לאמא היו רק שתי ידיים.
•••
פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלנו החוצה בבוקר גילינו שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ מאיתנו. רק המיטה שלי נותרה על עומדה ולא זזה, כל הלילה. אני אתן לאורלי לקרוא את מה שכתוב כאן. אני כבר אומר. היא תכעס מאוד. כמה שהיא הולכת לכעוס. פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה. התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלתי החוצה בבוקר גיליתי שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ ממני. אפילו ההורים שלי והאחים שלי - מתו. יותר מעניין? זה לא משנה. שתי הגרסאות נכונות. כל אחת בדרכה. ואורלי תכעס מאוד. בכל מקרה היא תכעס מאוד.
•••