דבשי ואני בארץ האבעבועות

פֶּרֶק רִאשׁוֹן, וּבוֹ יְסֻפַּר עַל אֲבַעְבּוּעוֹת, בֵּית סֵפֶר וְגָמָל אֶחָד

הַכֹּל הִתְחִיל בְּפִצְעוֹן קָטָן, אָדֹם וּמְגָרֵד, שֶׁרָאִיתִי בַּבֹּקֶר בָּרְאִי כְּשֶׁשָּׁטַפְתִּי פָּנִים. הַפִּצְעוֹן הוֹפִיעַ לִי בְּדִיּוּק בְּמֶרְכַּז הַמֵּצַח, בַּמָּקוֹם שֶׁפַּעַם הָיָה לִי פּוֹנִי עַד שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי הֶחְלִיטָה שֶׁפּוֹנִי לֹא מַתְאִים לְבָחוּר גָּדוֹל כָּמוֹנִי שֶׁלּוֹמֵד כְּבָר בְּכִתָּה ג'. נִסִּיתִי לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁהַגֵּרוּד יַעֲבֹר, אֲבָל הַפֶּצַע הוֹלִיד פֶּצַע נוֹסָף וְהַפַּעַם עַל הַסַּנְטֵר, וְעַד הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה בְּבֵית הַסֵּפֶר פָּרַח לוֹ עוֹד אֶחָד - וְהַפַּעַם עַל קְצֵה הָאַף.
רוּתִי, הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, הִיא שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתִי לָאָחוֹת אַחֲרֵי שֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֲרֻכּוֹת בְּפָנַי וְאָמְרָה לִי שֶׁהַפִּצְעוֹנִים הָאֵלֶּה לֹא נִרְאִים לָהּ. רָצִיתִי לְהַגִּיד שֶׁהֵם לֹא נִרְאִים גַּם לִי, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתָם, אֲבָל הִיא הִתְחִילָה פִּתְאוֹם לְגָרֵד אֶת הָרֹאשׁ, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַפָּנִים, וְאַחַר כָּךְ אֶת כָּל הַגּוּף, כְּאִלּוּ נְמָלִים זוֹחֲלוֹת עָלֶיהָ, וְאָמְרָה לִי מִלָּה אַחַת, "לָאָחוֹת!"
הָלַכְתִּי לְאַט בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָרֹךְ עַד לַחֲדַר הָאָחוֹת. הַדֶּלֶת הָאֲפֹרָה שֶׁל הַחֶדֶר הָיְתָה סְגוּרָה. דָּפַקְתִּי עָלֶיהָ בַּעֲדִינוּת, כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי לִמְּדָה אוֹתִי, וּמִבִּפְנִים שָׁמַעְתִּי, "רַק רֶגַע." אַחֲרֵי הַרְבֵּה רְגָעִים נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְיֶלֶד שְׁמַנְמַן שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי יָצָא מִשָּׁם וְאָמַר לִי, "תִּזָּהֵר מִמֶּנָּה. הִיא מְכַשֵּׁפָה עַצְבָּנִית. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁיֵּשׁ לִי חֹם וְכוֹאֵב לִי הָרֹאשׁ, וְהִיא לֹא שִׁחְרְרָה אוֹתִי מִשִּׁעוּר הִתְעַמְּלוּת."
מַזָּל הָאָחוֹת קִבְּלָה אוֹתִי בְּחִיּוּךְ רָחָב וְלֹא נִרְאֲתָה עַצְבָּנִית בִּכְלָל.
"מָה בִּשְׁבִילְךָ, בָּחוּר צָעִיר? מֵאֵיזֶה שִׁעוּר אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחַמֵּק?" שָׁאֲלָה אוֹתִי, וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי דַּוְקָא מַרְגִּישׁ טוֹב, אֲבָל רוּתִי הַמּוֹרָה שָׁלְחָה אוֹתִי.
מַזָּל בִּקְּשָׁה שֶׁאֵשֵׁב עַל הַכִּסֵּא הַגָּבוֹהַּ וְהִתְבּוֹנְנָה בִּי אֲרֻכּוֹת. אַחַר כָּךְ בִּקְּשָׁה שֶׁאָרִים אֶת הַחֻלְצָה, פָּלְטָה שְׁרִיקָה קְצָרָה שֶׁל תִּמָּהוֹן, בִּקְּשָׁה שֶׁאֶסְתּוֹבֵב וְהֵרִימָה אֶת הַחֻלְצָה בַּמֹּתֶן שֶׁלִּי וְשׁוּב שָׁרְקָה וְאָמְרָה ״אוֹי וַאֲבוֹי,״ וּמִלְמְלָה לְעַצְמָהּ שֶׁכַּנִּרְאֶה פִּתַּחְתִּי אֲבַעְבּוּעוֹת רוּחַ, וְהֵן מְאוֹד מִדַּבְּקוֹת.