אל גינת המרפא

צמחי תבלין ומרפא לגינה הביתית
מבוא

השימוש בצמחי תבלין ומרפא נעשה נפוץ בימינו, והוא הולך ומתרחב כל העת. עם תחילתו של עידן "החזרה לטבע" בשלהי המאה ה-20, שבה העדנה גם לשימוש בצמחי מרפא ותבלין למטרות ריפוי, תיבול המזון, בריאות כללית והנאה של הגוף ושל הנפש.
השימוש בצמחים לצרכיו של האדם הוא עתיק יומין. הצמחים היו קיימים על-פני כדור-הארץ עוד בטרם הופיע האדם על במת ההיסטוריה, בין אם אנו מאמינים בסיפור הבריאה של התורה ובין אם אנו חסידי התיאוריות המדעיות בנושא זה. הצמחים היו תמיד חלק מסביבתו הטבעית של האדם, והוא למד להשתמש בהם לצרכיו השונים – למזון, לרפואה, לפולחן, לביגוד, לבניית הבית ורהיטיו ואף להנאה מיופיים ומריחותיהם.
אומנות הפיטותרפיה – השימוש בצמחים למטרות רפואה, יחד עם שימוש בחומרי טבע אחרים, ליווה את האדם לכל אורך ההיסטוריה. זוהי הרפואה שהייתה בנמצא. עדויות על שימוש בצמחים נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות באזורים שונים בעולם, כמו בבל במזרח ותרבויות המאיה והאצטקים במערב. עדויות כתובות בנושא נמצאו בכתבי חמורבי, בפפירוסים מצריים, בתנ"ך שלנו ובכתבים סיניים והודיים עתיקים. ספרי הרבליסטיקה החלו להיכתב בימי האימפריות של יוון ורומי, ובראשם המטריה מדיקה (Materia Medica), אשר נכתב במאה הראשונה לספירה על ידי הרופא היווני דיוסקורידס.
המהפכה התעשייתית שהתרחשה במאה ה-19 הביאה עמה מפנה באורחות החיים. מפנה זה התבטא בעיקר במעבר מאורח חיים כפרי לאורח חיים עירוני, והביא עמו בין שאר השינויים התפתחויות טכנולוגיות אשר חדרו לכל תחומי החיים. ההתפתחות הטכנולוגית כללה גם התפתחות בתחומי הכימיה הכללית והכימיה האורגנית, שהביאה למהפך בתחום הרפואה לאחר שהצליחו לייצר במעבדה חומרי ריפוי טבעיים שהופקו עד אז מן הטבע בלבד. החומר הטבעי הראשון שזכה להיות מיוצר בתנאי מעבדה הוא חומצה סליצילית, המוכרת לנו כיום כתרופת האספירין, ואשר עד אז הופקה מקליפת עץ הערבה ומצמח הספיראה. לאחר מכן החל ייצור תחליפים סינתטיים לחומרים אנטיביוטיים טבעיים, שהיו אחת התגליות הרפואיות הגדולות של המאה ה-20. מכאן ואילך הלכה ותפסה הרוקחות הסינתטית מקום מרכזי בטיפול הרפואי, ובעקבות כך הלך ונזנח השימוש בצמחים לצורכי ריפוי. אחד הגורמים לזניחתה של רפואת הצמחים היה האופי האטי והמעודן של תהליכיה, שלא תאם את קצב החיים המהיר שהלך והתפתח במאה ה-20. רוב רובה של הרוקחות הפכה לפרמקולוגיה כימית, אף על פי שכעשרים וחמישה עד ארבעים אחוזים מן התרופות מקורן עודנו בצמחים, משום שלא ניתן ליצור להן תחליף סינתטי. כך נמשך השימוש המסורתי בצמח הבבונג (קמומיל) לחיטוי; במורפין המופק מהשרף של פרג האופיום לשיכוך כאבים; בדיגוקסין המופק מצמח האצבעונית (דיגיטליס) לטיפול בלב; בכינין המופק מעץ הקינכונה לטיפול במחלת המלריה; בטקסול המופק מעץ הטקסוס לטיפול בגידולים סרטניים, ועוד.
ברבע האחרון של המאה ה-20 התחיל להסתמן מפנה המתבטא בחזרה לשימוש בצמחים השלמים עקב התפכחות כלשהי. ההתפכחות נבעה מן ההבנה שלתרופות הכימיות תופעות לוואי רבות, ומן ההבנה שהרוקחות הכימית אין בה מענה הולם למחלות פנימיות כרוניות ששכיחותן רק הלכה וגדלה. ועוד תרמה לכך גם העובדה שהגישה הרפואית המסתמכת על הרוקחות הכימית, חסרה מגמה של רפואה מונעת. במקביל, שימוש בתמציות צמחים שנמצאו יעילות בטיפול במחלות כרוניות, בעיקר סרטן, פתח צוהר לעיסוק מחודש בפיטותרפיה. כל זה התרחש יחד עם המגמה הכללית של "חזרה לטבע" בכל תחומי החיים. מגמה זו כוללת גם שימוש נרחב במגוון טיפולי מגע רפואיים, שימוש במגוון רפואות ותרופות המבוססות על תדרים, חשיפה לתורות רפואה עתיקות מתרבויות שונות ותהליך מתמשך של התפתחות רוחנית גדולה.
היום אנו עדים להתעניינות נרחבת, להשקעה בלימוד השימושים בצמחים ולמחקרים רבים הנערכים בנושא. מקור המידע הראשוני ללימוד ולמחקר מודרני הוא הידע העממי הנאסף מתרבויות שונות ברחבי העולם. כך מקשרת הפיטותרפיה המודרנית בין שורשיה המסורתיים לבין היותה חלק מן הרפואה והמדע המודרניים. ראשיתו של מחקר על שימוש בצמחים למטרות רפואה הוא בסקרים אתנובוטניים הנערכים בקרב אוכלוסיות המשמרות מסורות עתיקות. אוכלוסיות כגון הערבים והבדווים בארץ; אוכלוסיות מסורתיות באירופה שאצלן יש גם הרבה מידע כתוב; אוכלוסיות האינדיאנים באמריקה הצפונית והדרומית; המסורות של התורות המזרחיות השונות מסין, הודו וטיבט ועוד.
צמחים שמעוררים עניין בסקרים אלו, נבדקים לתכולת חומריהם הפעילים והשפעותיהם הבריאותיות. בזכות מחקרים אלה נחשפנו לסגולותיו הרפואיות המפליאות של שמן הזית, מעבר לשימושים התזונתיים שהיו מקובלים עד כה. כמו כן התוודענו אל הקיפודנית (צמח האכינצאה האמריקאי), הג׳ינסנג הקוריאני, הסטיביה מדרום אמריקה, ועוד צמחים רבים.
הפיטותרפיה היא אחד מענפיה של הרפואה הטבעית. מטרת היסוד של הרפואה הטבעית היא טיפול כולל באדם – בגוף, בנפש וברוח, במטרה לעורר את כוחות הריפוי הטבעיים המצויים בו ולהביאו למצב של רווחה גופנית, שכלית (מנטלית), רגשית וחברתית. רווחה זו מושגת על-ידי שימוש באמצעים טבעיים שונים, הכוללים תזונה, פעילות גופנית, פעילויות רגיעה שונות, וגם שימוש בצמחים בדרכים מגוונות. כאשר משיגים את ההטבה הבריאותית משמשים הצמחים לרפואה מונעת ולשמירה על מצב הבריאות המיטבי שהושג.
מגוון הצמחים היכולים לשמש אותנו להשגת מטרות אלו הוא גדול מאוד ואופן השימוש בצמחים גם הוא מגוון מאוד. ישנם צמחים המוכרים לנו כצמחי מאכל, אחרים משמשים כעשבי תיבול טריים ויש בהם צמחי תבלין, שאותם אנו מוסיפים למזון בכמויות מזעריות. לצמחים אלה השפעות בריאותיות מגוונות, ושימוש קבוע בהם ממלא בעיקר תפקיד של רפואה מונעת. לצדם נמצאים צמחים שהשימוש בהם נועד למטרות ריפוי בלבד. לשם כך משמשים חלקי צמח שלמים, מתוך ידיעה שהצמח השלם הוא האחראי להשפעה המיטבית, גם אם לא כל מרכיביו ידועים לנו. כאלה הם צמחי מרפא כמו בן-חרצית ריחני, ולריאנה רפואית, פטל הגינה, פרע מחורר ועוד. שימוש בצמחים כאלה נעשה רק למשך פרק הזמן הנחוץ לריפוי והחזרת האדם לאיזון. לעומתם נמצא צמחים שהשימוש בכל חלקיהם עלול להיות מזיק, בשל מינון יתר של החומרים הפעילים שבהם. כאלה הם הרדוף, אצבעונית, וינקה, פרג האופיום ועוד. באלה נעשה שימוש רק בחומרים הפעילים המופקים מהם ותחת פיקוח רפואי בלבד.
מטרתו של ספר זה היא להביא לידיעת הקורא חובב הגינון מידע בדבר צמחים שניתן לגדל בגינה הביתית (גם אם זו רק גינת מרפסת), וצמחים שהשימוש בהם בטוח ויש בהם כדי לתרום לבריאות מיטבית. כאשר נדרשת זהירות בשימוש בצמח מסוים (במצבים בריאותיים מסוימים או בשילוב עם תרופות), מצוין הדבר באופן מפורט.
 
מובן שהדברים המובאים כאן אינם מיועדים להוות תחליף לטיפול רפואי מוסמך.