על מה ולמה

 

אבן שאין לה הופכין

משמעות הביטוי: דבר שאין לו דורש, נזנח ואין איש מתעניין בו.

מקור הביטוי בסיפור תלמודי על הרוג המלכות רבי יהודה בן בבא. השלטון הרומאי גזר על ישראל שכל הסומך והנסמך לרבנות ייהרג. רבי יהודה בן בבא הפר זאת והקריב עצמו להציל את החכמים שסמך. "...כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ בָּהֶם אוֹיְבִים אָמַר לָהֶם (רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא): בָּנַי, רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, וְאַתָּה מַה תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶם:הֲרֵינִי מוּטָל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם (חיילי רומי) עַד שֶׁנָעֲצוּ לְגוּפוֹ ג' מֵאוֹת לוּלְנִיאוֹת (=חניתות)שֶׁל בַּרְזֶל (סנהדרין יד ע"א; עבודה זרה ח ע"ב).

 

אדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו

הביטוי "אדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו" משמעותו: התנהגותו של אדם מעידה על אופיו ומזגו.

בתלמוד הבבלי נאמר: "בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר: בְּכוֹסוֹ, וּבְכִיסוֹ וּבְכַעֲסוֹ..." (מסכת עירובין, דף סה, עמ' ב), ורש"י מסביר ומפרש: "בכוסו - אם דעתו מיושבת עליו ביינו; בכיסו - כשנושא ונותן עם בני אדם, אם באמונה הוא עושה; בכעסו - שאינו קפדן יותר מדי".

 

אהבה התלויה בדבר

הביטוי "אהבה התלויה בדבר" משמעותו: התחברות ויחס חיובי לאדם מסוים נובעים ותלויים בתועלת שהדברים יכולים להביא. במשנה נאמר: "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר - בְּטֵלָה אַהֲבָה; וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר - זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר; וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר - זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן" (מסכת אבות, פרק ה, משנה טז).

 

אוזניו תצילנה

הביטוי "אוזניו תצילנה" משמעותו: תאחז בו תדהמה ממה שישמע.

בספר שמואל א: "הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל־שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו" (פרק ג, פסוק יא).

 

אוזניים לכותל

הביטוי "אוזניים לכותל" משמעותו: כשאדם אומר משהו לפלוני מתוך מחשבה שאף אחד אחר אינו שומע - זאת טעות, כי מישהו אחר שדברי הסוד לא נועדו לו דווקא עלול לשמוע.

במקור הביטוי מפיו של רבי לוי: "אוזניים לדרך ואוזניים לכותל" (מדרש ויקרא רבה, פרשה לב).

בספר קוהלת ישנו ביטוי ציורי הטומן בחובו משמעות דומה: "...וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּלעָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת־הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר" (פרק י, פסוק כ).

"עשיר" - הכוונה לבעל שררה, שליט או שר.

ל"עשיר" יש יכולות מעקב וריגול, ולכן מחויבת הזהירות שלא להשמיע בגנותו דברי ביקורת גם שלא בנוכחותו, מחשש שהדברים יגיעו לאוזניו. ייתכן שמישהו, שלכאורה נראה תמים ואינו חשוד כאחד שיעביר הלאה את הדברים הנאמרים, בכל זאת, מתוך אינטרס נסתר כלשהו או מחמת חנופה ל"עשיר", יעביר ויגלה הדברים.

 

אוטופיה

המונח "אוטופיה" נטבע על־ידי תומאס מור באנגליה בשנת 1516. המובן המקובל מתייחס לחברה מושלמת, טובה מאין כמותה. היו שהשתמשו במונח זה לתיאור קהילות אמיתיות שנוסדו כדי ליצור חברה כזו. התואר "אוטופי" משמש לעיתים קרובות לתיאור רעיונות טובים אך בלתי ישימים מבחינה חברתית, כלכלית או פוליטית, או שיישומם כרוך בשינויים חברתיים שרוב האנשים יתקשו לקבלם.

המונח "אוטופיה" מופיע בספרו של תומאס מור על אודות הרפובליקה הטובה הנמצאת באי החדש אוטופיה. מור עצמו ביאר את השם אוטופיה וכתב שגזר אותו משורשים יווניים באופן שאפשר יהיה לפרשו בשני אופנים: Eutopia- "מקום טוב" או Outopia- "מקום שאינו קיים".

 

אופרת סבון

הביטוי "אופרת סבון" הוא כינוי לסדרות טלוויזיה רגשניות המאופיינות בחוסר עומק אמנותי. סדרות אלה היו חביבות על עקרות הבית.

מקור הביטוי בארצות הברית מאז שנות הארבעים, כאשר חברות לייצור סבונים ושאר מוצרי כביסה נהגו לפרסם את עיקר הפרסומות שלהן בזמן ההפסקות של הסדרות האלה, מתוך הנחה שרבים מהצופים הן עקרות בית.

 

אוצר בלום

הביטוי "אוצר בלום" הינו כינוי לאדם בעל ידע נרחב בהרבה תחומים.

על רבי עקיבא נאמר בתלמוד הבבלי, כי הינו "אוֹצָר בָּלוּם" (מסכת גיטין, דף סז, עמ' א).

לעיתים הביטוי משמש גם לתיאור אוצר גדול של חפצים בעלי ערך, נכסי תרבות ורוח.

 

ישנה דעה די מקובלת כי הביטוי המקורי הוא "אוצר בלוס" והנוסח "אוצר בלום" בא לעולם משגיאת העתקה. משמעות "בלוס": "מעורב", ולכן, לפי דעה זו, הפרשנות היא: רבי עקיבא הוא אוצר מעורב - מגוון.

 

או.קיי. (O.K)

"או.קיי." הוא ביטוי באנגלית המציין הסכמה או מצב תקין ("הכול בסדר").

ישנן שתי סברות מקובלות לפשרו ומקורו של הביטוי:

האחת - הביטוי הומצא כראשי תיבות של "Oll Korrect", צורה היתולית ומשעשעת של "All Correct" (=הכול בסדר).

השנייה - הביטוי בא לעולם במלחמת העולם הראשונה. בזמן המלחמה היו צריכים לדווח בתום קרב כלשהו אל מטה הלחימה על מספר החיילים ההרוגים. האות "K" ציינה את המילה "Kills" (הרוגים). כשדיווחו בקשר, למשל, על 7 הרוגים, הודיעו "K.7"; וכשלא היו הרוגים - הדיווח היה "O.K" (=אפס הרוגים), ומשמעות ההודעה: "הכול בסדר".

 

אורים ותומים

הביטוי משמש ככינוי כבוד למנהיג רוחני או מומחה בעל סמכות עליונה בתחומו.

הביטוי מופיע בספר שמות: "וְנָתַתָּ אֶל־חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת־הָאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים" (פרק כח, פסוק ל).

האורים והתומים היו אבנים יקרות ובהן היו חרוטים שמות שבטי ישראל. אבנים אלה הונחו בתוך החושן שלבש הכהן הגדול על חזהו, ושימשו כלים לקבלת מסרים מאלוהים בתשובה לשאלות, ולפי אחת התפיסות - היה זה בדרך של קרינת אור מאותיות מסוימות שצירופן שימש כבסיס לתשובה.

 

אות קין

"אות קין" משמעותו כתם מוסרי המוטל באדם בעקבות אירוע בעברו.

מקור הביטוי בספר בראשית בפרק ד. לאחר שקין רצח את הבל אחיו, אלוהים מקלל אותו ומענישו בגלות: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ". אלוהים אינו מעניש את קין בעונש מוות, ואז קין שחשש מנקמת דם (נקמה מקרובי הנהרג: הוריו, אחיו שייוולדו וצאצאיהם) פנה אל האלוהים ואמר: "...וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל־מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי", במילים אחרונות אומר קין: אתה האלוהים לא דנת אותי למוות ואני עלול לקבל עונש זה בדרך של נקמת דם.

לכן, כדי שהכול יכירו את קין ויימנעו מלהרוג אותו "וַיָּשֶׂם האלוהים לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת־אֹתוֹ כָּל־מֹצְאוֹ" (פסוק טו).

לסברת הפרשנים האות (הסימן) ניתן על מצחו של קין.

ובכן, מצד אחד - "אות קין" הינו כתם על פשעו; ומצד שני - "אות קין" מהווה חסינות.

 

אותיות של קידוש לבנה

ברכת קידוש הלבנה הינה תפילה מיוחדת הנאמרת בחציו הראשון של החודש העברי.

זוהי אחת מהברכות על תופעות טבע, שתכליתן החינוכית היא ציון האלוהים כמקור כל הכוחות בעולם.

זמן אמירת ברכת הלבנה הוא בימים הראשונים של תחילת החודש כאשר רובה מכוסה (לפי הרמב"ם, מהרגע שרואים אותה), והואיל והיא צריכה להיאמר תחת כיפת השמים, אין בדרך כלל תאורה מספקת, ולכן כדי שיהיה קל לקוראה היא כתובה באותיות גדולות במיוחד. לכן, כאשר משתמשים בחיי היום־יום בהשאלה בביטוי "אותיות של קידוש לבנה" מתכוונים לומר אותיות גדולות.

בהזדמנות זו יצוין, כי אותיות קטנות מאוד נקראות "אותיות טל ומטר". ב"תפילת שמונה־עשרה", בברכת השנים, כאשר היא נאמרת בקיץ, האותיות הן רגילות, כולל במשפט "...ותן ברכה על פני האדמה...". ובחורף צריך לומר "...ותן טל ומטר לברכה...", לכן המילים "טל ומטר לברכה" מודפסות באותיות קטנות בסוגריים כתחליף לנקרא בקיץ.

 

אחרון אחרון חביב

הביטוי "אחרון אחרון חביב" משמש כדברי נימוס המכבדים את מי שמוזכר או שמגיע אחרון.

מקור הביטוי בסיפור הפגישה של יעקב ועשו, בעיצומה של היריבות ביניהם, וכך נאמר בספר בראשית: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיַּחַץ אֶת־הַיְלָדִים עַל־לֵאָה וְעַל־רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת, וַיָּשֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה, וְאֶת־לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת־רָחֵל וְאֶת־יוֹסֵף אַחֲרֹנִים" (פרק לג, פסוקים א-ב). מחשש של פגיעות בנפש חביביו־אהוביו, יעקב העמיד אותם אחרונים מול פני עשו ואנשיו.

על יסוד המדרש (בראשית-רבה) מבאר רש"י "...'וְאֶת־לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת־רָחֵל וְאֶת־יוֹסֵף אַחֲרֹנִים'- אחרון אחרון חביב".

 

איבד את עשתונותיו

הביטוי "איבד את עשתונותיו" משמעותו: אחזו בו בלבול ובהלה. אבדו לו מחשבותיו הנכונות וההגיוניות.

"עשתונות" מפורש על־ידי רש"י וקאסוטו כמחשבות.

הביטוי מופיע בספר תהילים: "תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו" (פרק קמו, פסוק ד).

גם בספר יונה, כאשר המלחים באונייה מבקשים מיונה להתפלל להצלה מהסערה בים, הם פונים ליונה: "...קוּם קְרָא אֶל־אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד" (פרק א, פסוק ו).

 

אין הנחתום מעיד על עיסתו

"נחתום" הוא אופה; ו"עיסה" - הינה בצק.

משמעות הביטוי "אין הנחתום מעיד על עיסתו" היא שלא ראוי שאדם יעיד על איכות מוצריו, יצירתו או עבודתו, מכיוון שהוא אינו אובייקטיבי.

בדרך כלל משתמשים בביטוי זה כביקורת על אדם המשבח את מעשהו ופירותיו, אך במדרש חז"ל (מדרש רבה, במדבר, פרשה יג, פסקה ד) אומר רבי חייא: "אוֹי לָהּ לָעִיסָה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה", כלומר: גם עדות שלילית של האופה על עיסתו אינה ראויה.

 

אין נביא בעירו

"אין נביא בעירו" הוא ביטוי לאדם ההוגה רעיון חדש, אך אינו זוכה להערכה מסביבתו הקרובה.

סביבתו הקרובה (=עירו) המכירה את מגרעותיו מקלה ראש ומתקשה להאמין בטיבו או בנכונותו של הרעיון החדש.

מקור הביטוי בברית החדשה (בבשורה על-פי מתי): "וַיָּבוֹא (יֵשׁוּ) אָל אַרְצוֹ (נָצֶרֶת) וַיְלַמֵּד אוֹתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָהֶם, וַיִּשׁתּוֹמְמוּ וַיֹּאמְרוּ מֵאַיִן לָזֶה הָחָכְמָה הַזֹּאת וְהַגְּבוּרוֹת, הֲלֹא זֶה הוּא בֵּן הֶחָרָשׁ הֲלֹא שֵׁם אִמּוֹ מִרְיָם וְאֶחָיו יַעֲקֹב וְיוֹסֵף וְשִׁמְעוֹן וִיהוּדָה, וְאַחְיוֹתָיו כֻּלָּן אִתָּנוּ הֵן, וּמֵאַיִן אֵפוֹא לוֹ כָּל אֵלֶּה. וַיְהִי לָהֶם לְמִכְשֹוֹל, וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם אֵין הַנָּבִיא נִקְלֶה אִם לֹא בְּאַרְצוֹ וּבְבֵיתוֹ, וְלֹא עָשָׂה שָׁם גְּבוּרוֹת רַבּוֹת מִפְּנֵי חֹסֶר אֱמוּנָתָם" (פרק 13, פסוקים 54-58).

המתפללים בבית הכנסת בנצרת הקשיבו להטפותיו של ישו שנסמכו על דברי ישעיהו הנביא, והביעו פליאה שאותו ישו, שאותו ואת משפחתו הם מכירים, מדבר דברי חוכמה וגבורות (=ניסים). נימת דיבורם היתה מזלזלת, ועל כך הגיב ישו באומרו להם כי הנביא נִקְלה בארצו בביתו, ובמילים אחרות: אין נביא בעירו.

 

איפָה ואיפָה

הביטוי "איפה ואיפה" משמש לציון אפליה.

"איפה" היא מידת נפח קדומה.

"לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (דברים, פרק כה, פסוק יד). כאן, במשמעות של הונאה במשקל, בדרכי המסחר, על־ידי שימוש באבני משקל הנחזות לייצג משקל שווה, אך למעשה הן שונות במשקלן.

 

איש אשכולות

הביטוי "איש אשכולות" משמש לתיאור אדם בעל ידע רב בתחומים רבים.

במשנה, במסכת סוטה, נאמר: "מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם - בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת". התלמוד הבבלי (מסכת סוטה, דף מז, עמ' ב) מסביר: "מַאי אֶשְׁכּוֹלוֹת? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ".

יש טוענים כי המילה "אשכולות" מקורה ביוונית והיא גלגולה של המילה "אסכולות" (=גישות), ולפיהם: איש אשכולות משמעו איש בעל גישות רבות, קרוב לנושאים שונים, ובעל תפיסת עולם מגוונת.

 

אכל את הכובע

הביטוי "אכל את הכובע" משמש כלפי מי שהודה על טעותו, בדרך כלל בקשר לחיזוי מאורע עתידי.

חלק מביטוי ההשפלה של הטועה בתחזית הוא אכילת כובע, שהינו דבר בלתי אכיל.

הניב בדרך כלל מופיע כאמירה כלפי העתיד: "...אני אוכַל את הכובע אם...".

הניב התפרסם ב־1836 בספרו של הסופר האנגלי צ'רלס דיקנס מועדון הפיקוויקים.

 

אכל את הדג המסריח... וגורש מהעיר

במכילתא (מדרשים בדרך ההלכה ובדרך האגדה לספר שמות) מופיע המשל הבא, המובא להלן עם שינויים קלים שחלו בו עם השנים:

מעשה שהיה, כך היה: דייג הביא דג למלך, והתברר כי הדג מסריח. המלך החליט להענישו תוך שהוא מעניק לו זכות לבחור את העונש מבין שלושת העונשים הבאים:

א. 100 מלקות.

ב. לאכול את הדג המסריח.

ג. להיות מגורש מהממלכה.

 

הדייג בחר במלקות. לאחר 60 מלקות, מכיוון שלא רצה לקבל את מלוא ה־100, בחר בעונש של אכילת הדג המסריח. אכל מחצית הדג ולא יכול היה להמשיך, ואז - בהיוותר העונש השלישי, גורש מן הממלכה.

הנמשל: אדם שמנסה לחמוק מהעונש הראוי לו, סופו שיקבל את עונשו בתוספת עונשים אחרים.

 

אכל קש

שני מקורות לביטוי:

א. ביטוי בלאדינו: "החמור מביא את הקש וגם אוכל אותו".

  זהו ביטוי בסלנג לאדם שקרה לו מקרה לא נעים, וגם לתיאור מי שעבד עבודה קשה.

ב. בדיחה יהודית: יהודי נוסע בעגלה ביער ורואה אשה יפה. היא מנסה לפתות אותו, אבל הוא נמנע משום שאינו רוצה לעבור עבירה. הוא בורח, מגיע לרבי, מספר לו מה שקרה, ושואל: רבי, איך אכפר על העניין? - הרבי מסתכל בו בזלזול על החמצת ההזדמנות עם האשה היפה, ועונה לו: כיוון שאתה טיפש כמו פרה - תאכל קש.

 

אל יתהלל חוגר כמפתח

"אל יתהלל חוגר כמְפַתֵּח" הינה אמירה מקראית, שמשמעותה: לא ראוי לאדם להתרברב ולהתפאר ביכולותיו לפני שהוכיחן בפועל.

"חוגר" - הוא החייל הלובש את החגור לפני הקרב.

"מפתח" - הוא החייל הפותח את חגורות החגור ומשיל אותו מעליו, לאחר שחזר משדה הקרב.

 

מקור האִמרה בספר מלכים א, שם מסופר על בן־הדד מלך ארם שהתכונן לתקוף את ממלכת שומרון והתרברב ביכולתו להביס את אחאב מלך ישראל: "וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן־הֲדַד, וַיֹּאמֶר: כֹּה־יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם־יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל־הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי" (פרק כ, פסוק י).

בן־הדד התפאר שצבאו גדול עד־כדי־כך שעפר העיר שומרון לא יספיק להכיל את כל כפות ידיהם של חייליו הרבים, ובמילים אחרות: לא יהיה מקום בשומרון לכל חייליו הרבים.

אחאב המלך השיב לבן־הדד: "וַיַּעַן מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: ...אַל־יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (פסוק יא).

בסופם של דברים הובס צבא בן־הדד על־ידי אחאב.

 

אל הנער הזה התפללתי

הביטוי "אל הנער הזה התפללתי" מופיע בדברי חנה לעלי הכהן בספר שמואל א: "...בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי, אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל־ה'; אֶל־הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי, וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת־שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ" (פרק א, פסוקים כו-כז).

בהשאלה, משתמשים בביטוי זה במשמעות: לעניין הזה שאפתי, לתוצאה הזאת נשאתי את נפשי. כאשר התוצאה מאכזבת נשמע הביטוי על דרך השלילה: לא אל הנער הזה התפללתי.

 

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו

הביטוי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" משמעותו: אין למהר לשפוט אדם שפעל במצב שאתה לא היית בו.

מקור הביטוי במשנה, בפרקי אבות: "הִלֵּל אוֹמֵר... וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ" (פרק ב, משנה ד).

 

אל תקשקש בקומקום

הביטוי "אל תקשקש בקומקום" משמעותו: אל תדבר שטויות.

ישנה סברה שמקורו של הביטוי בביטוי בארמית (מהתלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא, דף פה, עמ' ב): "אִסְתִּירָא בְּלָגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא", שמובנו: מטבע בכד קורא קיש קיש (=מרעיש "קיש קיש"), ובהשאלה מתכוונים לאדם פשוט ודל המנסה להתבלט, ובסלנג ניתן לומר: עושה רוח וצלצולים.

 

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

חשיבותו או סודו של עניין, פיתרון של שאלה או הסרת ספק מתגלה בחקירה מעמיקה ויסודית של כל פרטי העניין, ולעיתים דווקא בפרטים הקטנים טמון שורשו של הנושא. האמרה נפוצה בדרשות נוצריות של מטיפים, ויש אומרים שהם בעצם אימצו במדויק אמרה של לודוויג מיס ון דר רוהה, אדריכל ומעצב גרמני־אמריקאי, שהשמיע לראשונה את הביטוי הנדון ב־28.6.1959.

 

אליה וקוץ בה

הביטוי "אליה וקוץ בה" משמעותו: בדבר טוב ומשובח יש פגם או חיסרון.

"אליה" היא זנבה השמן של הכבשה (שמן או שומן בתנ"ך ובמקורות מבטאים דבר טוב ומשובח). בעת המרעה בשדות היו נתקעים באליה קוצים.

מקור הביטוי בתלמוד הבבלי במסכת ראש השנה (דף יז, עמ' א): "אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ וְלֹא לְכָל נַחֲלָתוֹ".

 

אלמנת קש

הביטוי "אלמנת קש" משמש לתיאור אשת איש הנאלצת לחיות זמן רב ללא בעלה.

מתוך סברות שונות ההסבר הפשוט והסביר למקור הביטוי הוא שהאשה נשארת לבדה על מזרן הקש במעון בני הזוג.

 

אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר

"הארזים" (עצים גבוהים וחזקים) נמשלים לאנשים רמי־דרג, בדרך כלל אנשי ציבור; "אזובי הקיר" נמשלים לפשוטי העם (אזוב הינו צמח הזעתר הצומח באזורים טרשיים ולעיתים בין סדקי חומות או קירות).

כשאומרים "אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר", מתכוונים להביע תחושה של חוסר אונים, ביקורת ואכזבה לנוכח התנהגות לא ראויה של איש ציבור.

(מקור הביטוי בתלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, [דף כה, עמ' ב]: "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר").

 

אמנון ותמר

"אמנון ותמר" הוא שמו העברי העממי של הפרח הקטיפתי שלעלי הכותרת שלו שלושה צבעים. את שם הפרח העניק המשורר שאול טשרניחובסקי בפואמה "אמנון ותמר".

סיפורו של אמנון, אחיה של תמר מאביה (דוד המלך), שנתן ביטוי שלילי לאהבתו אליה, הזכיר לטשרניחובסקי את שמו הרוסי של הפרח "איוון ומריה", המבוסס על אגדת עם על אח ואחות שהופרדו בילדותם והתאהבו זה בזה כששבו ונפגשו בבגרותם ולא ידעו שהם אחים, ובכך חטאו בגילוי־עריות. רדופי חטא ומצפון הם ברחו אך נפלו מתים וחבוקים בזרועותיהם. המקרה הטרגי שלהם עורר, לפי האגדה, את רחמי האל והוא עשה אותם לפרח אחד.

 

אני ואפסי עוד

הביטוי "אני ואפסי עוד", משמעותו: אני ואין מישהו מלבדי, רק אני קיים.

"...הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל" (ישעיהו, פרק מז, פסוק ח). דברים אלה של הנביא מופנים אל ממלכת בבל היהירה המתפארת בניצחונותיה ואינה מבינה שהדברים כולם מודרכים על־ידי אלוהי ישראל.

 

אנשי שלומנו

הביטוי "אנשי שלומנו" משמש, בהקשר שלילי, להגדרת מקורבים ונאמנים.

הביטוי נאמר בלעג ובביקורתיות כלפי העדפת מי שיש איתו קשר אינטרסנטי.

"...וְהֵנָּה אֹמְרֹת הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ" (ירמיהו, פרק לח, פסוק כב).

 

אסקופה נדרסת

"אסקופה" הינו מפתן הבית, שעליו דורכים היוצאים ובאים.

הביטוי "אסקופה נדרסת" נאמר בדרך כלל לתיאור מצבו המושפל של אדם, משל להיותו כמפתן הדלת.

בספר משלי נאמר: "כִּי בָאתָ בְכַף־רֵעֶךָ; לֵךְ הִתְרַפֵּס..." (פרק ו, פסוק ג), ורש"י הסביר בפרשנותו: "הכנע לפניו כאסקופה הנרפסת ונדרסת".

 

אפקט הדומינו

הביטוי "אפקט הדומינו" מתאר תופעה שבה נפילה של פרט אחד מביאה לקריסת מערכת שלמה.

זהו ביטוי שנטבע בשנות השישים של המאה העשרים על־ידי דוברים בארצות הברית, כהסבר להצדקת המלחמה בווייטנאם שהיתה מלחמה למניעת הפיכת מזרח אסיה לקומוניסטית.

 

אפקט הפרפר

"אפקט הפרפר" הוא ביטוי מתחום תורת הכאוס (התוהו ובוהו), המסביר כיצד פעולה שולית (לכאורה, קטנת ערך כתופעה בפני עצמה), מולידה שרשרת מאורעות המובילים לתופעה בקנה־מידה גדול.

הביטוי "אפקט הפרפר" נגזר מדוגמה שבה משק כנפי פרפר עלול (או עשוי) ליצור סדרת שינויים באטמוספירה, שבסופם של דברים עלולים לגרום לסופת טורנדו (או להפך, ימנעו סופה כזו).

 

אצבע אלוהים

הביטוי "אצבע אלוהים" מובנו: כוח עליון. הביטוי משמש כהסבר לתופעה בלתי רגילה שלא ניתן היה לצפותה, ושאינה בשליטת בן־אנוש.

בפרשת עשר המכות על מצרים, בהקשר מכת הכינים, נאמר בספר שמות: "וַיַּעֲשׂוּ־כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת־הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ... וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל־פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא..." (פרק ח, פסוקים יד-טו).

 

אקדח מעשן

"אקדח מעשן" הינו כינוי להוכחה ודאית למעשה פשע או למזימה הנרקמת בחשאי.

בדרך כלל משמש הביטוי בהקשרים ביטחוניים־פוליטיים, כגון בחיפושים אחרי נשק לא קונבנציונלי, או כהוכחה המלמדת על הסתברות גבוהה מאוד שכור אטומי, למשל, נבנה למעשה לא לשם ייצור אנרגיה אלא דווקא למטרת ייצור נשק אטומי.

 

אש תופת

הביטוי "אש תופת" הינו כינוי לאש הגיהנום, ובהשאלה: בזמן מלחמה או קרב, מטחי ירי מרוכזים בעלי עוצמה רבה.

בספר ירמיהו: "...וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ" (פרק ז, פסוק לא).

 

אתה אמרת

הביטוי "אתה אמרת" משמעותו: אני לא מאשר ולא מכחיש, ואם אתה אומר מה שאתה אומר - כנראה שאתה יודע והצדק איתך.

מקור הביטוי בברית החדשה. לאחר שהובא לידיעת פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי, שישו מציג עצמו כמלך היהודים, פילטוס שאל את ישו: "הֲאַתָּה מֶלֶךְ הַיְהוּדִים?" וישו השיב לו: "אַתָּה אָמַרְתָּ" (מרקוס טו, פסוק 2).