כבוד המשפחה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כבוד המשפחה

כבוד המשפחה

3.8 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: פברואר 2015
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 353 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 53 דק'
  • קריינות: אפי וייס
  • זמן האזנה: 6 שעות ו 12 דק'

רוגל אלפר

רוֹגל אַלְפֶר (נולד ב־9 ביוני 1967) הוא פובליציסט, מבקר טלוויזיה, סופר ומוזיקאי ישראלי. כיום משמש מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ". בעבר היה עורך ומבקר טלוויזיה ב"העיר", עורך "מוסף הארץ" ובעל טור ב"מעריב".

את הקריירה העיתונאית החל כעורך חדשות חוץ בדסק הלילה של העיתון "דבר". בשנים 1992–1998 עבד במקומון "העיר" ושימש בו בין השאר עורך מדור התרבות ומבקר טלוויזיה. בשנת 1999 החל לעבוד כמבקר הטלוויזיה של "הארץ". משנת 2004 עד 2006 ערך את "מוסף הארץ". במרץ 2006 החיל לכתו ב'מריב'. בינואר 2009 עזב את "מעריב". בין 2012 ל־2013 כתב טור אישי באתר "mako". מאז 2014 כותב טור במגזין "ליברל", ובינואר 2015 חזר לכתוב ב"הארץ", כמבקר הטלוויזיה הראשי וכפובליציסט.

אלפר עוסק גם בכתיבת קומיקס, וכתב ל"אקטוס טרגיקוס", לקומיקס של משה זר־אביב ב"סטיות של פינגווינים", ואת הקומיקס "המורה חוה". כמו כן כתב תסריטים לפרקים בסדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע" ולתוכנית הבידור האקטואלית "הספסל האחורי" של "רשת". ב־2008 קיבל מענק מהקרן הישראלית לקולנוע לפיתוח תסריט.

הוא חיבר ארבעה רומנים: "ספיבק" (2005), "אוי מתוקים שלנו" (2008), "ג'וז בלוז" (2011) ו"כבוד המשפחה" (2015).

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/56nk5tex

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

שלבי כבר חצה את גיל הארבעים. הוא שוטר ואב לשני ילדים, שמנסה להחזיק את הראש מעל המים ולעשות את הכל כמו שצריך. הוא רוצה לאהוב ולא לכאוב, אבל  משהו בפנים סוער מדי, כואב מדי ולא מרפה. שלבי ממלא את חובותיו לחברה ולמשפחה, אך פה ושם  מזדקר לו זיכרון כמו מסמר מעוקם, חלוד וחד, שממאן להיתלש מחתיכת עץ רקובה. בתנופת כתיבה שאין בה רגע אחד נטול כנות, ותוך דיוק רגשי יוצא דופן במלאותו ובמקוריותו, פורש בפנינו רוגל אלפר  את סיפור החיים מהפך הקרביים של גבר ישראלי בגיל העמידה, שהולך ומתפקע מתוך מצוקות היומיום, ומתגלה בפנינו כנפש מתה שנאחזת בחיים. אלו הן לא רק רשימותיו המרתקות של גבר מעונה, אלא גם סאטירה חברתית חריפה, שמציבה בפני קוראיה מראה ומזמינה אותם לתת את הדעת על שפלות הרוח, על השחיתות המוסרית ועל הנלוזות האנושית המכתימות את חיינו בזמן הזה .
זהו ספרו הרביעי של רוגל אלפר, עיתונאי ואב לשלושה.

פרק ראשון

לאמא היו רק שתי ידיים.
 
•••
 
פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלנו החוצה בבוקר גילינו שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ מאיתנו. רק המיטה שלי נותרה על עומדה ולא זזה, כל הלילה. אני אתן לאורלי לקרוא את מה שכתוב כאן. אני כבר אומר. היא תכעס מאוד. כמה שהיא הולכת לכעוס. פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלתי החוצה בבוקר גיליתי שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ ממני. אפילו ההורים שלי והאחים שלי - מתו. יותר מעניין? זה לא משנה. שתי הגרסאות נכונות. כל אחת בדרכה. ואורלי תכעס מאוד. בכל מקרה היא תכעס מאוד.
 
•••

רוגל אלפר

רוֹגל אַלְפֶר (נולד ב־9 ביוני 1967) הוא פובליציסט, מבקר טלוויזיה, סופר ומוזיקאי ישראלי. כיום משמש מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ". בעבר היה עורך ומבקר טלוויזיה ב"העיר", עורך "מוסף הארץ" ובעל טור ב"מעריב".

את הקריירה העיתונאית החל כעורך חדשות חוץ בדסק הלילה של העיתון "דבר". בשנים 1992–1998 עבד במקומון "העיר" ושימש בו בין השאר עורך מדור התרבות ומבקר טלוויזיה. בשנת 1999 החל לעבוד כמבקר הטלוויזיה של "הארץ". משנת 2004 עד 2006 ערך את "מוסף הארץ". במרץ 2006 החיל לכתו ב'מריב'. בינואר 2009 עזב את "מעריב". בין 2012 ל־2013 כתב טור אישי באתר "mako". מאז 2014 כותב טור במגזין "ליברל", ובינואר 2015 חזר לכתוב ב"הארץ", כמבקר הטלוויזיה הראשי וכפובליציסט.

אלפר עוסק גם בכתיבת קומיקס, וכתב ל"אקטוס טרגיקוס", לקומיקס של משה זר־אביב ב"סטיות של פינגווינים", ואת הקומיקס "המורה חוה". כמו כן כתב תסריטים לפרקים בסדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע" ולתוכנית הבידור האקטואלית "הספסל האחורי" של "רשת". ב־2008 קיבל מענק מהקרן הישראלית לקולנוע לפיתוח תסריט.

הוא חיבר ארבעה רומנים: "ספיבק" (2005), "אוי מתוקים שלנו" (2008), "ג'וז בלוז" (2011) ו"כבוד המשפחה" (2015).

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/56nk5tex

עוד על הספר

  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: פברואר 2015
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 353 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 53 דק'
  • קריינות: אפי וייס
  • זמן האזנה: 6 שעות ו 12 דק'
כבוד המשפחה רוגל אלפר

לאמא היו רק שתי ידיים.
 
•••
 
פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלנו החוצה בבוקר גילינו שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ מאיתנו. רק המיטה שלי נותרה על עומדה ולא זזה, כל הלילה. אני אתן לאורלי לקרוא את מה שכתוב כאן. אני כבר אומר. היא תכעס מאוד. כמה שהיא הולכת לכעוס. פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלתי החוצה בבוקר גיליתי שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ ממני. אפילו ההורים שלי והאחים שלי - מתו. יותר מעניין? זה לא משנה. שתי הגרסאות נכונות. כל אחת בדרכה. ואורלי תכעס מאוד. בכל מקרה היא תכעס מאוד.
 
•••