המעודדת הסודית של תיקי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המעודדת הסודית של תיקי

המעודדת הסודית של תיקי

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

יונה טפר

יונה טפר (נולדה ב-25 בפברואר 1941) היא סופרת ילדים ישראלית. בשנת 1994 זכתה טפר בפרס זאב לספרות ילדים ונוער על ספרה "לעזוב בית"; ב-2001 קיבלה את פרס היצירה לסופרים עבריים וב-2008 זכתה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרה "אבנים קטנות של אהבה". בשנת 2005 זכתה פעם נוספת בפרס זאב על ספרה "בינה נוסעת מבנימינה". היא כלת פרס שר המדע, החינוך והספורט לשנת 2008. 

מקר: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/43m4f23s

תקציר

תִקווה נעים, המכונה תיקי, תלמידת כיתה ד', חולמת להיות מתעמלת. היא משתתפת בחוג להתעמלות קרקע במתנ"ס המקומי ולא קל לה. כשחברותיה לחוג כבר מבצעות שפגאטים, גשרים, גלגלונים ועמידות ידיים, היא עדיין מתקשה לבצע גלגול שלם ולהישאר על המזרון. תיקי מאמצת לעצמה מעודדת סודית - את הוֹפּ, גיבורת הסרט האהוב עליה - ושואבת מהתקדמותה ומעקשנותה בסרט,  אומץ, עידוד וכוח.
סיפור על חברות, על התמודדות עם קשיים ועל מאבק עקשני להצליח.
 יונה טפר, סופרת מוכרת, מוערכת ואהובה הכותבת לילדים ולבני נוער, מספרת בספר זה על מאבקה של תיקי להתגבר על הקשיים שלה בחוג ומתארת בשפה קולחת איך תיקי צומחת ומתפתחת גם כשאחדות מבנות החוג מכנות אותה בשמות  גנאי, מסרבות להתאמן איתה ולא מאמינות ביכולתה. 
 
כמו בספריה הקודמים מחיה יונה טפר את עולמה של תיקי בבית ובמשפחה, בבית הספר ובסביבתה הקרובה, משלבת בטבעיות בסיפורה של תיקי גם את סיפורן של חברותיה, ומביאה לקורא סיפור חי, אמין ומושך לקריאה. שוב באה לידי ביטוי רגישותה של יונה טפר למצבים חברתיים שאיתם מתמודדים ילדים. אלה מוארים בסיפור באנושיות ובהבנה.
 
אלינה גורבן - מאיירת צעירה וכשרונית מלווה את פרקי הספר ברישומים חיים ומלאי הבעה, הנותנים ביטוי לעולם ההתעמלות שגיבורות הספר פועלות בתוכו.
 
יונה טפר סופרת ועורכת כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2001. כלת פרס שר המדע, החינוך והספורט לשנת 2008 . זכתה פעמיים בפרס זאב: בשנת 1994 על ספרה לעזוב בית, ובשנת 2005 על ספרה בינה נוסעת מבנימינה. ספרה אבנים קטנות של אהבה זכה בעיטור אנדרסן בשנת 2008 .

פרק ראשון

תיקי לא זכרה מתי התחילה האהבה שלה לתרגילי התעמלות.
ינאי, המאמן בחוג להתעמלות קרקע, שאל אותה על כך כשהגיעה לחוג שלו לפני שנה, בתחילת כיתה ג', והיא לא ידעה מה לענות. היה לה זיכרון מעורפל מאחד מחגי פורים בגן. היא התחפשה אז לרקדנית ולפני שהלכו למסיבה ניסתה לעשות שפגאט ואמא הזהירה אותה, "תיקי, קומי. עוד תלכלכי את התחפושת היפה שלך." ודאי הייתה שוכחת את הרגע הזה, לולא סבתא יהודית שקראה בהתפעלות, "תיקי'לה, את כל כך גמישה. מתאים לך להיות מתעמלת!" אולי שם נטמע בה הרעיון, או אולי נתפסה לו כשראתה באֶם.פִּי שלה את הסרט על הוֹפּ, הילדה השמנמונת שהפכה למחליקה אולימפית וזכתה באולימפיאדת החורף במדליית זהב בהחלקה על הקרח. בכל פעם שצפתה בהוֹפּ מסתחררת סביב עצמה על המחליקיים, כמו סביבון חנוכה צבעוני שמסתובב ומסתובב עד שכל הצבעים שלו מתערבבים והופכים לפס זוהר אחד, הייתה נשימתה נעצרת. הרצון שלה להפוך למתעמלת גבר כשצפתה לפני שנתיים במופע הסיום של עונת החוגים במתנ"ס. בנות כיתה י' לבושות בבגדי התעמלות צמודים הופיעו שם והדהימו את הקהל בסלטות, עמידות ידיים, גלגלונים ושפגאטים. וכשמוריה, המתעמלת הכי טובה מבין הבנות, עשתה שלושה גלגלונים ברצף, סלטה כפולה וסיימה בשפגאט, נפלט לה בקול, "את זה גם אני יכולה לעשות!" טלי וזוהר, שישבו לידה הביטו בה מופתעות וקראו ביחד: "את?" וזוהר הוסיפה בארסיות, "בחלומות שלך, תיקי. קודם תצליחי לעשות גלגול כמו שצריך ואחר כך תדברי." ואז עפעפה בריסיה וחייכה, כמו שהיא עושה תמיד כשהיא אומרת משהו מעליב.
המשפט הזה פגע בה מאוד, כי כמה שלא ניסתה לא הצליחה אף פעם להתגלגל ישר, לקום בזריזות ולהניף ידיים למעלה כמוה. בניגוד לזוהר היא תמיד סיימה את הגלגול על הרצפה בצד המזרון, והייתה קמה ואומרת, "אוף, שוב זה לא הצליח לי." אז נכון שאולי הגזימה קצת כשאמרה שהיא יכולה לעשות מה שמוריה עשתה, אבל זה היה גועלי מצדה של זוהר להזכיר לה באולם מלא הורים וילדים שהיא לא מצליחה לעשות כמו שצריך אפילו את התרגיל הכי פּוּשטי. בא לה להגיד לה: טוב, לי אין בת דודה גדולה שמשתתפת בחוג תרגילי קרקע כבר ארבע שנים ומלמדת אותי... אבל שתקה, כי בדיוק התחיל מופע גלגלי הענק של הבנות והבנים מהתיכון, והיא ידעה שאין טעם שתעיר לזוהר, כי במילא היא לא תקשיב.

יונה טפר

יונה טפר (נולדה ב-25 בפברואר 1941) היא סופרת ילדים ישראלית. בשנת 1994 זכתה טפר בפרס זאב לספרות ילדים ונוער על ספרה "לעזוב בית"; ב-2001 קיבלה את פרס היצירה לסופרים עבריים וב-2008 זכתה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרה "אבנים קטנות של אהבה". בשנת 2005 זכתה פעם נוספת בפרס זאב על ספרה "בינה נוסעת מבנימינה". היא כלת פרס שר המדע, החינוך והספורט לשנת 2008. 

מקר: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/43m4f23s

עוד על הספר

המעודדת הסודית של תיקי יונה טפר
תיקי לא זכרה מתי התחילה האהבה שלה לתרגילי התעמלות.
ינאי, המאמן בחוג להתעמלות קרקע, שאל אותה על כך כשהגיעה לחוג שלו לפני שנה, בתחילת כיתה ג', והיא לא ידעה מה לענות. היה לה זיכרון מעורפל מאחד מחגי פורים בגן. היא התחפשה אז לרקדנית ולפני שהלכו למסיבה ניסתה לעשות שפגאט ואמא הזהירה אותה, "תיקי, קומי. עוד תלכלכי את התחפושת היפה שלך." ודאי הייתה שוכחת את הרגע הזה, לולא סבתא יהודית שקראה בהתפעלות, "תיקי'לה, את כל כך גמישה. מתאים לך להיות מתעמלת!" אולי שם נטמע בה הרעיון, או אולי נתפסה לו כשראתה באֶם.פִּי שלה את הסרט על הוֹפּ, הילדה השמנמונת שהפכה למחליקה אולימפית וזכתה באולימפיאדת החורף במדליית זהב בהחלקה על הקרח. בכל פעם שצפתה בהוֹפּ מסתחררת סביב עצמה על המחליקיים, כמו סביבון חנוכה צבעוני שמסתובב ומסתובב עד שכל הצבעים שלו מתערבבים והופכים לפס זוהר אחד, הייתה נשימתה נעצרת. הרצון שלה להפוך למתעמלת גבר כשצפתה לפני שנתיים במופע הסיום של עונת החוגים במתנ"ס. בנות כיתה י' לבושות בבגדי התעמלות צמודים הופיעו שם והדהימו את הקהל בסלטות, עמידות ידיים, גלגלונים ושפגאטים. וכשמוריה, המתעמלת הכי טובה מבין הבנות, עשתה שלושה גלגלונים ברצף, סלטה כפולה וסיימה בשפגאט, נפלט לה בקול, "את זה גם אני יכולה לעשות!" טלי וזוהר, שישבו לידה הביטו בה מופתעות וקראו ביחד: "את?" וזוהר הוסיפה בארסיות, "בחלומות שלך, תיקי. קודם תצליחי לעשות גלגול כמו שצריך ואחר כך תדברי." ואז עפעפה בריסיה וחייכה, כמו שהיא עושה תמיד כשהיא אומרת משהו מעליב.
המשפט הזה פגע בה מאוד, כי כמה שלא ניסתה לא הצליחה אף פעם להתגלגל ישר, לקום בזריזות ולהניף ידיים למעלה כמוה. בניגוד לזוהר היא תמיד סיימה את הגלגול על הרצפה בצד המזרון, והייתה קמה ואומרת, "אוף, שוב זה לא הצליח לי." אז נכון שאולי הגזימה קצת כשאמרה שהיא יכולה לעשות מה שמוריה עשתה, אבל זה היה גועלי מצדה של זוהר להזכיר לה באולם מלא הורים וילדים שהיא לא מצליחה לעשות כמו שצריך אפילו את התרגיל הכי פּוּשטי. בא לה להגיד לה: טוב, לי אין בת דודה גדולה שמשתתפת בחוג תרגילי קרקע כבר ארבע שנים ומלמדת אותי... אבל שתקה, כי בדיוק התחיל מופע גלגלי הענק של הבנות והבנים מהתיכון, והיא ידעה שאין טעם שתעיר לזוהר, כי במילא היא לא תקשיב.