שיחות עם אחותי התאומה

שיחה מקדימה
יולי 2011
- שלום, מדינה. שנינו כבר בני שישים וארבע, כמעט תאומים, ובשנים האחרונות נשבר לי הזין ממך.
- כשהיינו צעירים לא הרשית לעצמך לדבר אלי ככה.
- נכון. בצעירותך היית תמימה, צנועה וכמעט טהורה, או לפחות עטית על עצמך את הרושם שזה כך.
- אתה מתכוון לומר שזה לא היה ממש באמת? שזה היה "כאילו" כפי שאנחנו נוהגים לומר היום?
- לא בטוח. כנראה שגם בצעירותנו לא הכרתי אותך מספיק, או שאני הייתי התמים והטהור, או שעבדת עלי כבר אז.
- מה יש לך נגדי?
- הרבה.
- מה יש לך לטובתי?
- הרבה.
- מה יותר?
- לא יודע, אני די מבולבל וסובל כבר מזמן מאמביוולנטיות קשה ביחס אלייך.
- ואני חשבתי שאתה סובל בעיקר מלחץ דם גבוה וטחורים.
- מדברים עלייך.
- גם עליך. אם כבר, אז כבר. תאומים או לא? ובכלל, מה עובר עליך שאתה פתאום פוצח אתי בשיחת התחשבנות: אתה נפרד ממני? מהעולם? ניו-יורק או טורונטו קורצות לך בגילך המתקדם? הבטיחו לך חיים טובים יותר באיזו עיר על פני הגלובוס עם אופציה לשכנים גלוחי ראש נוטפי שנאת יהודים – מה אתה בדיוק רוצה? חוץ מזה, מצאת לך זמן לשיחות-נפש: בחוץ משתוללת מהפיכת הקוטג', צעירים טובים פרשו פתאום אוהלים בשדרות רוטשילד בתל-אביב ובעוד כמה ערים, וצווחים שהדיור, הדלק, והמזון יקרים להם. המתמחים ברפואה הרימו ראש ויצאו לרחובות כאילו נחתה עליהם הפתעה עלומה. הם השתגעו? הם לא ידעו, כאילו, כמה יעבדו וכמה ישתכרו כשיהיו רופאים? למה מה קרה? שישים וארבע שנים לא הספיקו להם כדי להכיר אותי ואת אלה שמנהיגים אותי? ההורים לא סיפרו להם? הסבים לא סיפרו להורים? מה זה השטויות האלה?
- יופי של מערכת הגנה פיתחת במשך השנים. או אולי הפטפטנות הבלתי נלאית שלך זה בגלל הגיל? פעם, לפני הרבה שנים חשבנו שאת מדברת פחות ועושה יותר, נראה לי שהיום זה הפוך. למה את מזלזלת בצעירים האלה שלומדים, עובדים, משרתים בצה"ל ובונים אותך? לא הגיע הזמן שיביעו את דעתם וחוסר שביעות הרצון שלהם מההתנהלות שלך ומהיחס שלך כלפיהם? הם הרי בקושי שורדים מול מכבש הסחיטה שלך! וחוץ מזה, מה נתפסת להתרחשות מקרית שכנראה תתפוגג, כמו קודמותיה, בעוד כמה ימים או שבועות ואת שוב תתרווחי לך בכיסאך מדושנת עונג, מרוצה וממשיכה להלקות את נתינייך בשוטים ועקרבים. את יודעת כמה חשבונות יש לי איתך בכל התקופה הארוכה הזאת? את רוצה שנפתח את זה?
- אתה לא מפחיד אותי. חשבתי שאתה יותר נחמד בכל השנים האלה. אתה שוכח שאני בעצם רק יציר הכפיים שלכם, ומי שמנהיג ומוביל אותי אלה אנשים שאתה וחבריך בחרתם. אז למה אתה בא בטענות אלי? חכה ארבע שנים ותתחשבן איתם.
- דמוקרטיה מחורבנת...
- מה?
- לא חשוב. אני בהחלט עומד להיכנס בך כי עבורי, כמו שאר אזרחייך, "מדינת ישראל" היא לא רק אדמה, הרים וכנרת. מדינת ישראל היא בשבילי גם הממשלה, הכנסת, המוסדות השונים, מערכת המשפט, מערכת האכיפה, הפוליטיקאים למיניהם, ניצולי השואה, צה"ל, הפשע ומשפחותיו, תאונות הדרכים, השחיתות הפרטית והציבורית, השסעים החברתיים, פער המעמדות, הכלכלה, הון ושלטון, עיתונות ומה לא. הכול זה את. ונכון להיום אני כועס ורוגז עלייך במימדים מבהילים שלא האמנתי שאי-פעם אלה יהיו התחושות שלי כלפי אחותי התאומה.
-אז אתה פשוט שונא אותי.
-לפעמים – מאוד. בכל פעם שאני מנסה לצבור אופטימיות זהירה לגבי עתידך, את מחרבת את זה ומחזירה לי את הקדרות ואת השאלה האם תוציאי את ימייך...
-הי, רגע! רגע! אתה לא מגזים? אתה לא נסחף? מי הכניס את הציונות למירכאות, אני או אתם? מי טורח להזכיר לי כל שני וחמישי את חרדת הקיום שבה אני נתונה, אני או אתם? אם אתה ממש לא מרוצה ומלא טענות, תאסוף את חבריך, צאו לרחובות ותנפצו חלונות ראווה. גם מכוניות אתם יכולים להפוך וגם להבעיר פחי אשפה. למה אתה לא עושה את זה ורק מתבכיין שהכול רע. חוכמה גדולה. אני מכירה את זה כבר שנים. ד"ש מהפנתרים השחורים.
- יש לי חדשות בשבילך: הפער החברתי בתקופת "הפנתרים" אפילו לא התקרב לפער של היום. בתקופתם לא היה מי שהרוויח משכורת חודשית של מאה וחמישים אלף ₪ ואחר היה צריך להתקיים משלושת אלפים ₪ לחודש.
את באמת לא יודעת למה אנחנו לא יוצאים לרחובות ועושים מהומות כמו במדינות אחרות למרות שרע לנו ודופקים אותנו? למרות שהפכו אותנו לעבדים שלך ושל השליטים שלך, לטייקונים ולשרי האוצר שלך?! אני אומר לך למה: למרבית המנהיגים, הפוליטיקאים, העסקנים, הפקידים ה"חשובים" יוצרי ומטפחי הבירוקרטיה השערורייתית שהופכת את חיי האזרחים לגיהינום – לכל אלה עומד מזל גדול ונדיר שמותיר אותם על כנם מדושני עונג, טובעים בשחיתות, בטיפשות, במנהיגות כושלת ובביטחון מוחלט, שלא משנה מה יעשו ומה יחליטו, עֶדֶר העבדים אותו הם מנהיגים ימשיך לציית, לכופף ראש ולשתוק.
רוצה לשמוע מהו אותו מזל נדיר שיש לראשי ממשלתך ולשריהם שאין לממשלות אחרות בעולם? קודם כל מוראותיו של זיכרון השואה שמבהיר לכל אזרחייך, בצדק או שלא בצדק, שלא חשוב מה יקרה ואיזה דחליל יתמנה לראשות הממשלה ואיזה עסקן יהיה שר אוצר: לא פוגעים בך, במדינה האחת שיש לנו, ואפילו לא מנפצים חלונות ראווה ברחוב. המזל השני הוא חרדת הקיום שלך ושלנו, הזוכה לאזכורים תכופים מפי מנהיגנו בכל הזדמנות שכיסאם מתנדנד לאמור: או אנחנו או שהמדינה תיחרב על-ידי אויבינו – ראו הוזהרתם! המזל השלישי הוא היעדר מנהיגות עתידית ראויה, שאחד מגורמיה אמור להיות ציבור הסטודנטים, אולם הפוליטיקאים שלך יודעים היטב שציבור זה יצייץ רק בטוויטר או כשפוגעים בכיסו הפרטי.
- הדיבור שלך היה פעם יותר מסודר. מה שאתה עושה עכשיו זה בלגן מילולי של פתפותי ביצים בלי סדר ובלי היגיון. אולי תהיה יותר ספציפי? אולי תעלה את טענותיך אחת לאחת? אולי לא תזרוק האשמות סתם כך? אולי תתייעץ עם עורך דין...
- לא, תודה. אני מקווה שאסתדר בכוחות עצמי, מה עוד שעורך דין ישיג לך עסקת טעון ללא שום בעיה.
- אז עכשיו אני במעמד של נאשמת. מה מקנה לך את הזכות להטיח בי האשמות ועוד לצפות שאקשיב לך, או יותר גרוע: להיות מוחזקת בעיניך כמתגוננת. למה מה? מי מת?
- אלפים... אני לא מצפה שתקשיבי לי, כי את כבר מזמן לא מקשיבה לי. אגב, לפחות בשפה אין לי טענות אלייך: השתלבת במרחב, התפתחת, התקדמת, התחדשת, הידרדרת. אבל זה שולי. אמנם שפה היא חלק מישות של אומה, אבל לא ממש המרכיב העיקרי בזכות קיומה. לשאלתך על הסיבות שבגללן אני לוקח לעצמי את הזכות לפתוח איתך חשבון נוקב, הנה הן: מעברה, גן ילדים, בית ספר יסודי, תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה, פנסיה ומה שביניהם.
- ביג דיל...! אבל נשמע בסדר למי שהגיע אלי עם צבע עור שונה. סתאאאם... תמיד טענתם שדופקים את השחורים, אתה יודע: אפליה, קיפוח, הזנחה.
- שכחת ויטמין P. מאוד חשוב.
- גם.
- את גם יפה וגם מאוד מכוערת.
- תודה רבה! גם אתה לא משהו.
- אותי לא הכתירו כארץ המובטחת, מדינת היהודים, ארץ זבת חלב ודבש ושאר זיבולי מוח. הציפיות הכי גבוהות ממני היו מצד הוריי והדודות. עלייך פנטזו מיליונים בפזורה, ולאחר שנולדת הציפיות ממך הרקיעו שחקים.
- אז הרקיעו. עם כל הכבוד לך, אחי התאום, ללידתי אכן ציפו מיליונים והרבה זמן, משהו כמו אלפיים שנה. לך, עד כמה שידוע לי, חיכו בסך הכול שני הורים, רק תשעה חודשים, וגם זה מתוך הנחה נדיבה שלא היית תקלה.
- אני תקלה? מישהו חשב או אמר עלי פעם שאני תקלה? את היא זו שמיליוני שכנייך טוענים שאת תקלה, ואפילו, רחמנא לצלן, אסון. נכבה.
- והנה אני עדיין כאן, אני אתכם, ואני המולדת שלכם.
- ומה נתת לנו?
- הרבה מאוד.
- ומה לקחת לנו?
- הרבה מאוד... אה, סליחה! מה שאלת? זה לא הוגן להעמיד את ההיסטוריה שלי-שלנו בשחור ולבן.
- למה לא?
- אמרת שסיימת תיכון. לא למדת בשיעורי אזרחות ש"אזרח" הוא מי שנותן ומקבל מהמדינה בה הוא חי?
- זה בדיוק העניין. איפה האיזון? יש איזון? יש קדחת! זה זמן רב, שנים, שאת מפרה את האיזון ברגל גסה, ואת רק לוקחת: מהחלשים, מהעניים, מהנכים, מניצולי השואה, מזוגות צעירים, מחיילים משוחררים, מיזמים בעלי רצון טוב, מפועלים קשי-יום, מאנשים טובים – על כולם כולם את שמה זין כבר הרבה מאוד שנים.
- אתה שוב מנבל את הפה.
- זו רק ההתחלה. אנחנו הולכים לבלות הרבה שעות ביחד, ואני מתכונן לזרוק עלייך את כל הרפש שצברת לחובתך. אני לא עושה לך חשבון הפעם, ולא לאף אחד, כי נמאס לי עד כדי כך שלא פעם חשבתי לבגוד בך עם אחת השכנות השפויות.
- סבבה.
- מה כל-כך סבבה? נהנתנית כמוך הפכה פתאום את עורה למזוכיסטית? את פתאום רוצה לשמוע את האמת בפנים?
- לא רק שלא הפכתי למזוכיסטית, אתה אפילו לא מזיז לי. אתה כפוי טובה ברמות מגעילות; אחרי כל מה שקיבלת ממני שישים וארבע שנים אתה מאיים בעזיבה? מה אני, אשתך? כוּוּוּלה נולדנו בתאריך זהה ואתה מרשה לעצמך לפתוח עלי את הפה? אתה שוכח איזו ילדות קשה הייתה לי?
- לנו.
- או. קיי, לנו. רק תזכור בהקשר זה את הבדלי הציפיות משנינו, שטרחת לציין קודם.
- אני עמדתי, פחות או יותר, בציפיות שמצפה מאזרח קטן משפחתו, סביבתו הקרובה והמדינה בה הוא חי.
- ואני?
- התחלת לא רע, אולי אפילו טוב, עד שהתחלת להשמין ולבעוט בגסות לכל עבר, בעיקר לכיוון חסרי האונים שלא יכלו להשיב לך.
- זה דימוי שמתאים לפרה.
- גם לחזיר. פוליטיקאים רבים, חברי כנסת, אנשי ציבור, ובעלי תפקידים שגידלת והצמחת הביאו אותך לדרגת חזירות של עושקת קפיטליסטית סדרתית במסווה של מדיניות הפרטה. מדינה נועדה לשרת את אזרחיה. מדינה צריכה ליצור כלכלה טובה ויציבה, שאם היא בנויה נכון ועם רצון טוב ואמיתי להיטיב עם העם הוא גם ייהנה מפירותיה, אם אלה אכן יהיו.
נכון להיום, ובכל השנים האחרונות, חזירותך אינה יודעת שובע: אזרחייך, ובמיוחד אלה הקרויים "המעמד הבינוני", שהוא עמוד השדרה שלך, מקריבים את נשמתם, את הווייתם, ואת העתיד שלהם ושל ילדיהם כדי שאת תוכלי לצמוח, ואת משיבה להם בעריצות. קופת האוצר שלך מלאה להתפקע. היא הפכה לדשנה ומסוגרת על מנעול ובריח על-ידי פקידי האוצר תאבי הבצע: הם מתייחסים אליה כמו אל רכושם הפרטי כאילו אין להם מדינה לנהל ולדאוג גם לרווחת אזרחיה, וכאילו אין גבול למשא ולנטל שהם צריכים לסחוב על גבם השפוף.
- שמעת על זה שיש לי בעיות ביטחון קשות, והפלח מעוגת התקציב שהולך לביטחון הוא עצום? אני יודעת, אתה מיד תחזיר לי במנטרה של "שוב תירוץ הביטחון"? כן, שוב תירוץ הביטחון.
- אני אפילו לא מעלה בדעתי לזלזל בהוצאות שלך על הביטחון, וכל מה שאמרתי, ועוד אומר לך, לא מפחית כהוא זה מעוצמת הטענות ומהרלוונטיות שלהן. וזה עוד לפני שאני בכלל מעלה טרוניות על התנהלות מדינית זו או אחרת של הממשלות שלך בשטחים שונים (כבושים ולא כבושים). גם לאחר פריסת העוגה צריך להשתמש במנות הפרוסות בצורה הוגנת ושווה, ולא בצורה מעוותת, מפלה וחסרת שליטה.
- כמו כל יהודי טוב יש לך במקרה הטוב דעה על כל דבר, ובמקרה הרע כמה דעות על כל דבר, ולא משנה מה מידת הידע או אי-הידע שלך בנושאים שעליהם אתה מחווה דעות כה נחרצות.
- אני לא זקוק לידע חריג או להשכלה רחבה מדי כדי לדעת שאחד מאמצעי ההתגוננות הבסיסיים הוא מתקפה או הטחת דברי עלבון ביריב. אני רואה שהגעת לזה די מהר. את לחוצה?
- מאח ואחות תאומים הפכת אותנו ליריבים. מעניין איך יש בינינו הבדלי זיכרון כאלה תהומיים, או שסתם פיתחת זיכרון סלקטיבי שרואה רק את חצי הכוס הריקה. אני שומעת אותך ומנסה לשמור על איפוק גם בגלל שעד כמה שאני מכירה אותך, הפיוזים שלך רגישים מאוד.
- לא היינו מקיימים שיחה זו כדי לספר צ'יזבטים זה לזו, ולא כדי לתאר חצאי כוסות מלאים. אני מתפוצץ עלייך ורוצה להוציא עכשיו את הכול – גם מתוך דאגה אמיתית לעתידך.
- תודה על ההתחשבות.
- היא באה בעיקר בגלל שילדיי ונכדיי, ואולי גם ניני אם לתת לדמיון ולאופטימיות להתפרע, ימשיכו מן הסתם לגדל אותך ולשמור על ביטחונך, ואם את תמשיכי להתנהל ולהתנהג מולם כמו שאת עושה זאת היום, מאוד לא הייתי רוצה שימשיכו לחסות בצילך ויקימו כאן דורות המשך.
- הנה הדמיון המזרחי הפרוע, ידעתי שהוא יגיע.
- חשבתי שאת כבר מזמן לא עושה הבדל בין מזרחיים ואשכנזים.
- אז חשבת.
- תתפלאי, אבל דווקא נקודה זו לא הציקה לי מעולם וגם לא כיום. האזרח שמתהלך שפוף בתחושות כרוניות של אחד שדופקים אותו בגלל מוצאו או צבע עורו זה לא אני. מה שמזעזע אותי הוא השינוי העצום, השלילי, שמתחולל בך מבלי שיימצא הילד ההולנדי שישים את אצבעו בסכר המאיים להתמוטט. נכון שממש ברגעים אלה, שבהם אנחנו משוחחים, רבים וטובים מאזרחייך עושים מעשה חסר תקדים ומפגינים כלפייך בקבוצות מחאה כנגד מדיניות הדיור הבלתי אפשרית, כנגד יוקר המחייה, כנגד מחירי הדלק המופקעים, כנגד הקושי בגידול ילדים, כנגד מסחטת המסים הדרקונית שלך, כנגד הפוליטיקאים הצבועים עלובי הנפש שגידלת, כנגד יוקר החינוך והבריאות – ומה לא. אולי הם הילד ההולנדי שיציל אותך אם לא מאוחר מדי, כי כמו שכבר אמרתי, יש לך מזל גדול שכאשר עוד היית מדינה קטנה שהקימו מעטים אמיצי לב וחדורי חזון, הם הטמיעו בך כמה הצלחות שנראה שגם אותן את הולכת להרוס, כמו דמוקרטיה שהפכה לא רשמית להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הפראיירים שלימים נקראו "עם ישראל" קיבלו עליהם את הדין שבמשטר דמוקרטי יש לכבד ולקיים את החוק, אחרת די מהר היית מתפוגגת.
- וזו ההצלחה היחידה שלי, אני מבינה.
- לא אמרתי שזו ההצלחה היחידה. היו לך עוד הרבה הצלחות – ואני לא שוכח את הדודאים והפרברים – וגם כיום יש לך, אבל את הולכת ומתמלאת בטונות של נטיות להרס עצמי. לרוע מזלך, בשנים האחרונות את זוכה לסיוע משמעותי מצידם של ראשי ממשלה, מפלגות, פוליטיקאים וחברי כנסת כושלים, מושחתים ודלי אופי שמזרזים את תהליך ההרס העצמי שלך, ועל זה כבר אמרו אויבינו: הניחו ליהודים. הם יעשו בינם ובין עצמם את העבודה עבורנו.
- אותה דמוקרטיה עדיין מאפשרת לכם להעיף אותם. זו פריבילגיה שקיבלתם ממני ואתם יכולים להשתמש בה מתי שתרצו.
- מתי שנרצה? הבחירות הכלליות עוד רחוקות, מהפך בכנסת שיפיל את הממשלה לא יתחולל כי כמעט כל פוליטיקאי וחבר כנסת אצלך ניתן לרכישה בנזיד עדשים, חוץ מחבר כנסת אחד לשעבר שלא הסתפק במחיר כה נמוך ומנע את הפלתה של ממשלה בישראל לאחר שקיבל מכונית מסוג "מיצובישי".
- אתה יורד נמוך מדי. לא גידלתי כאן אנשים טובים?
- בוודאי שגידלת. בתחילת דרכך צעדו איתך אנשים טובים, אמיצים, ישרים, צנועים, אידיאליסטיים אמיתיים ובעלי חזון– מדוד בן גוריון ועד שמעון פרס.
- לפחות תוסיף "ייבדל לחיים ארוכים". קצת נימוס. זו הפעם הראשונה בשיחה שלנו שאני מסכימה אתך: הוא אחראי לחלק גדול מההצלחות שלי בזכות חזונו ותפיסתו הביטחונית.
- אנטבה? דימונה...?
- מה יש בדימונה?!
- לפי מקורות זרים יש שם גם עיירה משגשגת...
- גם אתה מסתתר מאחורי "מקורות זרים"?
- את זו שמסתתרת, אבל לא חשוב. בכל מה שקשור לביטחונך, הטענות שלי דווקא מתמקדות באלה הנגועים באחת המחלות הנפוצות של הישראלים – "לרוץ לספר לחבר'ה". אני עדיין סבור שאת שורדת בזכות כושר הרתעה שהצלחת לייצר מול שכנינו, ולטעמי גם בעניין זה עשית שטויות במהלך השנים. אני, למשל, מתגעגע לזמנים שראש השב"כ היה עבורי אחת מאותיות הא"ב, וכשקראתי בעיתון את צמד המילים "ראש המוסד" התמלאתי חלחלה וגופי נטף זיעה קרה.
- אתה מתחיל לבזבז את זמני. אל תיכנס לשיקולי ביטחון ומדיניות שאתה לא מבין בהם. או שתיגש לעניין או שניפרד כידידים. פתאום התעוררת ואתה רוצה להתחשבן. איפה היית עד היום? מה קרה פתאום? בלאו הכי אני מאוד מוטרדת ולחוצה בימים אלה.
- אנחנו כבר משוחחים מספר ימים. התאריך היום הוא השישה באוגוסט 2011, מוצ"ש, קרוב לחצות. אני מניח שאת די מזועזעת ממה שקרה הערב בתל-אביב, בירושלים עיר בירתך ובערים רבות נוספות ברחבי הארץ: עוצמת המחאות, האוהלים, ההפגנות, מאות אלפי אזרחים כועסים וממורמרים הממלאים עד אפס מקום את רחובות הערים. השנאה אלייך פורצת גבולות ומדלגת על השסעים החברתיים – זהו תקדים שלא היה כמותו בתולדותייך! מפליא אותי שאת נראית נינוחה ואפילו אפאתית במידה מסוימת. גם זה לא מזיז לך? איך כל זה יסתיים? את רוצה לראות בכיכר רבין או בכל כיכר ישראלית אחרת יאן פאלאך נימול? מין מוחמד בואזיזי יהודי-ישראלי כשר ושפוי שמעלה את עצמו באש כמפגן מחאה נגדך בגלל שהבאת אותו לפי-תהום מהבחינה האנושית והכלכלית?
מה תעשי בהקשר לזה? מה יעשה ראש ממשלתך הנוכחי, בנימין נתניהו, וממשלתו הרחבה?
-אל תתבייש: תגיד המנופחת. אל תחשוב שיש לי שליטה על כל מי שאתם מפקידים בידיו את השלטון. מאז שיצאתי לאוויר העולם לא ניהלה אותי ממשלה כל-כך מנופחת, פלצנית, מיותרת ושערורייתית. חשבתי שהפישול של אריק שרון בגודל הממשלה הראשונה שלו היה חד-פעמי, אבל התבדיתי. מה אני צריכה כל-כך הרבה שרים וסגני שרים? הרגשתי לא רע בתחילת דרכי עם חמישה-עשר שרים, וגם עם שבעה-עשר שרים שעימם ניהל אותי יצחק רבין הרבה יותר טוב מראש הממשלה הנוכחי. בינינו? אתה חושב שאני טיפשה: התחמנות שלכם, אזרחיי היקרים, מרקיעה שחקים. אתם ממציאים תפקידים וג'ובים לכל מיני אנשי שלומנו, עסקנים, פוליטיקאים ברמות ב' ו-ג' – והקומבינות הגיעו גם לממשלה. סגני השרים שמינה אדון ביבי לענייני "לופט גשעפט" זו שחיתות לשמה בעיניי, כי החבר'ה שמפגינים שם בחוץ ומילאו את רחובות תל-אביב הערב יכלו אולי ליהנות ממיליוני השקלים שמבוזבזים על מנגנון מנופח וזולל כספים כמו השרים וסגני השרים המיותרים.  
אגב, שאלתי באחת ההזדמנויות כמה מדינות ידידות: הקבינט הנשיאותי אצל ידידתי הטובה והגדולה אמריקה מונה עשרים איש. בבית המחוקקים ההולנדי שישה-עשר שרים, באירלנד חמישה-עשר, בספרד שמונה-עשר, ועוד. זה די עיצבן אותי, כי כולן הרבה יותר גדולות ממני.
אגב, תנוח דעתך לגבי המתאבד הנימול שמצית את עצמו במפגן ראווה... סליחה, מחאה: לא ממש נראה לי שיהיה אצלי אחד כזה.
- את מדהימה אותי: איזו התקפה! איזו כנות ופתיחות את מגלה פתאום! אני ממש לא מתבייש, רק שכל מילה גסה שהייתי משתמש בה כדי להביע את דעתי הייתה בעיניי מתונה מדי. השיא שקבע בנימין נתניהו לאחר הבחירות ב-2009, היה הקמת ממשלה מנופחת ומפלצתית, כמעט חסרת תקדים בגודלה בממשלות ישראל, וזאת לאחר ששלוש שנים קודם הוא עצמו אמר את הדברים האלה ממעמד של אופוזיציונר: "בכל העולם ממשלות הולכות וקטנות, ורק בישראל הקטנה הממשלות הולכות וגדלות".
שירותי הרפואה שלך הולכים וקורסים. הרופאים משביתים את בתי החולים, הטובים שבהם עוזבים אותך, סטודנטים מוכשרים שהיו יכולים להצליח כרופאים נזכרים שעליהם יהיה לעבוד קשה מאוד קרוב לשלושה חודשים סביב השעון כדי להגיע למשכורת חודשית אחת של פועל נמל אצלך – ומשנים כיוון. גם האחיות מצטרפות בצדק למאבק, ודורשות את זכויותיהן ותנאי עבודה הוגנים. ובתוך כל זה, אין לך בימים אלה שר בריאות ממש במשרה מלאה. בממשלה השמנה שלך יושבים שישה שרים ללא תיק לענייני שום-כלום ואינם מתביישים להמשיך ולעסוק בנושאים אזוטריים. ביניהם "נסיכים" כמו דן מרידור ובני בגין, או אנשי מוסר ומצפון כמו יוסי פלד ומיכאל איתן.
האם אין ביניהם אמיץ לב אחד שיקום ויכריז בפני נתניהו שיש לו את הכישורים והיכולת לשמש כשר בריאות, ולהקדיש את כל זמנו ומרצו רק למשרד הקשה הזה? האם נתניהו עצמו אינו מאמין באף אחד מהם על מנת להפקיד בידיו תיק כל-כך חשוב?
מסתבר שאין חדש תחת השמש אצלנו: כושר הדברת מחליף את כושר העשייה, וכך יושבים להם ה"חברים" על כיסאות מרופדים ונוחים כשאיש אינו יודע מה בעצם הם עושים – אז למה להם להכניס ראש קטן ובריא למיטה חולה? ועדיין לא הזכרתי את קצה קצהו של פסיק מכל העוולות, מעשי החלם, השחיתויות, הפאדיחות, והחוליים שמלווים אותך לפחות בשלושים השנים האחרונות. אגב, לגבי המתאבד בפוטנציה, דעתי נחה, אבל אני מציע שדעתך לא תנוח, כי יום אחד את עלולה לחטוף הפתעות מהסוג הזה לפרצוף.
- מה זה "פאדיחות"?
- יעני פאשלות. תתקדמי כבר.
- "יעני" זה בערבית. מה זה "פאשלות"? טוב, עזוב, לא משנה. ותתפלא, אני דווקא מסכימה אתך ולכן אמרתי מה שאמרתי. זה עדיין לא אומר שאני לא חולקת עליך ברוב הדברים ושיש לי הרבה מה לומר "להגנתי". בינתיים אתה די מבלבל את המוח עם הנחות ו"עובדות" שאתה זורק לחלל. בכלל, לפי קצב הברברנות שלך, נראה לי שאתה מתכנן שיחות ארוכות של ימים ולילות. אתה מבין, אני מקווה, שאין לי את כל הזמן בשבילך כי אני, מה לעשות ואיך לומר לך את זה בעדינות, עסוקה קצת יותר ממך.
- הפכת להיות שחצנית וחמקנית – פחד אלוהים! אני רואה שלמדת משהו מהפקידים והבירוקרטים שגידלת: לא מקשיבה, לא מפרגנת, לא מתאמצת לסייע ולהיות סבלנית כלפי אזרח כל-כך ותיק שלך, מה זה ותיק – בן גילך בדיוק. טיפת כבוד לנתינייך, טיפת התחשבות, טיפת אוזן קשבת. למי אפשר לשפוך את הלב ולומר מה מציק במרחב הזה? גם שוכני האוהלים הנאיביים, שממש ברגעים אלה מפגינים נגדך בחוץ, הרי יתקפלו בעוד מספר ימים כי הם צריכים לחזור לעבודותיהם, ללימודיהם, ולעיסוקיהם כדי שיהיה להם ממה לשלם כדי לספק את סחטנותך, את חמדנותך, את תאוות הבצע הבלתי נגמרת שלך.
גידלת פה עשבים שוטים בדמות של קבוצות סחטנים וגזלנים שמתקראים "בעלי בתים", אלה הם אותם ברי-מזל שנפלה בחלקם ירושה נדל"נית בתל-אביב בדמותה של חורבה עבשה ומתפוררת, שבזכותה הם מוצצים את לשד עצמותיהם וכיסם הנקוב של סטודנטים, צעירים, חסרי בית וסתם מי שרוצה לחיות באווירה של העיר ללא הפסקה. אותם תאבי בצע מפקיעים דמי שכירות, מחתימים את הצעירות והצעירים האלה על חוזים דרקוניים כאילו הם מפקידים בידם את ארמון האליזה, ובמקרים רבים מתכחשים לחובותיהם שלהם. ואם כל זה לא מספיק, את מצטרפת לחגיגה ומפעילה את מכבש המסים הבלתי אפשרי שלך, שטוחן את אזרחייך הפרייארים ללא חשבון וללא חמלה. וכמובן, לשמחה מתווספות גם הגחמות והאטימות של שרי הכלכלה וה"רווחה" הדורסניים שלך, ועוד לא הזכרתי את הזונות והגנבים האמיתיים.
- הזכרת לי נשכחות: בילדותי אמרו לי כמה מידידיי הטובים, כמו בן גוריון, שאהיה מדינה אמיתית רק כשיהיו כאן זונות יהודיות וגנבים עבריים...
- התכוונתי לחברי הכנסת שלך.
- אתה שוב מגזים, מנבל את הפה, עושה הכללות, מכפיש ומשמיץ. לאן אתה רוצה להגיע עם זה, לכלא? אין לך קצת כבוד לבית המחוקקים שלך?
- אפילו לא טיפה.
- אתה בר מזל גדול שאתה חי אצלי ולא במדינה שכנה, כמו...
- את לא צריכה להגיד לי כמו מי, ואל תזבלי לי את השכל עם הדמוקרטיה המפוארת שלך, שהיא היחידה במזרח התיכון ובלה בלה בלה. הדמוקרטיה שלך היא כבר מזמן חרא אחד גדול שנמרח עלינו לא אחת כשאת רוצה להשליט עלינו מרות בכפייה בשם החוק, כביכול, כששנינו יודעים שלפעמים אין בינה ובין החוק ולא כלום.
- אם אתה מטיל ספק בדמוקרטיה שלי, אז אתה כנראה זקוק לעוד שישים וארבע שנים כדי להבין שאתה טועה ומטעה (אם תפרסם את תוכן שיחותינו לציבור הרחב). אגב, אני לא יודעת מה התוכניות שלך, אבל אני לפחות עוד אהיה פה. כנראה שלא הכרתי אותך מספיק ולא ידעתי שגם אתה מצטיין כל-כך בתכונת הבכיינות שתפסתם כולכם בזמן האחרון – המסכנים מייללים ובוכים על כל דבר. כבר בדקתי והסתבר לי שהימים שבהם אתם נרגעים קצת מהיללות והטרוניות, הם הימים שאתם שוכבים בטן-גב באנטליה במסגרת "הכול-כלול". אז אני מודיעה לך חגיגית שהדמוקרטיה שלי יציבה כמו המרפסת במלון בבאזל שעליה עמד אחד מאבותיי והוגי תקומתי, בנימין זאב הרצל.
- למזלו היא לא נבנתה מפלקל...
- מאוד מצחיק.
- את יודעת שאני אומר דברים נכונים. את גם יודעת שאני נאמן לך ורוצה בטובתך, כדי שילדיי ונכדיי יוכלו לחיות איתך בשלום. אבל מה לעשות שבשנים האחרונות האכזבה שלי ממך היא כל-כך גדולה, שאני אפילו לא מעלה בדעתי מה היה קורה אם כלב השמירה של הדמוקרטיה שלך, העיתונות, לא היה עושה את עבודתו ולא מגלה וחושף כל יום, כל שבוע וכל חודש, שנה אחר שנה, את מחדלייך והשערוריות שלך בשלטון ובמינהל הציבורי חדשים לבקרים. הרי לא נצליח שנינו אפילו למנות ולזכור אחוז אחד מהם מרוב הכמות וההיקף! אני רק יכול לומר לך בוודאות שלפי כמות החשיפות, השחיתויות, הפרשיות, החקירות, הגילויים, האישומים והשערוריות, עוד יכולים לעשות לשנינו עוול ולחשוב שאנחנו לפחות בני מאתיים.
- אתה עולה לי על העצבים. מישהו מחזיק אותך כאן בכוח?
- לא, אבל לילדיי יש דרכונים, ואזרחות כמובן, גם של מדינה אירופית.
- הבנתי אותך. יהיה נחמד מאוד אם תשמור את הפסימיזם המסריח שלך לעצמך לפני שאתה מספיד אותי. מצדי, גם אתה יכול לארגן לך דרכון זר ולהתחפף מפה. בקש מהחותנת הקשישה שלך לספר לך כמה נחמד היה באירופה, ועד כמה הם, האירופאים, מתים ומשתוקקים לקלוט ולחבק יהודים וישראלים. הם ממש מתחננים – רק סע. שלח לי גלויות מדי פעם וקח דיסק עם שירים ישראליים למקרה שתתגעגע, כמו למשל... תן לזכור... אה, יש לכם שיר נחמד "רבותי ההיסטוריה חוזרת".
- את מגעילה, חצופה ובוטה כלפי, וזה לא מפתיע אותי. וכן, זה נכון: אשתי, שנולדה אחרינו, וכאן על אדמתך הקדושה יעני, חושבת בעניין הזה מלוכלך כמוך, אבל את יודעת, היא אמא. אני פחות היסטרי וחושב בעיקר על זה שאותה מדינה אירופית תיתן לילדיי ולבניהם חינוך מעולה – ובחינם לגמרי. כי היא, בניגוד לך, חושבת שחינוך זה חשוב ומועיל לבניינה, לחיזוקה ולעתידה של מדינה, כל מדינה. את לא חושבת כך: החינוך האיכותי אצלך שמור, כמו כל דבר, לבעלי יכולת בלבד, לכן הוא יקר עד מאוד ומכביד על כל משפחה ממוצעת; לכן הוא חינוך לעשירים; לכן תעשיית השיעורים הפרטיים כל-כך משגשגת ופורחת ואיתה הכסף השחור; לכן יש פערי מעמדות שכמותם נדיר למצוא במדינות מערביות שאת מתיימרת להידמות להן; לכן ההשכלה הגבוהה אצלך סלקטיבית, יקרה להחריד ומנפה חסרי אמצעים; לכן אמהות לתינוקות עובדות קשה רק כדי לשלם בסוף החודש את כל משכורתן לגן פרטי או למעון יום; לכן משכורות המורים הן מהנמוכות בעולם, ובהתאם לכך גם השכלתם וידיעתם המצומצמת בתחומים שמעבר לד' אמותיהם; לכן את תופסת שנה אחר שנה את המקום המאוד לא מכובד בהישגי התלמידים ביחס למדינות שחלקן, אוי לה לאותה בושה, נמנות על העולם השלישי – וגם פה הזכרתי רק חלק ממחדלייך.
- אתה עושה ספירת מלאי? כבר? אין לך במחסנים גם דברים טובים? או אולי יש לך ואתה סתם מתקשה לציין אותם. זה עולה לך בבריאות? זה לא פופולארי לפרגן לי פה ושם? זה לא IN בזמן האחרון?
- זה לא IN כבר הרבה מאוד זמן ולא רק בימים אלה, ואת יודעת את זה בדיוק כמוני. אני מזכיר לך שכבר בתחילת השיחה שלנו הבהרתי לך שלא עשיתי מאזן של ממש, לא מחקרי ולא אחר, על החלוקה בין הדברים הטובים והרעים שבך. ואם את בכל זאת מתעקשת לשאול, תשובתי היא שאני מקווה מאוד שלא ציפית שננהל שיחות נפש שעות וימים רק כדי להרעיף עלייך קומפלימנטים ודברי חנופה.
- הכול עניין של נוחות. אגב, ידוע לך שהקמתי לכם עוד ב-1953 מוסד מכובד ששמו "האקדמיה ללשון העברית"? אני מזכירה לך את זה כי יכולת לומר "מחמאות", ולא להשתמש, כמנהגכם הנפוץ והפלצני, במילים לועזיות בשביל הרושם והדאווין. אני מתפוצצת מצחוק כשאני שומעת צבר יליד קיבוץ, שורשי אצלי מאז היוולדו, דוחף לתוך שיחה שוטפת בעברית"anyway"  ו-"whatever" בתדירות של פעם בשלושים שניות. אז אני מתנכרת?
- את מסיטה את השיחה בינינו לשוליים בלתי חשובים. מה דעתך שניגש לנושאים הרציניים שלשמם התכנסנו ונפרוט אותם לחלקים ולפרטים? אנחנו די מדשדשים ולא מגיעים לעיקר.
- "נושאים"?? מה "נושאים"? תבחר נושא שמציק לך במיוחד ונדסקס אותו. אתה טוחן לי את המוח כבר כמה שעות ועוד לא הגעת ל"נושאים"?! כבר הזכרתי לך פעם אחת שאני קצת, ממש קצת, יותר עסוקה ממך. אם אני לא טועה, אתה בכלל פרשת לפנסיה מוקדמת ויש לך עשרים וארבע שעות פנויות ביממה.
- לא מדויק, אני ממשיך לעבוד גם כגמלאי ואין לי עשרים וארבע שעות פנויות.
- רוצה לדבר על זה? אתה בטח משתכר יפה אם ניקח בחשבון שכגמלאי מדינה אני מממנת לך את הפנסיה.
- גם טרחת לחשק אותי בכתב שאם אעז לעבוד ולהשתכר מעבר לשליש משרה, אז תחרימי לי באמצעות מנגנון המסים הדורסני שלך כל שקל שאקבל, כדי שחס וחלילה לא אהפוך פתאום לטייקון עתיר נכסים. לא שכחת גם לדרוש ממני הצהרת הון, לצרף לי רשימת מוסדות ומקומות עבודה שאורכה כאורך הגלות, ולהזהיר אותי שלא אתקרב אליהם ולא אנסה להיות מועסק על-ידם כי הם שייכים לך. סתם זנות בירוקרטית קטנונית, קנאית ונבזית. מה אכפת לך שבשלב זה של חיי ארוויח קצת יותר כדי לעזור לילדיי ולמשפחתי על מנת לשדרג את מצבם הכלכלי? מדובר, דרך אגב, בילדים ששירתו ומשרתים בצבאך לעילא ולעילא.
הם, למשל, כדי שיוכלו לרכוש כאן קורת גג עליהם להשתחרר מלפיתת החנק הכלכלית שלך, ולשעבד את עצמם, את נכסי הוריהם, את חירותם הנפשית ואת חייהם בכלל למשכנתא רצחנית ואכזרית שתלווה אותם כמעט עד סוף חייהם, כדי שהבנק המלווה ישגשג ויסיים את שנת המס ברווח של מיליונים כבדים, ומנהליו ימשיכו לקחת הביתה, ללא כל קושי, משכורת של בין מאה למאה וחמישים אלף ₪ בחודש.
- אתה חוזר על עצמך, אם לא שמת לב. רק שפתאום אתה עובר לפסים אישיים, ואני חשבתי שאתה מקטר ממניעים אידיאולוגיים אמיתיים וחרד לי ולגורל כלל האזרחים. מסתבר לי עכשיו שאתה דומה לחכי"ם שלי: דואג רק לעצמך ולטובתך האישית. ולכיוון הזה, אני מבינה, מוליכה שיחתנו.
- הציניות שלך לא יודעת גבולות. זה שאני משתמש בעצמי כדוגמה שניתן להחילה על מאות אלפי אזרחייך, לא אומר שאני יושב איתך כדי לפתור את בעיותיי האישיות, ואת יודעת זאת היטב. אני גם יודע שבשנים האחרונות את לא בוחלת בשיטות פסולות כאלה כדי לנער מעלייך את הצורך והאומץ להתמודד עם טענות צודקות, אבל ניחא. בכל אופן, לא משנה כמה נדבר, כמה נריב וכמה נעליב זה את זו: את הפגיעה האנושה שלך בי כבר התחלת בעצם השוואתי לרודפי השררה, הכבוד, הנוחות והבצע שהושבת בבית המחוקקים שלך.
- אני הושבתי?! אתה אידיוט? מי הלך כל השנים האלה לקלפי, אני או אתה? מי הצביע מכל מיני שיקולים לא ענייניים, תחמנות וקומבינות, אני? לא עולה בדעתי אפילו להתחיל למנות את העסקנות הבזויה, את השחיתויות, את העסקאות המכוערות, את הנוכלויות, את הרמאויות, את ה...
- הי, הלו! את עושה לי רשימת קניות כאילו שכל זה נעשה בבית שלי. יקירתי, כל מה שאת מציינת ועוד יותר, נעשה אצלך. בתחום השיפוט שלך, בתחום הריבוני שלך, אצל האנשים שמובילים אותך ומקבעים את הצדדים החלשים והרדודים שלך. אני מצטט את עצמי מהדברים שאמרתי בתחילת השיחות בינינו: "מדינת ישראל" היא לא רק אדמה, הרים וכנרת. מדינת ישראל היא בשבילי גם הממשלה, הכנסת, ניצולי שואה...
- הי, שמעתי אותך. אל תחזור לי על כל הרשימה. עוד מעט תגיד לי שאתה הולך לדבר אתי על כל זה...? השתגעת? חשבתי שאתה קצר בזמן וגם אמרת שאתה גמלאי עובד. פתאום יש לך זמן.
- לא רק שאני הולך לדבר איתך על "כל זה". יותר מזה: אני מתכנן לחקות אותך ולעשות פריסה אכזרית, כך שכל נושא יודגש, ייתקע לך בגרון, יופיע לך מול העיניים כשתלכי לישון, בשנתך, ובבוקר כשתקומי. אני אעשה לך סדר בקפיטליזם חסר החמלה שלך. אני אזכיר לך שההפרטה הגורפת שלך הביאה אנשים לפת לחם ולפי השאול, כי הפקרת אותם בידי טורפי אדם חסרי התחשבות, חסרי בינה וחסרי רחמים.
בין הראשונים שאעמיד לך מול המראה שבה את נוהגת להסתכל – אם בכלל את עושה לפעמים את הפעולה הבסיסית והיום-יומית הזו שכולנו עושים – יהיו ניצולי השואה שבשמם את דואגת להצטייר בעיני העולם כולו כמסכנה שסכנת הכחדה מרחפת מעל ראשה, ובאותה הזדמנות זה גם מכניס לך מיליארדי דולרים לקופתך המתפקעת ונשאר שם.
- אחי, כל-כך ברור שתעשה שימוש בניצולי השואה שאני כבר לא יודעת אם להמשיך לדבר אתך, או שסתם לומר לך שאתה זבל שלא נחשב בעיניי, ולהמשיך להקשיב להבלים שלך. אתה יודע מה, דבר. אני הרי דמוקרטיה במיטבה.
- תודה על הכול. ובכן, התחלתי לומר לך שאפרוט את שיחותינו לנושאים שונים, ובכל נושא אשפוך את הגיגי לבי, והגיגים אלה לפעמים מלאים בבוץ וחרא. כל-כך מלאים וטעונים, שלא הייתי מעז, אולי, להוציא אותם אם לא היו עוברות שישים וארבע שנים. גם נדמה לי ששכחתי בבית את כל נימוסיי הטובים, כך שהם לא נמצאים עלי ברגע זה. מתאים לך?
- שפוך.
- כדי להרגיע אותך, אני גם אספר לך שאין לי כל כוונה או יכולת, לא נפשית ולא טכנית, למלא כל נושא שעליו נדבר בכל מה שהוא צריך היה להכיל בדיעבד על כל השנים האלה, כי אני לא מסוגל לזה, וגם משום שאף קורא ספרים שפוי לא ירצה להתמודד עם אלפי דפים שכרוכים בספר אחד.
- יפה. אז מה תעשה? תעקוץ ותברח הלאה? מה אתה דואג ומתנצל. בהבדל ממך, אני די עמידה ומחוסנת, כך שאני מרשה לעצמי אפילו לא לפתוח נגדך בפנקסנות, ונראה לי שגם לא יהיה לי עניין מיוחד לשמור לך טינה או תחושת נקם. אבל, שוּט! פתח כבר את הפה לעזאזל! כמה הזדמנויות אתה חושב לקבל ממני עד שתיגש לעניין? זה שהמכנה המשותף היעני ביולוגי של שנינו הושיב אותנו יחד לאחר כל-כך הרבה שנים, לא אומר שאני מתכוננת להקדיש לך את כל זמני. אנחנו לא בטלנובלה דומעת של אחים אובדים.
- חכי שנייה. נראה לי שהקולות מבחוץ משגעים אותך. אני רק אסגור את החלון ונמשיך. כמה אפשר לשמוע מלמטה "דורשים צדק חברתי"? למה, לעזאזל, לא מייצרים אוהלים מבד אקוסטי שלא יוציא את הקולות החוצה? בקצב כזה עוד תצאי למרפסת ותצרחי על הצעירים שהם לא נחמדים. רק השתדלי להיות קצת עדינה אליהם, כי יש ביניהם גם קשישים וקשישות בנעלי גולדה.
- נראה לי שה- B12מחולל בך פלאים. הרמיזות שלך דקות כמו פיל אפריקאי, רק שלרוע מזלך בשנים האחרונות בחרתי לאמץ מהפיל דווקא את עורו.
- את מספרת לי? מי לא שם לב לעור העבה שלך? יש לו יכולת הגנה ואטימה טובים מאוד, ואת יודעת להשתמש בו היטב.
- שוב פסים אישיים? כבר הכרזת שאתה שונא אותי. כואב לך שאני שורדת? מוזר, אפילו יש לי תחושה שאתה מצטער שאני עדיין בכלל קיימת.
- חס וחלילה. אין עוד מי שמעוניין להגן על זכות קיומך והישרדותך כמוני. אין לי שום דבר נגדך כמדינה, ואני לא יכול להרשות לעצמי את הלוקסוס של שנאת המדינה שלי. אבל יש לי, כמו שאמרתי כבר, שנאה פתולוגית לרבים מאלה שאמורים להיות המנהיגים שלי ושמובילים אותך בשנים האחרונות בעיקר, ובהם פוליטיקאים רבים, חברי כנסת, שרים, ראשי ממשלה, וכמובן פקידים ממשלתיים שפיתחו את הבירוקרטיה הדורסנית והמדכאת לעילא ולעילא והפכו אותה למשאת חייהם, להוכחת הצלחתם מול המנהלים שלהם, וללחם חוקם. הם אלה שהורסים אותך לאט, בשקט ובבטחה. לא פעם כיניתי אותך "מדינה הנתונה תחת משטר העריצות של פקידיה", ועוד אדבר עליהם בהמשך ובאופן רלוונטי לכל נושא.
- שכחת את אלה שאתם קוראים להם "טייקונים". אתה אוהב אותם או שסתם בחרת להתעלם מהם? בכל מהלך שיחתנו שמעתי מלמטה לא רק "דורשים צדק חברתי", אלא גם הצצתי פה ושם וראיתי שלטים שמחרפים את הטייקונים. אתה לא מצטרף?
- עזבי אותי עכשיו מהטייקונים, עוד אחזור אליהם. גם אם יש להם חלק ביצירת הפער החברתי הם לא הבעיה, אם כי הם מן הסתם מנציחים אותה על-ידי שליטתם הבלתי מעורערת בכל מה שבא אל שולחננו, אל ארון הבגדים שלנו, והבתים שבהם אנחנו גרים, הן בבעלות והן בשכירות. אבל אל תתעלמי ואל תכחישי עובדה ברורה ובלתי ניתנת לוויכוח: את, ורק את, היא זו ששולטת בשירותים החברתיים שהתמוססו מזמן. את זו ששולטת בארנונה, במים, בחשמל, בחיי היום-יום שלנו. את הרי יודעת שכמות המסים שהמצאת עוד בצעירותך, שמותיהם, כינוייהם, המשמעויות שלהם, התחמנות שבהם, הביזאריות שלהם, כל אלה היו יכולים להקנות לך את שיא גינס כבר אז. לא פעם ניסו לספור ולאפיין את כל סוגי המסים שהמצאת, ולא נראה לי שעד היום מישהו הצליח לרכז אותם ולהגיע לרשימה המלאה. אולי בהזדמנות זו תגלי לי, למשל, מה זה מס ה"בלו"? באיזו שפה זה? מה הוא בא לומר, מי המציא אותו? למה הוא צריך להיות מרכיב כה יקר בדלק שאנחנו ממלאים במכונית? לאן הוא הולך? לא סתם מקצוע ראיית החשבון במדינה כמוך נחשב למקצוע יוקרתי וקשה.
כל זה מוביל אותי למסקנה פשוטה שהתבלבלת בייעודך ליצור, בין שאר תפקידייך, כלכלה שמשרתת את החברה, ותחת זאת את כופה, מטפחת ומעודדת חברה שמשרתת את הכלכלה. זה נורמאלי בעינייך?
אגב, אם הזכרת את הטייקונים, הנה שאלה מתבקשת שאפילו אין לי חשק לשמוע את ההתפתלויות שלך בניסיון לתת לי תשובה כנה, כי אין כזאת: מדוע לאזרח פשוט מן השורה שחייב לך, נניח, מאה שקלים, את מוציאה את הנשמה ונוקטת נגדו בכל הכלים הברוטאליים העומדים לרשותך: מעקלת לו את המשכורת, את הבית, את המכונית, את חשבון הבנק – ומה לא. כשטייקון חייב לך מיליארד שקלים, את מגיעה אתו להסדרים נוחים ומקלים מאוד של החזרת החוב. מוכר לך? את פטורה מתשובה.
- אתה עושה לי הנחות בעזרת שאלות רטוריות. לא אספק לך את התענוג של תשובות כפויות, ובכל זאת יש לי רעיון: בימים אלה שבהם אנחנו משוחחים מתקיימות כמעט בכל עיר הפגנות מחאה של "דורשי צדק חברתי". נכון שאני לא זוכרת בעבר סדר גודל כזה של הפגנות נגדי, אבל בוא ניתן צ'אנס לביבי ולפוליטיקאים: הם החליטו על הקמת ועדה שתבדוק ותמליץ על שינוי המדיניות החברתית. בוא נמתין.
- בשום פנים ואופן לא! הקבוצה, סליחה, הוועדה, לא מעניינת אותי כהוא זה, והיא לא מבטלת כזית את תוקפם של הדברים הנאמרים בשיחתנו. צריך לבדוק איך הגעת למצב הזה שאלפים מאזרחייך מפגינים נגדך, ממשלתך הקימה ועדה כדי לבדוק את התנהלותך עד כה, ואת רוצה להתנחם בזה שתקבלי ממנה אספירין. אני מתעקש לחטט במחלה ובסיבותיה גם אם זה יימשך עוד שנה ויותר מתום הפגנות המחאה ופרסום מסקנות הוועדה.
- מחלה?!
- כמעט אנושה. מכרסמת, מתפשטת, והורסת בך כל חלקה טובה.
- מעניין. למרות כל המילים המפוצצות והמפחידות שאתה יורה בצרורות, אני לא מרגישה משהו מיוחד ויוצא דופן.
- גם אצל הפיל זה היה נעצר במעטה החיצוני שלו שזהה, כך הסכמנו, לזה שלך.
- אתה בכל זאת רוצה לנבור בעבר? מה עם העתיד?
- מעורפל.
- שלך או שלי?
- בעיקר שלך. שלי פחות או יותר צפוי, אם את לא מכינה לי הפתעות שלא לקחתי בחשבון. וחוץ מזה, בעתיד שלי לא תלויים מיליונים.
- בשביל מי שהעתיד שלה מעורפל, אני מרשה לעצמי להעיד עלי שאני נראית די טוב, גם בגילי המתקדם. את הפאקינג פסימיות הנאלחה שלך שמור לעצמך כי אהיה כאן עוד הרבה הרבה, אוהו כמה הרבה, שנים אחריך. אין טעם להתערב אתך כי לא יהיה מי שישלם לי. אתה בטח שם לב שאני לא ממש מתפעלת מתפקיד נביא הזעם שאתה לוקח על עצמך. יאללה, רד מזה וזרום הלאה, אם בגילך אתה מסוגל.
- היית מתה. העצבנות שלך לא עושה עלי רושם. כשהיינו ילדים אמרנו שמי שמתעצבן וכועס סימן שהוא אשם. את נתלית במראה שלך שחיצונית יש בו כמה צדדים נאים, אבל החוסן שלך, בעיקר החוסן הפנימי יקירתי,  הולך ומתכרסם, הולך ונחלש, הולך ומאבד כיוון. יכול להיות שהחוסן החיצוני שלך עושה רושם ונראה איתן, אבל חוסן פנימי שמתערער יכול להפיל גם את החיצוני, ולצערי את בדרך ה"נכונה" הזו. את מתנהגת כאילו אין מחר ושוכחת שנתינייך הם הנכס היקר ביותר שיש לך, ורק הם יוכלו להבטיח את שרידותך והמשך קיומך. בינתיים את לא מבינה את זה ואת נותנת למנהיגייך להשתולל ולעשוק אותנו ללא חשבון באמצעות הקפיטליזם החזירי, כשהם לא מבינים שקיומך תלוי קודם כל בכך שידעו שבמצבך הגיאו-פוליטי את לא יכולה להרשות לעצמך פערים חברתיים הולכים ומתרחבים ששמים אותך באותה הליגה עם העולם השלישי. בשנים האחרונות – אני לא יודע איפה בדיוק זה התחיל בעוצמות כאלה – את מתנהגת לאזרחייך לא כחברה סוציאל-דמוקרטית שאת אמורה לתת לה שירותים ורווחה, אלא כחברה עסקית עם שורת רווח.
- מאיפה למדת את המילים היפות האלה? אני כבר מבולבלת מרוב התארים והכובעים שלקחת על עצמך: כלכלן, מדינאי, נביא, מומחה. קצת צניעות לא תזיק לך. טוב לפחות שאתה מסכים אתי שאני מקרינה חוסן וביטחון כלפי חוץ. כמו שאני מכירה את נתיני הנאמנים, כיכר תחריר לא תהיה אצלי, לדאבון לבך.
- נחמד לראות שעור הפיל שלך קיבל ציפוי של הומור מושחז. לאט לאט נראה לי שנלך ונסיר את הכפפות או מה שנשאר מהן. אם את כל-כך בטוחה בדימוי החיצוני ובביטחון העצמי שלך מול שכנותייך וכאלה שהן פחות שכנותייך, בא לי לעשות מה שמנקר לי במוח כבר הרבה מאוד זמן, ולהציב בפנייך מציאות עתידית, דמיונית ופראית לכאורה, שתסתום לך קצת את הפה ותכניס אותך לפרופורציות רק מעצם המחשבה שמציאות זו יכולה להיות ממשית יום אחד. אני מדבר על סצנריו אכזרי, בלתי מתחסד, מפחיד, וכאילו ריאליסטי. מוכנה להלם?
- איזו צמרמורת! שכחתי לציין קודם שאתה חובש גם כובע של מצביא צבאי עתיר ידע וחזון. איך הגענו לשטויות שאתה פולט בצרורות? זה כלול בזמן שהקצבתי לנו? אתה הולך לבשר לי על מותי הקרב? על קץ הסיפור הציוני המפואר? על מחיקתה של חלקת אלוהים הקטנה שממוקמת במזרח התיכון בין זאבים ושועלים? רכשת תחביב מוזר של הפלת אימה על כל מי שנמצא כאן אצלי, וביניהם, אל תשכח, גם שושלת ההמשך שלך, משפחתך הענפה וחבריך? משעמם לך? נפלת על השכל?
- התשובה לכל השאלות היא – כן.
- או. קיי. כתבת את חזונך? הדפסת אותו בפונט david 14 החביב עליך? אתה רוצה למסור לי אותו באופן רשמי, במסירה ידנית או לשלוח לי אותו באימייל כדי שנחסוך בזמן?
- לא. אני אתאר לך את הסצנריו בעל-פה. לא בניתי אסטרטגיה מסודרת ולא מהלכים צבאיים. אני לא מבין בזה. אני אשתמש בלב, במוח ובהיגיון. אזרוק כמה תרחישים משוגעים ומשוגעים פחות, אתאר מצבים אפשריים, התפתחויות ותוצאות. זה לא ימצא חן בעינייך, אבל זה לא ימנע ממני לפרוש אותם בפנייך. ובניגוד לציפיותייך, אם יש כאלה, מאוד יכול להיות שייצא לי בליל מבולגן של משפטים ללא סדר כרונולוגי וללא היגיון תחבירי, אבל זה לא אכפת לי. אני בטוח שבסופו של דבר תביני את הפואנטה.
- יעני, אתה מתכוון לנקודה העיקרית? אגב, אתה מציע שארים טלפון לאלוף פיקוד העורף שיכין את המקלטים לפני שאתה מוחק אותי?
- אני מתעלם מהסרקזם שלך כי אני נחוש לזעזע אותך. דעי לך כי אובדן האמון במערכת הפוליטית שלך הוא האיום הראשון במעלה על עצם קיומך ועל תחילת התפוררותך. את זה אני מנסה, בכוחי הדל, למנוע. להתחיל?
- תתחיל. אכפת לך שאקח בירה, פיצוחים ואבטיח?
- מתאים לך. בסטייל החדש הזה עוד תזכי להופיע בקיסריה ובהיכל התרבות. טוב. אני קופץ לשנת 2018, הנה התסריט:
מצרים נשלטת מזה שש שנים על-ידי האחים המוסלמים ופלגים איסלאמיסטיים קיצוניים נוספים, ושליטיה הם שליטים ש"לא ידעו את יוסף". השכנה הערבית החזקה ביותר זנחה אט-אט את השלום הקר איתך, והיא חוזרת להיות מצרים של עבד אל-נאצר לפני ששת הימים ואנואר סאדאת לפני מלחמת יום הכיפורים: חמושה, מבוצרת, מנוכרת, עוינת ומאיימת. צבאה החדיש, המצויד והמתקדם, חוזר ומתבצר משני עברי התעלה, והיא מכריזה עלייך מלחמה. בו-בזמן היא מטפחת, מעודדת ותומכת במאות הכנופיות, בדווים ואחרים, שמציפים את סיני באלפי מפגעים בפוטנציה. למעשה, חצי האי סיני הופך למדינה מוסלמית עוינת נוספת שאי-שם, בעתיד הרחוק, תדרוש להכיר בה כמדינה ריבונית ועצמאית. ואם כל זה לא מספיק בעינייך, שליטיה גם מכריזים על הקמה או שיקום של כורים גרעיניים בארצם כיד המסורת החביבה והשאפתנית של מנהיגיו האיסלאמיים של המזרח התיכון החדש.
בירדן מתרחשת פעולת הפיכה מהירה, ומלך ירדן נשפט ומוגלה מארצו. הירדנים משנים את עורם, מבטלים את השלום איתך, מרחיבים את צבאם, משיבים לחייליהם את הדימוי האיכותי שהיה להם בעבר, ומכריזים שיפעלו להשמדתך.
הפלסטינאים פותחים באינתיפאדה נוספת. הם מחזירים את הטרור במלוא עוזו לערייך ולרחובותייך. החמאס בעזה מצטרף אליהם עם אלפי הקנים שברשותו ועם חוליות טרור, חטיפות חיילים, ופגיעה במטוסים לסוגיהם.
בסוריה יש משטר חדש, עוין לך מאוד, והוא דואג לכך שהשקט בגבול ישראל יופר כמעט מדי יום. אגב, אם לא ידעת, כבר היום סוריה מחזיקה במערך הטילים מן הגדולים והצפופים בעולם, חלקם נושאי ראשי נפץ כימיים-ביולוגיים. החיזבאללה שולט בלבנון, וכל חלקה הדרומי של לבנון מוצף באלפי קני שיגור של רקטות מתקדמות קצרות וארוכות טווח המכוונים לכל קילומטר רבוע שלך.
- תנשום, שלא תיחנק לי. קח, שתה קצת בירה ותרגיע. אתה מזכיר לי את ליל הסדר.
- מה הקשר?!
- המהירות, הקצב, הרצף. אתה יודע: דם-צפרדע-כינים-ערוב-דבר...
- בכל זאת אמשיך: יחסייך עם מעצמה מוסלמית אחרת, טורקיה, לא השתקמו מאז משט המרמרה. כמעט כל שבוע היא מפגינה פרובוקציה אחרת נגדך, הן ברחבי העולם והן בשיגור ראוותני של ספינות מלחמה לעזה, והגבול שלה עם איראן כבר לא כל-כך סגור. איראן, כידוע לך, מזרימה כל השנה  כמויות אדירות של נשק לאזור שלך דרך סודן למרחבי סיני, ובדמשק ולבנון היא משתמשת כצינור לציודה וחימושה של רצועת עזה. תארי לך שגם טורקיה תהפוך למסלול אספקה של כלי נשק בשירותם של המדינות האלה, ותאפשר מעבר חופשי לאיראנים מגבולה הדרומי לחיזבאללה וללבנון. לאן נגיע? ואם כבר איראן, את יודעת הרי שכבר יש לה יותר מפצצת אטום אחת, ואמצעי שיגור ארוכי טווח.
והנה עוד סיכון מהמעלה הראשונה: ערביי ישראל, מאות אלפים, מנצלים את ההזדמנות הבלתי חוזרת, פותחים באינתיפאדה קטלנית משלהם, חושפים את כל הסליקים שצברו במשך עשרות שנים, מאיימים פיזית כמעט על כל יישוב ועיר, משבשים את חייך וחיינו לבלי הכר, משתמשים באלימות קיצונית, מנצלים את עובדת היותם ישראלים, ומצליחים ללא כל קושי להגיע למקומות הרגישים ביותר ולזרוע בהם פרעות בלי הבחנה. הם מבעירים את הרחובות, יוצרים תוהו ובוהו מוחלט, סופגים אלפי אבידות – וחצי עולם פותח נגדך בסנקציות כלכליות ואחרות במלוא העוצמה. גם מדינות מערב אירופה וארה"ב מצטרפות לסנקציות, ואפילו הדודים התומכים העשירים שלך מאמריקה התנערו ממך. שני שלישים משטחו של כדור הארץ מכוסה במפגינים פרו-ערבים, אנטישמים, וסתם שונאי יהודים וישראלים.
בשלב מסוים קורם עור וגידים הרעיון המזוויע של מיליוני ערבים ו"פעילי שלום" שמאלנים ואנרכיסטים, שמתאחדים וזולגים במאסות אדירות, פיזית, לעברך מצפון, מדרום, ממזרח וממערב, ואת מוצאת עצמך חסרת אונים.
ואם כל זה לא מספיק, אוסיף שהלכידות המפורסמת המאפיינת את העם שלך ברגעים קשים, לא שיחקה לידייך הפעם, כי זה כבר מאוחר מדי: רבים זכרו לך היטב את היעדר חסד נעורייך בשנים האחרונות, וממילא בכל השנים האלה של הזנחה הורית מצידך גידלת פושעים, מושחתים, נהגים רוצחים חסרי אחריות, סתם רוצחים על בסיס של כיף, נוער מידרדר שהחליף את תחביב איסוף הבולים בוונדליזם לשמו, אונס, סמים ואלכוהול בכל קרן רחוב. מול כל אלה העמדת משטרה תבוסתנית וחלמאית, ושופטים מוזרים עם פסקי דין הזויים.
לזכותך רק אציין, שכל זה מאלץ אותך, הפעם על-אמת, להוציא את המיליארדים שלך לביטחון, לחימוש, ולכלכלת מלחמה לאור מצבך כפי שתיארתי אותו מקודם בדברי.
זהו. זה מספיק בינתיים.
- וואַי! וואַי! וואַי! אם הייתי מרוקאית הייתי סופקת כפיים, מכה על שתי לחיי ומקוננת. אבל...
- רגע, אולי את כן? מי אמר לך שלא? ובכלל, מה את? יש לך תעודת זהות שבה אוכל לראות את לאומיותך? מעניין שאף פעם לא עלה בדעתי לבדוק סוגיה זו. אולי את באמת מרוקאית, את יודעת – אחותי היקרה.
- אני מתה על מרוקאים, אבל אל תצחיק אותי. אתה לא מסתפק בדברי הנבואה האפוקליפטיים שניתנו לך בצדק, כשוטה, ואתה כבר מסבך אותי גם בעניינים של זהות ולאומיות. אני צריכה לספר לך כמה שנים כולנו מתברברים ומתפתלים בענייני זהות, לאומיות ויהדות? אז מה זה משנה אם אני מרוקאית, תימנייה או פולנייה? גם ממך אני צריכה לשמוע על גזענותי, כביכול? בוא נסכם שאני אוניברסלית במוצאי. מקובל עליך?
- מקובל עלי מאוד, בתור בדיחה. רק שיש בדיחות שאני לא מבין.
- מה יש פה להבין? אבותיי-מולידי באו מכל קצווי אירופה, אמריקה, אסיה ואפריקה. זו גם הסיבה שכולכם מעורבבים, מגוונים, שונים ומשונים כל-כך.
- אז כולנו ממזרים.
- זה אתה אמרת.
- את זה אומרים החרדים ושלטון ההלכה, שמנהלים אותנו בחיי היום-יום.
- אתה שם לב כמה שאנחנו סוטים?
- רק הזכרתי חרדים ואת כבר...
- שתוק, אידיוט! התכוונתי לכך שהבטחת שלא נהיה "כבדים" מדי, לא ניכנס לפילוסופיות בגרוש, לא ננסה להיות חכמים יותר ממה שאנחנו באמת, והכי חשוב: עדיין לא הגבתי על דבריך בכובע החדש ששמת פתאום על ראשך – נביא חורבן הבית השלישי.
- אין בית מקדש שלישי.
- אני מחליפה אותו, ואל תפסיק אותי בבקשה. תן לי לומר לך שעדיין יש לי אליך איזה שהוא רספקט, או חיבת קרובים קלושה. אחרי הקשקוש הבלתי מקצועי והבלתי אמין שקשקשת במשך רבע שעה על סופי המר והנמהר...
- דיברתי על 2018...
- אל תפסיק אותי! ובכן, אחרי כל זה אותם רספקט וחיבה הצטמצמו פלאים, ולא רק זה: מבחינתי עשית שוב מעין ספירת מלאי לא מוצלחת, אתה ממהר להספיד אותי, אתה שוכח את כל ההישגים שלי, גם בתחום הביטחוני, שלא לדבר על המדע והטכנולוגיה, ואתה מרשה לעצמך להיות בוטה, חסר מעצורים, חוצפן וזורע דמגוגיה הרסנית בדברי ההבל שלך. איש לא איחל לי עתיד כזה עד כה.
- שוב, חס וחלילה! אני לא מאחל לך עתיד כזה כמו שאת אומרת. אני רק מספר לך אותו. זה הכול. יש הבדל גדול בין לספר משהו או לאחל משהו. זה לא אותו הדבר, ושימי לב שאפילו לא הזכרתי את נתב"ג.
- מה הקשר, לעזאזל?
- לא שאלתי את אותה שאלה גועלית ששאלו לפניי, עוד ב-1973, מי האחרון שיכבה שם את האור. ובת כמה היית אז? כולה בת עשרים וחמש! כבר אז צברת קופת שרצים שהלכה וגדלה והתנפחה למימדים מפחידים, שבימים אלה הוציאה לרחוב אלפי מפגינים נגדך.
אל תיתממי, גם את יודעת כמוני שאם לא תתקני את דרכייך, ולא תתחילי להבין שיש לך פה עם שלם שרוצה לקבל ממך קצת חמימות, חום ואהבה בתמורה למה שהוא עושה ועשה למענך, זה פשוט לא ילך.
- בין הטפות מוסר ופיזור תחזיות איוב, ובין איום בחורבן בית שלישי עדיין רב המרחק. הגזמת ברמות של מתלהם עלוב מאוהדי בית"ר ירושלים. אתה מת לבלעדיות, או אולי אתה רוצה להמציא סיסמאות על שמך בתקווה שאולי יום אחד, כשתהיה איש חשוב – סליחה, אם תהיה איש חשוב – יצטטו אותך?
- לא, לא. תודה. למה לי לקחת קרדיט לא לי.
- למה אתה מתכוון?
- היה אחד, משה זיין, מיקירי בנייך עם הרטייה המפורסמת, שהקדים אותי בנבואה על חורבן בית שלישי. והוא כן היה איש חשוב. בואי נשאיר לו את זכויות היוצרים. בכלל, שמתי לב שזיכרונך לא משהו. או שהוא התקהה, או שהפך להיות סלקטיבי.
- ושמת לב במקרה שגרמת לי להסמיק קשות עקב שגיאת הדיבור הגסה שלך?
- זה מסוג השגיאות שלא בא לי לתקן.
- פרויד?
- גם.
- נו, שיהיה. חיבבתי גם את השובבים. אבל נחזור אליך: מי שמתאר עתיד כזה קטסטרופלי למדינתו, סובל כנראה מטראומות חמורות ביותר מעברו, ואוגר משקעים באדיקות כמו קופת דן החסכן. מאוד מעניין, כי ממש ברגע זה חבשת עוד כובע: צבוע קטן שאומר דבר והיפוכו בנשימה אחת. אתה שוב בוחן את הזיכרון שלי? לא נראה לי שכדאי לך: אמרת שהאזרח שמתהלך שפוף בתחושות כרוניות של אחד שדופקים אותו בגלל מוצאו או צבע עורו זה לא אתה. ועכשיו אתה משתמש במשקעי העבר שלך כדי להוכיח לי עד כמה אין לי זכות קיום.
- לא אמרתי ולא אומר לך אף פעם שאין לך זכות קיום. זה שאני מציב אותך לפני ראי שמראה לך את הצדדים המכוערים שלך, לא אומר שאני לא אוהב אותך או שאני מאחל לך רע. זה פשוט כדי להעביר לך מסר שהיו לך, ויש לך עדיין, הרבה פנים לא נאות בלשון המעטה. אני הראשון שמייחל לכך שלא תגיעי לשנת 2018 כפי שתיארתי אותך, וזה יכול להיות רק אם תפנימי את מה שאני, והעם שלך שמפגין נגדך בנחישות בימים אלה, מבקשים ואומרים לך זה זמן רב.
- אתה מתחיל להישמע נחמד עד חנפן. יש סיבה מיוחדת לשינוי?
- כן. זה מתוך אינטרס אנוכי מאוד, שתמשיכי להיות סובלנית ותתני לי להמשיך ולהשמיע לך את מה שיש לי לומר. בשביל זה אני מוכן ללקק לך את התחת.
- תירגע, אחד הדברים המעטים שאני יכולה לומר בשבחך, זה שמעולם לא נחשדת בגילוי עריות. אז עזוב את התחת שלי במנוחה, ותיגש סוף סוף לעניין.
- אגב, אם אני כבר בשלב הליקוקים, סליחה, ההתרפסות, אולי את מוכנה לעשות עבורי טובה קטנה? לא משהו מסובך, רק עניין של רצון טוב.
- אוי, כמה שזה היה צפוי. פתאום זכרת שאנחנו תאומים ועד עכשיו לא ניצלת את זה. אז הנה זה בא, כי היה ברור שהעמדת הפנים המתחסדת שלך תתחלף בשלב כלשהו של שיחתנו ותקבל גוון נורמאלי ומקובל. זה ויטמין P או נפוטיזם, או שניהם? תן לנחש: אתה רוצה להכניס מישהו לעבודה בחברת החשמל? רוצה חשמל חינם בלי חשבון? משכורת עתק מנופחת? יש לך קרוב שרוצה לעבוד באחד הנמלים? מה הוא יעשה עם שכר כל-כך גבוה? הרי בלאו הכי יש לו במשכורת תוספת סטייקים.
אתה רוצה מינוי לאחד ממכריך כמנכ"ל? בוא תסביר לי מה שלא הבנתי מעולם: השאלה היא לא איך הוא יגמור את החודש, אלא איך הוא יגמור מאה וחמישים אלף ₪ בחודש! מדהים. או אולי אתה דווקא מחפש נקמה ורוצה להכניס מישהו להוראה, או לעבודה סוציאלית, או, שלא נדע, להיות רופא מתמחה? אני מקווה שאתה שלם עם החלטה כל-כך אכזרית. זה מה שאתה רוצה ממני?
- אחותי החכמה, את יורה לעצמך ברגל, ואני לא אסביר למה, אלא אומר לך בעדינות שהניחוש שלך מזכיר לי את ראש ממשלתך: כל-כך רחוק מהמציאות! אבל בואי נחזור לבקשה, ויש לך כמה חודשים לחשוב עליה. אני רוצה שביום העצמאות הקרוב תתני את אחד הפרסים היוקרתיים הקרויים על שמך, עדיף פרס ישראל, למבקר המדינה שלך, למרות שהוא אחד משנואי נפשך ועומד בחודשים הקרובים לסיים את תפקידו, השופט מיכה לינדנשטראוס. את יודעת, זה עם השיניים החדות והביצים הגדולות.
- מה?? אתה דביל מוחלט? עזוב אותי מה"בדימוס" הזה. חטטן אובססיבי, נהיה הגניקולוג, הקרדיולוג והאורולוג שלי: מוציא את הקרביים אחד אחד, שופך לכולנו את המעיים, מטלטל לנו את המצפון מצד לצד, דורס כל חלקה טובה. לאחד כזה, שעושה לי את המוות כבר שבע שנים לתת את הפרס שאני שומרת ליקיריי? אפילו לך לא אעשה ג'סטה מהסוג הזה.
ראית את אלה שקדמו לו? נחמדים, נינוחים, הכנסה נוספת נדיבה ממני, שיניים שנפגמו עם הגיל ועם הזמן והן כבר לא כל-כך חדות, חייכניים וטובי-לב, זקנים חביבים שלא הסתפקו במשחקי רמי במועדון השכונתי, והחליטו לכתוב לי ספר כבד כל שנה – ופתאום בא לי הלינדנשטראוס הזה עם דרישות שגובלות בשערורייה. אתה יודע שבגללו אני לא ישנה לילות שלמים? יאללה, שילך כבר.
ובכלל, אם אין לך משהו יותר מוצלח לדבר עליו אז אולי תתחפף כבר? זו הפעם השנייה או השלישית שאני מנסה לקדם את שיחתנו, ואתה נתפס בכל פעם למשהו שולי ועושה ממנו מטעמים. עוד מעט גם לי יישבר המה-שמו.
- אני רוצה לספר לך משהו שנזכרתי בו. בשבוע שעבר לקחתי את מכוניתי למוסך לתיקון, והחליפו בה חלק בטיחותי. נזכרתי בכל דמעות התנין שלך על המכה הקשה ביותר שספגת ואת סופגת, תאונות הדרכים, וחשבתי לתומי שאשלם מחיר סביר עבור החלק הבטיחותי, והתבדיתי: נדרשתי לשלם סכום הזוי ובלתי שפוי, ומחוסר ברירה שילמתי וקיללתי כמובן. אותך.
- למה אותי?
- כי היום ראיתי בתחקיר של אחד הערוצים בטלוויזיה שהמוסך ה"מורשה" גבה ממני, לחרדתי, פער של 800% ביחס למחיר שהחלק עלה לו. וזה כמובן באישורך, בעידודך ובמדיניות הצרכנות והמיסוי הדפוקה שלך, שמפקירה את הצרכנים לכל גזלן מצוי. זו דוגמה מייצגת לאלפי מקרים דומים, אבל בואי נמשיך.
- אני מ-ז-ו-ע-ז-ע-ת.
- כן, אני יודע. כבר שמעתי את זה ממך בעבר. את הרי חסידת האפולוגטיקה. וכמו שכבר הצעתי, בואי נתחיל להכניס את השיחה שלנו לפסים מסודרים, עם חלוקה לנושאים, עם סדר, עם היגיון, עם עובדות, עם סיפורים. אני אשתדל לכלול באג'נדה (יעני, סדר יום אם לא ידעת) שלנו כל דבר שיזנבר לך – בגלל הקרבה בינינו אני לא משתמש במילה המקורית – את הצורה. רק שכמו שציינתי קודם, אין סיכוי שאדם אחד יכיל במוחו ובזיכרונו את כל מה שבאמת הייתי רוצה לדבר עליו, ולכן אעשה מאמץ לזכור ולהזכיר אחדים לפחות, שמהם ייטוף הרעל הארסי ביותר. זה לא קל, אבל זה מתבקש.
- תגיד, אתה חושב שאלוהים הכיר אותך או חזה את לידתך לפני שהוא קבע שבני האדם יהיו בצלמו? הוא היה מזדעזע.
- זו מילה חביבה עלייך. לצערי כבר הרבה שנים אין לי שיג ושיח עם אלוהים, הוא לא מחבב אותי במיוחד, ואני בכלל חושב שמי שצריך לחזור בתשובה מבין שנינו זו את.
- טוב, תן גז.
- אז כמו שאמרתי, נדבר נושא-נושא.
- אני צריכה להגיב על כל נושא? על כל אמירה? על כל השמצה ועל כל המצאה?
- תגיבי בכל פעם שתרצי, כמו בשיחה המקדימה שלנו. רק הואיל וכל המפגש והשיחות האלה מתקיימים ביוזמתי, אני לוקח לעצמי את הזכות לנצל יותר זמן לדברים שלי יש לומר, ואשתדל לא לקפח אותך. אני כמובן מצפה ומקווה שבמהלך השיחות שלנו תדעי להודות בטעויות, להיות מספיק אמיצה וכנה כדי להסכים עם מה שנראה לך צודק, ובמידה כלשהי להתרכך אם את אכן חושבת שדברים מסוימים שעשית ועושה אינם עולים בקנה אחד עם האידיאלים, הערכים והשאיפות שבשמם נבנית ועל יסודם מושתת קיומך.
- סלע קיומי, אתה מתכוון. מאוד הוגן. אמא תרזה לא הייתה מרגישה בנוח לידך. עם מה אתה רוצה להתחיל?
- עם מה שרובץ על לבי כבר עשרות שנים: הדבשת המוכתמת ביותר שיצרת כאן, במתכונת שיצרת אותה. טוב שיצרת אותה, חבל שהיא יצאה כל-כך מפלצתית, כל-כך אטומה, כל-כך אנטי חברתית בגישתה ובמחשבתה, כל-כך מנוכרת וגסה, כל-כך בלתי הוגנת, כל-כך דורסנית, פוגענית ואכזרית, וכל-כך מנוגדת לתדמית שלך כמי שאמורה להיטיב עם אלה שבאו לחסות בצילך מרחבי העולם בהיעדר מולדת אחרת.
כל זה, ואת לא מצאת לנכון, עד היום, להיטיב את דרכה, לקרוא לה לסדר, להרביץ בה ציונות, ללמד אותה חמלה מהי. את נותנת לה את הרשות להמשיך ולהתפרע כאוות-נפשה".  
- אני מתה מסקרנות: האומנם יצרתי לעצמי כזאת "דבשת" נוראית ומפחידה שאותה אתה מתאר? וואו! מי זאת?
- קוראים לה "המוסד לביטוח לאומי".