ההקדמה
1. העבדוּת היא מצב כה רע ונקלה, והיא עומדת בניגוד כה ישיר למזגה הנדיב ולאומץ לבה של אוּמָתֵנו, עד אשר יקשה להאמין שאנגלי, כל שכן ג'נטלמן, יְלַמד עליה זכות. ובאמת, צריך הייתי להתייחס לספרו של סר רוברט פילמר, פטריארכה, כמו גם אל כל חיבור אחר המנסה לשכנע את כל בני האדם שהם עבדים, וכי כאלה עליהם להמשיך להיות, כאל עוד תרגיל מחוכם, דוגמת זה שעשה מי שכתב את חיבור התהילה לנירון,6 ולא כאל דיון רציני, המתנהל בכובד ראש. שכן רצינותן של הכותרת ושל האיגרת, התמונה שעל גבי הכריכה הקדמית, והשבחים שלהם זכה הספר, תובעים ממני להאמין שהמחבר והמוציא לאור אמנם רציניים הם.7 לפיכך לקחתי אותו לידי בציפייה דרוכה, וקראתיו במלוא תשומת הלב, כראוי לחיבור שחולל מהומה כה רבה עם הופעתו. אינני יכול אלא להתוודות שהופתעתי עד מאוד מכך שבספר, שאמור היה לספק שלשלאות למין האנושי כולו, לא מצאתי אלא חבל מתפורר, שיכול אולי לשמש את אלה שעניינם ומטרתם לזרות חול בעיני הבריות, והם מיטיבים להוליכם שולל; אך באמת אין בכוחם לשעבד את מי שעיניהם פקוחות, שמידה של שכל בראשם, המסוגלים להבין ששלשלאות אינן אלא מלבוש רע, ואין זה משנה כלל איזו מידה של תשומת לב ניתנה לצחצוחן ולהברקתן.
2. אם סבור מישהו כי נוטל אני לעצמי חירות יתרה בדַבּרִי בחופשיות שכזאת על איש שהוא התומך הנלהב ביותר בשלטון אבסולוטי, ואלילם של אלה המעריצים שלטון זה, מבקש אני ממנו לתת הנחה קטנה ולוּ רק הפעם, למישהו שגם לאחר קריאת ספרו של סר רוברט, אינו יכול אלא לראות בעצמו אדם חופשי, כפי שמתירים לו החוקים. וידוע לי כי אין כל פסול בעשותו כן, אלא אם כן יש מישהו, שמומחיותו בקורותיו של הספר הזה גדולה משלי, היודע שהחיבור הזה, ששכב דומם זמן כה רב, התכוון, לכשהופיע, לגרש בכוח טיעוניו את כל החירות שבעולם; ושמאותו זמן ואילך, הדגם התמציתי של מְחַבּרֵנוּ אמור היה להיות "תורה מסיני",8 המתכונת המושלמת לפוליטיקה בעתיד. משנתו מצומצמת בהיקפה; אין היא אלא זאת: כל שלטון הוא מלוכה אבסולוטית, והבסיס לטענתו: איש אינו נולד חופשי.
3. בעת האחרונה צמח בקרבנו דור של אנשים שנכונים להחניף לשליטים ולטעון כי יש להם זכות אלוהית לשלטון אבסולוטי, יהיו אשר יהיו החוקים שמכוחם הוסמכו ושעל פיהם הם אמורים לשלוט, או התנאים שבהם קיבלו את סמכותם; ושהתחייבותם לשמור על חוקים אלה בהקפדה יתרה אושררה בשְבוּעות ובהבטחות חגיגיות. כדי לְפנות דרך לדוקטרינה הזאת, הם מתכחשים לזכותו של המין האנושי לחירות טבעית; ובעשותם כן, הם לא רק חושפים, ככל יכולתם, את כל הנתינים לאומללות נוראה של עריצות ודיכוי, אלא אף מעמידים בספק את תוארי האצולה, ומרעידים כיסאות מלכים (שהרי לשיטתם, גם השליטים, למעט אחד, נולדו עבדים, ואף הם, בחסד האל, נתיניו של יורשו הישיר של אדם הראשון). נראה כאילו אנשים אלה תכננו להכריז מלחמה נגד כל ממשל, ולחתור תחת יסודותיה של החברה האנושית, וזאת על מנת לשרת את מטרתם.
4. אולם שומה עלינו להאמין להם ולמילים היוצאות מפיהם כשהם אומרים לנו שכולנו נולדנו עבדים, וכאלה עלינו להישאר. אין לכך כל תרופה. נכנסנו אל החיים ואל השעבוד יחד, ואין ביכולתנו להשתחרר מהאחד בטרם ניפרד מהאחר. בטוחני כי אין מקום שבו כתבי הקודש או התבונה טוענים כך,9 חרף הדיבורים על זכות אלוהית, כאילו סמכות אלוהית שעבדה אותנו לרצון הבלתי מוגבל של מישהו אחר.10 [אכן] מצב ראוי להערצה של המין האנושי, ועד שהגיעו בני הדור הזה לא היו הבריות חכמים דַיָם לגלות זאת! כי גם אם נראה הדבר כאילו סר רוברט פילמר מגנה את החידוש שבעמדה המנוגדת, בכל זאת סבורני שיקשה עליו למצוא תקופה אחרת, או מדינה אחרת בעולם, אלא זאת, שקבעה שהמונרכיה היא jure divino.11 והוא מתוודה ואומר ש"הייווארד, בלקווד, ברקליי ואחרים, שהגנו באומץ לב על זכותם של המלכים ברוב הנושאים", מעולם לא חשבו על כך, "אך כולם כאחד הודו בקיומם של חירות טבעית ושל שוויון בין בני אדם".12
5. את התשובות לשאלות מי היה הראשון שהעלה לדיון את הדוקטרינה הזאת והפך אותה לנושא שבאופנה, ולאילו תוצאות עגומות היא הביאה, משאיר אני להיסטוריונים, או לזיכרונותיהם של בני זמנם של סיבּתורפ ומאנוורינג.13 בשעה זו, יש לי עניין לעסוק אך ורק במשמעות הדברים שאמר ר"פ, האיש שהרחיק לכת עם הטיעון הזה, ונחשב כמי שהביא אותו לידי שלמות. שכן כל אחד המבקש להיות אופנתי כמו שהייתה השפה הצרפתית בחצר המלך,14 לומד ממנו את המשנה הפוליטית התמציתית הזאת ומקבל אותה כפשוטה, לאמור, בני אדם אינם נולדים חופשיים, ולפיכך מעולם לא היה להם החופש לבחור את שליטיהם, ואף לא את צורות הממשל. כוחם של השליטים אבסולוטי, ונובע מחסד אלוהי; שכן עבדים לעולם אינם זכאים לכרות אמנה או להגיע להסכמה. אדם הראשון היה מלך אבסולוטי, וכאלה הם כל השליטים שבאו אחריו.
