ושתי אחיותיו, אשר סיפורם מיטיב לתאר את תקופתם הסוערת. בסיפור זה המציאות עולה על כל דימיון.

הקורא ימצא עצמו מִטלטל מאירוע לאירוע, באחת התקופות האפלות ביותר של האנושות – לפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה ולאחריה. זהו גם סיפור הילדות המיוחדת, הסוערת ורבת התהפוכות של הכותב ושל אחותו, בשנים שלאחר המלחמה, שנים שבמהלכן נדדה המשפחה בין ערי גרמניה השונות, ניסתה להתערות בארץ, שבה לאירופה, חזרה לחיות בקיבוץ, ואלה הן רק חלק מתחנות חייה.

אם ברצונך לקחת חלק בדרמות אנושיות המערבות קשרי משפחה, אהבה ובגידה, ובאירועיה של תקופה סוערת; אם ברצונך להתלוות לאנשים רגילים אשר בימים של פורענות גילו בעצמם תעצומות נפש בלתי נודעות – הספר ״אני לא מפה״ יסחוף אותך לפרשיות משפחתיות, היסטוריות ודרמטיות. הספר מעלה את תופעת ה"אני לא מפה״ – ההתמודדות של ״היהודי הנודד״ תלוש השורשים, אשר דווקא תחושת חוסר השייכות שלו מספקת לו את תעצומות הנפש להמשיך הלאה.

מדברי הכותב: "הנדודים מתוך רצון לשרוד הם שהולידו את הכוח שהניע את אמי וזהו הכוח שאנוכי ירשתי ממנה."

ישי קלינובסקי, יליד נהריה, כיום תושב באר-שבע, שמע מפי הוריו את סיפור הישרדותם במלחמה. כמי שנולד לאחר המלחמה, חווה עם בני משפחתו חוויות של עקירה וניסיונות להתיישבות, שחזרו על עצמם שוב ושוב, ברחבי אירופה ובישראל. הספר פונה לקהל הקוראים בשפה בלתי אמצעית וסוחף אותם להרפתקה מתוקה-מרירה שנוגעת לכל אחד מאתנו.

פרק ראשון

הקדמה
 
מדוע כתבתי את זיכרונותיי?
ספר זה מיועד בראש ובראשונה לילדיי ולצאצאיי שעוד יבואו, כדי שיכירו את אבותיהם לא רק בשמותיהם אלא בסיפור חייהם. במשך הזמן אנו נוטים לשכוח את אלה שכבר לא עמנו. אולי הספר יהיה הבסיס למורשת המשפחתית.
אני סבור בכנות שילדותי הייתה מאוד לא שגרתית בלשון המעטה, ובלחץ ילדיי התבקשתי לספר את סיפורי, שהוא סיפור המשפחה שלנו. תחושת ה"אני לא מפה" מתארת למעשה את תופעת "היהודי הנודד" תלוש השורשים וחסר השייכות.
התלושים, הצופים בתקווה מעבר למציאות - להם הכוח להמשיך...
ספר זה מבוסס על סיפור חיי. הוא מתאר את סיפורה של משפחתי, באמצעות סיפוריהם של הוריי, על פי עדויותיהם של מי שהכירו אותם ומעיניי הצופיות, עוד בהיותי ילד.
הסיפור הוא למעשה סיפור של תקופה, שהתחילה בראשית המאה הקודמת בפולין. זהו סיפור המתאר את חייהן של שתי משפחות לפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה ואף בסופה. משפחה אחת מוצאה מוורשה, זוהי משפחתו של אבי. המשפחה השנייה מוצאה מסוסנוביץ - זוהי משפחת אמי. הסיפור עוסק בתהפוכות הגורל שהפגישו ביניהם, ואף מתאר את החיפוש אחר חיים חדשים לאחר המלחמה ואת ניסיונות העלייה לישראל בתקופת הקוממיות של המדינה. זהו גם סיפור הילדות המיוחדת, הסוערת ורבת התהפוכות של אחותי הגדולה ושלי.
הספר מתמקד בהוריי ובאבי החורג - אנשים מעניינים ובלתי שגרתיים כל אחד בפני עצמו, אשר סיפורם מיטיב לתאר את תקופתם הרוגשת.
אני רואה את מהלך חיינו כסרט שבו גיבורי העלילה עוברים מסצינה לסצינה, עד שהם נעלמים לבלי שוב. אז הם לא רלוונטיים עוד לחיינו. זאת, שעה שגלגל הסרט ממשיך לרוץ ועמו אירועי הזמן החולף.
במהלך כתיבת הזיכרונות חשתי שאני מחזיר את הסרט לאחור, לדמויות שזה מכבר "פג תוקפן." שחזרתי את אירועי חייהן של אותן דמויות, ניסיתי להמחיש אותן, להרגיש אותן ולהזדהות עמן, לעורר נשכחות, להחיות את זכר האנשים היקרים לי מכל, שזה מכבר הלכו לעולמם.
כך חזרתי לאהוב את הדמויות שכבר נפרדתי מהן לפני זמן רב.
אירועי ילדותי הם בעצם הזרעים שמהם עוצבה אישיותי בבגרותי. ייתכן כי בעקבות חוויית הכתיבה הזאת, אני יכול היום לענות טוב יותר מבעבר על השאלה הנצחית שכל אדם ודאי שואל עצמו במהלך חייו: WHO THE HELL ARE YOU? ובעברית צחה - מי אתה בעצם?

ישי קלינובסקי

יליד נהריה, כיום תושב באר-שבע, שמע מפי הוריו את סיפור הישרדותם במלחמה. כמי שנולד לאחר המלחמה, חווה עם בני
משפחתו חוויות של עקירה וניסיונות להתיישבות, שחזרו על עצמם שוב ושוב, ברחבי אירופה ובישראל.

עוד על הספר

אני לא מפה ישי קלינובסקי
הקדמה
 
מדוע כתבתי את זיכרונותיי?
ספר זה מיועד בראש ובראשונה לילדיי ולצאצאיי שעוד יבואו, כדי שיכירו את אבותיהם לא רק בשמותיהם אלא בסיפור חייהם. במשך הזמן אנו נוטים לשכוח את אלה שכבר לא עמנו. אולי הספר יהיה הבסיס למורשת המשפחתית.
אני סבור בכנות שילדותי הייתה מאוד לא שגרתית בלשון המעטה, ובלחץ ילדיי התבקשתי לספר את סיפורי, שהוא סיפור המשפחה שלנו. תחושת ה"אני לא מפה" מתארת למעשה את תופעת "היהודי הנודד" תלוש השורשים וחסר השייכות.
התלושים, הצופים בתקווה מעבר למציאות - להם הכוח להמשיך...
ספר זה מבוסס על סיפור חיי. הוא מתאר את סיפורה של משפחתי, באמצעות סיפוריהם של הוריי, על פי עדויותיהם של מי שהכירו אותם ומעיניי הצופיות, עוד בהיותי ילד.
הסיפור הוא למעשה סיפור של תקופה, שהתחילה בראשית המאה הקודמת בפולין. זהו סיפור המתאר את חייהן של שתי משפחות לפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה ואף בסופה. משפחה אחת מוצאה מוורשה, זוהי משפחתו של אבי. המשפחה השנייה מוצאה מסוסנוביץ - זוהי משפחת אמי. הסיפור עוסק בתהפוכות הגורל שהפגישו ביניהם, ואף מתאר את החיפוש אחר חיים חדשים לאחר המלחמה ואת ניסיונות העלייה לישראל בתקופת הקוממיות של המדינה. זהו גם סיפור הילדות המיוחדת, הסוערת ורבת התהפוכות של אחותי הגדולה ושלי.
הספר מתמקד בהוריי ובאבי החורג - אנשים מעניינים ובלתי שגרתיים כל אחד בפני עצמו, אשר סיפורם מיטיב לתאר את תקופתם הרוגשת.
אני רואה את מהלך חיינו כסרט שבו גיבורי העלילה עוברים מסצינה לסצינה, עד שהם נעלמים לבלי שוב. אז הם לא רלוונטיים עוד לחיינו. זאת, שעה שגלגל הסרט ממשיך לרוץ ועמו אירועי הזמן החולף.
במהלך כתיבת הזיכרונות חשתי שאני מחזיר את הסרט לאחור, לדמויות שזה מכבר "פג תוקפן." שחזרתי את אירועי חייהן של אותן דמויות, ניסיתי להמחיש אותן, להרגיש אותן ולהזדהות עמן, לעורר נשכחות, להחיות את זכר האנשים היקרים לי מכל, שזה מכבר הלכו לעולמם.
כך חזרתי לאהוב את הדמויות שכבר נפרדתי מהן לפני זמן רב.
אירועי ילדותי הם בעצם הזרעים שמהם עוצבה אישיותי בבגרותי. ייתכן כי בעקבות חוויית הכתיבה הזאת, אני יכול היום לענות טוב יותר מבעבר על השאלה הנצחית שכל אדם ודאי שואל עצמו במהלך חייו: WHO THE HELL ARE YOU? ובעברית צחה - מי אתה בעצם?