הקדמה למהדורה העברית
"מה כבר יכול השמן הזה ללמד אותי על מיניות ועל זוגיות שאיני יודע?" זהו המבע שאני נתקל בו לא אחת במסגרת הופעותיי ברחבי הארץ. גם אני חטאתי בחטא זה כשפנו אלי מהוצאת פוקוס לסקור את הספר "7 רמות של אינטימיות" מאת מת'יו קלי: מה כבר יכול מאמן ללמד אותי, איש המקצוע? מה הוא יכול לחדש לי?
הופתעתי. כאיש מקצוע איני נוטה לקרוא ספרים של מי שאינם בני סמכא מקצועיים. אך מסתבר כי יכולתו של אדם שאינו מומחה בזוגיות או במיניות, אלא דווקא מתמחה בהסברה, בארגון דברים וביצירת מוטיבציה בלב שומעיו, עשויה להיות חוויה מלמדת. גם עבורי, איש המקצוע.
מניסיוני, אנשים רבים לא חושבים על הזוגיות שלהם וכיצד לשפרה. לדאבון הלב מועטים הספרים המלמדים אותנו איך להיות בן זוג טוב יותר, וכיצד ניתן לשפר את דרכינו. גם כשכבר יש מדריך כזה, רבים מאיתנו מתקשים לקראו, אולי בגלל מקצועיות יתר.
בספר שלפנינו עומד קלי כמטיף בשער ומנסה ללמד מהי אינטימיות, וכיצד ניתן לקדמה ולשכללה על מנת להגיע לדרגה גבוהה יותר של אינטימיות. לפי תפיסתו, דרגה נמוכה של אינטימיות היא זו שבה כמעט ואין תקשורת, ומרמה לרמה צומחת התקשורת הבינאישית ומשתכללת. בתחילה ליכולת להעביר עובדות, בהמשך ליכולת להביע ולקבל דעות, אחר כך למסוגלות לקוות, לחלום ולגלות את הרגשות שלנו, ובהמשך, אם מצליחים לעמוד ברמות הקודמות, מצליח האדם לחשוף את פחדיו, את כישלונותיו ואת עברו, ולבסוף יכול להביע את צרכיו ולהיות ער לצרכי זולתו. צורת ההטפה שלו, המקובלת בשדה האימון האישי, אמנם נראית בתחילה כחזרתית: קלי חוזר על דבריו פעמים רבות, מנסח דברים בסיסמאות, נע קדימה ואחורה בזמן ושונה את משנתו עוד ועוד שוב ושוב – אך מסתבר כי זה עשוי לעבוד – קלי מכר מיליוני עותקים מספריו והוא מרצה מבוקש מאוד. כנראה אנשים רבים זקוקים למורה כקלי, למאמן שיעמוד על המגרש וידרבן את השחקנים, יקבע תכנית משחק וידרוש עמידה נוקשה ומשמעת טקטית.
התחברתי לספר כי פעמים רבות גם אני חש בהופעותיי כמטיף, כקול קורא במדבר. שמחתי לגלות כי יש מי שמוכן להיות גשר בין איש המקצוע, המתוסכל מחוסר המודעות לצורך בעבודה על זוגיות ועל אהבה, לבין הלקוח הפוטנציאלי שלו – כזה שיש לו בעיה ואינו מסוגל להכיר בה ולקדם את הטיפול בה.
קלי מודע לכך שאינו איש מקצוע. הוא מבין שתפקידו הוא לגרום לקוראיו להבין שיש להם בעיות במערכות היחסים שלהם, ושניתן לפתור חלק גדול מהבעיות על ידי שינוי הדרך. הוא עושה זאת באמצעות סיפורים על עצמו, על חבריו ועל מקרים שבהם הוא נתקל. קלי מנסה לגרום לקוראים לחשוב, לנטוש את החשיבה המורגלת ולהשתנות. הוא משרטט דרך, תכנית להבנת העבר ולשינוי העתיד.
הקושי לעשות שינוי נובע פעמים רבות מחוסר ידע, מחוסר הבנה של תהליכים ומאי יכולת לתת לבעיה שם – קלי מציג דרכים לזיהוי הבעיות הקיימות בין בני הזוג ומנסה לסייע בפתרונן. אף שהפתרונות נשמעים פשוטים, רבים מהם דורשים השקעה רבה, אם כי הכרחית.
בהגינותו, הוא מציע למי שאין באפשרותו לזכות בטיפול מקצועי, כלים על מנת לנסות לעבור את השינוי, אך אם הבעיות אינן נפתרות, הוא מציע להיעזר בטיפול זוגי מקצועי. בטיפול כזה אנו שמחים שבני הזוג שמגיעים הם בעלי ידע, בעלי הבנה של הקשיים וידיעה של מה צריך לשנות. הספר הזה עשוי להיות הקדמה לטיפול זוגי, כלי לקידומו ולשכלולו של טיפול כזה וכאבן דרך שטוב לשוב אליה לתזכורת.
בספר מתווה קלי דרכים לשיפור האינטימיות בחיינו על מנת למצות את המיטב מעצמנו ומזולתנו. בסיום ספרו הוא ממליץ להמשיך ולקרוא ספרים בנושא קידום הזוגיות והמיניות, ואף מציע להקשיב לספרים מוקלטים אם אין זמן לקרוא. לצערי, הספרים המוקלטים אפשריים בעת הזו רק לדוברי אנגלית.
אני מברך את הוצאת פוקוס על שהתגייסה להוצאתו של הספר לאור בעברית, ומקווה כי תשמע לקריאתו של קלי ותוציא לאור ספרים נוספים, כגון אלו ואולי גם ספרים מוקלטים, כדי שנוכל להאזין להם ולהתקדם בהבנת הנושא החשוב הזה, ולמרבה הצער המוזנח, של קידום האינטימיות והאהבה בחיינו.
ידוע כי אם הולכים באותה דרך, מגיעים רק לאותו מקום שבו היינו – קלי מנסה להתוות דרך חדשה לילך בה.
אני מאחל לקוראות ולקוראים כי יפנימו את העצות שבספר ויקדמו את חיי האהבה שלהם. הנושא הזה חשוב אלפי מונים מהעיסוק בהבלי היומיום ומוסיף תקווה. חשוב שאלה הנתקלים בבעיות בין אישיות, ייאותו לטפל בהן באופן מושכל, או כפי שמצטט קלי, בצדק, את גתה: "הדברים החשובים אינם צריכים להיות נתונים לרחמיהם של הדברים שחשיבותם מועטת".
ד"ר יצחק (צחי) בן ציון
פסיכיאטר וסקסולוג, פסיכיאטר ראשי ומנהל השרות לבריאות מינית
לאומית שרותי בריאות
benzion@bgu.ac.il
net.סקסולוג.www
מה קרה לאבא?
דיוויד אנדרסון התגורר בבוסטון עם אשתו שרה ושלושת ילדיהם – רייצ'ל, שאנון וג'ונה. הוא היה איש עסקים מצליח, ואחד מפירות הצלחתו היה בית הקיץ שלהם במרת'ז ויניארד. שרה והילדים בילו שם את כל הקיץ. דיוויד הגיע לביקור ליום אחד מדי סוף-שבוע ונשאר שם במהלך השבועיים הראשונים של חודש יולי.
לפני מספר שנים בתחילת חודש יולי, בשעה שנסע במכוניתו לכיוון החוף, הבטיח דיוויד לעצמו שבשבועיים הקרובים הוא יהיה בעל ואבא קשוב ואוהב. הוא יהיה זמין לאשתו ולבנותיו בכל עת. הוא יכבה את הטלפון הנייד שלו, יעמוד בפני הפיתוי לבדוק שוב ושוב את תיבת האי-מייל שלו ויקדיש את מרב זמנו ותשומת ליבו למשפחה ולחוויית החופשה המשותפת.
דיוויד עבד שעות רבות מדי. הוא ידע זאת, וכולם סביבו ידעו זאת. זאת אחת הסכנות הכרוכות בעבודה מרתקת – היא הופכת להיות חלק גדול מדי מהזהות העצמית שלנו. מפעם לפעם הוא חש אשמה בשל כך, אך הצליח לפטור זאת בתירוץ שאין לו ברירה אחרת. לעיתים הוא הצליח להתגבר על רגשות האשמה בעזרת המחשבה על כל המותרות שאשתו וילדיו יכולים ליהנות מהם בזכות עבודתו הקשה.
האם מנגנון הרציונליזציה של דיוויד היה יעיל? באופן זמני בלבד. אולם החופשה הזו עמדה להיות שונה – דיוויד יהיה קשוב וזמין.
הרעיון עלה במוחו במכונית בזמן שהוא הקשיב לדיסק שנתן לו חבר. חבריו ומכריו נהגו לתת לו ספרים ודיסקים. המתנות הללו הרתיעו אותו, מכיוון שהוא ידע שמי שנתן לו אותן יצפה לשמוע את חוות דעתו עליהן בפעם הבאה שהם ייפגשו. אולם מסיבה כלשהי, כשהוא יצא מהחניה שלו הבוקר, הוא הכניס את הדיסק המסוים הזה למערכת.
ההרצאה שנשמעה הייתה על קשרים אישיים דינמיים. דיוויד חש אי נוחות. בדיוק כשעמד לעצור את הדיסק, הוא שמע משפט שהיכה אותו בתדהמה: "אהבה היא בחירה. אהבה היא מעשה שנעשה מתוך כוונה," אמר הקריין, "אנחנו יכולים לבחור לאהוב."
באותו רגע התחוור לדיוויד שהוא בעל אנוכי, ושהאהבה ששררה בינו לבין שרה נשחקה משום שהיה חסר רגישות, מרוכז בעצמו ובלתי-זמין. האנוכיות שלו התבטאה בעיקר בדברים קטנים. הוא התעקש שהם יצפו דווקא בתוכניות הטלוויזיה שהוא אוהב. הוא לעג לנטייה שלה לאחר. הוא העדיף את העבודה שלו על פני צרכי המשפחה. הוא לקח את העיתונים לעבודה אף שהוא ידע ששרה רוצה לקרוא אותם, ושאפילו לא יהיה לו זמן להביט בהם במהלך היום. הוא הרבה לומר לילדיו "בפעם אחרת", ולאשתו – "לא עכשיו." אולם בשבועות הקרובים הכול עומד להשתנות. ואכן, כך היה.
כשדיוויד נכנס לביתו הוא נישק את אשתו ואמר: "את נראית נפלא בחולצה הזו. הצבע הזה ממש מתאים לך." שרה הופתעה מאוד. היא אפילו הייתה נבוכה מעט. היא תהתה שמא זו דרכו האירונית להאשים אותה שהיא מרבה לקנות בגדים. אך כשהוא המשיך ושאל בחיוך: "מה עשיתם היום? מה הפסדתי?" היא קלטה את המחמאה הכנה והרגישה נפלא.
אחרי הנסיעה המעייפת בכבישים הסואנים דיוויד רצה רק לשבת ולהירגע, אבל שרה הציעה שהם יצאו יד-ביד לצעידה על החוף. דיוויד חשב לסרב, אך שינה את דעתו. "שרה נמצאת כאן לבד כל השבוע עם הילדים," הוא אמר לעצמו, "ועכשיו היא פשוט רוצה להיות איתי קצת לבד." ואכן הם יצאו מהבית והלכו יד-ביד בעוד הילדים העיפו עפיפונים.
בבוקר שלמחרת שרה כמעט התעלפה מרוב הפתעה כשדיוויד הביא לה ארוחת בוקר למיטה. האמת היא שהוא העיר את בתם רייצ'ל כדי שתעזור לו להכין את הארוחה, עם זאת זו הייתה מחווה יוצאת דופן. בשעת הארוחה הוא סיפר לה על חלום שחלם באותו לילה, ולאחר מכן שאל אותה מה תרצה לעשות באותו היום.
שרה לא יכלה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא שאל אותה שאלה כזו.
"אתה לא צריך לעבוד?" היא ענתה בשאלה.
"לא," הוא אמר, "אנחנו יכולים לעשות כל מה שתרצי."
שוב ושוב במשך אותו היום חזר דיוויד ושינן לעצמו: "אהבה היא בחירה. אהבה היא בחירה. אהבה היא בחירה."
ואכן, הוא הצליח. במשך שבועיים כולם נהנו מאוד. זו הייתה חופשה חלומית. שבועיים תמימים בלי הצקות תמידיות של צלצולי טלפונים סלולאריים ושל אי-מיילים. הם ביקרו במוזיאון הימי אף שדיוויד שונא מוזיאונים. הוא הרשה לילדים לאכול גלידה כשהם רצו. הוא אפילו הצליח לרסן את עצמו כששרה התעכבה מדיי, והם איחרו בגללה למסיבת יום ההולדת של חברו הטוב.
"אבא זכה במשהו?" שאלה שאנון. שרה צחקה, אבל גם היא עצמה תהתה מה קרה פתאום לבעלה.
