המהפכה בחינוך (או: משקפי המולטיפוקל האולטימטיביים)
קוראים נכבדים, במחילה מכבודכם, אתם (וגם אני) חייבים להרכיב בדחיפות משקפיים, ורצוי מאוד שיהיו לפחות מסוג ביפוקל, ואם אפשר — עדיף מולטיפוקל. אתם מוכרחים להרכיב משקפיים מפני שאתם קצרי רואי במידה חמורה מאוד, וזאת אינה אשמתכם. זהו מום מולד המובנה בכם, אשר מוטב להיות מודעים לקיומו מוקדם ככל האפשר.
אני אומר זאת משום שאתם הרי אפילו אינכם מסוגלים להבחין ולדעת מה עושה הנגר שנמצא מעבר לרחוב, שלא לדבר על תלבושתו של המוסלמי המתגורר בעיר הסמוכה, על הדרך שבה מגדל הבדווי בנגב את הגמלים, על אמונתו של הטיבטי או מזונו של הניגרי באפריקה — והרשימה עוד ארוכה ביותר.
וכל אלה, קוראים נכבדים, אינם אלא רק חלק מהמום. חלקו השני של המום, והוא אולי חלקו החמור יותר, מתבטא בעובדה שאתם בקושי מספיקים להגיד "בוקר טוב", אחרי שהגעתם לעולם, ושמונים או מאה שנים לאחר מכן (במקרה הטוב), אתם נאספים אל אבותיכם. זוהי הרי שנייה אחת מבחינת אורך ההיסטוריה האנושית. כל אותם מאות אלפי דורות ומיליוני השנים שקדמו לבואכם לעולם, אינם קיימים מבחינתכם. אינכם מודעים לכל אותם אלפי אירועים, תהפוכות והתפתחויות בתחומים שונים ומגוונים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה, ובמקרה הטוב יש לכם זיכרון מטושטש מאבי סבכם. אתם חסרי פרופורציות וחסרי יכולת השוואה.
ולמה כל זה? מפני שזה מה שהעניק לכם בית הספר שלכם. הוא לימד אתכם מקבץ של מקצועות ונושאים המנותקים זה מזה: מתמטיקה, ספרות, גיאוגרפיה, תנ"ך, ביולוגיה, כימיה וכו'. וזה מצב מאוד מסוכן, מפני שחוסר פרופורציות וחוסר יכולת השוואה גוררים בהכרח שיפוט מעוות, אמונות טפלות וראייה עקומה של המציאות.
מסיבה זו אני מציע לכם לרכוש בהקדם משקפיים. אבל לא סתם משקפיים, אלא את משקפי המולטיפוקל האולטימטיביים. למען האמת, לא פחות נכון להציב בראש חיבור זה את הכותרת: "משקפי הביפוקל האולטימטיביים". אך מחמת מורכבותם של החיים ושל תהליכי השיפוט וההתנהגות שלנו, נסחפתי ונכנעתי לכותרת המחליפה את הביפוקל במולטיפוקל.
משקפי המולטיפוקל האולטימטיביים הם משקפיים מכושפים שנועדו לפצות אותנו על קוצר הראייה העכשווי והעָבַרי (של העבר) המובנה בנו. למשקפיים אלה שני כוחות כישוף. מילת הקסם של הכוח האחד היא "אברקדברה כדור פורח". מילת הקסם של הכוח השני היא: "אברקדברה טלסקופ עָבַרי".
משקפיים אלה הם האמצעי שבעזרתו נוכל להשיג את מטרתנו — מתן חינוך אידיאלי לילדינו. זהו חינוך המקנה ראייה רחבה ככל האפשר, אובייקטיבית ככל הניתן, של המציאות העכשווית, בפרספקטיבה רחבה ככל האפשר של זמן. רק ראייה אובייקטיבית ורחבה של המציאות העכשווית, הנעשית על רקע הבנת התהליכים והאירועים שהביאונו עד לימינו אלה, בכוחה להקנות לנו אַמַּת מידה מאוזנת. זוהי אמת מידה לשיפוט נכון ולהתייחסות מושכלת לכל הדברים שמסביבנו. זהו הבסיס, הפלטפורמה שעליה יש לבסס את כל החינוך. רק לאחר ביסוסה של פלטפורמה יציבה שכזאת, ניתן לבנות בשלב מאוחר יותר ובגילאים בוגרים יותר את כישורי החיים ואת הידע הבסיסי הנחוצים לאדם בחברה המודרנית.
עם זאת, מאחר שלא ניתן להסביר דבר ללא ידיעת קרוא וכתוב; לא ניתן להבין את התפתחות היקום ויצירת השמשות ללא ידע בסיסי בחשבון ובפיזיקה; לא ניתן להבין את התפתחות החיים ללא ידע בסיסי בביולוגיה; לא ניתן להבין את התפתחות החברות האנושיות ללא ידע בסיסי בסוציולוגיה ובכלכלה; ואף לא ניתן להבין את חוקי הטבע ללא ידע מתקדם יותר בכימיה ופיזיקה — ואלה הן רק דוגמאות — הרי במקביל וכתמיכה בשני המקצועות הראשיים שיוצגו מיד, יש לספק ידע התומך בנלמד בשני מקצועות אלה.
מקצועות ראשיים אלה נקראים, האחד: "כדור פורח", והשני: "טלסקופ עָבַרי" (הצופה לעָבר). במקביל לשני אלה ולאורך כל הדרך, ברמה הרצויה להבנת הנלמד במקצועות הראשיים — ילוו אותם מקצועות העזר. מקצועות העזר הם כימיה, מתמטיקה, ביולוגיה, אסטרונומיה וגיאולוגיה. ככל שהילד מתבגר וככל שהחומר הנלמד נעשה מורכב יותר, כך גם מקצועות העזר מעמיקים במורכבות ובידע, וזאת תוך כדי הצמדתם למקצועות הראשיים ותמיכה בהם, אך הם אינם משמשים כמטרה בפני עצמה.
לפני שניכנס לעובי הקורה חשוב להציג תובנה הכרחית להבנת הנושא: המוח שלנו מורכב מרשת ענפה של מיליוני תאים, המחוברים ביניהם על-ידי אין ספור גשרים וקשרים. רשת זו מכילה בתוכה, מצד אחד, מחסן גדול של חוויות, זיכרונות, מידע יבש, רגשות, שאיפות ומסקנות, ומצד שני היא מהווה מערכת מורכבת של עיבוד נתונים.
מערכת זו של עיבוד נתונים ניזונה ותלויה בכל הווייתה במידע הכולל הנמצא במחסן המידע. מערכת זו אוספת את כל המידע היבש הנתון במחסן לגבי נושא מסוים, מערבלת אותו עם החוויות שהצטברו במשך השנים — עם הזיכרונות, עם הרגשות, עם המסקנות, עם השאיפות, עם נורמות ההתנהגות, עם תוצרי החינוך והמוסר ועם כל מכלול התכולה המצוי במחסן — ומוציאה פלט. זהו פלט של מסקנות אופרטיביות, או של עמדות וגישות, תוכניות, רגשות ודעות. כל אלה מאוחסנים בתורם באותו מחסן ומשמשים כחומר גלם נוסף לעיבוד נתונים עתידי.
אדם האוצר במחסנו המוחי מידע ממקורות מסוימים — דוגמת ספרים, שיחות עם אנשים, סרטים וטיולים — מצרף ומערבל את המידע הזה עם מכלול הרגשות, החוויות, הזיכרונות והמסקנות הנמצאים גם הם במחסנו, ומפיק פלט של מסקנות אופרטיביות, רגשות, מסקנות, דעות ודפוסי התנהגות, השונה בתכלית מזה של אדם המעבד חומרי גלם שונים.
אדם החי בקונגו, כשבמחסנו המוחי מצויים מנהגי השבט המקומי ואמונות ברוחות ושדים, המשולבים בהיעדר מידע ממשי על הנעשה בטווח של עשרה ק"מ ממקום הימצאו, יתפוס את מהות החיים בצורה שונה לחלוטין מכפי שייעשה זאת אדם החי במקום אחר. מערכת עיבוד הנתונים שלו יכולה להיות מעולה ומושלמת, אך חומר הגלם ממנו היא ניזונה חלקי ומוגבל. בהתאם, המסקנות והתובנות שאותו אדם יגיע אליהן, גם הן תהיינה מוטעות ומוגבלות.
אדם דתי, שקרא ושינן כל ימיו ספר אחד ובא במגע עם חוג מצומצם של אנשים כמותו, יעבד את כלל המידע המצוי במוחו לכדי מסקנות ודפוסי התנהגות שונים לחלוטין מאלה שיגבש אדם החי ו"נושם" חוויות אחרות. זאת, אף שמערכת עיבוד הנתונים שלו מושלמת. מערכת עיבוד הנתונים של אנשים שחיו לפני חמש מאות או אלף שנים לא הייתה שונה מזו הפועלת במוחו של האדם המודרני. אף על פי כן, תמונת העולם שלהם — אותו מכלול של דעות, אמונות ודפוסי התנהגות — הייתה שונה לחלוטין.
ובקיצור, תכולתו של המחסן המוחי קריטית לטיבו של הפלט שהוא מייצר. ומאחר שענייננו בשיפור הפלט — דהיינו ביצירת דפוסי מחשבה והתנהגות המובילים ליצירת תמונת עולם רחבה, נאורה ואובייקטיבית ככל הניתן — הרי חובתנו להעשיר ולגוון את "המחסן" שבמוחנו. תובנה זו היא הבסיס להמשך חיבור זה, וכעת אפשר להמשיך.
שתי מגבלות גדולות לו, לאדם, בדרכו לעבר ראייה נכונה של הסובב אותו.
הראשונה היא עובדת היות גובהו כמטר ושבעים ס"מ, פחות או יותר, מגובה האדמה. זוהי, אם כן, מגבלת המרחב. כדור פורח מכושף יכול לעזור כאן. הוא יאפשר לנו לראות את הדברים מלמעלה.
המגבלה השנייה מתגלמת בעובדה שאורך חייו קצר ביותר ביחס לאורכה של ההיסטוריה הביולוגית והאנושית; זוהי, אם כן, מגבלת הזמן. טלסקופ מכושף עָבַרי (הצופה לעבר) יכול לעזור כאן. הוא יגלה לנו איך הגענו עד הלום.
עתה נתייחס לכל אחד מהם בנפרד.
מגבלת המרחב: אברקדברה — כדור פורח
בשכונת ויז'ניץ (שכונה חרדית בחיפה) מתנוססות מעל כמה מרפסות מודעות מאירות עיניים, יוזמה של "הוועד לטוהר התקשורת". במודעות כתוב באותיות ענק: "כאן אין מחשב או כל מכשיר שקולט אינטרנט או סרטים". יורשה לי להוסיף שקרוב לוודאי שגם אין שם ספרים זולת ספרי קודש, וכי גם עיתונים חילוניים אין שם. במחילה מכבודם, האנשים הגרים בבתים אלה משולים לאנשי השבטים הפרימיטיביים שתחמו את עולמם לרדיוס של חמישה ק"מ.
לאלה שבאופן ספונטני ליקטו את מזונם מהצומח בטבע, ולעתים ניזונו מבשרן של חיות הבר שצדו. ההבדל ביניהם הוא שלאלה לא הייתה בררה. הם לא היו מצוידים בכלי תחבורה, בטלוויזיה או באינטרנט ולכן חיו בדל"ת אמותיהם, ואילו החרדים מסתגרים בדל"ת אמותיהם מבחירה חופשית. עיבוד חומרי הגלם המצויים במחסן המוחי שלהם יצר פלט המורה להם להתבדל מסביבתם ולהשמיד ולרסק כל טלוויזיה ומחשב. המעבד שלהם פועל מצוין, הבעיה טמונה בטיב חומרי הגלם שמכיל המחסן המוחי.
אילו גובהם היה, לדוגמה, שני קילומטרים במקום מטר ושבעים, או שלחילופין טסו בכדור פורח מכושף, בסיס קונוס הראייה שלהם היה גדול דיו כדי להשקיף על אורחות חייהם של החקלאי בכפר ערבי בשומרון ושל עמיתו בנהלל, על חייו של רועה הצאן הבדווי בנגב, על אלה של החקלאי בסין השותל אורז, של העבדים במטעי הקפה בדרום אמריקה ועוד ועוד — כי אז היו אותם חרדים חווים עולם ומלואו. עולם עשיר מאין כמותו בדמויות שונות ומשונות, באנשים בעלי מקצועות, עיסוקים, צורות חיים, מנהגים, אמונות, מאכלים ופרטי לבוש רבים ומגוונים. הם היו חווים סבל אנושי, מחלות, מלחמות, ניצול, עוני, כפייה ורדיפה. הם היו חווים שינויי אקלים, החל מאקלים מדברי וכלה באקלים קר, ואת השלכותיהם על אורחות החיים, על האמונות, הלבוש, העיסוקים, השפה ומה לא. הם היו מתוודעים לסוגי משטר שונים, למנגנוני שלטון, למערכות משפט, לפעילותם של פושעים ושל סוחרי סמים. כדור פורח כזה היה לוקח את אותו אדם ליערות העד שעל פני הגלובוס, וחושף בפניו את המגוון האדיר של בעלי החיים החיים בהם. למדבריות העצומים, למשטחי הקרח האין סופיים. הוא היה לוקח אותו למרבצי הנפט והגז, למכרות הפחם, הברזל והזהב.
וכל אלה אינם אלא חלק קטן מהטיול. חלק לא פחות חשוב הוא הביקור במפעלי התעשייה הגדולים, במפעלי המכוניות, המטוסים והמספנות, בבתי החרושת לעיבוד חומרי גלם שונים כמו מתכות, פולימרים ועץ. מפעלים לעיבוד מזון, לייצור תרופות, לגידול בעלי חיים, ובל נשכח, יש להקדיש ביקור מיוחד במעבדות המחקר, במרכזי ההייטק, באוניברסיטאות, במאיץ החלקיקים שבשוויץ, בטלסקופים הצופים לאינסוף הרחוק, במיקרוסקופים הצופים לאינסוף הקרוב, וכל אלה, קוראים נכבדים, אינם אלא קמצוץ של דוגמאות. כי הרי הרשימה עוד ארוכה, ארוכה...
וכשהטיול יסתיים, אין ספק שהחרדי "שלנו" יעשה הרבה פחות חרדי.
כאן נעיר, במאמר מוסגר, שיש לצייד את כדורנו הפורח ביכולת להנמיך טוס מדי פעם. הנמכה זמנית כזאת תאפשר לנוסע בו להבחין בפרטים קטנים שעלולים להיות נעלמים מעיניו בתצפית מנקודת צפייה גבוהה מדי, כי הרי ככל שבסיס קונוס הראייה גדול יותר, כך הפרטים הבודדים נעשים קטנים יותר וברורים פחות.
אבל יש לנו בעיה: תמונת העולם המתקבלת ממסע בכדורנו הפורח היא תמונת עולם עכשווית. היא מראה לנו מה קורה בהווה. ברגע זה. זו, כמובן, מגבלה חמורה ביותר, מפני שללא פרספקטיבה של זמן, ללא ידיעה והבנה של תהליכים לאורך זמן, תמונת העולם לוקה בחסר. כאן בא לעזרתנו "הטלסקופ העָבַרי".
מגבלת הזמן: אברקדברה — טלסקופ עָבַרי
"הטלסקופ העָבַרי" כשמו כן הוא, צופה לעָבַר. תפקידו לפצות אותנו על מגבלת אורך חיינו הקצרצרים, המונים מאה שנים במקרה הטוב (מאוד). זהו מום מולד חמור מבחינת יכולתנו להבחין, לשפוט ולהשוות את מצב העניינים העכשווי לזה העָבַרי.
עד כמה רחוק הוא יכול לצפות? הוא יכול לצפות עד לפני 13.8 מיליארד שנים (1000X1000X1000X13.8). אז, על סמך התיאוריה המדעית העכשווית, נולד הכול בעקבות המרתה של אנרגיה פוטנציאלית לאנרגיה הטמונה בחומר ובכוחות הטבע. נולדו הכוחות, החומר, המרחב והזמן. ואז נוצר האור ונוצרו האטומים, ואלה הצטברו לגושים גדולים ונולדו הכוכבים ונולדו הגלקסיות, והכוכבים הזדקנו והתפוצצו ויצרו כוכבים חדשים. ומְאבק הכוכבים נוצרו כוכבי הלכת, וביניהם מערכת השמש וכדור הארץ שלנו.
ועוד מגלה לנו הטלסקופ שלנו שכדור הארץ נראה אחרת לגמרי בזמן לידתו ומיליוני שנים לאחר שנולד. האטמוספרה בזמן לידתו הייתה שונה לגמרי, הטמפרטורה על פניו הייתה רצחנית, הרי הגעש השתוללו ומשמים נפלו מטאורים אדירים. גיהינום עלי אדמות.
עברו מיליוני שנים והכדור התקרר, השמים נרגעו, המים נקוו והרי הגעש שקטו. ואז, בחשאי, אי שם בקרקעית הים הופיעה מולקולה מכושפת. מולקולה פרימיטיבית, שברירית, אבל בעלת שתי תכונות אלוהיות: יכולת שכפול עצמי ויכולת שדרוג. ה-DNA נולד. זוהי מהפכה יקומית, אירוע אדיר בקנה המידה הגדול ביותר האפשרי. זאת המולקולה שיצרה את החיים: את חיי הווירוס, התא הבודד, הפטרייה, העשב, העץ, הדג, הציפור, הפיל, האדם. מולקולה שהשתכפלה במיליארדי עותקים, במגוון כיוונים, באין ספור וריאציות, בעקשנות בלתי מתפשרת. מולקולה שהלכה והשתדרגה במשך מיליוני שנים בתהליך של בררה טבעית, ואפשרה ליצורים שבראה להשתדרג בתורם לפי אותו העיקרון, בתהליך שבו היצור המותאם יותר לסביבה שורד ומתרבה, ואילו זה שפחות מותאם אליה נעלם ממנה בהדרגה.
חלפו עוד מיליוני שנים, שבמהלכן חיו מאות אלפי דורות של מינים שונים ומשונים, אשר רובם המכריע נכחד ונעלם, ורק מיעוטם השולי שרד והשתכלל. חד תאיים הפכו לרב תאיים, התפתחו בעלי חיים חדשים ונולדה משפחתנו הענפה, אחינו ובני דודנו הקופים וקופי העל (הפרימטים). אלה התפתחו לכמה סוגי הומינידים והקימו משפחות, שבטים וקהילות. יחד גילו את האש ואת הכתב, עברו מהפכות חברתיות והמציאו את האלים ואז את האלוהים בכבודו ובעצמו (והוא אפילו עזר להם מאוד). קמו דתות שונות ומשונות וניטשו מלחמות דת אכזריות. האדם עבר מעיסוק בציד ובלקט לעיסוק בחקלאות (המהפכה החקלאית), ונוצרו העמים ורובם נכחדו לאורך ההיסטוריה. קמו אימפריות וצבאות ומסחר ותעשייה וערים ומדינות, ונולדו חוקים ומעמדות ומשטרים לסוגיהם. היו מלחמות וסבל, מוות, דיכוי וניצול. ואחרי כל כך הרבה מיליוני שנים והמון דורות על דורות, ממש "היום בבוקר", נולד המדע ועמו המחקר, הניסוי והמחשבה החופשית, ואיתם פרצה הקִדמה אל מרחבים דמיוניים.
והרי כל אלה אינם אלא ציוני דרך בודדים, תמרורים יחידים בדרך הארוכה אל ההווה, הממחישים על קצה המזלג את תחום צפייתו ועומק חדירתו של הטלסקופ העָבַרי שלנו.
ושוב, במאמר מוסגר, על מנת להסיר ספק, חשוב לציין שמקצוע "הטלסקופ העָבַרי" איננו דומה בשום פנים ואופן למקצוע ההיסטוריה הנלמד בבתי הספר. העבר הנצפה בטלסקופ שלנו מתייחס לא רק למה שעשו או לא עשו בני האדם, אלא למה שהיה ולמה שהתפתח במגוון גדול של תחומים: בפיזיקה, בביולוגיה, באסטרונומיה, בגיאולוגיה ובמקצועות נוספים. התמונה הכוללת היא החשובה, מפני שהיא מעניקה לנו פרספקטיבה רחבה ואמות מידה, המהוות בסיס לשיפוט נכון של החיים המתרחשים מסביבנו. הפרטים הקטנים פחות חשובים.
כעת, לאחר שסקרנו את המצב בהווה בעזרת כדורנו הפורח, המחשנו, ולו בקווים כלליים, את האירועים שהביאונו עד הלום באמצעות טלסקופנו העָבַרי, ויש לנו תמונה תלת ממדית של המציאות בפרספקטיבה של זמן — יצאנו נשכרים משתי בחינות:
העשרנו את "מחסן הידע" הנמצא במוחנו, והאמינו לי, חשוב שבעתיים לדעת ולהבין מעט יחסית בנושאים רבים, מאשר להיות מומחה גדול בתחום ספציפי בודד. הבנה רחבה בתחומים רבים ככל שניתן, מקנה לנו פרופורציות ואמות מידה החסרות לפרופסור הדגול ולמומחה העולמי בהרגלי האכילה של הנמלים. זהו בדיוק טיב הידע שאמור להירכש: ידע הנוגע למציאות העכשווית, תוך יישום הפרספקטיבה שמעניקים אירועי העבר, ובקשת רחבה של נושאים.
הדבר החשוב והמשמעותי ביותר הוא שקיבלנו קנה מידה. כעת בידנו אמת מידה לשיפוט ולהערכה של עצמנו כפרטים ושלנו כחברה, וכן של כל הסובב אותנו. קיבלנו יכולת אבחנה, ניתוח וביקורת של האירועים המתרחשים סביבנו, ושל הלכי המחשבה, האמונות והמגמות המקיפים אותנו. קיבלנו את שביקשנו: אדם רחב אופקים, מאוזן מחשבתית ורגשית. אדם המתבונן במציאות מגבוה ורואה את היער כולו, לא רק את דל"ת אמותיו. אדם שפרספקטיבת הזמן נטועה בעצמותיו, זה אשר שופט את מה שמסביבו כשבמוחו, ברקע, שוכנת המציאות כפי שהייתה בזמנים אחרים ובמקומות אחרים. וככל שכדורנו הפורח יגביה טוס (וגם, מדי פעם, ינצל את יכולתו להנמיך זמנית ולהיכנס לפרטים), וככל שטלסקופנו ירחיק עמוק יותר לעבר העבר ולעבר מרחבים מגוונים יותר, כך נזכה להתקרב יותר אל מטרתנו.
במאמר מוסגר ראוי לציין, שעם הגשמת יעדים אלה זכינו בערך מוסף חיובי חשוב: לא יהיה צורך במהפכה הנוגעת לאופן ההתייחסות לדת, כי הרי קידמה, נאורות, מחשבה חופשית, פתיחות ופרופורציות מאוזנות הן מסוג הערכים שיירכשו באמצעות משקפי המולטיפוקל החדשים שלנו. כי הרי ברגע שהטמענו את התובנה שהאדם איננו אלא תוצר של הטבע בדיוק כבני דודנו בעלי החיים; שבריאת האלוהים על-ידי האדם התבקשה והתחייבה מאליה כפועל יוצא מצורך אישי וחברתי ועל רקע בורות האדם ותסכוליו — ברגע שתובנות אלה יחדרו למוחנו, לאלוהים תהיה בעיה והחברה תצא נשכרת.
קוראים נכבדים! לנוכח הדברים שנכתבו עד כה הולכת ונרקמת לפנינו הצעה למהפכה בחינוך: במקום ללמד מקצועות נפרדים המנותקים זה מזה, מקצועות החודרים עמוק למחוזות חסרי תכלית, כאלה שעל אף הידע הספציפי המסוים שהם מקנים אינם מנחילים אמת מידה ופרופורציות להבנה ולשיפוט — יש לנו שיטה חלופית.
בשיטה החלופית המוצעת כאן קיימים שני מקצועות ראשיים בלבד: כדור פורח וטלסקופ עָבַרי. האחד יציע לנו תמונה רחבה ככל שניתן של המציאות העכשווית; השני יפרוש בפנינו את סיפור היקום, כדור הארץ והתפתחות החיים והאדם. במקביל ובצמוד לנלמד במקצועות הראשיים ילוו אותם מקצועות העזר דוגמת מתמטיקה, כימיה וביולוגיה. התוצאה תהיה אדם בעל אופקים רחבים, יכולת שיפוט והבחנה. אדם חופשי מפחדים ומאמונות טפלות.
זוהי בהחלט מהפכה, המחייבת, ראשית, שינוי גישה בסיסי המושתת על מודעות למטרות הניצבות בפנינו. שנית, נדרשת היערכות שונה לחלוטין של כל מערכת החינוך, של כל החומר הנלמד ושל הדרך שבה הוא מועבר לתלמידים.
לפני סיום הרשו לי לנסות להיות מציאותי ולהעריך את ההסתברות ליישום בפועל של הרעיון, בסולם מ-1 עד 10 (1 — אין סיכוי. 10 — סיכוי מצוין).
ראשית, במהפכות, כמו במהפכות, יש להציג תחילה אלטרנטיבה טובה לשיטה הקיימת, בעלת יתרונות חד משמעיים. היתרונות כאן חד משמעיים.
שנית, הרעיון צריך להיות ישים, בר ביצוע; אין לי ספק שהרעיון המוצע כאן ישים ובר ביצוע. צריך רק מעט מאמץ כדי ליישמו.
שלישית, הרעיון חייב להיות פשוט וקליט דיו כדי שניתן יהיה להסביר אותו. אני סבור שהוא פשוט מאוד.
רביעית, והכי חשוב: כדי שרעיון יצליח, נחוצה בשלות של החברה לקבלתו. בשלות של החברה לצאת מדל"ת אמותיה, מהרגליה ומהמסגרות המקובלות. כאן יש בעיה. לא קל להפוך סדרי עולם לנוכח השגרה וההרגל. לא קל לצאת כנגד אמונות טפלות, נגד הדת, נגד הממסד ונגד בעלי האינטרסים. סוגיה זו היא קריטית, והיא סוחפת את הסיכויים ליישום הרעיון כלפי מטה.
לכן, לצערי, עם כל האופטימיות, אני נאלץ לדרג את ההסתברות ליישום בפועל של המהפכה ל-3-2 בלבד. עלוב, אבל זה מה שיש. אני, לפחות, ניסיתי.
הקדמה לשתי המהפכות: המהפכה בשיטת הממשל והמהפכה בהתייחסות לדת
זמן קצר לפני סיום כתיבת שני חיבורים אלה (המהפכה בשיטת הממשל והמהפכה בהתייחסות לדת), הזדמן לי במקרה לבקר במוזיאון יד ושם בירושלים. מוצגות בו, כידוע, זוועות המשטר הנאצי, החל מעליית היטלר לשלטון וכלה בתבוסת גרמניה במלחמה. לאורך מסלול ההליכה הטרידו אותי שתי מחשבות, שתיהן, ראו זה פלא, ראויות לשמש הקדמה נאותה לשני חיבורים אלה. הראשונה צצה מיד בכניסה. השנייה צצה במהלך הביקור, ושתיהן הבשילו לקראת סופו.
המחשבה הראשונה:
ממש בכניסה למוזיאון מופיע הסבר המתאר את עליית היטלר לשלטון, ולפיו מונה היטלר לראש ממשלה בבחירות כשרות למהדרין. כן, כשרות למהדרין, לאחר שמפלגתו נבחרה למפלגה הגדולה ביותר בגרמניה. גרמניה, לא קונגו, שהייתה גם אז אחת המדינות המפותחות, הנאורות והתרבותיות ביותר בעולם. בהמשך מוצגות זוועות המשטר הנאצי וזוועות המלחמה.
בעומדי מול תיאור הזוועות חשבתי: אלוהים אדירים (לא שאני חבר שלו), עשרות מיליוני בני אדם נהרגו ונפצעו. הרס וצער וחורבן וסבל בל יתואר היו מנת חלקה של האנושות, ולא למדנו דבר. הרי אותה שיטת ממשל ואותה דמוקרטיה ארורה שאפשרו את עלייתו של הצורר לשלטון, חוגגות ומככבות עד היום. הרי בדיוק אותו אבסורד, המעניק להמון את המנדט לבחור את מנהיגיו כשאין לו כלים לשפוט את טיבם, חוגג עד היום! ומשום מה, כולם מפארים ומשבחים ומהללים את גדולתה של הדמוקרטיה...
המחשבה השנייה:
מיליוני ילדים, יהודים ולא יהודים. לא אחד. לא אלף. מיליונים. נרצחו, עונו, הורעבו למוות ונפצעו במהלך המלחמה. ואני חשבתי: איפה היה האלוהים? הרי האלוהים הוא-הוא הצדק האבסולוטי. הוא-הוא הכוח האין סופי והכול יכול. הוא-הוא "רחום וחנון ורב חסד ואמת". ככה האדם הקדמון ברא אותו. הרי אם קיימת הזדמנות אבסולוטית להראות את כוחו ורחמיו וצדקתו הרי זו ההזדמנות! אין הזדמנות צודקת ממנה! אבל הוא נשאר למעלה...
בחיבור על הדת לא תואר האבסורד שבה. תואר הרע שבה. אף על פי כן, אבסורד זה יכול בהחלט לחזק את הטיעונים שהועלו בה.
קריאה נעימה.
