זיכרונותיו של דון ז'ואן צעיר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
זיכרונותיו של דון ז'ואן צעיר
מכר
מאות
עותקים
זיכרונותיו של דון ז'ואן צעיר
מכר
מאות
עותקים

זיכרונותיו של דון ז'ואן צעיר

2.5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גיום אפולינר

גיום אפולינר (1880 - 1918), בן למשפחת אצולה ממוצא פולני - איטלקי, למד וחונך במונקו והתיישב בפריז בשנת 1900, ובה חי וכתב את מחזותיו עד למותו בשנת 1918. קובץ שיריו "אלכוהול, ומחזהו "שדיה של טירזיאר", פרסמו את שמו כמשורר ומחזאי, מהבולטים ביותר בספרות הצרפתית במאה העשרים. אולם את פרסומו הרב ביותר קיבל אפולינר בזכות שתי יצירות ארוטיות שכתב ופרסם, בשמו המלא, בשנת 1907 בפריז של תקופת הדאדאיזם והקוביזם. 

תקציר

ספר זה הינו הרומן האירוטי השלישי שכתב המשורר הצרפתי הנודע גִּיוֹם אַפּוֹלינֶר. גם רומן זה שלו, כשני הקודמים, הוקדש לידידו הטוב, הצייר פאבלו פיקאסו. 
 
״זיכרונותיו של דון ז׳ואן צעיר״ הוא יומן מעלליו של נער מתבגר, המגלה, חוקר ומתנסה בחוויות מיניות ראשונות. כתיבתו כנה, חושפנית ולעיתים גם בוטה וגסה — ואולי בזכות כתיבה תמימה זו זכתה היצירה להיות היצירה האירוטית האהובה ביותר על הקורא הצרפתי למעלה ממאה שנה.

פרק ראשון

שוב הגיע הקיץ. אימי נסעה לבית הכפרי שרק לאחרונה רכשנו, אולם עסקיו של אבא גרמו לכך שיתעכב בעיר. אבי הצטער על רכישת הבית הכפרי, דבר שעשה, לדבריו, רק בגלל ההפצרות של אימא.
״את זו שרצית את הבית הכפרי,״ היה אומר לה. ״אם את רוצה סעי לשם, אבל אל תכריחי אותי לבוא. חוץ מזה, אנה היקרה שלי, את יכולה להיות בטוחה שאמכור את הבית בכפר ברגע שתהיה לי הצעה טובה.״
״אבל יקירי,״ היתה אימי עונה, ״אין לך מושג עד כמה שהאוויר בכפר טוב לילדים...״
״כן, כן, הכל טוב ויפה,״ זו היתה תשובתו הרגילה של אבא, בעודו מעיין ביומנו ולוקח את כובעו. ״נכנעתי לקפריזה הזו שלך, אבל זו היתה טעות.״
אז אימא נסעה ל׳בית הכפרי שלה׳, כפי שניסחה את זה, נחושה בדעתה לא להשתהות אפילו רגע אחד בעיר, וליהנות עד תום מהמותרות המוצעות לה בכפר, שאולי לא יארכו זמן רב.
הפעם היא נסעה ביחד עם אחותה הצעירה, הרווקה עדיין, איתי, הבן היחיד שלה, ועם אחת האחיות שלי, שהיתה גדולה ממני בשנה.
וכך הגענו כולנו לבית הכפרי שהמקומיים כינו אותו ״הארמון״.
״הארמון״ הזה היה בית עתיק, שהיה שייך בעבר לאיכרים עשירים. הבית נבנה במאה השבע־עשרה. הוא היה מרווח מאוד, אבל החדרים היו מגובבים בצורה מוזרה שגרמה, לצערה של אימי, לכך שהיה ממש לא נוח לגור בארמון.
החדרים לא היו מסודרים כמו בבתים רגילים, אלא הופרדו על ידי סבך של מעברים אפלים, מסדרונות מתפתלים וגרמי מדרגות לולייניות לרוב. בקיצור, הבית היה מבוך של ממש, והיה צורך בימים אחדים כדי ללמוד איך להתמצא בו ולהתרגל לסדר החדרים.
חצר הפרידה בין הבית הראשי ובין הסככות, האורוות והרפתות. סמוך למבנים אלה היתה כנסייה קטנה, שניתן היה להיכנס אליה דרך החצר, דרך הבית עצמו וגם דרך המבנים האחרים.
הכנסייה הקטנה היתה במצב טוב למדי. בעבר היה נזיר, שהתגורר דרך קבע בארמון, וטיפל בצרכים הרוחניים של תושבי הכפר הקטן שלנו. מאז מותו של הנזיר המִשרה היתה פנויה. רק בימי ראשון ובחגים היה מגיע נזיר מהמנזר הקאפוצ׳יני הסמוך, על מנת לשמוע וידויים ולערוך את הטקסים החיוניים לגאולת נפשם של האיכרים. כל אימת שנזיר זה היה מגיע, הוא היה נשאר לארוחת ערב, וחדר הוכן עבורו ליד הכנסייה הקטנה, במידה וירצה ללון שם. אימי, דודתי והעוזרת טרחו בהכנת החדר, בעזרת מנהל המשק, פועל ועוד עוזרת בית.
היה זה אחרי תקופת האסיף, מזג האוויר היה נוח, ועל כן הירשו לאחותי ולי לטייל בכל מקום שנרצה. סקרנו כל פינה וכל כוך בארמון, מהמרתף ועד עליית הגג. היינו משחקים מחבואים, או שאחד מאיתנו היה מסתתר מתחת לגרם למדרגות, ואורב שם, מחכה שהשני יעבור, ואז מזנק עליו בצווחה מקפיאת דם.
מדרגות העץ שהובילו לעליית הגג היו תלולות מאוד. יום אחד ירדתי לפני אחותי ברט והסתתרתי באפלה, בין שני צינורות חימום. המדרגות היו מוארות למדי באור שחדר מפתח תאורה בתקרה. כשברט הופיעה, יורדת בזהירות, קפצתי והתחלתי לנבוח כמו כלב פראי. ברט לא ציפתה שאני אהיה שם, והיא נבהלה כל כך, שנפלה מהמדרגות על ראשה, רגליה מורמות לעבר המדרגות.
השמלה שלה כמובן עלתה למעלה וכיסתה את פניה. רגליה היו חשופות. התקרבתי אליה, צוחק, וראיתי שגם החולצה שלה עלתה מעל הטבור.
ברט לא לבשה תחתונים כי, כפי שסיפרה לי מאוחר יותר, התחתונים שלה היו מלוכלכים ולאף אחד לא היה זמן להוציא מהמזוודות את הלבנים האחרים. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את אחותי עירומה...
לא בדיוק...
למען האמת, כבר ראיתי אותה עירומה, כיוון שהיינו מתרחצים ביחד במשך השנים האחרונות. אבל למעשה ראיתי אותה אז רק מהגב שלה, או מהצד, כי אימא והדודה שלי היו מקפידות שנעמוד גב אל גב, העכוזים הקטנים שלנו צמודים זה לזה, בעודנו מתרחצים באמבטיה. זה לא נחשב. שתי הגברות הקפידו שלא תהיה שום הצצה מצדי, וכשהיו נותנות לנו את הכותנות הקטנות שלנו, היינו מוכרחים להתלבש, כאשר שנינו מחזיקים את הידיים לפנים, מולנו.
יום אחד התברר שקייט, המשרתת שהחליפה את הדודה ברחצה שלנו, ננזפה על ששכחה להגיד לברט לכסות על גופה בידיה. אשר לי, קייט כמעט שלא נגעה בי. בדרך כלל אימא או הדודה שלי רחצו אותי. כשהייתי באמבט הגדול, היו אומרות לי, ״אתה יכול להוריד את הידיים שלך עכשיו, רוז׳ה.״ אחת מהן סיבנה וקרצפה אותי. אימא, שדגלה בעקרון שיש להתייחס אל ילדים כאל ילדים ובמשך זמן רב ככל האפשר, היא שיזמה את השיטה הזו.
באותו זמן הייתי בן 13 ואחותי ברט היתה בת 14 בלבד. לא ידעתי דבר על אהבה או על ההבדלים בין המינים. אבל כשמצאתי את עצמי עירום מול נשים וחש במבטן עלי, כשהרגשתי את כפות הידיים הנשיות הרכות עוברות פה ושם על גופי, הייתי מתנסה בהתגרות מוזרה.
אני זוכר היטב שבכל פעם שהדודה מרגריט רחצה או ניגבה את איבר המין שלי, הייתי מתמלא תחושה מוזרה ונעימה ביותר. שמתי לב שהזין הקטן שלי היה פתאום מתקשח כולו כמו ברזל, ובמקום לצנוח כמו קודם, היה מרים את הראש. בצורה אינסטינקטיבית, הייתי מתקרב יותר לדודה, ודוחף את הבטן שלי קדימה ככל שרק יכולתי.
יום אחד, כאשר זה קרה, הדודה מרגריט הסמיקה כולה, והסומק גרם לפניה היפים להראות עוד יותר מושכים. היא ראתה שהזין שלי זקוף, העמידה פנים שלא משנה לה, וקראה לאימא, שרחצה את רגליה ביחד איתנו. קייט רחצה את ברט, אבל גם היא גילתה עניין מיידי. שמתי לב, למעשה, שהיתה מעדיפה בדרך כלל לטפל בי מאשר באחותי, וכי לא פספסה אף הזדמנות לעזור לאימא או לדודה בכל פעם שטיפלו בי. עכשיו גם היא רצתה לדעת מה קורה.
קייט הסתובבה והסתכלה אלי בלי בושה, בעוד אימא והדודה החליפו מבטים רבי משמעות. אימי לבשה קומביניזון, והרימה קצת את השוליים, כדי שתוכל לגזור את ציפורני רגליה. כך יכולתי לראות את רגליה היפות והשמנמנות, את ירכיה העדינות ואת ברכיה הלבנות. מראה רגליה של אימי השפיע על הגבריות שלי כמו הלטיפות של הדודה.
אימא כנראה הבינה את זה מייד, כי היא הסמיקה והורידה את הקומביניזון. הגברות חייכו וקייט התחילה לצחוק עד שעצרה עצמה, בגלל המבטים הנוזפים של אימא והדודה. היא ניסתה לצאת מזה בכך שאמרה, ״גם ברט צוחקת כשאני נוגעת במקום ההוא עם הספוג החם.״ אימא הורתה לה, בכל אופן, לסתום את פיה.
באותו רגע נפתחה דלת חדר האמבטיה ואליזבת, אחותי הבוגרת, נכנסה פנימה. היא היתה בת 15 ולמדה בתיכון. אף שהדודה שלי העיפה חולצה על גופי העירום, אליזבת הספיקה לראות אותי וזה הטריד אותי מאוד. אמנם לא הרגשתי נבוך מול ברט, אבל לא רציתי שאליזבת תראה אותי עירום, כי היא כבר לא התרחצה איתנו מזה כמה שנים, ולמעשה עשתה אמבטיה עם הגברות או עם קייט.
הייתי קצת מעוצבן מזה שכל הנשים בבית יכולות להיכנס ככה לאמבטיה כשאני שם, ואילו לי היה אסור לעשות את זה כשהן מתרחצות.
חשבתי שזה ממש לא הוגן שלא נותנים לי להיכנס גם כשאחותי אליזבת היתה מתרחצת שם לבדה, כי לא ראיתי שום סיבה שהיא תזכה ליחס שונה, למרות כל זה שהתנהגה כמו גברת גדולה וחשובה מי־יודע־כמה.
ברט עצמה כעסה בגלל היומרות של אליזבת. אליזבת סירבה יום אחד להתפשט בנוכחות אחותה הצעירה, אבל לא היססה לעשות זאת בכל פעם שהדודה ואימא היו סגורות איתה באמבטיה.
לא יכולנו להבין התנהגות כזאת, שנבעה מהעובדה שאליזבת הגיעה לגיל ההתבגרות שלה. ירכיה היו עגולות, הפטמות החלו להזדקר, וכפי שנודע לי מאוחר יותר, הופיע לה קצת שיער ערווה.
באותו יום מסוים, ברט שמעה את אימי אומרת לדודה כשהן יצאו מהאמבטיה, ״טוב, אצל אליזבת זה יצא מוקדם.״
״כן, אצלי זה היה כעבור שנה.״
״שנתיים יותר מאוחר במקרה שלי.״
״עכשיו היא תצטרך חדר משלה.״
״היא תוכל לישון איתי,״ אמרה הדודה.
ברט סיפרה לי את כל זה, וכמובן, לא הבנו מזה שום דבר.
אבל באותו רגע, כשאחותי אליזבת נכנסה פנימה וראתה אותי עירום, הזין הקטן שלי זקור כמו כרבולת של תרנגול זועף, שמתי לב שהיא לא יכלה להסיר את מבטה מאותו מקום עצמו, ולא היתה מסוגלת להסתיר את התדהמה הגמורה שלה. ובכל זאת היא לא הסבה את המבט. להיפך.
אימא שאלה אותה בתקיפות אם גם היא רוצה להתרחץ, והיא הסמיקה וגמגמה, ״כן, אימא.״
״רוז׳ה וברט סיימו,״ אמרה אימא. ״את יכולה להתפשט.״
אליזבת צייתה בלי שום התנגדות, והתפשטה. הספקתי לראות שהיא מפותחת יותר מברט, אבל זה היה הכל, כי אז סילקו אותי החוצה.
אחרי אותו יום כבר לא התרחצתי ביחד עם ברט. הדודה מרגריט או אימא היו עדיין נוכחות, כי מאז שאימא קראה באיזה מקום על ילד שטבע באמבטיה, היא חששה מאוד לתת לי להתרחץ לבד. אבל הגברות, אף שהמשיכו לרחוץ את גופי, לא נגעו שוב בזין הקטן שלי.
היו עם זאת הזדמנויות שבהן קיבלתי זִקפה מול אימא או הדודה מרגריט. הנשים תמיד שמו לב לזה, אף שאימא נהגה להסתובב בכל פעם שהיתה עוזרת לי ללבוש את הכותנת, בעוד שהדודה מרגריט היתה מסתכלת ברצפה.
הדודה מרגריט היתה בת עשרים ושש, צעירה מאימא בעשר שנים, אבל כיון שלא ידעה שום סערה רגשית, היא נראתה צעירה מאוד, ממש כמו ילדה קטנה. נדמה היה שהעירום שלי משפיע עליה בצורה עמוקה ביותר, כי בכל פעם שרחצה אותי דיברה איתי ברכוּת רבה.
פעם, אחרי שסיבנה ושטפה אותי, ידה ליטפה את איברי הקטן. היא מיהרה לסלק את ידה, כאילו נגעה בנחש. שמתי לב לכך ואמרתי בקול מופתע קצת, ״דודה יקרה, למה את כבר לא מסבנת את רוז׳ה בכל המקומות, כמו שהיית עושה פעם?״
היא הסמיקה מאוד ואמרה, ״אבל כן רחצתי אותך בכל המקומות!״
״באמת, דודה, תרחצי גם את הבולבולון שלי.״
״איזה ילד שובב אתה! אתה יכול לרחוץ את זה לבד.״
״לא, דודה, בבקשה, תעשי את זה. אני לא יכול לעשות את זה טוב כמו שאת עושה.״
״הו, שובב קטן,״ חייכה הדודה, אבל היא לקחה את הספוג שוב ורחצה בתשומת לב רבה את ״בולבולון״ ואת האשכים.
״בואי, דודה חמודה,״ אמרתי, ״אני אתן לך נשיקה גדולה על זה שאת כל כך נחמדה.״ ונשקתי את פיה היפה, שהיה אדום כדובדבן ופתוח למחצה מעל שיניים נוצצות ומושלמות.
״עכשיו גם תנגבי אותי,״ הפצרתי בה, ברגע שיצאתי מהאמבטיה.
אז הדודה ייבשה אותי, מתעכבת אותי יותר ממה שהיה נחוץ באמת באזור הרגיש. זה גירה אותי כל כך, שתפסתי בשולי האמבט ודחפתי את הבטן שלי קדימה, והתפתלתי בצורה כזאת שהיא אמרה לי בעדינות:
״מספיק, רוז׳ה, אתה כבר לא ילד קטן. מעכשיו והלאה תצטרך להתרחץ לבד.״
״הו, לא, דודה, בבקשה, לא לבד! את חייבת לרחוץ אותי! כשאת עושה את זה, זה הרבה יותר נעים לי מאשר כשאימא עושה את זה.״
״תתלבש, רוז׳ה!״
״דודה, תהיי נחמדה, ותעשי אמבטיה יחד איתי פעם!״
״רוז׳ה, תתלבש!״ אמרה שוב וניגשה לחלון.
״לא,״ אמרתי. ״אני רוצה לראות אותך מתרחצת.״
״רוז׳ה!״
״דודה, אם לא תעשי אמבטיה, אני אגיד לאבא ששוב לקחת את הבולבולון שלי לפה שלך.״
הדודה הסמיקה כולה. היא אכן עשתה את זה פעם אחת, אבל רק לרגע. זה קרה יום אחד, כשלא רציתי לעשות אמבטיה. המים היו קרים מדי ורצתי לחדרי. הדודה באה בעקבותי לשם, חיבקה אותי, גיפפה אותי קצת ובסוף לקחה את הזין הקטן שלי לפיה, לחצה אותו בין שפתיה לשנייה או שתיים. כל כך נהניתי מזה שמייד נכנעתי ועשיתי כל מה שהיא רצתה.
בכל אופן, במקרה דומה אימא שלי עשתה גם היא אותו דבר, ואני יודע שזה קורה לעיתים קרובות כשנשים רוחצות ילדים קטנים. מבחינת הנשים, התחושה דומה לזו שיש לנו כשאנו, כגברים, נוגעים בחור של ילדה קטנה, אבל נשים יודעות טוב יותר מגברים לגוון את ההנאות שלהן.
כשהייתי קטן היתה לי אומנת שהיתה מדגדגת את הבולבולון שלי כשלא הייתי מצליח להירדם. לפעמים היא היתה מוצצת בעדינות את הזין שלי. נדמה לי שאני זוכר שלילה אחד היא ממש שמה אותי על בטנה החשופה, והחזיקה אותי שם זמן מה. אבל כל זה היה לפני זמן רב מאוד, והזיכרונות שלי די מעורפלים בכל הקשור למה שקרה אז.
ברגע שהדודה שלי חזרה לעצמה, היא אמרה לי בכעס, ״רוז׳ה, זו היתה בדיחה, ואז היית ילד קטן מאוד. עכשיו כבר בלתי אפשרי לצחוק איתך. אני רואה שנעשית גבר.״
היא הציצה שוב אל הזין הזקור שלי.
״יותר מזה, אתה ילד שובב ומרושע, ואני כבר לא אוהבת אותך.״
והיא סטרה קלות על הזִקפה שלי. ואז פנתה כמו לצאת, אבל אני עיכבתי אותה.
״סלחי לי, דודה יקרה,״ אמרתי. ״אני לא אגיד שום דבר לאף אחד, אם רק תיכנסי לאמבטיה לרגע אחד איתי.״
״אני מתארת לי שאני יכולה לעשות את זה,״ אמרה וחייכה.
היא הסירה את נעלי הבית האדומות מרגליה החשופות, הרימה את החלוק מעל ברכיה ונכנסה לאמבט. המים הגיעו עד ירכיה.
״עכשיו עשיתי מה שרצית, רוז׳ה. תהיה ילד טוב ותתלבש בשקט או שאני לעולם לא אסתכל בך שוב.״
הקול שלה היה החלטי ומשכנע, והבנתי שהיא מתכוונת לכך. כבר לא היתה לי זִקפה. לקחתי את כותונת הלילה ולבשתי אותה. הדודה מרגריט רחצה את רגליה. ואז, כדי לדחות כל בקשה נוספת מצידי, היא הצהירה שהיא לא מרגישה טוב והיא לא רוצה לעשות אמבטיה.
התלבשתי, ואז היא יצאה החוצה מהאמבטיה כדי להתנגב. המגבת היתה לחה, אחרי שאני השתמשתי בה. כרעתי ברך וניגבתי את רגליה של הדודה שלי.
היא הניחה לי לעשות את זה בלי להגיד דבר. בכל פעם שניגבתי בין האצבעות היא צִחקקה. כשנגעתי בכפות רגליה ודגדגתי אותן, היא צִחקקה, מצב רוחה הטוב חזר, והיא הסכימה בעליצות שאני אנגב את שוקיה.
כאשר הגעתי לברכיים, היא הבהירה לי שאסור לי לעלות יותר. צייתתי, אף כי במשך זמן רב היתה לי תשוקה בוערת לגלות מה יש לנשים מתחת לחצאית, משהו כה יקר ערך שהן חייבות להסתירו בלי הרף.
הדודה ואני היינו שוב חברים, אבל מאז הייתי צריך להתרחץ לבד. אימי שמעה בלי ספק את כל הפרטים מדודתי, אבל היא לא אמרה לי מעולם שום דבר על כך.
עתה הגיע הזמן להמשיך הלאה אחרי הערות אלה, שהיו נחוצות על מנת להבהיר את העתיד לבוא. נחזור עכשיו אל הסיפור שלנו.

גיום אפולינר

גיום אפולינר (1880 - 1918), בן למשפחת אצולה ממוצא פולני - איטלקי, למד וחונך במונקו והתיישב בפריז בשנת 1900, ובה חי וכתב את מחזותיו עד למותו בשנת 1918. קובץ שיריו "אלכוהול, ומחזהו "שדיה של טירזיאר", פרסמו את שמו כמשורר ומחזאי, מהבולטים ביותר בספרות הצרפתית במאה העשרים. אולם את פרסומו הרב ביותר קיבל אפולינר בזכות שתי יצירות ארוטיות שכתב ופרסם, בשמו המלא, בשנת 1907 בפריז של תקופת הדאדאיזם והקוביזם. 

עוד על הספר

זיכרונותיו של דון ז'ואן צעיר גיום אפולינר
שוב הגיע הקיץ. אימי נסעה לבית הכפרי שרק לאחרונה רכשנו, אולם עסקיו של אבא גרמו לכך שיתעכב בעיר. אבי הצטער על רכישת הבית הכפרי, דבר שעשה, לדבריו, רק בגלל ההפצרות של אימא.
״את זו שרצית את הבית הכפרי,״ היה אומר לה. ״אם את רוצה סעי לשם, אבל אל תכריחי אותי לבוא. חוץ מזה, אנה היקרה שלי, את יכולה להיות בטוחה שאמכור את הבית בכפר ברגע שתהיה לי הצעה טובה.״
״אבל יקירי,״ היתה אימי עונה, ״אין לך מושג עד כמה שהאוויר בכפר טוב לילדים...״
״כן, כן, הכל טוב ויפה,״ זו היתה תשובתו הרגילה של אבא, בעודו מעיין ביומנו ולוקח את כובעו. ״נכנעתי לקפריזה הזו שלך, אבל זו היתה טעות.״
אז אימא נסעה ל׳בית הכפרי שלה׳, כפי שניסחה את זה, נחושה בדעתה לא להשתהות אפילו רגע אחד בעיר, וליהנות עד תום מהמותרות המוצעות לה בכפר, שאולי לא יארכו זמן רב.
הפעם היא נסעה ביחד עם אחותה הצעירה, הרווקה עדיין, איתי, הבן היחיד שלה, ועם אחת האחיות שלי, שהיתה גדולה ממני בשנה.
וכך הגענו כולנו לבית הכפרי שהמקומיים כינו אותו ״הארמון״.
״הארמון״ הזה היה בית עתיק, שהיה שייך בעבר לאיכרים עשירים. הבית נבנה במאה השבע־עשרה. הוא היה מרווח מאוד, אבל החדרים היו מגובבים בצורה מוזרה שגרמה, לצערה של אימי, לכך שהיה ממש לא נוח לגור בארמון.
החדרים לא היו מסודרים כמו בבתים רגילים, אלא הופרדו על ידי סבך של מעברים אפלים, מסדרונות מתפתלים וגרמי מדרגות לולייניות לרוב. בקיצור, הבית היה מבוך של ממש, והיה צורך בימים אחדים כדי ללמוד איך להתמצא בו ולהתרגל לסדר החדרים.
חצר הפרידה בין הבית הראשי ובין הסככות, האורוות והרפתות. סמוך למבנים אלה היתה כנסייה קטנה, שניתן היה להיכנס אליה דרך החצר, דרך הבית עצמו וגם דרך המבנים האחרים.
הכנסייה הקטנה היתה במצב טוב למדי. בעבר היה נזיר, שהתגורר דרך קבע בארמון, וטיפל בצרכים הרוחניים של תושבי הכפר הקטן שלנו. מאז מותו של הנזיר המִשרה היתה פנויה. רק בימי ראשון ובחגים היה מגיע נזיר מהמנזר הקאפוצ׳יני הסמוך, על מנת לשמוע וידויים ולערוך את הטקסים החיוניים לגאולת נפשם של האיכרים. כל אימת שנזיר זה היה מגיע, הוא היה נשאר לארוחת ערב, וחדר הוכן עבורו ליד הכנסייה הקטנה, במידה וירצה ללון שם. אימי, דודתי והעוזרת טרחו בהכנת החדר, בעזרת מנהל המשק, פועל ועוד עוזרת בית.
היה זה אחרי תקופת האסיף, מזג האוויר היה נוח, ועל כן הירשו לאחותי ולי לטייל בכל מקום שנרצה. סקרנו כל פינה וכל כוך בארמון, מהמרתף ועד עליית הגג. היינו משחקים מחבואים, או שאחד מאיתנו היה מסתתר מתחת לגרם למדרגות, ואורב שם, מחכה שהשני יעבור, ואז מזנק עליו בצווחה מקפיאת דם.
מדרגות העץ שהובילו לעליית הגג היו תלולות מאוד. יום אחד ירדתי לפני אחותי ברט והסתתרתי באפלה, בין שני צינורות חימום. המדרגות היו מוארות למדי באור שחדר מפתח תאורה בתקרה. כשברט הופיעה, יורדת בזהירות, קפצתי והתחלתי לנבוח כמו כלב פראי. ברט לא ציפתה שאני אהיה שם, והיא נבהלה כל כך, שנפלה מהמדרגות על ראשה, רגליה מורמות לעבר המדרגות.
השמלה שלה כמובן עלתה למעלה וכיסתה את פניה. רגליה היו חשופות. התקרבתי אליה, צוחק, וראיתי שגם החולצה שלה עלתה מעל הטבור.
ברט לא לבשה תחתונים כי, כפי שסיפרה לי מאוחר יותר, התחתונים שלה היו מלוכלכים ולאף אחד לא היה זמן להוציא מהמזוודות את הלבנים האחרים. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את אחותי עירומה...
לא בדיוק...
למען האמת, כבר ראיתי אותה עירומה, כיוון שהיינו מתרחצים ביחד במשך השנים האחרונות. אבל למעשה ראיתי אותה אז רק מהגב שלה, או מהצד, כי אימא והדודה שלי היו מקפידות שנעמוד גב אל גב, העכוזים הקטנים שלנו צמודים זה לזה, בעודנו מתרחצים באמבטיה. זה לא נחשב. שתי הגברות הקפידו שלא תהיה שום הצצה מצדי, וכשהיו נותנות לנו את הכותנות הקטנות שלנו, היינו מוכרחים להתלבש, כאשר שנינו מחזיקים את הידיים לפנים, מולנו.
יום אחד התברר שקייט, המשרתת שהחליפה את הדודה ברחצה שלנו, ננזפה על ששכחה להגיד לברט לכסות על גופה בידיה. אשר לי, קייט כמעט שלא נגעה בי. בדרך כלל אימא או הדודה שלי רחצו אותי. כשהייתי באמבט הגדול, היו אומרות לי, ״אתה יכול להוריד את הידיים שלך עכשיו, רוז׳ה.״ אחת מהן סיבנה וקרצפה אותי. אימא, שדגלה בעקרון שיש להתייחס אל ילדים כאל ילדים ובמשך זמן רב ככל האפשר, היא שיזמה את השיטה הזו.
באותו זמן הייתי בן 13 ואחותי ברט היתה בת 14 בלבד. לא ידעתי דבר על אהבה או על ההבדלים בין המינים. אבל כשמצאתי את עצמי עירום מול נשים וחש במבטן עלי, כשהרגשתי את כפות הידיים הנשיות הרכות עוברות פה ושם על גופי, הייתי מתנסה בהתגרות מוזרה.
אני זוכר היטב שבכל פעם שהדודה מרגריט רחצה או ניגבה את איבר המין שלי, הייתי מתמלא תחושה מוזרה ונעימה ביותר. שמתי לב שהזין הקטן שלי היה פתאום מתקשח כולו כמו ברזל, ובמקום לצנוח כמו קודם, היה מרים את הראש. בצורה אינסטינקטיבית, הייתי מתקרב יותר לדודה, ודוחף את הבטן שלי קדימה ככל שרק יכולתי.
יום אחד, כאשר זה קרה, הדודה מרגריט הסמיקה כולה, והסומק גרם לפניה היפים להראות עוד יותר מושכים. היא ראתה שהזין שלי זקוף, העמידה פנים שלא משנה לה, וקראה לאימא, שרחצה את רגליה ביחד איתנו. קייט רחצה את ברט, אבל גם היא גילתה עניין מיידי. שמתי לב, למעשה, שהיתה מעדיפה בדרך כלל לטפל בי מאשר באחותי, וכי לא פספסה אף הזדמנות לעזור לאימא או לדודה בכל פעם שטיפלו בי. עכשיו גם היא רצתה לדעת מה קורה.
קייט הסתובבה והסתכלה אלי בלי בושה, בעוד אימא והדודה החליפו מבטים רבי משמעות. אימי לבשה קומביניזון, והרימה קצת את השוליים, כדי שתוכל לגזור את ציפורני רגליה. כך יכולתי לראות את רגליה היפות והשמנמנות, את ירכיה העדינות ואת ברכיה הלבנות. מראה רגליה של אימי השפיע על הגבריות שלי כמו הלטיפות של הדודה.
אימא כנראה הבינה את זה מייד, כי היא הסמיקה והורידה את הקומביניזון. הגברות חייכו וקייט התחילה לצחוק עד שעצרה עצמה, בגלל המבטים הנוזפים של אימא והדודה. היא ניסתה לצאת מזה בכך שאמרה, ״גם ברט צוחקת כשאני נוגעת במקום ההוא עם הספוג החם.״ אימא הורתה לה, בכל אופן, לסתום את פיה.
באותו רגע נפתחה דלת חדר האמבטיה ואליזבת, אחותי הבוגרת, נכנסה פנימה. היא היתה בת 15 ולמדה בתיכון. אף שהדודה שלי העיפה חולצה על גופי העירום, אליזבת הספיקה לראות אותי וזה הטריד אותי מאוד. אמנם לא הרגשתי נבוך מול ברט, אבל לא רציתי שאליזבת תראה אותי עירום, כי היא כבר לא התרחצה איתנו מזה כמה שנים, ולמעשה עשתה אמבטיה עם הגברות או עם קייט.
הייתי קצת מעוצבן מזה שכל הנשים בבית יכולות להיכנס ככה לאמבטיה כשאני שם, ואילו לי היה אסור לעשות את זה כשהן מתרחצות.
חשבתי שזה ממש לא הוגן שלא נותנים לי להיכנס גם כשאחותי אליזבת היתה מתרחצת שם לבדה, כי לא ראיתי שום סיבה שהיא תזכה ליחס שונה, למרות כל זה שהתנהגה כמו גברת גדולה וחשובה מי־יודע־כמה.
ברט עצמה כעסה בגלל היומרות של אליזבת. אליזבת סירבה יום אחד להתפשט בנוכחות אחותה הצעירה, אבל לא היססה לעשות זאת בכל פעם שהדודה ואימא היו סגורות איתה באמבטיה.
לא יכולנו להבין התנהגות כזאת, שנבעה מהעובדה שאליזבת הגיעה לגיל ההתבגרות שלה. ירכיה היו עגולות, הפטמות החלו להזדקר, וכפי שנודע לי מאוחר יותר, הופיע לה קצת שיער ערווה.
באותו יום מסוים, ברט שמעה את אימי אומרת לדודה כשהן יצאו מהאמבטיה, ״טוב, אצל אליזבת זה יצא מוקדם.״
״כן, אצלי זה היה כעבור שנה.״
״שנתיים יותר מאוחר במקרה שלי.״
״עכשיו היא תצטרך חדר משלה.״
״היא תוכל לישון איתי,״ אמרה הדודה.
ברט סיפרה לי את כל זה, וכמובן, לא הבנו מזה שום דבר.
אבל באותו רגע, כשאחותי אליזבת נכנסה פנימה וראתה אותי עירום, הזין הקטן שלי זקור כמו כרבולת של תרנגול זועף, שמתי לב שהיא לא יכלה להסיר את מבטה מאותו מקום עצמו, ולא היתה מסוגלת להסתיר את התדהמה הגמורה שלה. ובכל זאת היא לא הסבה את המבט. להיפך.
אימא שאלה אותה בתקיפות אם גם היא רוצה להתרחץ, והיא הסמיקה וגמגמה, ״כן, אימא.״
״רוז׳ה וברט סיימו,״ אמרה אימא. ״את יכולה להתפשט.״
אליזבת צייתה בלי שום התנגדות, והתפשטה. הספקתי לראות שהיא מפותחת יותר מברט, אבל זה היה הכל, כי אז סילקו אותי החוצה.
אחרי אותו יום כבר לא התרחצתי ביחד עם ברט. הדודה מרגריט או אימא היו עדיין נוכחות, כי מאז שאימא קראה באיזה מקום על ילד שטבע באמבטיה, היא חששה מאוד לתת לי להתרחץ לבד. אבל הגברות, אף שהמשיכו לרחוץ את גופי, לא נגעו שוב בזין הקטן שלי.
היו עם זאת הזדמנויות שבהן קיבלתי זִקפה מול אימא או הדודה מרגריט. הנשים תמיד שמו לב לזה, אף שאימא נהגה להסתובב בכל פעם שהיתה עוזרת לי ללבוש את הכותנת, בעוד שהדודה מרגריט היתה מסתכלת ברצפה.
הדודה מרגריט היתה בת עשרים ושש, צעירה מאימא בעשר שנים, אבל כיון שלא ידעה שום סערה רגשית, היא נראתה צעירה מאוד, ממש כמו ילדה קטנה. נדמה היה שהעירום שלי משפיע עליה בצורה עמוקה ביותר, כי בכל פעם שרחצה אותי דיברה איתי ברכוּת רבה.
פעם, אחרי שסיבנה ושטפה אותי, ידה ליטפה את איברי הקטן. היא מיהרה לסלק את ידה, כאילו נגעה בנחש. שמתי לב לכך ואמרתי בקול מופתע קצת, ״דודה יקרה, למה את כבר לא מסבנת את רוז׳ה בכל המקומות, כמו שהיית עושה פעם?״
היא הסמיקה מאוד ואמרה, ״אבל כן רחצתי אותך בכל המקומות!״
״באמת, דודה, תרחצי גם את הבולבולון שלי.״
״איזה ילד שובב אתה! אתה יכול לרחוץ את זה לבד.״
״לא, דודה, בבקשה, תעשי את זה. אני לא יכול לעשות את זה טוב כמו שאת עושה.״
״הו, שובב קטן,״ חייכה הדודה, אבל היא לקחה את הספוג שוב ורחצה בתשומת לב רבה את ״בולבולון״ ואת האשכים.
״בואי, דודה חמודה,״ אמרתי, ״אני אתן לך נשיקה גדולה על זה שאת כל כך נחמדה.״ ונשקתי את פיה היפה, שהיה אדום כדובדבן ופתוח למחצה מעל שיניים נוצצות ומושלמות.
״עכשיו גם תנגבי אותי,״ הפצרתי בה, ברגע שיצאתי מהאמבטיה.
אז הדודה ייבשה אותי, מתעכבת אותי יותר ממה שהיה נחוץ באמת באזור הרגיש. זה גירה אותי כל כך, שתפסתי בשולי האמבט ודחפתי את הבטן שלי קדימה, והתפתלתי בצורה כזאת שהיא אמרה לי בעדינות:
״מספיק, רוז׳ה, אתה כבר לא ילד קטן. מעכשיו והלאה תצטרך להתרחץ לבד.״
״הו, לא, דודה, בבקשה, לא לבד! את חייבת לרחוץ אותי! כשאת עושה את זה, זה הרבה יותר נעים לי מאשר כשאימא עושה את זה.״
״תתלבש, רוז׳ה!״
״דודה, תהיי נחמדה, ותעשי אמבטיה יחד איתי פעם!״
״רוז׳ה, תתלבש!״ אמרה שוב וניגשה לחלון.
״לא,״ אמרתי. ״אני רוצה לראות אותך מתרחצת.״
״רוז׳ה!״
״דודה, אם לא תעשי אמבטיה, אני אגיד לאבא ששוב לקחת את הבולבולון שלי לפה שלך.״
הדודה הסמיקה כולה. היא אכן עשתה את זה פעם אחת, אבל רק לרגע. זה קרה יום אחד, כשלא רציתי לעשות אמבטיה. המים היו קרים מדי ורצתי לחדרי. הדודה באה בעקבותי לשם, חיבקה אותי, גיפפה אותי קצת ובסוף לקחה את הזין הקטן שלי לפיה, לחצה אותו בין שפתיה לשנייה או שתיים. כל כך נהניתי מזה שמייד נכנעתי ועשיתי כל מה שהיא רצתה.
בכל אופן, במקרה דומה אימא שלי עשתה גם היא אותו דבר, ואני יודע שזה קורה לעיתים קרובות כשנשים רוחצות ילדים קטנים. מבחינת הנשים, התחושה דומה לזו שיש לנו כשאנו, כגברים, נוגעים בחור של ילדה קטנה, אבל נשים יודעות טוב יותר מגברים לגוון את ההנאות שלהן.
כשהייתי קטן היתה לי אומנת שהיתה מדגדגת את הבולבולון שלי כשלא הייתי מצליח להירדם. לפעמים היא היתה מוצצת בעדינות את הזין שלי. נדמה לי שאני זוכר שלילה אחד היא ממש שמה אותי על בטנה החשופה, והחזיקה אותי שם זמן מה. אבל כל זה היה לפני זמן רב מאוד, והזיכרונות שלי די מעורפלים בכל הקשור למה שקרה אז.
ברגע שהדודה שלי חזרה לעצמה, היא אמרה לי בכעס, ״רוז׳ה, זו היתה בדיחה, ואז היית ילד קטן מאוד. עכשיו כבר בלתי אפשרי לצחוק איתך. אני רואה שנעשית גבר.״
היא הציצה שוב אל הזין הזקור שלי.
״יותר מזה, אתה ילד שובב ומרושע, ואני כבר לא אוהבת אותך.״
והיא סטרה קלות על הזִקפה שלי. ואז פנתה כמו לצאת, אבל אני עיכבתי אותה.
״סלחי לי, דודה יקרה,״ אמרתי. ״אני לא אגיד שום דבר לאף אחד, אם רק תיכנסי לאמבטיה לרגע אחד איתי.״
״אני מתארת לי שאני יכולה לעשות את זה,״ אמרה וחייכה.
היא הסירה את נעלי הבית האדומות מרגליה החשופות, הרימה את החלוק מעל ברכיה ונכנסה לאמבט. המים הגיעו עד ירכיה.
״עכשיו עשיתי מה שרצית, רוז׳ה. תהיה ילד טוב ותתלבש בשקט או שאני לעולם לא אסתכל בך שוב.״
הקול שלה היה החלטי ומשכנע, והבנתי שהיא מתכוונת לכך. כבר לא היתה לי זִקפה. לקחתי את כותונת הלילה ולבשתי אותה. הדודה מרגריט רחצה את רגליה. ואז, כדי לדחות כל בקשה נוספת מצידי, היא הצהירה שהיא לא מרגישה טוב והיא לא רוצה לעשות אמבטיה.
התלבשתי, ואז היא יצאה החוצה מהאמבטיה כדי להתנגב. המגבת היתה לחה, אחרי שאני השתמשתי בה. כרעתי ברך וניגבתי את רגליה של הדודה שלי.
היא הניחה לי לעשות את זה בלי להגיד דבר. בכל פעם שניגבתי בין האצבעות היא צִחקקה. כשנגעתי בכפות רגליה ודגדגתי אותן, היא צִחקקה, מצב רוחה הטוב חזר, והיא הסכימה בעליצות שאני אנגב את שוקיה.
כאשר הגעתי לברכיים, היא הבהירה לי שאסור לי לעלות יותר. צייתתי, אף כי במשך זמן רב היתה לי תשוקה בוערת לגלות מה יש לנשים מתחת לחצאית, משהו כה יקר ערך שהן חייבות להסתירו בלי הרף.
הדודה ואני היינו שוב חברים, אבל מאז הייתי צריך להתרחץ לבד. אימי שמעה בלי ספק את כל הפרטים מדודתי, אבל היא לא אמרה לי מעולם שום דבר על כך.
עתה הגיע הזמן להמשיך הלאה אחרי הערות אלה, שהיו נחוצות על מנת להבהיר את העתיד לבוא. נחזור עכשיו אל הסיפור שלנו.