דבשי ואני בארץ האבעבועות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
דבשי ואני בארץ האבעבועות
הוספה למועדפים

דבשי ואני בארץ האבעבועות

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

שפרה הורן (נולדה ב-20 במרץ 1951) היא סופרת ישראלית.

ספריה תורגמו לשפות: אנגלית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, איטלקית, סינית, יוונית וטורקית. שפרה הורן זכתה במספר פרסים בהם פרסי זהב ופלטינה לכל ספריה, פרס ויצ"ו ישראל, פרס ראש הממשלה לשנת 2005, פרס ברנר לשנת‏ 2006, ופרס ויצ"ו צרפת לשנת 2008.

תקציר

הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם חֲבוּרָה סוֹדִית שֶׁל גְּמַלִּים מְעוֹפְפִים, שֶׁמַּחְבִּיאִים אֶת כַּנְפֵיהֶם בַּדַּבֶּשֶׁת? דַּבְּשִׁי הַגָּמָל הוּא אֶחָד מֵהֶם, וְהוּא מֵטִיס יְלָדִים לַאֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת שֶׁלֹּא שְׁמַעְתֶּם עֲלֵיהֶן מֵעוֹלָם. גַּם אוּדִי לֹא שָׁמַע עַל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, וְהוּא גַּם לֹא הִכִּיר אֶת דַּבְּשִׁי, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד נִתְקַל בּוֹ בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה מִבֵּית הַסֵּפֶר וְנִסְחַף אַחֲרָיו לְהַרְפַּתְקָה מֻפְלָאָה.

הִצְטָרְפוּ אֶל אוּדִי וְאֶל דַּבְּשִׁי בְּמַסָּעָם הַמְּשַׁעֲשֵׁעַ בָּאֲוִיר וּבַיַּבָּשָׁה. יַחַד תֵּלְכוּ לְאִבּוּד בְּתוֹךְ קָלֵידוֹסְקוֹפּ עֲנָקִי, תִּפְגְּשׁוּ אֶת גְּמַל־נַזֶּלֶת הַנּוֹרָא וְתִלְמְדוּ אֵיךְ מְדַבְּרִים עִם גָּמָל מְעוֹפֵף (לְמִקְרֶה שֶׁתִּפְגְּשׁוּ פַּעַם אֶחָד כָּזֶה) וְלָמָּה אָסוּר לְהַאֲמִין לַהַבְטָחוֹת שֶׁלּוֹ.

 דַּבְּשִׁי וַאֲנִי בְּאֶרֶץ הָאֲבַעְבּוּעוֹת הוּא סִפְרָהּ הַשְּׁלִישִׁי לִילָדִים שֶׁל שִׁפְרָה הוֹרְן, מִבְּכִירֵי הַסּוֹפְרִים בְּיִשְׂרָאֵל. סְפָרֶיהָ תֻּרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת וְזָכוּ בִּפְרָסִים בָּאָרֶץ וּבְחוּ"ל. רַבִּים מֵהֶם הָפְכוּ לְרַבֵּי־מֶכֶר, וּבָהֶם חֲוָיָה יַפָּנִית, אַרְבַּע אִמָּהוֹת, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, הִמְנוֹן לַשִּׂמְחָה, תָּמָרָה הוֹלֶכֶת עַל הַמַּיִם וּמְחוֹל הָעַקְרַבִּים. אֲבִיאֵל בָּסִיל אִיֵּר סִפְרֵי יְלָדִים רַבִּים וַאֲהוּבִים, וּבָהֶם עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, גּוּר חֲתוּל אָדָם אֲרֹךְ שֵׂעָר וְהַתַּנִּין הֶעָצוּב וְהַזְּבוּב.
 

פרק ראשון

פֶּרֶק רִאשׁוֹן, וּבוֹ יְסֻפַּר עַל אֲבַעְבּוּעוֹת, בֵּית סֵפֶר וְגָמָל אֶחָד


הַכֹּל הִתְחִיל בְּפִצְעוֹן קָטָן, אָדֹם וּמְגָרֵד, שֶׁרָאִיתִי בַּבֹּקֶר בָּרְאִי כְּשֶׁשָּׁטַפְתִּי פָּנִים. הַפִּצְעוֹן הוֹפִיעַ לִי בְּדִיּוּק בְּמֶרְכַּז הַמֵּצַח, בַּמָּקוֹם שֶׁפַּעַם הָיָה לִי פּוֹנִי עַד שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי הֶחְלִיטָה שֶׁפּוֹנִי לֹא מַתְאִים לְבָחוּר גָּדוֹל כָּמוֹנִי שֶׁלּוֹמֵד כְּבָר בְּכִתָּה ג'. נִסִּיתִי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁהַגֵּרוּד יַעֲבֹר, אֲבָל הַפֶּצַע הוֹלִיד פֶּצַע נוֹסָף וְהַפַּעַם עַל הַסַּנְטֵר, וְעַד הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה בְּבֵית הַסֵּפֶר פָּרַח לוֹ עוֹד אֶחָד - וְהַפַּעַם עַל קְצֵה הָאַף.
רוּתִי, הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, הִיא שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתִי לָאָחוֹת אַחֲרֵי שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֲרֻכּוֹת בְּפָנַי וְאָמְרָה לִי שֶׁהַפִּצְעוֹנִים הָאֵלֶּה לֹא נִרְאִים לָהּ. רָצִיתִי לְהַגִּיד שֶׁהֵם לֹא נִרְאִים גַּם לִי, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָם, אֲבָל הִיא הִתְחִילָה פִּתְאוֹם לְגָרֵד אֶת הָרֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַפָּנִים, וְאַחַר כָּךְ אֶת כָּל הַגּוּף, כְּאִלּוּ נְמָלִים זוֹחֲלוֹת עָלֶיהָ, וְאָמְרָה לִי מִלָּה אַחַת, "לָאָחוֹת!"
הָלַכְתִּי לְאַט בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ עַד לַחֲדַר הָאָחוֹת. הַדֶּלֶת הָאֲפֹרָה שֶׁל הַחֶדֶר הָיְתָה סְגוּרָה. דָּפַקְתִּי עָלֶיהָ בַּעֲדִינוּת, כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי לִמְּדָה אוֹתִי, וּמִבִּפְנִים שָׁמַעְתִּי, "רַק רֶגַע." אַחֲרֵי הַרְבֵּה רְגָעִים נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְיֶלֶד שְׁמַנְמַן שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי יָצָא מִשָּׁם וְאָמַר לִי, "תִּזָּהֵר מִמֶּנָּה. הִיא מְכַשֵּׁפָה עַצְבָּנִית. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁיֵּשׁ לִי חֹם וְכוֹאֵב לִי הָרֹאשׁ, וְהִיא לֹא שִׁחְרְרָה אוֹתִי מִשִּׁעוּר הִתְעַמְּלוּת."
מַזָּל הָאָחוֹת קִבְּלָה אוֹתִי בְּחִיּוּךְ רָחָב וְלֹא נִרְאֲתָה עַצְבָּנִית בִּכְלָל.
"מָה בִּשְׁבִילְךָ, בָּחוּר צָעִיר? מֵאֵיזֶה שִׁעוּר אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחַמֵּק?" שָׁאֲלָה אוֹתִי, וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי דַּוְקָא מַרְגִּישׁ טוֹב, אֲבָל רוּתִי הַמּוֹרָה שָׁלְחָה אוֹתִי.
מַזָּל בִּקְּשָׁה שֶׁאֵשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הַגָּבוֹהַּ וְהִתְבּוֹנְנָה בִּי אֲרֻכּוֹת. אַחַר כָּךְ בִּקְּשָׁה שֶׁאָרִים אֶת הַחֻלְצָה, פָּלְטָה שְׁרִיקָה קְצָרָה שֶׁל תִּמָּהוֹן, בִּקְּשָׁה שֶׁאֶסְתּוֹבֵב וְהֵרִימָה אֶת הַחֻלְצָה בַּמֹּתֶן שֶׁלִּי וְשׁוּב שָׁרְקָה וְאָמְרָה ״אוֹי וַאֲבוֹי,״ וּמִלְמְלָה לְעַצְמָהּ שֶׁכַּנִּרְאֶה פִּתַּחְתִּי אֲבַעְבּוּעוֹת רוּחַ, וְהֵן מְאוֹד מִדַּבְּקוֹת.

שפרה הורן (נולדה ב-20 במרץ 1951) היא סופרת ישראלית.

ספריה תורגמו לשפות: אנגלית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, איטלקית, סינית, יוונית וטורקית. שפרה הורן זכתה במספר פרסים בהם פרסי זהב ופלטינה לכל ספריה, פרס ויצ"ו ישראל, פרס ראש הממשלה לשנת 2005, פרס ברנר לשנת‏ 2006, ופרס ויצ"ו צרפת לשנת 2008.

עוד על הספר

דבשי ואני בארץ האבעבועות שפרה הורן

פֶּרֶק רִאשׁוֹן, וּבוֹ יְסֻפַּר עַל אֲבַעְבּוּעוֹת, בֵּית סֵפֶר וְגָמָל אֶחָד


הַכֹּל הִתְחִיל בְּפִצְעוֹן קָטָן, אָדֹם וּמְגָרֵד, שֶׁרָאִיתִי בַּבֹּקֶר בָּרְאִי כְּשֶׁשָּׁטַפְתִּי פָּנִים. הַפִּצְעוֹן הוֹפִיעַ לִי בְּדִיּוּק בְּמֶרְכַּז הַמֵּצַח, בַּמָּקוֹם שֶׁפַּעַם הָיָה לִי פּוֹנִי עַד שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי הֶחְלִיטָה שֶׁפּוֹנִי לֹא מַתְאִים לְבָחוּר גָּדוֹל כָּמוֹנִי שֶׁלּוֹמֵד כְּבָר בְּכִתָּה ג'. נִסִּיתִי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁהַגֵּרוּד יַעֲבֹר, אֲבָל הַפֶּצַע הוֹלִיד פֶּצַע נוֹסָף וְהַפַּעַם עַל הַסַּנְטֵר, וְעַד הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה בְּבֵית הַסֵּפֶר פָּרַח לוֹ עוֹד אֶחָד - וְהַפַּעַם עַל קְצֵה הָאַף.
רוּתִי, הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, הִיא שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתִי לָאָחוֹת אַחֲרֵי שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֲרֻכּוֹת בְּפָנַי וְאָמְרָה לִי שֶׁהַפִּצְעוֹנִים הָאֵלֶּה לֹא נִרְאִים לָהּ. רָצִיתִי לְהַגִּיד שֶׁהֵם לֹא נִרְאִים גַּם לִי, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָם, אֲבָל הִיא הִתְחִילָה פִּתְאוֹם לְגָרֵד אֶת הָרֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַפָּנִים, וְאַחַר כָּךְ אֶת כָּל הַגּוּף, כְּאִלּוּ נְמָלִים זוֹחֲלוֹת עָלֶיהָ, וְאָמְרָה לִי מִלָּה אַחַת, "לָאָחוֹת!"
הָלַכְתִּי לְאַט בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ עַד לַחֲדַר הָאָחוֹת. הַדֶּלֶת הָאֲפֹרָה שֶׁל הַחֶדֶר הָיְתָה סְגוּרָה. דָּפַקְתִּי עָלֶיהָ בַּעֲדִינוּת, כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי לִמְּדָה אוֹתִי, וּמִבִּפְנִים שָׁמַעְתִּי, "רַק רֶגַע." אַחֲרֵי הַרְבֵּה רְגָעִים נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְיֶלֶד שְׁמַנְמַן שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי יָצָא מִשָּׁם וְאָמַר לִי, "תִּזָּהֵר מִמֶּנָּה. הִיא מְכַשֵּׁפָה עַצְבָּנִית. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁיֵּשׁ לִי חֹם וְכוֹאֵב לִי הָרֹאשׁ, וְהִיא לֹא שִׁחְרְרָה אוֹתִי מִשִּׁעוּר הִתְעַמְּלוּת."
מַזָּל הָאָחוֹת קִבְּלָה אוֹתִי בְּחִיּוּךְ רָחָב וְלֹא נִרְאֲתָה עַצְבָּנִית בִּכְלָל.
"מָה בִּשְׁבִילְךָ, בָּחוּר צָעִיר? מֵאֵיזֶה שִׁעוּר אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחַמֵּק?" שָׁאֲלָה אוֹתִי, וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי דַּוְקָא מַרְגִּישׁ טוֹב, אֲבָל רוּתִי הַמּוֹרָה שָׁלְחָה אוֹתִי.
מַזָּל בִּקְּשָׁה שֶׁאֵשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הַגָּבוֹהַּ וְהִתְבּוֹנְנָה בִּי אֲרֻכּוֹת. אַחַר כָּךְ בִּקְּשָׁה שֶׁאָרִים אֶת הַחֻלְצָה, פָּלְטָה שְׁרִיקָה קְצָרָה שֶׁל תִּמָּהוֹן, בִּקְּשָׁה שֶׁאֶסְתּוֹבֵב וְהֵרִימָה אֶת הַחֻלְצָה בַּמֹּתֶן שֶׁלִּי וְשׁוּב שָׁרְקָה וְאָמְרָה ״אוֹי וַאֲבוֹי,״ וּמִלְמְלָה לְעַצְמָהּ שֶׁכַּנִּרְאֶה פִּתַּחְתִּי אֲבַעְבּוּעוֹת רוּחַ, וְהֵן מְאוֹד מִדַּבְּקוֹת.