התנועה אל היסודות

פרק א': האתיקה של היוגה
הומניזם יישומי

הגישה האתית ההומניסטית היא הלב של פילוסופיית היוגה והבסיס לכל הטכניקות והאימונים המוצעים על ידה.
הבנתה, הטמעתה וחתירה מתמדת ליישומה בחיים הפרטיים, המקצועיים והקהילתיים הם מהותו של התרגול וביטוי לתכליתו.
זוהי גם טכניקה יעילה להשקטת המיינד- הקומפלקס האישיותי[2], שהרי חיים אתיים הם בהכרח שלווים יותר.
 
שאיפת התלמיד היוגי הינה להתקדם מהמישור החיצוני הנגלה אל העולם הפנימי האינטימי.
לחבר התנהגות למחשבה, להשקפת עולם ולהוויה פנימית - ולהיפך.
מהזווית הפסיכו-תרפויטית קיומו של המימד האתי מייחד את היוגה.
היוגה מדגישה במפורש: אלימות, רמייה, גניבה, תאווה וחמדנות - הן מחוץ לתחום, מזיקות לאדם ולסביבה, עומדות בסתירה יסודית לאנושיות ואינה מקבלת אותן כביטוי לזכות הבחירה הלגיטימית של הפרט (אלא כהתנהגויות ורגשות שיש להתאמץ על-מנת לעדנן ובהמשך אף להעלימן).
 
בצד של התרגול הגופני שונה היוגה מסוגים שונים של התעמלות לא רק בשל ייחודיותה המשלבת תנועה ונשימה, שהייה בתנוחות, עבודה עם התודעה (הפניית תשומת הלב במהלך האימון) ועם אנרגיית החיים כגורם דומיננטי המשפיע על התפקוד הפיסי והמנטאלי, פעולתה ההוליסטית האורגת את כל יחידות הגוף והדגש הפיסיולוגי הניתן באימוניה להשפעה על מערכת העצבים, אלא בעיקר בשל תכליתה וייעודה: השגת שלום פנימי, רגיעה, איזון ושלווה, כשהגוף הוא אמצעי העזר לכך, המימד בעזרתו מקודמים בתוכנו מצבים אלו.
 
האימון מעניק לתלמיד יכולות: כוח, אומץ, ביטחון, יציבות, ריכוז, עוצמה - שימוש בהם שלא תחת מגבלות האתיקה היוגית הוא מסוכן למתרגל ולסביבתו, שכן לכאורה יכול האימון הגופני לשרת כל מטרה ללא כל הבחנה, אולם היוגה מטילה מגבלה ברורה; לא למען מה שאינו עולה בקנה אחד עם האתיקה המפורשת שלה.
 
למרות השונות הטבעית הקיימת בהגדרת המושגים בין אנשים האוחזים בתפיסות מגוונות, הרי שהאתיקה היוגית מפורשת דיה מבחינת הגדרת התחומים מהם יש להשתדל להימנע:
אלימות - פגיעה פיסית ומנטאלית בעצמי ובאחר בזדון, מתוך ידיעה שמעשיי יסבו נזק וסבל.
רמייה - סילוף האמת כפי שהיא נתפסת בעיני (היוגים מציעים לתאר במדויק את העובדות לאשורן).
גניבה - נטילת דבר מה השייך לאחר ללא הסכמתו לרבות חפץ, ידע, רעיון.
תאווה - דחף שאינו ניתן לעידון להשגת דבר מה תוך תחושה שאי אפשר לקבל את אי מימושו.
חמדנות - צבירת ממון ורכוש לשם אגירה, שלא למטרת קיומם הסביר של החיים והבטחתם.
 
המאמץ הרציף והיציב להשיג זאת הוא ביטוי למימוש ויישום יוגה.
 
היוגה של היוגים
השעה 4:30 לפנות בוקר ואורותיה של מומביי נראים מבעד לחלון המטוס המביא אותי להודו.
בשעה זו של ראשית היום התנועה לאורך רצועת החוף מתונה יחסית לעומס הבלתי נתפס שיורגש כאן עוד מעט.
סמוך לנגיעת הגלגלים על מסלול הנחיתה נראות שכונות הפחונים של העיר בשיא עליבותן, אש תמיד דולקת מתוך הררי האשפה ומהדלות לא ניתן עוד להתעלם.
על הקרקע אופף אותי גל הריח המוכר: צרוף של דלק, עשן, קטורת ושתן. הריח שמחבר אותי מייד אל המקום שהפך לבית שלי ללימודי יוגה.
אוסף את התרמיל במהירות כדי לתפוס אוטו ריקשה ולהספיק לשיעור הבוקר של השעה 6:30 ביוגה אינסטיטיוט שבשכונת סנטה קרוז בעיר.
 
מגיע אל אולם התרגול בו מתאספים אט אט התלמידים. חלקם מגיעים מרחוק, אחרים תושבי השכונה.
בין התלמידים צעירים ומבוגרים, הקשורים אל המקום כבר שנים.
כל אחד לוקח מחצלת פלסטיק דקה מהארון ותופס את מקומו. אחדים עוזרים בסידור החדר, מדליקים את מאווררי התקרה, פותחים את חלונות העץ הישנים.
התרגול היומי ביוגה אינסטיטיוט הינו אישי, לכל אחד האימון שלו אותו הוא מבצע בשקט, ברצינות ובריכוז.
המורה, עובר בין התלמידים מתקן ומעיר במידת הצורך.
תלמידים חדשים ממתינים לשיחה אישית עם המורה ועוזריו. לאחר תשאול יאופיין מצבם ותבורר הסיבה בעטייה הגיעו לכאן הבוקר. המורים יתאימו להם את האימון הדרוש וילוו אותם במהלך תרגולם.
 
התנוחות עצמן נינוחות, קלילות ומתונות - מבוססות בעיקר על עבודתו של מייסד היוגה אינסטיטיוט, יוגנדרה[3], שעסק בהתאמתן של תנוחות יוגה מורכבות ליכולותיו של האדם הרגיל, בעל הבית ואיש המשפחה, המעוניין ליהנות מהיתרונות של אימון היוגה אף שאין באפשרותו להקדיש לכך שעות רבות.
 
השראת היוגה שלי היא המתרחש באולם התרגול הזה, המהווה כתובת למתרגלים בגילאים שונים, עם צרכים מגוונים ויכולות שונות.
היוגה של היוגים פשוטה וצנועה והם עצמם שקטים ונחבאים אל הכלים.
אימונם מכוון לשינוי פנימי עמוק, לשלוות גוף ונפש והם מקיימים אותו ברציפות כבר שנים ארוכות, אחדים בקבוצה, אחרים בגפם.
 
תרגולם נעים ומלא חיים ועם זאת שליו ויציב.
והרי, בדיוק כמונו כאן, מרחק 8 שעות טיסה מליבה הפועם של אמא הודו, גם הם מתמודדים עם אותם אתגרים, קשיים ומורכבויות, שהרי הסיפורים של מומביי הם כמו הסיפורים של תל-אביב.
אלו מתובלים בקארי, האחרים בטחינה.
 
יוגה ורווחה חברתית
שאלתי ידיד שפגשתי במהלך טיול על חוף ג'והו: האם אתה מתרגל יוגה? האם ההורים שלך תרגלו ולימדו אותך? והוא השיב: "אנשים עניים אינם יכולים לחשוב על יוגה. אין להם זמן. הם צריכים לעבוד."
 
האם היוגה אפשרית רק לבעלי עניין אינטלקטואלי, ממון וזמן, לצעירים בריאים, גמישים ועשירים?
המעמיק בלימוד יישומי של יוגה אינו יכול שלא להבחין בנטייתה האנושית הרחבה, החובקת כל, ואף כתבי היוגה הקלאסיים מדגישים במפורש היבטים שוויוניים והומאניים.
הבהגווד גיטא[4], שהיא מהטקסטים היוגים המכוננים והמשמעותיים, מציעה מתווה לאימון יוגה שבליבו עשייה פעילה ומחייבת בעולם הרגיל וזאת ללא ציפייה לפירות הפעולה ומגדירה את מי שפועל ברוח זו כנעלה יותר מזה המבלה את זמנו בלימוד עיוני ובמדיטציה (ומן הסתם אף בביצוע שאר טכניקות היוגה). בכך מגדירה וממצבת הבהגווד גיטא את היוגה כתרבות סוציאלית, המתאימה עצמה לצרכיו ולעולמו של האדם הפשוט, היכול להגיע למימוש אישיותי ורוחני בעודו נושא בנטל שגרת היום[5].
רוח זו מעניקה השראה לאימון הפיסי ביוגה, שמתמחה בהעצמתו ובעידודו של כל אדם בלא כל הבדל.
 
היוגה הינה מצע למציאת משמעות ולעיצובה של תחושת חופש במסגרת מציאות מופחתת בחירה[6], זאת לנוכח תפיסתה את הפעולה היומיומית הרגילה, כמרחב ההגשמה האישי וכביטוי להתמסרות ולאמונה בעצמי, במשפחה, בחברה ובעולם.
ידיעת היוגה ותרגולה הינה האמצעי לשחרור אישי.
בליבה פעולה ללא זיקה לתוצאות, אי-הצמדות, אתיקה יומיומית, התמסרות ומסירות, אורח חיים מתון ועוד אשר מקלים את מסע החיים ומעניקים שקט נפשי.
 
טכניקת האימון ביוגה היא נגישה, פשוטה ונוחה ליישום. אין היא מצריכה ציוד מסובך, ממון, מקום ייעודי ואפילו לא זמן ארוך ובכך היא יכולה לסייע לכל מי שמאמץ אותה להשיג איזון פנימי ונוחות פיסית.
 
האימון הגופני ביוגה מפתח רגישות כלפי האחר, באמצעות מפגש מקביל של המתרגל עם עצמו.
בכך מתרחבת תחושת שותפות הגורל האנושית, ההבנה בדבר הדמיון הרב הקיים בין כולנו כיצורים חיים והטמעת הצורך לעשות טוב לאחר, בדיוק כמו שאנו מבקשים טוב לעצמנו.
 
יכולתה המוכחת של היוגה לשפר את ההרגשה, להטעין באנרגיה ולעיתים אף לחולל שינוי, מחייבת את הפיכתה לנגישה במיוחד בעבור כל מי שזקוק לה. היא מוכרחה להתקיים במקומות הרגישים והקשים ביותר והיא חייבת להיות חלק מעולמם של אנשים שעד כה לא התעניינו בה או שסברו שאינה מיועדת להם, שהרי ככל שאתגרי החיים מורכבים יותר, כך גובר הצורך בשילוב יוגה בהם.
אין כל סיבה והצדקה שיוקמו מחיצות בין יוגה לבין אנשים, משום שהיא נכס השייך ליקום כולו.