מבוא
המטרה שלי בכתיבת הספר הזה היא לחלוק איתכם כמה מהדברים שלמדתי לאורך דרכי כמשקיע. הוא עוסק בתהליך חינוכו של המשקיע החתום מטה, ולא של אף משקיע אחר. אני לא אספר לכם איך להשקיע. זוהי לא מפת דרכים. אני אספר לכם על המסע שלי ועל מה שלמדתי לאורך הדרך. עם כל פגמַי וחולשותַי וכישורי המיוחדים — ולמרות כל המגבלות שלי.
במהלך השנים היו לי כמה תובנות עמוקות ונקרו בדרכי כמה כלים מצוינים שאני רוצה לחלוק איתכם. על רוב הדברים האלה לא כותבים בספרי הלימוד וההדרכה. מכיוון שזהו סיפור על האופן שבו קורים דברים בעולם האמיתי — ומכיוון שהעולם האמיתי אינו מקום מאורגן במיוחד — קשת הנושאים שאעסוק בהם רחבה: מההרגלים הזניחים ביותר שפיתחתי, כמו מה לקרוא קודם, ועד החשובים ביותר: במי לבחור לגיבורים ויועצים, וכיצד חוכמתם של הנבחרים האלה יכולה לשנות את חייכם.
זהו סיפור של מהפך אישי. בתחילת דרכי רציתי להיות גורדון גֶקוֹ.1 הייתי שחצן וקצר־רואי וחשבתי רק על עצמי. ואז, שורה של מהפכים אישיים ותובנות הביאה אותי לנתיב שהוביל אותי מ"המשקיע הנבון" מאת בנג'מין גרהם אל חברת ההשקעות "רואן קאניף", אל הביוגרפיה של צ'רלס מאנגר ואל רוברט צ'אלדיני, ומשם לפגישה עם מוֹניש פּאבּראי ולארוחת צהריים עם וורן באפט. כפי שתראו בהמשך, הארוחה ההיא, שעלתה 650,100 דולר, שינתה את חיי.
1 גיבור הסרט "וול סטריט" (1987). ברוקר־העל האולטימטיבי. (כל ההערות בספר הן של המתרגם.)
בתוך שנה מיום פגישתי עם באפט פיטרתי שני שלישים מהעובדים שלי בניו יורק ושלחתי חצי מהרכוש של משפחתי לאחסון. את החצי השני שיגרתי לציריך, שאליה עברנו לגור. הפסקתי לגבות דמי ניהול ממשקיעים חדשים בקרנות שלי, כיביתי את הצג של "בלומברג" ונגמלתי מההתמכרות המסוכנת שלי לבדיקת שערי מניות פעם בדקה.
אני לא טוען בהכרח שגם אתם צריכים לשבת לצהריים עם וורן באפט — במיוחד לאור העובדה שתג המחיר האמיר בינתיים והגיע ב־2012 לשיא של 3.46 מיליון דולר! ואני גם לא מתיימר לטעון שניחנתי בהבנה מיוחדת של באפט. אני כן יכול לומר שהיתה לו השפעה אדירה על האופן שבו אני משקיע את כספי ועל האופן שבו אני חי את חיי. כולי תקווה שאוכל לחלוק כמה מהדברים שלמדתי ממנו כדי שתוכלו להפיק מהם תועלת כמוני.
נדרשו לי כמעט שני עשורים עד שעליתי על נתיב מושכל יותר בחיי, ובמהלך השנים האלה עשיתי שגיאות רבות וביזבזתי זמן יקר. אני מקווה שהספר הזה יעזור לכם לעלות על הנתיב המושכל מהר יותר, עם פחות שגיאות בדרך. כפי שבאפט אמר פעם, "נסו ללמוד מהטעויות שלכם — והכי טוב אם תלמדו מטעויותיהם של אחרים!"
אני מבטיח לכם, שאם תלמדו ולו רק חלק מהשיעורים בספר זה, לא תוכלו שלא להתעשר, אולי אפילו עד כדי עושר מופלג. אין לי ספק כי החוכמה שצברתי — לא רק מהגיבורים שלי, אלא גם מהטעויות ומההצלחות שלי — סייעה לי לאין שיעור כמשקיע. בעת כתיבת שורות אלו, התשואה המצטברת שלי מאז הקמתה של "קרן אקוואמארין" ב־1997 עומדת על 463 אחוז, לעומת 167 אחוז של מדד המניות S&P 500. במילים אחרות, כל מיליון דולר שהושקעו בקרן שווים עכשיו 5.63 מיליון דולר, לעומת 2.7 מיליון דולר שהיה שוויים אילו הושקעו ב־S&P 500.
אבל הספר הזה עוסק גם במשחק הפנימי של עולם ההשקעות, וברמה העמוקה יותר הוא עוסק גם במשחק הפנימי של החיים. עם הזמן גיליתי שהשקעות הן הרבה יותר מכסף, ואני מקווה שככל שעושרכם יגדל תבינו גם אתם כי רוב הזמן הכסף לא ממש רלוונטי, ושהדבר שתרצו לעשות יותר מכול עם רוב הכסף שצברתם הוא להחזיר אותו לחברה.
אתם לא ממש בטוחים בעניין המשפט האחרון? זה בסדר. במשך חלק גדול מחיי גם אני לא הייתי בטוח לגביו, וחלק ממני עדיין מפקפק בו. גם אני עדיין מצוי בעיצומו של התהליך.
הרבה אנשים מספרים לנו כיום שהקפיטליזם הכזיב. אומרים לנו שיש לרסן את הבנקאים תאבי הבצע ואת המנכ"לים חסרי האחריות. אומרים שיש להטיל עליהם רגולציות קפדניות יותר וליזום חלוקת הון אגרסיבית יותר. יכול להיות שהצדק איתם. אבל תאוות בצע יכולה להניע גם משהו עמוק יותר, משהו בתוך הנשמה. מניסיוני, אדם יכול לצאת לדרך כקפיטליסט צעיר ורעב המוּנע כמעט אך ורק מתוך תאוות בצע, ולגלות כי התאווה הזאת מביאה אותו בהדרגה לפתח הלך רוח מושכל יותר. במקרה כזה, אולי דווקא יש משהו טוב בתאוות הבצע — לא אם היא דוחפת אותנו רק לצבור עוד ועוד, אלא אם היא מניעה אותנו לעבר אותו מסע פנימי של צמיחה רוחנית ושל למידה.
עוד ארחיב בעניין הזה בסוף הספר. אך תחילה, הבה ניכנס היישר אל תוך גוב האריות.
