ברוכים הבאים למיינקראפט
היה חשוך ביער הגדול. הראות בין העצים הגבוהים שהקיפו את הגבעה הפרחונית היתה מוגבלת. מי יודע מה אורב בין הצללים? הכוכבים עדיין נראו בשמים, אבל הריבוע הלבן שהוא השמש החל לעלות מעבר לאופק, כשהוא מעניק לשמים זרועי הכוכבים זוהר כתום־ורוד חיוור. יללה מכושפת של אֶנְדֶרְמֶן פילחה את השחר השלו. זו היתה הסצנה המדהימה של שרת המיינקראפט אלמנטיה שבה נתקל השחקן החדש שהופיע בגבעת נקודת ההופעה.
ניכר שהשחקן הזה חדש: הוא לא החזיק דבר בידו המלבנית והוא הביט בפליאה באינספור קוביות העפר, הדשא ועץ האלון, שיצרו את הגבעה המוריקה ואת היער שהקיף אותו כעת. שׂערו היה חום כהה. הוא לבש חולצה בצבע טורקיז ומכנסיים כחולים, המראה הטיפוסי לשחקן מיינקראפט שעדיין לא שינה את הסקין שלו או את הופעתו. השחקן הזה מעולם לא שיחק בעבר במיינקראפט. בלי שיהיה מודע לכך, הוא לא היה יכול לבחור זמן גרוע יותר להצטרף לשרת הזה. שמו היה סטן2012.
וואו, סטן חשב כשהביט סביבו באור העמום של הבוקר. זה אדיר! הכול עשוי מקוביות! העפר שעל הקרקע, העצים, אפילו העלים! ותראו את הנחל ההוא שם. אפילו המים הם קוביות מושלמות. אתה יכול להרים את ה... בלוקים ולבנות מהם דברים? אבל יש בלוקים בכל מקום! מדהים! או, וואו!
סטן הביט סביבו. היה ברור שבעבר היו כאן שחקנים אחרים, אך כעת הוא לא ראה איש. הוא היה מוקף בלפידים מפוקסלים שהזדקרו מהאדמה, והיו שלטים, ומשהו שנראה כמו תיבות. אחד השלטים הורה לו לא לגנוב לפידים, ואחר הסביר שהוא עומד על גבעת נקודת ההופעה, שבה כל השחקנים החדשים נכנסים לשרת. אבל שלט אחד, סמוך לתיבה, לכד את תשומת לבו. היה כתוב עליו: ״אם מעולם לא שיחקת לפני כן, קח ספר מהתיבה״.
סטן ניגש אל התיבה ופתח אותה. היא היתה מחולקת לתאים. אחד מהם היה מלא בכיכרות לחם, אחר היה מלא במה שנראה כחרבות עשויות מעץ, ובתא אחר היו ספרים. סטן לקח את אחד הספרים וצעד במורד הגבעה. הוא התיישב על גדות הנחל הסמוך, שיכשך את רגליו במים ועמד להתחיל לקרוא, כששמע צעקה מאחוריו.
״הֵיי, חכה רגע!״
צללית של דמות, שנראתה כמו שחקן אחר, הופיעה על רקע השמים הכחולים המתבהרים. כשצעד במורד הגבעה הרבועה, סטן היה יכול לראות שהשחקן הזה לבש חולצה לבנה פשוטה ומכנסיים לבנים ומגפיים בצבע חום כהה. הוא נראה כמו מישהו שיכול לגור במדבר. השחקן הגיע למרגלות מדרון הדשא המרובע ונעמד מעל סטן.
״הֵיי,״ אמר. ״שמי המלךצ'ארלס_XIV, אבל אתה יכול לקרוא לי רק צ'רלי. מעולם לא שיחקתי את המשחק הזה ואין לי מושג מה צריך לעשות. אתה יכול לעזור לי?״
״יכול להיות. קוראים לי סטן2012, אבל אתה יכול לקרוא לי סטן,״ השיב סטן. ״גם אני מעולם לא שיחקתי את המשחק הזה, רק שמעתי שהוא משחק כיפי, ושהשרת הזה הוא מקום מצוין ללמוד לשחק בו. בשלט שם כתוב שהספר הזה ילמד אותנו כיצד לשחק.״ הוא הרים את הספר.
״ובכן, בוא נקרא אותו,״ אמר צ'רלי. הוא התיישב ליד סטן והביט בו, וסטן החל לקרוא בקול רם.
הקדמה
ברוך הבא למיינקראפט, שחקן חדש. זהו משחק מהנה מאוד ונטול מטרה מסוימת. ניתן לראות שהעולם שסביבך עשוי מבלוקים. אתה יכול להרוס את הבלוקים האלו באמצעות כלים מסוימים ולמקם אותם במקום אחר. אחרי שתקים לך מחסה מהמפלצות של הלילה, תוכל לעבוד ביום כדי ליצור מהבלוקים האלו מבנים אגדיים. אתה עומד כעת על גבעת נקודת ההופעה שבה שחקנים חדשים כמוך נכנסים למשחק. לפני שתוכל להתחיל בבניית המצאות מטורפות, תרצה להצטרף לקהילה.
הדבר המומלץ לעשות הוא לצעוד במורד השביל שאותו אתה רואה. הוא ייקח אותך לכפר האדוריאן, קהילה שמוקדשת להכשרת שחקנים חדשים. הכפר נמצא במרחק של יום הליכה ממך, אז קח חרב עץ ושתי חתיכות לחם מהתיבה. הלחם ישביע אותך עד שתגיע לכפר והחרב תוכל לסייע לך להדוף את מפלצות הלילה. אם לא תגיע לכפר עד שעת הדמדומים, קח כמה בלוקים שתמצא ובנה באמצעותם חומה שתקיף אותך, כדי להיות מוגן מהמפלצות. אם תצטרך לדעת משהו באופן מיידי, הספר הזה מלא במידע על בלוקים, על יצירה ועל מפלצות. בהצלחה ולהתראות בכפר!
סטן הפך את הדף. זה היה סוף ההקדמה. בעמודים הבאים היה מידע על הבלוקים השונים ועל תכונותיהם, הוראות ליצירה של כלים שונים ותיאורים של סוגי מפלצות.
סטן הביט בצ'רלי. ״ידעת שיש מפלצות במשחק הזה?״ שאל.
״ובכן, שמעתי שמועות על משהו שנקרא קְרִיפִּי או משהו כזה, אבל לא חשבתי שזה באמת קיים.״
״ובכן, בוא נקווה שלא ניתקל בהן או בשום דבר אחר,״ אמר סטן. ״עכשיו, אתה רואה את הדרך הזאת באיזה מקום? בגלל שדי מוצא חן בעיני הרעיון של כפר האדוריאן הזה.״
״כן, אנחנו צריכים לנסות למצוא אותו. אבל איפה הדרך? אני לא רואה אותה בשום מקום.״
הם הביטו סביבם. הם לא ראו דרך, אבל סטן הבחין במשהו אחר. בין הצללים שהטילו העצים היה משהו שנראה כמו שחקן אחר. הדמות היתה בגובה הנכון ובצורה הנכונה, אבל סטן לא היה יכול לראות את פניה.
״הֵיי, צ'רלי, תסתכל לשם! אתה חושב שהוא יודע היכן הדרך?״
״יכול להיות. בוא נלך לבדוק.״
השניים פסעו במורד הגבעה לכיוון הדמות. האזור היה אפלולי, העלווה הירוקה מעליהם סיפקה צל מהשמש. כשהם התקרבו לדמות, היא פנתה לפתע והחלה לצעוד אליהם, כשזרועותיה מושטות לפנים.
״מעולה, הוא רואה אותנו! אולי הוא ייתן לנו הוראות דרך!״ קרא צ'רלי.
״כן...״ אבל סטן הרגיש שמשהו לא בסדר. השחקן התעלם מהם לחלוטין עד שהם התקרבו אליו ואז הלך ישר לכיוונם בזרועות מושטות.
״צ'רלי, היזהר!״
״סטן? מה הבעיה שלך - הו, אלוהים!״
הדמות שצעדה לכיוונם בדיוק עברה מתחת לנקודה מוארת. הדמות היתה לבושה כמו סטן, אבל היה לה בשר ירוק ורקוב וארובות עיניים ריקות. היה לה ריח של מוות והיא השמיעה קולות גניחה שקטים. הדמות עדיין צעדה לכיוון צ'רלי, שהיה משותק ועיניו קרועות לרווחה מרוב פחד. סטן הסתער על המפלצת ועשה את הדבר היחיד שהוא היה יכול לחשוב עליו.
הוא חבט בראשה של הדמות בעזרת הספר.
המפלצת מעדה צעדים אחדים לאחור, אבל נשארה זקופה והחלה שוב ללכת, הפעם ישר לכיוונו של סטן.
סטן פתח בריצה, אבל המפלצת היתה ממש מאחוריו. הוא רץ אל מחוץ ליער, על פני השדה, ואז עצר לפתע. הוא עמד מול ערוץ שלא ראה קודם, ושפילח את השדה. הוא היה עמוק, לא היה ניתן אפילו לראות את תחתיתו. סטן היה לכוד. להתקדם פירושו למות בנפילה, והמפלצת היתה מאחוריו. הוא פחד מאוד מפני מוות שיגיע עוד לפני שהתחיל ממש לשחק, אבל קפץ את אגרופיו והסתובב אל המפלצת כשהוא מוכן להילחם. ואז הוא לטש עיניים.
המפלצת הפסיקה לרדוף אחריו. היא החלה לרוץ בחזרה לעבר היער, הרחק ממנו וגם מצ'רלי. אבל החלק המוזר ביותר היה שעשן החל להיתמר מהעור שלה. סטן הריח את הצחנה המעופשת של בשר חרוך. המפלצת השמיעה קולות אנקה רמים, וסטן היה בטוח שאם היתה יכולה היא היתה צורחת. לפתע המפלצת התמוטטה ועלתה בלהבות. היא התפתלה על הקרקע עד שנשרפה למוות והשאירה אחריה לא יותר מחתיכה קטנה של בשר רקוב במקום שבו עמדה קודם.
צ'רלי יצא מהיער המום ולטש עיניים בחתיכת הבשר הקטנה שעל הקרקע. על פניו של סטן היה מבט תימהון דומה. צ'רלי פנה לסטן.
״מה זה היה הדבר הזה?״
״אני לא מכיר את האיש, אבל זה בהחלט לא היה שחקן.״
״אולי זו היתה אחת מאותן מפלצות שהוזכרו בספר. אולי זה היה קריפי או איך שלא קראת לזה.״
״תן לי לראות.״
סטן פתח את הספר בחלק שבו תוארו מפלצות, ובעמוד הראשון הוא מצא את מה שחיפש. הוא הקריא את התיאור שהופיע לצד איור של המפלצת שבה הם נתקלו.
זומבים
זומבים הם יצורים עוינים שמופיעים בלילה או באזורים אפלים. הם היצורים העוינים הקלים ביותר לחיסול משום שצורת התקיפה שלהם מורכבת מלא יותר מצעידה כלפי השחקן ומניסיון לתקוף אותו. הם עולים באש כשהם נחשפים לאור שמש ישיר. הם מסוגלים לשבור דלתות ובעת מצור על כפר הם התוקפים העיקריים של דמויות־שאינן־שחקנים. הם משאירים מאחוריהם טיפת בשר רקוב כשהם נהרגים.
כשסטן סיים לקרוא את הפסקה, צ'רלי אמר ״אז זה היה זומבי? והדברים האלה אמורים להיות ממש קלים לחיסול?״
״נראה שכן,״ השיב סטן. הוא הרים את הבשר מהקרקע. ״אתה חושב שהחומר הזה ראוי למאכל?״
״לא נראה לי.״ צ'רלי עיווה את פרצופו כשהוא בוהה בגוש הבשר המעופש, הירוק והכהה. ״תבדוק בספר.״
כעבור חיפוש קצר בחלק של הספר שעסק בחפצים, סטן מצא את העמוד שבו תואר הבשר.
בשר רקוב
בשר רקוב הוא פריט שמפילים זומבים וחזירים־זומבים ושניתן למצוא במקדשים. אפשר לאכול אותו, אבל זו לא פעולה מומלצת, מכיוון שיש סיכוי גבוה שתקבלו הרעלת מזון. עם זאת, הוא לא רעיל לכלבים.
״אז אני מניח שלא כדאי שנאכל אותו, אלא אם כן אנחנו באמת, באמת נואשים,״ אמר צ'רלי.
״כן, אתה צודק,״ הסכים סטן. ״חוץ מזה, כל אחד מאיתנו מקבל שתי פרוסות לחם מהתיבה ששם, למעלה, וגם חרב. החרב אמורה להיות יעילה להדיפת מפלצות נוספות שיופיעו.״
״מוסכם. אז בוא ניקח את הדברים ונלך! עדיין בוקר. יש לנו יום שלם כדי להגיע לכפר האדוריאן הזה לפני שמפלצות נוספות יֵצאו בלילה.״
שני השחקנים עלו במעלה הגבעה בחזרה אל התיבה, וכל אחד מהם לקח מתוכה שתי פרוסות לחם וחרב מעץ. אחר כך הם הלכו לראש הגבעה והסתכלו סביב, עד שצ'רלי גילה את השביל. מצוידים בלחם ובחרבות, צ'רלי וסטן יצאו לדרך אל כפר האדוריאן.
