כבוד המשפחה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כבוד המשפחה
הוספה למועדפים

כבוד המשפחה

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר קולי
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

רוֹגל אַלְפֶר (נולד ב-9 ביוני 1967) הוא עיתונאי ומבקר טלוויזיה, סופר ומוזיקאי ישראלי. היה עורך ומבקר טלוויזיה ב"העיר", "הארץ", עורך "מוסף הארץ", בעל טור ב"מעריב". כיום כותב ב"העיר". מחודש מאי 2014 החל לכתוב טור קבוע במגזין ליברל.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

שלבי כבר חצה את גיל הארבעים. הוא שוטר ואב לשני ילדים, שמנסה להחזיק את הראש מעל המים ולעשות את הכל כמו שצריך. הוא רוצה לאהוב ולא לכאוב, אבל  משהו בפנים סוער מדי, כואב מדי ולא מרפה. שלבי ממלא את חובותיו לחברה ולמשפחה, אך פה ושם  מזדקר לו זיכרון כמו מסמר מעוקם, חלוד וחד, שממאן להיתלש מחתיכת עץ רקובה. בתנופת כתיבה שאין בה רגע אחד נטול כנות, ותוך דיוק רגשי יוצא דופן במלאותו ובמקוריותו, פורש בפנינו רוגל אלפר  את סיפור החיים מהפך הקרביים של גבר ישראלי בגיל העמידה, שהולך ומתפקע מתוך מצוקות היומיום, ומתגלה בפנינו כנפש מתה שנאחזת בחיים. אלו הן לא רק רשימותיו המרתקות של גבר מעונה, אלא גם סאטירה חברתית חריפה, שמציבה בפני קוראיה מראה ומזמינה אותם לתת את הדעת על שפלות הרוח, על השחיתות המוסרית ועל הנלוזות האנושית המכתימות את חיינו בזמן הזה .
זהו ספרו הרביעי של רוגל אלפר, עיתונאי ואב לשלושה.

פרק ראשון

לאמא היו רק שתי ידיים.
 
•••
 
פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלנו החוצה בבוקר גילינו שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ מאיתנו. רק המיטה שלי נותרה על עומדה ולא זזה, כל הלילה. אני אתן לאורלי לקרוא את מה שכתוב כאן. אני כבר אומר. היא תכעס מאוד. כמה שהיא הולכת לכעוס. פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלתי החוצה בבוקר גיליתי שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ ממני. אפילו ההורים שלי והאחים שלי - מתו. יותר מעניין? זה לא משנה. שתי הגרסאות נכונות. כל אחת בדרכה. ואורלי תכעס מאוד. בכל מקרה היא תכעס מאוד.
 
•••

רוֹגל אַלְפֶר (נולד ב-9 ביוני 1967) הוא עיתונאי ומבקר טלוויזיה, סופר ומוזיקאי ישראלי. היה עורך ומבקר טלוויזיה ב"העיר", "הארץ", עורך "מוסף הארץ", בעל טור ב"מעריב". כיום כותב ב"העיר". מחודש מאי 2014 החל לכתוב טור קבוע במגזין ליברל.

עוד על הספר

כבוד המשפחה רוגל אלפר

לאמא היו רק שתי ידיים.
 
•••
 
פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלנו החוצה בבוקר גילינו שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ מאיתנו. רק המיטה שלי נותרה על עומדה ולא זזה, כל הלילה. אני אתן לאורלי לקרוא את מה שכתוב כאן. אני כבר אומר. היא תכעס מאוד. כמה שהיא הולכת לכעוס. פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלתי החוצה בבוקר גיליתי שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ ממני. אפילו ההורים שלי והאחים שלי - מתו. יותר מעניין? זה לא משנה. שתי הגרסאות נכונות. כל אחת בדרכה. ואורלי תכעס מאוד. בכל מקרה היא תכעס מאוד.
 
•••