יאנה מכשפנה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יאנה מכשפנה

יאנה מכשפנה

5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

שרה מונטה

שרה מונטה היא עובדת סוציאלית, מורה לחינוך מיוחד ומטפלת רב-תחומית בקשיי למידה ותפקוד. 

תקציר

דנה היא ילדה גבוהה, רזה וממושקפת שלומדת בכיתה ה'. היא תלמידה טובה וחרוצה אבל אין לה הרבה חברים. ביום שמגיעה לכיתה עולה חדשה מרוסיה בשם יאנה ומתיישבת לידה, השתיים הופכות לחברות הכי טובות, ועולם חדש ומדהים נפתח לפני דנה; עולם מכושף, צבעוני ומרגש, בליל של שפות ומילות קסמים, כשפים ואבקות כוכבים. יחד עם יוני, צחי מצוחצחי ומאיה, הן מקימות את חבורת "המכשפים", המצליחה להכניע את בריון בית הספר ולשחרר את יאנה מסוד משפחתי גדול שמעיק עליה.
 
יאנה מכשפנה הוא סיפור נפלא על חברות, על קבלה, על עזרה לזולת ועל הקסם הפנימי שיש בכל אחד מאיתנו. 
 
שרה מונטה היא עובדת סוציאלית, מורה לחינוך מיוחד ומטפלת רב-תחומית בקשיי למידה ותפקוד. ספריה הקודמים, דמיון מודרך לגיל הרך ויונה דמיונה, יצאו גם הם בהוצאת "רימונים" והתקבלו בהתלהבות בקרב קהל הקוראים הצעירים. 
 

פרק ראשון

צָרָה וּשְׁמָהּ יָאנָה


הַכֹּל הִתְחִיל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים בְּכִתָּה ה’.
חַגִּית הַמְּחַנֶּכֶת נִכְנְסָה לַכִּתָּה בְּיַחַד עִם יַלְדָּה חֲדָשָׁה וּשְׁתֵּיהֶן עָמְדוּ וְחִכּוּ לְיַד הַדֶּלֶת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁחַגִּית הָיְתָה נִכְנֶסֶת, הִיא לֹא הָיְתָה נֶאֱלֶצֶת לְחַכּוֹת לְשֶׁקֶט, אֲבָל הַפַּעַם הַרְבֵּה יְלָדִים הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם, וְחֶלְקָם אֲפִלּוּ צָחֲקוּ.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה בְּסַקְרָנוּת וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, אֵיזוֹ יַלְדָּה מוּזָרָה! הִיא לָבְשָׁה שִׂמְלַת כְּתֵפִיּוֹת דַּקָּה בְּצֶבַע יָרֹק־כָּחֹל, וְהִתְאִימָה לָהּ דַּוְקָא גַּרְבִּיּוֹנֵי צֶמֶר עָבִים מֻזְהָבִים. כְּתֵפֶיהָ הָיוּ עֲטוּפוֹת בִּצְעִיף צֶמֶר סָגֹל, מְקֻשָּׁט בְּכוֹכְבֵי זָהָב, כְּמוֹ עֲגִילֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁבְּאָזְנֶיהָ. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָעֲדִינוֹת הֵצִיצוּ מִתּוֹךְ הַקְּצָווֹת הַחֲתוּכִים שֶׁל כְּפָפוֹת צֶמֶר יְרֻקּוֹת עִם פְּרָחִים אֲדֻמִּים וּלְרַגְלֶיהָ נָעֲלָה נַעֲלַיִם גְּבוֹהוֹת שֶׁלֹּא שָׂרְכָה אֶת שְׂרוֹכֵיהֶן עַד הַסּוֹף. בְּנוֹסָף לַכֹּל, צַלֶּקֶת אֲרֻכָּה הָיְתָה מְתוּחָה סָמוּךְ לְעֵינָהּ הַיְּמָנִית.
הַיְּלָדִים בַּכִּתָּה הִמְשִׁיכוּ לְהִתְלַחֵשׁ וְלִצְחֹק, אֲבָל נִרְאָה הָיָה שֶׁלַּיַּלְדָּה בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת. הִיא עָמְדָה לְיַד חַגִּית, זְקוּפָה כְּמוֹ מַטְאֲטֵא, הִסְתַּכְּלָה עָלֵינוּ בָּעֵינַיִם הָעֲנָקִיּוֹת וְהַיְּרֻקּוֹת שֶׁלָּהּ, וְשָׁתְקָה.
״יְלָדִים, שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה!״ גָּעֲרָה בָּנוּ חַגִּית, ״זֹאת יָאנָה, הִיא עָלְתָה לָאָרֶץ מֵרוּסְיָה. וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ יָפֶה.״
וְאָז קָרָה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁחָשַׁשְׁתִּי מִמֶּנּוּ; חַגִּית, שֶׁלִּפְעָמִים מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי לַעֲזֹר לִילָדִים בַּלִּמּוּדִים, חִיְּכָה אֵלַי וְאָמְרָה, ״דָּנָה, תְּפַנִּי בְּבַקָּשָׁה מָקוֹם לְיָדֵךְ לְיָאנָה. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתּוּכְלִי לְסַיֵּעַ לָהּ לְהִקָּלֵט בַּכִּתָּה, וְגַם לְהָבִין אֶת הַחֹמֶר הַנִּלְמָד.״
הַיְּלָדִים צָחֲקוּ בְּשֶׁקֶט כְּשֶׁהַנַּעֲלַיִם הַחֲצִי־פְּתוּחוֹת שֶׁל הַיַּלְדָּה הִשְׁמִיעוּ צְלִיל ״תַּךְ־תַּךְ״, וְהַסּוֹגֵר שֶׁל הַתִּיק הַשָּׁחֹר שֶׁלָּהּ דָּפַק עַל מַרְצְפוֹת הָאֶבֶן כְּשֶׁבִּמְקוֹם לִסְחֹב אוֹתוֹ עַל הַגַּב, גָּרְרָה אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה. הוּא הִזְכִּיר לִי אֶת ״תִּיק הַמְּנַהֶלֶת״ שֶׁל אִמָּא. אַבָּא שֶׁלִּי אוֹמֵר שֶׁבַּתִּיק הַזֶּה הִיא סוֹחֶבֶת אֶת כָּל הַמִּשְׂרָד, וְהוּא דֵּי צוֹדֵק כִּי חוּץ מִמַּחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד, יֵשׁ שָׁם קְלָסֶרִים וּנְיָרוֹת שֶׁיְּכוֹלִים לְמַלֵּא אֶת כָּל פַּחֵי הַמִּחְזוּר לִנְיָר בָּאָרֶץ.
בֵּינְתַיִם, הַיַּלְדָּה נֶעֶמְדָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי וְחִכְּתָה בְּסַבְלָנוּת שֶׁאֲפַנֶּה עֲבוּרָהּ אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלְּיָדִי. הוֹרַדְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט, הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה, וְהִיא הִתְיַשְּׁבָה לְיָדִי. הִסְתַּכַּלְתִּי בְּקִנְאָה בַּשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר וְהָאָרֹךְ שֶׁלָּהּ, וּבַבְּגָדִים שֶׁלָּהּ שֶׁנִּרְאוּ מְאוֹד עַלִּיזִים לְעֻמַּת הַבְּגָדִים הַכֵּהִים וְהָרְחָבִים שֶׁלִּי. קִנֵּאתִי בָּהּ עַל כָּךְ שֶׁבְּנִגּוּד אֵלַי, בִּכְלָל לֹא נִרְאָה הָיָה שֶׁאִכְפַּת לָהּ לְהֵרָאוֹת שׁוֹנָה מִכֻּלָּם.
לַמְרוֹת שֶׁהוֹרַי אוֹמְרִים אַחֶרֶת, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָמֹק בַּלֵּב שֶׁאֲנִי הַיַּלְדָּה הֲכִי מְכֹעֶרֶת בָּעוֹלָם; אֲנִי מִתְלַבֶּשֶׁת בִּבְגָדִים גְּדוֹלִים וְכֵהִים כְּדֵי שֶׁיְּטַשְׁטְשׁוּ אֶת זֶה שֶׁאֲנִי גְּבוֹהָה וְרָזָה כְּמוֹ תֹּרֶן שֶׁל אֳנִיָּה, וַאֲנִי מִתְחַבֵּאת מֵאֲחוֹרֵי הַמִּשְׁקָפַיִם הָעֲנָקִיִּים שֶׁלִּי כִּי כְּשֶׁאֲנִי נֶעֱלֶבֶת וּבוֹכָה (מַה שֶּׁקּוֹרֶה הַרְבֵּה) - הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נִרְאוֹת כְּמוֹ הַיָּם שֶׁל חֵיפָה בִּזְמַן סְעָרָה, וְהַפָּנִים שֶׁלִּי מַזְכִּירוֹת קוּמְקוּם שֶׁהַמַּיִם רָתְחוּ בּוֹ וְהִתְחִילוּ לִגְלֹשׁ הַחוּצָה. אֲנִי גַּם הוֹלֶכֶת בְּשֵׂעָר קָצָר כִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַשֵּׂעָר הַבָּהִיר שֶׁלִּי נִרְאֶה כְּמוֹ הֶחָצִיר שֶׁאוֹכְלוֹת הַפָּרוֹת.
״יֹפִי בָּנוֹת, אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתִּסְתַּדְּרוּ מְצֻיָּן,״ אָמְרָה חַגִּית וְהִתְחִילָה אֶת הַשִּׁעוּר.
הַיַּלְדָּה פָּתְחָה אֶת הַיַּלְקוּט, וְהוֹצִיאָה בְּשֶׁקֶט קֻפְסַת עֵץ צִבְעוֹנִית עִם צִיּוּרֵי צִפּוֹרִים וּפְרָחִים, מִתּוֹכָהּ שָׁלְפָה עִפָּרוֹן מְחֻדָּד בְּצֶבַע כָּחֹל זוֹהֵר וּמַחַק לָבָן. אַחַר־כָּךְ הוֹצִיאָה מַחְבֶּרֶת עָבָה, שֶׁגַּם הָיְתָה מְכֻסָּה בְּצִיּוּרִים צִבְעוֹנִיִּים, פָּתְחָה אוֹתָהּ, וְהִקְשִׁיבָה בְּשֶׁקֶט לַשִּׁעוּר.
לֹא הִצְלַחְתִּי בִּכְלָל לְהִתְרַכֵּז. רַק נִסִּיתִי לַחְשֹׁב אֵיךְ הַשָּׁנָה הַזּוֹ הוֹלֶכֶת לְהֵרָאוֹת עִם הַיַּלְדָּה הַמּוּזָרָה שֶׁלְּיָדִי. מִצַּד אֶחָד, הָיָה לִי נָעִים שֶׁחַגִּית מַאֲמִינָה בִּי וְסוֹמֶכֶת עָלַי שֶׁאֶעֱזֹר לְעוֹלָה חֲדָשָׁה. מִצַּד שֵׁנִי, חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמֵּעַכְשָׁו שׁוּב תִּהְיֶה לְכֻלָּם סִבָּה לַחְזֹר וְלִצְחֹק מִמֶּנִּי, כִּי יָדַעְתִּי מִנִּסְיוֹנִי שֶׁלַּיְּלָדִים בַּכִּתָּה שֶׁלִּי אֵין יוֹתֵר מִדַּי סַבְלָנוּת לְמִי שֶׁשּׁוֹנֶה מֵהֶם, וְהַיַּלְדָּה הַזֹּאת הָיְתָה מְאוֹד שׁוֹנָה, מִכֻּלָּם.
בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת נִסִּיתִי לְהִתְיַדֵּד עִם חֵלֶק מֵהַבָּנוֹת בַּכִּתָּה, אֲבָל הֵן הִתְעַלְּמוּ מִמֶּנִּי, אוֹ שֶׁסִּפְּרוּ עָלַי בְּדִיחוֹת וְקָרְאוּ לִי ״מִשְׁקָפוֹפֶרִית״, ״אַנְטֶנָה״ אוֹ ״גִ’ירָפָה״. הֲכִי נֶעֱלַבְתִּי כְּשֶׁקָּרְאוּ לִי ״דָּנָה־בָּנָנָה הַחְנָנָה״. בִּגְלַל זֶה בָּרַחְתִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּהַפְסָקוֹת לְכִוּוּן הָעֵצִים שֶׁבִּקְצֵה הֶחָצֵר. הָיְתָה שָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיִיתִי מִתְיַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ, וּבוֹכָה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, לָמַדְתִּי לֹא לְנַסּוֹת לְהִתְקָרֵב לְאַף אַחַת מֵהַבָּנוֹת, וְגַם הֵן הִתְחִילוּ לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנִּי.
בַּהַפְסָקָה הָלַכְתִּי לְבַד לַבִּרְזִיָּה וְאַחַר־כָּךְ לְכִוּוּן הָעֵצִים, וְהַיַּלְדָּה הַמּוּזָרָה פָּשׁוּט נִצְמְדָה אֵלַי וְהָלְכָה אַחֲרַי. לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת, הַאִם לוֹמַר לָהּ מַשֶּׁהוּ? הַאִם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתִי בְּשֶׁקֶט? גַּם כְּשֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הָאֶבֶן וְקָרָאתִי, הִיא פָּשׁוּט הִתְיַשְּׁבָה לְיָדִי וְשָׁתְקָה. כָּךְ הָיָה בְּכָל הַהַפְסָקוֹת: לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַכְתִּי - הִיא הָלְכָה אַחֲרַי.
לְמַזָּלִי, בְּסוֹף הַיּוֹם, הִיא אָסְפָה אֶת חֲפָצֶיהָ לְתּוֹךְ ״תִּיק הַמְּנַהֶלֶת״, וְיָצְאָה מֵהַכִּתָּה כְּשֶׁהִיא גּוֹרֶרֶת אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה, בְּלִי לְהַגִּיד לִי שָׁלוֹם אוֹ לְדַבֵּר אִתִּי בִּכְלָל.
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה עָבַרְתִּי כָּרָגִיל לְיַד הַכְּנִיסָה לַנָּמֵל. אֲבָל הַפַּעַם לֹא עָצַרְתִּי לִרְאוֹת אֶת מִי שֶׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא בַּשַּׁעַר. הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת מַהֵר וְחָשַׁבְתִּי בְּיֵאוּשׁ, אֵיךְ אֶפָּטֵר מֵהַצָּרָה הַזּוֹ שֶׁשְּׁמָהּ יָאנָה?

שרה מונטה

שרה מונטה היא עובדת סוציאלית, מורה לחינוך מיוחד ומטפלת רב-תחומית בקשיי למידה ותפקוד. 

עוד על הספר

יאנה מכשפנה שרה מונטה

צָרָה וּשְׁמָהּ יָאנָה


הַכֹּל הִתְחִיל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנַת הַלִּמּוּדִים בְּכִתָּה ה’.
חַגִּית הַמְּחַנֶּכֶת נִכְנְסָה לַכִּתָּה בְּיַחַד עִם יַלְדָּה חֲדָשָׁה וּשְׁתֵּיהֶן עָמְדוּ וְחִכּוּ לְיַד הַדֶּלֶת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כְּשֶׁחַגִּית הָיְתָה נִכְנֶסֶת, הִיא לֹא הָיְתָה נֶאֱלֶצֶת לְחַכּוֹת לְשֶׁקֶט, אֲבָל הַפַּעַם הַרְבֵּה יְלָדִים הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם, וְחֶלְקָם אֲפִלּוּ צָחֲקוּ.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה בְּסַקְרָנוּת וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, אֵיזוֹ יַלְדָּה מוּזָרָה! הִיא לָבְשָׁה שִׂמְלַת כְּתֵפִיּוֹת דַּקָּה בְּצֶבַע יָרֹק־כָּחֹל, וְהִתְאִימָה לָהּ דַּוְקָא גַּרְבִּיּוֹנֵי צֶמֶר עָבִים מֻזְהָבִים. כְּתֵפֶיהָ הָיוּ עֲטוּפוֹת בִּצְעִיף צֶמֶר סָגֹל, מְקֻשָּׁט בְּכוֹכְבֵי זָהָב, כְּמוֹ עֲגִילֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁבְּאָזְנֶיהָ. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָעֲדִינוֹת הֵצִיצוּ מִתּוֹךְ הַקְּצָווֹת הַחֲתוּכִים שֶׁל כְּפָפוֹת צֶמֶר יְרֻקּוֹת עִם פְּרָחִים אֲדֻמִּים וּלְרַגְלֶיהָ נָעֲלָה נַעֲלַיִם גְּבוֹהוֹת שֶׁלֹּא שָׂרְכָה אֶת שְׂרוֹכֵיהֶן עַד הַסּוֹף. בְּנוֹסָף לַכֹּל, צַלֶּקֶת אֲרֻכָּה הָיְתָה מְתוּחָה סָמוּךְ לְעֵינָהּ הַיְּמָנִית.
הַיְּלָדִים בַּכִּתָּה הִמְשִׁיכוּ לְהִתְלַחֵשׁ וְלִצְחֹק, אֲבָל נִרְאָה הָיָה שֶׁלַּיַּלְדָּה בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת. הִיא עָמְדָה לְיַד חַגִּית, זְקוּפָה כְּמוֹ מַטְאֲטֵא, הִסְתַּכְּלָה עָלֵינוּ בָּעֵינַיִם הָעֲנָקִיּוֹת וְהַיְּרֻקּוֹת שֶׁלָּהּ, וְשָׁתְקָה.
״יְלָדִים, שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה!״ גָּעֲרָה בָּנוּ חַגִּית, ״זֹאת יָאנָה, הִיא עָלְתָה לָאָרֶץ מֵרוּסְיָה. וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ יָפֶה.״
וְאָז קָרָה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁחָשַׁשְׁתִּי מִמֶּנּוּ; חַגִּית, שֶׁלִּפְעָמִים מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי לַעֲזֹר לִילָדִים בַּלִּמּוּדִים, חִיְּכָה אֵלַי וְאָמְרָה, ״דָּנָה, תְּפַנִּי בְּבַקָּשָׁה מָקוֹם לְיָדֵךְ לְיָאנָה. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתּוּכְלִי לְסַיֵּעַ לָהּ לְהִקָּלֵט בַּכִּתָּה, וְגַם לְהָבִין אֶת הַחֹמֶר הַנִּלְמָד.״
הַיְּלָדִים צָחֲקוּ בְּשֶׁקֶט כְּשֶׁהַנַּעֲלַיִם הַחֲצִי־פְּתוּחוֹת שֶׁל הַיַּלְדָּה הִשְׁמִיעוּ צְלִיל ״תַּךְ־תַּךְ״, וְהַסּוֹגֵר שֶׁל הַתִּיק הַשָּׁחֹר שֶׁלָּהּ דָּפַק עַל מַרְצְפוֹת הָאֶבֶן כְּשֶׁבִּמְקוֹם לִסְחֹב אוֹתוֹ עַל הַגַּב, גָּרְרָה אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה. הוּא הִזְכִּיר לִי אֶת ״תִּיק הַמְּנַהֶלֶת״ שֶׁל אִמָּא. אַבָּא שֶׁלִּי אוֹמֵר שֶׁבַּתִּיק הַזֶּה הִיא סוֹחֶבֶת אֶת כָּל הַמִּשְׂרָד, וְהוּא דֵּי צוֹדֵק כִּי חוּץ מִמַּחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד, יֵשׁ שָׁם קְלָסֶרִים וּנְיָרוֹת שֶׁיְּכוֹלִים לְמַלֵּא אֶת כָּל פַּחֵי הַמִּחְזוּר לִנְיָר בָּאָרֶץ.
בֵּינְתַיִם, הַיַּלְדָּה נֶעֶמְדָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי וְחִכְּתָה בְּסַבְלָנוּת שֶׁאֲפַנֶּה עֲבוּרָהּ אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלְּיָדִי. הוֹרַדְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט, הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה, וְהִיא הִתְיַשְּׁבָה לְיָדִי. הִסְתַּכַּלְתִּי בְּקִנְאָה בַּשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר וְהָאָרֹךְ שֶׁלָּהּ, וּבַבְּגָדִים שֶׁלָּהּ שֶׁנִּרְאוּ מְאוֹד עַלִּיזִים לְעֻמַּת הַבְּגָדִים הַכֵּהִים וְהָרְחָבִים שֶׁלִּי. קִנֵּאתִי בָּהּ עַל כָּךְ שֶׁבְּנִגּוּד אֵלַי, בִּכְלָל לֹא נִרְאָה הָיָה שֶׁאִכְפַּת לָהּ לְהֵרָאוֹת שׁוֹנָה מִכֻּלָּם.
לַמְרוֹת שֶׁהוֹרַי אוֹמְרִים אַחֶרֶת, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָמֹק בַּלֵּב שֶׁאֲנִי הַיַּלְדָּה הֲכִי מְכֹעֶרֶת בָּעוֹלָם; אֲנִי מִתְלַבֶּשֶׁת בִּבְגָדִים גְּדוֹלִים וְכֵהִים כְּדֵי שֶׁיְּטַשְׁטְשׁוּ אֶת זֶה שֶׁאֲנִי גְּבוֹהָה וְרָזָה כְּמוֹ תֹּרֶן שֶׁל אֳנִיָּה, וַאֲנִי מִתְחַבֵּאת מֵאֲחוֹרֵי הַמִּשְׁקָפַיִם הָעֲנָקִיִּים שֶׁלִּי כִּי כְּשֶׁאֲנִי נֶעֱלֶבֶת וּבוֹכָה (מַה שֶּׁקּוֹרֶה הַרְבֵּה) - הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נִרְאוֹת כְּמוֹ הַיָּם שֶׁל חֵיפָה בִּזְמַן סְעָרָה, וְהַפָּנִים שֶׁלִּי מַזְכִּירוֹת קוּמְקוּם שֶׁהַמַּיִם רָתְחוּ בּוֹ וְהִתְחִילוּ לִגְלֹשׁ הַחוּצָה. אֲנִי גַּם הוֹלֶכֶת בְּשֵׂעָר קָצָר כִּי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַשֵּׂעָר הַבָּהִיר שֶׁלִּי נִרְאֶה כְּמוֹ הֶחָצִיר שֶׁאוֹכְלוֹת הַפָּרוֹת.
״יֹפִי בָּנוֹת, אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתִּסְתַּדְּרוּ מְצֻיָּן,״ אָמְרָה חַגִּית וְהִתְחִילָה אֶת הַשִּׁעוּר.
הַיַּלְדָּה פָּתְחָה אֶת הַיַּלְקוּט, וְהוֹצִיאָה בְּשֶׁקֶט קֻפְסַת עֵץ צִבְעוֹנִית עִם צִיּוּרֵי צִפּוֹרִים וּפְרָחִים, מִתּוֹכָהּ שָׁלְפָה עִפָּרוֹן מְחֻדָּד בְּצֶבַע כָּחֹל זוֹהֵר וּמַחַק לָבָן. אַחַר־כָּךְ הוֹצִיאָה מַחְבֶּרֶת עָבָה, שֶׁגַּם הָיְתָה מְכֻסָּה בְּצִיּוּרִים צִבְעוֹנִיִּים, פָּתְחָה אוֹתָהּ, וְהִקְשִׁיבָה בְּשֶׁקֶט לַשִּׁעוּר.
לֹא הִצְלַחְתִּי בִּכְלָל לְהִתְרַכֵּז. רַק נִסִּיתִי לַחְשֹׁב אֵיךְ הַשָּׁנָה הַזּוֹ הוֹלֶכֶת לְהֵרָאוֹת עִם הַיַּלְדָּה הַמּוּזָרָה שֶׁלְּיָדִי. מִצַּד אֶחָד, הָיָה לִי נָעִים שֶׁחַגִּית מַאֲמִינָה בִּי וְסוֹמֶכֶת עָלַי שֶׁאֶעֱזֹר לְעוֹלָה חֲדָשָׁה. מִצַּד שֵׁנִי, חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמֵּעַכְשָׁו שׁוּב תִּהְיֶה לְכֻלָּם סִבָּה לַחְזֹר וְלִצְחֹק מִמֶּנִּי, כִּי יָדַעְתִּי מִנִּסְיוֹנִי שֶׁלַּיְּלָדִים בַּכִּתָּה שֶׁלִּי אֵין יוֹתֵר מִדַּי סַבְלָנוּת לְמִי שֶׁשּׁוֹנֶה מֵהֶם, וְהַיַּלְדָּה הַזֹּאת הָיְתָה מְאוֹד שׁוֹנָה, מִכֻּלָּם.
בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת נִסִּיתִי לְהִתְיַדֵּד עִם חֵלֶק מֵהַבָּנוֹת בַּכִּתָּה, אֲבָל הֵן הִתְעַלְּמוּ מִמֶּנִּי, אוֹ שֶׁסִּפְּרוּ עָלַי בְּדִיחוֹת וְקָרְאוּ לִי ״מִשְׁקָפוֹפֶרִית״, ״אַנְטֶנָה״ אוֹ ״גִ’ירָפָה״. הֲכִי נֶעֱלַבְתִּי כְּשֶׁקָּרְאוּ לִי ״דָּנָה־בָּנָנָה הַחְנָנָה״. בִּגְלַל זֶה בָּרַחְתִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּהַפְסָקוֹת לְכִוּוּן הָעֵצִים שֶׁבִּקְצֵה הֶחָצֵר. הָיְתָה שָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיִיתִי מִתְיַשֶּׁבֶת עָלֶיהָ, וּבוֹכָה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, לָמַדְתִּי לֹא לְנַסּוֹת לְהִתְקָרֵב לְאַף אַחַת מֵהַבָּנוֹת, וְגַם הֵן הִתְחִילוּ לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנִּי.
בַּהַפְסָקָה הָלַכְתִּי לְבַד לַבִּרְזִיָּה וְאַחַר־כָּךְ לְכִוּוּן הָעֵצִים, וְהַיַּלְדָּה הַמּוּזָרָה פָּשׁוּט נִצְמְדָה אֵלַי וְהָלְכָה אַחֲרַי. לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת, הַאִם לוֹמַר לָהּ מַשֶּׁהוּ? הַאִם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתַּעֲזֹב אוֹתִי בְּשֶׁקֶט? גַּם כְּשֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הָאֶבֶן וְקָרָאתִי, הִיא פָּשׁוּט הִתְיַשְּׁבָה לְיָדִי וְשָׁתְקָה. כָּךְ הָיָה בְּכָל הַהַפְסָקוֹת: לְכָל מָקוֹם שֶׁהָלַכְתִּי - הִיא הָלְכָה אַחֲרַי.
לְמַזָּלִי, בְּסוֹף הַיּוֹם, הִיא אָסְפָה אֶת חֲפָצֶיהָ לְתּוֹךְ ״תִּיק הַמְּנַהֶלֶת״, וְיָצְאָה מֵהַכִּתָּה כְּשֶׁהִיא גּוֹרֶרֶת אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה, בְּלִי לְהַגִּיד לִי שָׁלוֹם אוֹ לְדַבֵּר אִתִּי בִּכְלָל.
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה עָבַרְתִּי כָּרָגִיל לְיַד הַכְּנִיסָה לַנָּמֵל. אֲבָל הַפַּעַם לֹא עָצַרְתִּי לִרְאוֹת אֶת מִי שֶׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא בַּשַּׁעַר. הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת מַהֵר וְחָשַׁבְתִּי בְּיֵאוּשׁ, אֵיךְ אֶפָּטֵר מֵהַצָּרָה הַזּוֹ שֶׁשְּׁמָהּ יָאנָה?