חבורת כוח המוח (3) והתעלומה באולם הספורט
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חבורת כוח המוח (3) והתעלומה באולם הספורט
הוספה למועדפים

חבורת כוח המוח (3) והתעלומה באולם הספורט

4.8 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

זוהר אביב כתבה עד היום למעלה מ-70 ספרים, רובם בסדרות  – "חבורת כוח המוח", "יד הפלא", "מסע מצמרר" ו"כוח הלב". ספריה זכו בפרס מניעת אלימות, זכו לככב בראש רשימת הספרים הנקראים ביותר בספריות בארץ וזוכים להצלחה רבה כספרים מוקלטים באייקסט. פרטים על הסופרת ניתן למצוא באתר שלה.

תקציר

חֲבוּרַת כֹּחַ-הַמֹּחַ שׁוּב יוֹצֵאת לִפְעֻלָּה!
 
אֱיָל, מַנְהִיג הַחֲבוּרָה, בָּטוּחַ שֶׁכְּבָר נִגְמְרוּ מְשִׂימוֹת הַבִּלּוּשׁ, אֲבָל מַרְאֶה הַכַּדּוּרִים הַחֲתוּכִים וְהַסַּלִּים הַקְּרוּעִים בְּאוּלַם הַסְּפּוֹרְט מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ. 
מִישֶׁהוּ הִשְׁחִית אֶת צִיּוּד הַסְּפּוֹרְט הֶחָדָשׁ שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר! 
 
חֲבוּרַת כֹּחַ הַמֹּחַ - אֱיָל, אָרִיק, נִיב וְלִיטַל - יוֹדְעִים שֶׁרַק הֵם יוּכְלוּ לְגַלּוֹת מִי עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַמַּעֲשֶׂה. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁהַחֲשׁוּדִים שֶׁלָּהֶם נִפְסָלִים, בָּזֶה אַחַר זֶה... 
 
זֶהוּ הַסֵּפֶר הַשְּׁלִישִׁי בַּסִּדְרָה הַמַּצְלִיחָה "חֲבוּרַת כֹּחַ הַמֹּחַ", סִפּוּר מֶתַח מְהַנֶּה, מָלֵא פְּעִילוּת וּצְחוֹק, הַמִּצְטָרֵף לִסְפָרֶיהָ הַקּוֹדְמִים שֶׁל זֹהַר אָבִיב, "חֲבוּרַת כֹּחַ-הַמֹּחַ וּפָרָשַׁת הַגְּנֵבוֹת בַּכִּתָּה" וַ"חֲבוּרַת כֹּחַ הַמֹּחַ וְהַבַּלַגָן בַּחֲדַר הַמְּנַהֶלֶת".

פרק ראשון

שִׁעוּר מְעַנְיֵן
 
אתֶּם יוֹדְעִים מָה קָרָה אֶתְמוֹל?
סְתָו הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי וְהִצִּיעָה לִי חֲבֵרוּת... כֵּן, כָּכָה בַּטֶּלֶפוֹן, הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁנִּהְיֶה חֲבֵרִים.
אוֹי רֶגַע, לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל זֶה, שָׁכַחְתִּי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי. טוֹב, אָז אֲנִי אֱיָל קוֹרֵן, הַמַּנְהִיג שֶׁל חֲבוּרַת ״כֹּחַ הַמֹּחַ״. הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ מְנַסָּה, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל גַּם מַצְלִיחָה, לִפְתֹּר כָּל תַּעֲלוּמָה בִּתְחוּם בֵּית הַסֵּפֶר, וְהַכֹּל בִּזְכוּת הַמֹּחַ הַגְּאוֹנִי שֶׁלָּנוּ, שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ אֵין לָנוּ כְּלוּם. אֲפִלּוּ לֹא חֲצִי שְׁרִיר מְנֻפָּח.
וּמִי בַּחֲבוּרָה?
נִיב הַזְּדוֹנִי שֶׁתָּמִיד חוֹשֵׁב עַל הָרַעְיוֹנוֹת הֲכִי מֻטְרָפִים שֶׁיְּכוֹלִים לִהְיוֹת. אָרִיק הַשְּׁמַנְמַן, שֶׁיָּרַד קְצָת בַּמִּשְׁקָל אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא שׁוּב תּוֹפֵחַ מֵחָדָשׁ. וְאַחֲרוֹנָה חֲבִיבָה, לִיטַל הַיְּפֵהפִיָּה וְהַטּוֹבָה, שֶׁהִיא אֲהוּבַת לִבִּי הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, אֲבָל לְצַעֲרִי הִיא תְּפוּסָה... כֵּן, כֵּן, הִיא חֲבֵרָה שֶׁל אָרִיק הַשָּׁמֵן. דַּוְקָא אוֹתוֹ הִיא בָּחֲרָה.
סְתָו הִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁל לִיטַל וְהִיא גַּם הַבַּת שֶׁל כּוֹכָבָה הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלִּי. הִיא בְּגִילִי אֲבָל הִיא לוֹמֶדֶת בְּבֵית סֵפֶר אַחֵר... מָה עוֹד אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד עָלֶיהָ?... אֲנַחְנוּ יְדִידִים טוֹבִים, כְּבָר הָיִיתִי אֶצְלָהּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְגַם הִיא הָיְתָה אֶצְלִי, וְדִבַּרְנוּ הָמוֹן וּבֶאֱמֶת הָיָה כֵּיף. אֲנִי מְחַבֵּב מְאוֹד אֶת סְתָו, אֲבָל הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֲנִי מְאֹהָב, עַד מֵעַל הָאָזְנַיִם, בְּלִיטַל. בִּגְלַל זֶה קָשֶׁה לִי לְהַחְלִיט אִם לְהַסְכִּים לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלָּהּ אוֹ לֹא. אֲנִי חַיָּב לְהַחְלִיט כְּבָר, כִּי הִבְטַחְתִּי לָהּ שֶׁהַיּוֹם בָּעֶרֶב אֶתֵּן לָהּ תְּשׁוּבָה.
מָה עוֹשִׂים? אֲנִי מִתְלַבֵּט וּמִתְלַבֵּט וּבֵינְתַיִם אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ בִּכְלָל לְהִתְרַכֵּז בַּשִּׁעוּר.
אֲנִי שׁוֹלֵחַ מַבָּט לַכִּוּוּן שֶׁל לִיטַל שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּטּוּר שֶׁלְּיָדִי. גַּם הִיא נִרְאֵית לִי שְׁקוּעָה בְּמַחְשָׁבוֹת. עַל מָה? אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. אָרִיק הֶחָבֵר שֶׁלָּהּ יוֹשֵׁב לְיָדָהּ וְאוֹכֵל בְּתֵאָבוֹן אֶת הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלּוֹ. הָיְתָה תְּקוּפָה שֶׁהוּא נִפְטַר מֵהַהֶרְגֵּל הַמְּגֻנֶּה הַזֶּה, אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא שׁוּב כּוֹסֵס אוֹתָן בְּמֶרֶץ, וְהוּא נִרְאֶה מַמָּשׁ לָחוּץ... מְעַנְיֵן לָמָּה.
״אֱיָל? תִּקְרָא אֶת הַשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בְּבַקָּשָׁה.״
הַקּוֹל שֶׁל כּוֹכָבָה הַמּוֹרָה מַקְפִּיץ אוֹתִי מֵעוֹלַם הַמַּחְשָׁבוֹת חֲזָרָה אֶל הַמְּצִיאוּת. הַלֵּב שֶׁלִּי מַתְחִיל לִדְהֹר בְּבֶהָלָה, עַל אֵיזוֹ שְׁאֵלָה הִיא מְדַבֶּרֶת? אֵיפֹה אֲנַחְנוּ בִּכְלָל? אֲנִי מְדַפְדֵּף בִּמְהִירוּת בַּסֵּפֶר, וְאָז לְפֶתַע נִשְׁמַעַת דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת.
אֵיזֶה מַזָּל. הַמּוֹרָה עוֹזֶבֶת אוֹתִי וּמִסְתַּכֶּלֶת עַל נִיב שֶׁעוֹמֵד בַּכְּנִיסָה וְנִרְאֶה מוּזָר — הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ פָּרוּעַ, עַל הַלֶּחִי עֲקֵבוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת וְחוֹל, וְעַל הַבֶּרֶךְ כֶּתֶם גָּדוֹל בְּצֶבַע חוּם אֲדַמְדַּם.
״בֹּקֶר טוֹב נִיב, מָה קָרָה?״ שׁוֹאֶלֶת כּוֹכָבָה.
״כְּלוּם... זֶה סְתָם... נָפַלְתִּי בַּדֶּרֶךְ,״ אוֹמֵר נִיב, וּמְקַנֵּחַ בְּגַב הַיָּד אֶת הַלֶּחִי הַמְּלֻכְלֶכֶת שֶׁלּוֹ.
״הָיִיתָ אֵצֶל הָאָחוֹת?״ שׁוֹאֶלֶת כּוֹכָבָה.
״כֵּן,״ אוֹמֵר נִיב, וּמוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ קָדִימָה בְּהַבָּעַת כְּאֵב, ״הִיא שָׂמָה לִי יוֹד.״
״בְּסֵדֶר, גַּשׁ לִמְקוֹמְךָ,״ אוֹמֶרֶת כּוֹכָבָה וּמְוַתֶּרֶת לְנִיב עַל הָאִחוּר. אֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל נִיב. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא בָּכָה? לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת. נִיב חָזָק כְּמוֹ בַּרְזֶל, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא בָּכָה בִּגְלַל נְפִילָה אוֹ מַכָּה קְטַנָּה בַּבֶּרֶךְ. נִיב מִתְיַשֵּׁב. אֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל הַפָּנִים שֶׁלּוֹ. הוּא שׁוּב מְנַגֵּב אֶת הָעֵינַיִם. הוּא בָּכָה, זֶה בָּטוּחַ. כַּנִּרְאֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּגַע בּוֹ.
״הֵי נִיב מָה... קָרָה?״ אֲנִי לוֹחֵשׁ.
״שְׁ... שׁוּם דָּבָר!״ לוֹחֵשׁ נִיב.
עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּגַע בּוֹ. הוּא כּוֹעֵס, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לְהַגִּיד. אֲבָל אַל תִּדְאֲגוּ, בַּהַפְסָקָה אֲנִי אוֹצִיא אֶת זֶה מִמֶּנּוּ, וְיַחַד נִנְקֹם בְּמִי שֶׁפָּגַע בּוֹ. אַף אֶחָד לֹא יִפְגַּע בְּבֶן חֲבוּרָה שֶׁלִּי בְּלִי לְקַבֵּל עֹנֶשׁ.
״אָז אֵיפֹה הָיִינוּ? אֱיָל... אַתָּה מוּכָן בְּבַקָּשָׁה לִקְרֹא אֶת הַשְּׁאֵלָה?״ שׁוּב הַקּוֹל שֶׁל כּוֹכָבָה מַפְרִיעַ לִי בְּאֶמְצַע הַתִּכְנוּנִים, שׁוּב הַלֵּב שֶׁלִּי מַתְחִיל לִדְהֹר, וְשׁוּב מַצִּילָה אוֹתִי דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת. הַפַּעַם מוֹפִיעַ בַּכְּנִיסָה צַחִי הַמּוֹרֶה לִסְפּוֹרְט.
״שָׁלוֹם כִּתָּה ו׳1, רָצִיתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם שֶׁבְּעוֹד שְׁבוּעַיִם יִתְקַיֵּם יוֹם הַסְּפּוֹרְט. כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה אֲנִי רוֹצֶה מִתְנַדֵּב שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ קְבוּצַת הַכַּדּוּרְסַל שֶׁל הַכִּתָּה שֶׁלָּכֶם. הַשָּׁנָה תִּזְכֶּה הַכִּתָּה הַמְּנַצַּחַת בַּגָּבִיעַ, וְגַם בִּפְרָס. וּבְכֵן, מִי מִתְנַדֵּב?״
שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת הוּנְפוּ מִיָּד בָּאֲוִיר, אַחַת שֶׁל דָּן הַגָּבוֹהַּ, שֶׁעַד עַכְשָׁו נִבְחַר תָּמִיד לִהְיוֹת רֹאשׁ הַקְּבוּצָה בְּכַדּוּרְסַל, וְהָאֶצְבַּע הַשְּׁנִיָּה שֶׁהוּנְפָה הָיְתָה שֶׁל תֹּמֶר, הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ, שֶׁהִצְטָרֵף לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. תֹּמֶר אָמְנָם נָמוּךְ מִדָּן, אֲבָל הוּא רָץ מַהֵר וְהוּא גַּם מַמָּשׁ צַלָּף — אֶצְלוֹ כָּל זְרִיקָה נִכְנֶסֶת בּוּל לַסַּל.
״וּבְכֵן, יֵשׁ לָנוּ שְׁנֵי מִתְנַדְּבִים, אָז נַעֲרֹךְ הַצְבָּעָה... מִי בְּעַד דָּן?״ שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה.
מִסְפַּר יָדַיִם הוּרְמוּ. גַּם אֲנִי הֵרַמְתִּי יָד. דָּן יוֹשֵׁב מַמָּשׁ לְיָדִי, וְלֹא הָיָה לִי נָעִים מִמֶּנּוּ. חוּץ מִזֶּה, דֵּי נִמְאַס לִי שֶׁתֹּמֶר מַצְלִיחַ בְּכָל דָּבָר. חֲצִי מֵהַבָּנוֹת בַּכִּתָּה כְּבָר מְאֹהָבוֹת בּוֹ, וְאִם יָבִיא לָנוּ אֶת אַלִּיפוּת הַכַּדּוּרְסַל, גַּם הַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבָּנוֹת יִתְאַהֵב בּוֹ, וְאָז מָה יִשָּׁאֵר לִי?
״כֵּן, עֲשָׂרָה... וּמִי בְּעַד תֹּמֶר?״
עֶשְׂרוֹת יָדַיִם הוּרְמוּ, כִּמְעַט כָּל הַבָּנוֹת וְעוֹד כַּמָּה בָּנִים. זֶה הָיָה מַמָּשׁ מְעַצְבֵּן.
״וּבְכֵן, תֹּמֶר נִבְחַר בְּרֹב קוֹלוֹת. קָדִימָה תֹּמֶר, בּוֹא אִתִּי, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹר אִתְּךָ עַל הַכְּלָלִים וְלָתֵת לְךָ אִמּוּן קָצָר כְּדֵי שֶׁתּוּכַל אַחַר כָּךְ לְאַמֵּן אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁלְּךָ בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ,״ אָמַר צַחִי.
״זֶה בְּסֵדֶר, הַמּוֹרָה?״ שָׁאַל תֹּמֶר אֶת כּוֹכָבָה. כּוֹכָבָה הִנְהֲנָה בָּרֹאשׁ וְתֹמֶר יָצָא.
דָּן מִלְמֵל מַשֶּׁהוּ בְּשֶׁקֶט, אֲבָל קָלַטְתִּי כָּל מִלָּה — ״זֶה בְּסֵדֶר, הַמּוֹרָה?״ הוּא חִקָּה אֶת הַקּוֹל שֶׁל תֹּמֶר וְהוֹסִיף: ״אֵיזֶה חַנְפָן אֶחָד, אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ!״ פִּתְאוֹם הוּא הֵרִים אֶת הַיָּד וְאָמַר: ״הַמּוֹרָה, אֲנִי חַיָּב לָצֵאת לְרֶגַע.״
וּבְלִי לְחַכּוֹת לְאִשּׁוּר מֵהַמּוֹרָה, יָצָא בְּרִיצָה מֵהַכִּתָּה. מָה הוּא מְתַכְנֵן לַעֲשׂוֹת?
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, מָלֵא דְּבָרִים מְעַנְיְנִים קוֹרִים הַיּוֹם. מְעַנְיֵן מָה קָרָה לְנִיב, מְעַנְיֵן לְאָן דָּן רָץ, מְעַנְיֵן מָה אַגִּיד לִסְתָו בָּעֶרֶב, וְ... יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן. מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא קָשׁוּר לַכִּתָּה, מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לַבַּיִת שֶׁלִּי, לַהוֹרִים שֶׁלִּי. הֵם זוֹמְמִים מַשֶּׁהוּ... כְּבָר כַּמָּה יָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ מַשֶּׁהוּ בָּאֲוִיר, אֵיזֶה סוֹד שֶׁמִּסְתּוֹבֵב. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי מְכִינִים לִי הַפְתָּעָה: עֻבְדָּה, אֶתְמוֹל הָיִיתִי בַּסָּלוֹן וְשָׁמַעְתִּי לַחֲשׁוּשִׁים מֵהַמִּטְבָּח. נִכְנַסְתִּי כְּדֵי לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר טוֹב, וְאָז הַהוֹרִים שֶׁלִּי מִיָּד שִׁנּוּ נוֹשֵׂא, הִסְתַּכְּלוּ עָלַי וְשָׁאֲלוּ מָה שְׁלוֹמִי וְכָל מִינֵי שְׁטוּיוֹת כָּאֵלֶּה. הֵם מַסְתִּירִים מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ. זוֹ בֶּטַח הַפְתָּעָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, הֵם בֶּטַח הִצְלִיחוּ סוֹף סוֹף לַחֲסֹךְ כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הַמַּחְשֵׁב שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן. אוֹ שֶׁאוּלַי רוֹלֶר בְּלֵיידְס... גַּם אֶת זֶה בִּקַּשְׁתִּי כַּמָּה פְּעָמִים. מְעַנְיֵן... מַמָּשׁ מְעַנְיֵן, מָה הֵם מְכִינִים לִי.
״אֱיָל... שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁשָּׁכַחְנוּ אוֹתְךָ. תִּקְרָא אֶת הַשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בְּבַקָּשָׁה.״
אוֹי לֹא!

זוהר אביב כתבה עד היום למעלה מ-70 ספרים, רובם בסדרות  – "חבורת כוח המוח", "יד הפלא", "מסע מצמרר" ו"כוח הלב". ספריה זכו בפרס מניעת אלימות, זכו לככב בראש רשימת הספרים הנקראים ביותר בספריות בארץ וזוכים להצלחה רבה כספרים מוקלטים באייקסט. פרטים על הסופרת ניתן למצוא באתר שלה.

עוד על הספר

חבורת כוח המוח (3) והתעלומה באולם הספורט זוהר אביב
שִׁעוּר מְעַנְיֵן
 
אתֶּם יוֹדְעִים מָה קָרָה אֶתְמוֹל?
סְתָו הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי וְהִצִּיעָה לִי חֲבֵרוּת... כֵּן, כָּכָה בַּטֶּלֶפוֹן, הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁנִּהְיֶה חֲבֵרִים.
אוֹי רֶגַע, לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל זֶה, שָׁכַחְתִּי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי. טוֹב, אָז אֲנִי אֱיָל קוֹרֵן, הַמַּנְהִיג שֶׁל חֲבוּרַת ״כֹּחַ הַמֹּחַ״. הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ מְנַסָּה, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל גַּם מַצְלִיחָה, לִפְתֹּר כָּל תַּעֲלוּמָה בִּתְחוּם בֵּית הַסֵּפֶר, וְהַכֹּל בִּזְכוּת הַמֹּחַ הַגְּאוֹנִי שֶׁלָּנוּ, שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ אֵין לָנוּ כְּלוּם. אֲפִלּוּ לֹא חֲצִי שְׁרִיר מְנֻפָּח.
וּמִי בַּחֲבוּרָה?
נִיב הַזְּדוֹנִי שֶׁתָּמִיד חוֹשֵׁב עַל הָרַעְיוֹנוֹת הֲכִי מֻטְרָפִים שֶׁיְּכוֹלִים לִהְיוֹת. אָרִיק הַשְּׁמַנְמַן, שֶׁיָּרַד קְצָת בַּמִּשְׁקָל אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא שׁוּב תּוֹפֵחַ מֵחָדָשׁ. וְאַחֲרוֹנָה חֲבִיבָה, לִיטַל הַיְּפֵהפִיָּה וְהַטּוֹבָה, שֶׁהִיא אֲהוּבַת לִבִּי הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, אֲבָל לְצַעֲרִי הִיא תְּפוּסָה... כֵּן, כֵּן, הִיא חֲבֵרָה שֶׁל אָרִיק הַשָּׁמֵן. דַּוְקָא אוֹתוֹ הִיא בָּחֲרָה.
סְתָו הִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁל לִיטַל וְהִיא גַּם הַבַּת שֶׁל כּוֹכָבָה הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלִּי. הִיא בְּגִילִי אֲבָל הִיא לוֹמֶדֶת בְּבֵית סֵפֶר אַחֵר... מָה עוֹד אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד עָלֶיהָ?... אֲנַחְנוּ יְדִידִים טוֹבִים, כְּבָר הָיִיתִי אֶצְלָהּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְגַם הִיא הָיְתָה אֶצְלִי, וְדִבַּרְנוּ הָמוֹן וּבֶאֱמֶת הָיָה כֵּיף. אֲנִי מְחַבֵּב מְאוֹד אֶת סְתָו, אֲבָל הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֲנִי מְאֹהָב, עַד מֵעַל הָאָזְנַיִם, בְּלִיטַל. בִּגְלַל זֶה קָשֶׁה לִי לְהַחְלִיט אִם לְהַסְכִּים לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלָּהּ אוֹ לֹא. אֲנִי חַיָּב לְהַחְלִיט כְּבָר, כִּי הִבְטַחְתִּי לָהּ שֶׁהַיּוֹם בָּעֶרֶב אֶתֵּן לָהּ תְּשׁוּבָה.
מָה עוֹשִׂים? אֲנִי מִתְלַבֵּט וּמִתְלַבֵּט וּבֵינְתַיִם אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ בִּכְלָל לְהִתְרַכֵּז בַּשִּׁעוּר.
אֲנִי שׁוֹלֵחַ מַבָּט לַכִּוּוּן שֶׁל לִיטַל שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּטּוּר שֶׁלְּיָדִי. גַּם הִיא נִרְאֵית לִי שְׁקוּעָה בְּמַחְשָׁבוֹת. עַל מָה? אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. אָרִיק הֶחָבֵר שֶׁלָּהּ יוֹשֵׁב לְיָדָהּ וְאוֹכֵל בְּתֵאָבוֹן אֶת הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלּוֹ. הָיְתָה תְּקוּפָה שֶׁהוּא נִפְטַר מֵהַהֶרְגֵּל הַמְּגֻנֶּה הַזֶּה, אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הוּא שׁוּב כּוֹסֵס אוֹתָן בְּמֶרֶץ, וְהוּא נִרְאֶה מַמָּשׁ לָחוּץ... מְעַנְיֵן לָמָּה.
״אֱיָל? תִּקְרָא אֶת הַשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בְּבַקָּשָׁה.״
הַקּוֹל שֶׁל כּוֹכָבָה הַמּוֹרָה מַקְפִּיץ אוֹתִי מֵעוֹלַם הַמַּחְשָׁבוֹת חֲזָרָה אֶל הַמְּצִיאוּת. הַלֵּב שֶׁלִּי מַתְחִיל לִדְהֹר בְּבֶהָלָה, עַל אֵיזוֹ שְׁאֵלָה הִיא מְדַבֶּרֶת? אֵיפֹה אֲנַחְנוּ בִּכְלָל? אֲנִי מְדַפְדֵּף בִּמְהִירוּת בַּסֵּפֶר, וְאָז לְפֶתַע נִשְׁמַעַת דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת.
אֵיזֶה מַזָּל. הַמּוֹרָה עוֹזֶבֶת אוֹתִי וּמִסְתַּכֶּלֶת עַל נִיב שֶׁעוֹמֵד בַּכְּנִיסָה וְנִרְאֶה מוּזָר — הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ פָּרוּעַ, עַל הַלֶּחִי עֲקֵבוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת וְחוֹל, וְעַל הַבֶּרֶךְ כֶּתֶם גָּדוֹל בְּצֶבַע חוּם אֲדַמְדַּם.
״בֹּקֶר טוֹב נִיב, מָה קָרָה?״ שׁוֹאֶלֶת כּוֹכָבָה.
״כְּלוּם... זֶה סְתָם... נָפַלְתִּי בַּדֶּרֶךְ,״ אוֹמֵר נִיב, וּמְקַנֵּחַ בְּגַב הַיָּד אֶת הַלֶּחִי הַמְּלֻכְלֶכֶת שֶׁלּוֹ.
״הָיִיתָ אֵצֶל הָאָחוֹת?״ שׁוֹאֶלֶת כּוֹכָבָה.
״כֵּן,״ אוֹמֵר נִיב, וּמוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ קָדִימָה בְּהַבָּעַת כְּאֵב, ״הִיא שָׂמָה לִי יוֹד.״
״בְּסֵדֶר, גַּשׁ לִמְקוֹמְךָ,״ אוֹמֶרֶת כּוֹכָבָה וּמְוַתֶּרֶת לְנִיב עַל הָאִחוּר. אֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל נִיב. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא בָּכָה? לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת. נִיב חָזָק כְּמוֹ בַּרְזֶל, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא בָּכָה בִּגְלַל נְפִילָה אוֹ מַכָּה קְטַנָּה בַּבֶּרֶךְ. נִיב מִתְיַשֵּׁב. אֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל הַפָּנִים שֶׁלּוֹ. הוּא שׁוּב מְנַגֵּב אֶת הָעֵינַיִם. הוּא בָּכָה, זֶה בָּטוּחַ. כַּנִּרְאֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּגַע בּוֹ.
״הֵי נִיב מָה... קָרָה?״ אֲנִי לוֹחֵשׁ.
״שְׁ... שׁוּם דָּבָר!״ לוֹחֵשׁ נִיב.
עַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּגַע בּוֹ. הוּא כּוֹעֵס, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לְהַגִּיד. אֲבָל אַל תִּדְאֲגוּ, בַּהַפְסָקָה אֲנִי אוֹצִיא אֶת זֶה מִמֶּנּוּ, וְיַחַד נִנְקֹם בְּמִי שֶׁפָּגַע בּוֹ. אַף אֶחָד לֹא יִפְגַּע בְּבֶן חֲבוּרָה שֶׁלִּי בְּלִי לְקַבֵּל עֹנֶשׁ.
״אָז אֵיפֹה הָיִינוּ? אֱיָל... אַתָּה מוּכָן בְּבַקָּשָׁה לִקְרֹא אֶת הַשְּׁאֵלָה?״ שׁוּב הַקּוֹל שֶׁל כּוֹכָבָה מַפְרִיעַ לִי בְּאֶמְצַע הַתִּכְנוּנִים, שׁוּב הַלֵּב שֶׁלִּי מַתְחִיל לִדְהֹר, וְשׁוּב מַצִּילָה אוֹתִי דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת. הַפַּעַם מוֹפִיעַ בַּכְּנִיסָה צַחִי הַמּוֹרֶה לִסְפּוֹרְט.
״שָׁלוֹם כִּתָּה ו׳1, רָצִיתִי לְהוֹדִיעַ לָכֶם שֶׁבְּעוֹד שְׁבוּעַיִם יִתְקַיֵּם יוֹם הַסְּפּוֹרְט. כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה אֲנִי רוֹצֶה מִתְנַדֵּב שֶׁיִּהְיֶה רֹאשׁ קְבוּצַת הַכַּדּוּרְסַל שֶׁל הַכִּתָּה שֶׁלָּכֶם. הַשָּׁנָה תִּזְכֶּה הַכִּתָּה הַמְּנַצַּחַת בַּגָּבִיעַ, וְגַם בִּפְרָס. וּבְכֵן, מִי מִתְנַדֵּב?״
שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת הוּנְפוּ מִיָּד בָּאֲוִיר, אַחַת שֶׁל דָּן הַגָּבוֹהַּ, שֶׁעַד עַכְשָׁו נִבְחַר תָּמִיד לִהְיוֹת רֹאשׁ הַקְּבוּצָה בְּכַדּוּרְסַל, וְהָאֶצְבַּע הַשְּׁנִיָּה שֶׁהוּנְפָה הָיְתָה שֶׁל תֹּמֶר, הַתַּלְמִיד הֶחָדָשׁ, שֶׁהִצְטָרֵף לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. תֹּמֶר אָמְנָם נָמוּךְ מִדָּן, אֲבָל הוּא רָץ מַהֵר וְהוּא גַּם מַמָּשׁ צַלָּף — אֶצְלוֹ כָּל זְרִיקָה נִכְנֶסֶת בּוּל לַסַּל.
״וּבְכֵן, יֵשׁ לָנוּ שְׁנֵי מִתְנַדְּבִים, אָז נַעֲרֹךְ הַצְבָּעָה... מִי בְּעַד דָּן?״ שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה.
מִסְפַּר יָדַיִם הוּרְמוּ. גַּם אֲנִי הֵרַמְתִּי יָד. דָּן יוֹשֵׁב מַמָּשׁ לְיָדִי, וְלֹא הָיָה לִי נָעִים מִמֶּנּוּ. חוּץ מִזֶּה, דֵּי נִמְאַס לִי שֶׁתֹּמֶר מַצְלִיחַ בְּכָל דָּבָר. חֲצִי מֵהַבָּנוֹת בַּכִּתָּה כְּבָר מְאֹהָבוֹת בּוֹ, וְאִם יָבִיא לָנוּ אֶת אַלִּיפוּת הַכַּדּוּרְסַל, גַּם הַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבָּנוֹת יִתְאַהֵב בּוֹ, וְאָז מָה יִשָּׁאֵר לִי?
״כֵּן, עֲשָׂרָה... וּמִי בְּעַד תֹּמֶר?״
עֶשְׂרוֹת יָדַיִם הוּרְמוּ, כִּמְעַט כָּל הַבָּנוֹת וְעוֹד כַּמָּה בָּנִים. זֶה הָיָה מַמָּשׁ מְעַצְבֵּן.
״וּבְכֵן, תֹּמֶר נִבְחַר בְּרֹב קוֹלוֹת. קָדִימָה תֹּמֶר, בּוֹא אִתִּי, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲבֹר אִתְּךָ עַל הַכְּלָלִים וְלָתֵת לְךָ אִמּוּן קָצָר כְּדֵי שֶׁתּוּכַל אַחַר כָּךְ לְאַמֵּן אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁלְּךָ בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ,״ אָמַר צַחִי.
״זֶה בְּסֵדֶר, הַמּוֹרָה?״ שָׁאַל תֹּמֶר אֶת כּוֹכָבָה. כּוֹכָבָה הִנְהֲנָה בָּרֹאשׁ וְתֹמֶר יָצָא.
דָּן מִלְמֵל מַשֶּׁהוּ בְּשֶׁקֶט, אֲבָל קָלַטְתִּי כָּל מִלָּה — ״זֶה בְּסֵדֶר, הַמּוֹרָה?״ הוּא חִקָּה אֶת הַקּוֹל שֶׁל תֹּמֶר וְהוֹסִיף: ״אֵיזֶה חַנְפָן אֶחָד, אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתוֹ!״ פִּתְאוֹם הוּא הֵרִים אֶת הַיָּד וְאָמַר: ״הַמּוֹרָה, אֲנִי חַיָּב לָצֵאת לְרֶגַע.״
וּבְלִי לְחַכּוֹת לְאִשּׁוּר מֵהַמּוֹרָה, יָצָא בְּרִיצָה מֵהַכִּתָּה. מָה הוּא מְתַכְנֵן לַעֲשׂוֹת?
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, מָלֵא דְּבָרִים מְעַנְיְנִים קוֹרִים הַיּוֹם. מְעַנְיֵן מָה קָרָה לְנִיב, מְעַנְיֵן לְאָן דָּן רָץ, מְעַנְיֵן מָה אַגִּיד לִסְתָו בָּעֶרֶב, וְ... יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן. מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא קָשׁוּר לַכִּתָּה, מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לַבַּיִת שֶׁלִּי, לַהוֹרִים שֶׁלִּי. הֵם זוֹמְמִים מַשֶּׁהוּ... כְּבָר כַּמָּה יָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ מַשֶּׁהוּ בָּאֲוִיר, אֵיזֶה סוֹד שֶׁמִּסְתּוֹבֵב. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי מְכִינִים לִי הַפְתָּעָה: עֻבְדָּה, אֶתְמוֹל הָיִיתִי בַּסָּלוֹן וְשָׁמַעְתִּי לַחֲשׁוּשִׁים מֵהַמִּטְבָּח. נִכְנַסְתִּי כְּדֵי לִשְׁמֹעַ יוֹתֵר טוֹב, וְאָז הַהוֹרִים שֶׁלִּי מִיָּד שִׁנּוּ נוֹשֵׂא, הִסְתַּכְּלוּ עָלַי וְשָׁאֲלוּ מָה שְׁלוֹמִי וְכָל מִינֵי שְׁטוּיוֹת כָּאֵלֶּה. הֵם מַסְתִּירִים מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ. זוֹ בֶּטַח הַפְתָּעָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, הֵם בֶּטַח הִצְלִיחוּ סוֹף סוֹף לַחֲסֹךְ כֶּסֶף בִּשְׁבִיל הַמַּחְשֵׁב שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן. אוֹ שֶׁאוּלַי רוֹלֶר בְּלֵיידְס... גַּם אֶת זֶה בִּקַּשְׁתִּי כַּמָּה פְּעָמִים. מְעַנְיֵן... מַמָּשׁ מְעַנְיֵן, מָה הֵם מְכִינִים לִי.
״אֱיָל... שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁשָּׁכַחְנוּ אוֹתְךָ. תִּקְרָא אֶת הַשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בְּבַקָּשָׁה.״
אוֹי לֹא!