האדם אינו יצירה שלמה אלא יצירה בתהליך השתלמות.
מכאן ייעודו הראשון של ספר זה, הבא לסייע בתהליך ההשתלמות האישי.
ייעודו השני של הספר מוכוון לאיחוי מרחב הרוח האוניברסלי, על ידי הנחת אבן פינה למדע המטאפיזיקה: גוף ידע אובייקטיבי שיחשוף את הלב המשותף הפועם במרכז כל התורות; גוף ידע שיאפשר לכל אדם לחיות על פי טבעו ואורחותיו מתוך שהוא מבהיר את הכללים הרוחניים המאחדים את כולנו; גוף ידע שיאפשר יצירת חברה אנושית תבונית, שבמחשבה תחילה תושתת על יסודות עמוקים של הבנת נפש האדם וצרכיו.
תועלתו אינה מתקבלת מקריאה חד פעמית, אלא מעיון חוזר ונשנה. הוא מוגש כאוסף מאמרים קצרים, המקל על הקורא לשוב לנושאים שונים ולהיזכר.
אין צורך לשנן את הפרטים, נסו לחוש את מיקומם ופעולתם בתוככם.
מילון מונחים
ניתן לדלג כעת על מילון המונחים ולחזור אליו במהלך הקריאה.
נפש | בספר זה אבקש לרוקן את המילה "נפש" מכל הקשר קודם, ולהשתמש בה כשם כללי לתיאור מכלול עולמו הפנימי של האדם, על כל רבדיו.
תבונה | תבונה היא אינטלקט הקשוב ללב. הלב חש ומצביע לעבר מטרה וכיוון, ובהתאם, האינטלקט מציע דרכי פעולה. אינטלקט בלבד הוא ידע יבש, שאינו לוקח בחשבון את מניעי האנשים ואת העומקים הרגשיים הכלולים במצב. לב בלבד הוא רגש טהור, שאינו יודע כיצד לתעל עצמו באופן בריא לתוך פעולה במציאות.
מיינד (mind) | במוח קיימים מרכזים האחראים על תפקודים שונים. אחד המרכזים הוא המיינד (למילה לא קיימת חלופה הולמת בעברית). אסכולות שונות כוללות במרחב זה מרכיבים שונים של הפעילות המנטלית, אך באופן כללי, הכוונה היא לתמונת עולמו הפנימית של האדם. תמונת העולם הפנימית נוצרת בעזרת הדמיון, התבונה, מגוון יכולות ניתוח והזיכרון המכיל סוגי מידע שונים.
מודעות | אל לנו לבלבל בין המודעות למיינד, אלו שני מנגנונים שונים. רק לאחר שבניין הזהות (על בניין הזהות ראה מאמר רביעי) המגובש של המיינד מתבסס, מופיעה המודעות, שמזהה את הפער שבין בניין הזהות המגובש לבין טבעך הראשוני. מתוך הפער הזה, מתוך התחושה שמשהו יקר ערך אבד, מתעוררת המודעות ומנחה את האדם חזרה להווייתו.
פחד ואהבה | גם פחד וגם אהבה נדרשים למציאות בנסיבות שונות ולכל אחד מהם קיים תפקידו. מאפייני האהבה הם אומץ, סקרנות, פתיחות, לימוד והתחדשות, הדגשת הדומה על פני השונה, יכולת לסמוך על אנשים ועל החיים. מאפייני הפחד הם נסיגה והסתגרות, קיבעון ואחיזה במוכר, הדגשת השונה על פני הדומה, חוסר יכולת לסמוך על אנשים ועל החיים.
הפחדים הנדונים בספר זה הינם פחדים נפשיים, מותנים ומקובעים, המגבילים את האדם מלפעול בהתאמה למציאות ויוצרים בו סבל. קיימים גם אינסטינקטים בריאים באדם, השומרים עליו ויוצרים בו תחושות פחד רגעיות, הגוררות תגובות נכונות לרגע נתון, שלאחר מכן חולפות. אינני מתכוון אליהן. אם רודף בעקבותיך אריה ופחד עולה בך, זהו פחד בריא. אם אינך פוחד, אינך איש רוח או קדוש, אלא טיפש. לעומת זאת, הפחדים הנפשיים, כולם, הם פרי הדמיון.
אומץ | לעתים מעשה של טיפשות נתפס בעיני צופים מבחוץ כאומץ, ואין כוונתי במאמרים אלו לכך. אין כוונתי גם לאומץ לקפוץ באנג'י או להפליג באמזונס. כוונתי במילה אומץ היא לנהוג על פי טבעך הראשוני. לדוגמה, ייתכן שלגביך, אומץ מגולם בתעוזה להגשים את תשוקתך הפנימית להיות ספרן בספרייה, אך הפחד שמא מעשה זה יאכזב את הוריך או סביבתך, שצפו לך קריירה מזהירה בעריכת דין, משתק אותך. לגביך, מגולמת המילה אומץ, בהעזה להיות ספרן.
על מנגנון הנפש
מנגנון הנפש הוא מעין "מנוע" אוניברסלי הטמון בכל אדם ופועל לפי עקרונות זהים. המנגנון מכיל תת־מנגנונים: מנגנון ההקשבה, ההכרה, האינטלקט, הדמיון, ועוד. כל אחד מהמנגנונים ספוג בתכנים אישיים ועטוף במעטפת אינדיבידואלית. כלפי חוץ נראית ונתפסת המעטפת כשונה, אך מבפנים, אותם המנגנונים פועלים באופן זהה בכל אדם. בדיוק כפי שדגמי מכוניות שונים במראם החיצוני, אך בכולם המנוע פועל לפי אותם עקרונות.
חוסר בהבנת המנגנונים, או התעלמות מהם, בין אם מתוך בורות או בשוגג, גורם למנגנונים לפעול באופן שאינו תקין. תוצרי הלוואי הם כעס, שנאה, קיבעון, חוסר סבלנות, שלילת האחר, הרס וסבל לאדם ולסביבתו. הבנת המנגנונים מאפשרת את תיקונם ותקינותם, ומשמרת את נפשו של האדם צלולה ופתוחה, מוכנה להיענות נכונה לאתגרי החיים.
נפש האדם מחולקת לארבעה בסיסים:
גרעין
מודעות
גוף
מיינד
בגוף מצוי השכל של הגוף,
ובמיינד מצוי מנגנון בניין הזהות.
חלק א: מכלול הנפש מתאר את מרכיבי מנגנון הנפש ואופן השתלבותם זה בזה לכדי מכלול.
חלק ב: המסע לעבר ההוויה ממפה תובנות יסוד ומפתחות עיקריים בעבודת הנפש.
חלק ג: אימון גוף־נפש־תבונה מוריד את תוכן הספר לקרקע המציאות, לאימון יומיומי בפועל.
אמון
אמון הוא תחושה עמוקה של ביטחון בחיים. תינוקות מגיחים לאוויר העולם חסרי פחד, דרכם היחידה לשרוד את שנותיהם הראשונות היא מתן אמון מלא. מכך נובע, שטבענו הראשוני והעמוק ביותר הוא לבטוח. כשיכולתנו לבטוח מתערערת, חודר הפחד, ואתו כל מצוקות הנפש. עם כל שכבת פחד שמוסרת, אנו קרבים חזרה לטבענו הראשוני, ועמו לאותה תחושת אמון עמוקה בכל הסובב אותנו.
היקום
היקום הוא מערכת טבעית כבירה, המכילה בתוכה אין ספור מערכות טבעיות המשמשות ליקום כאיברים. כל המערכות שלובות זו בזו ומשרתות זו את זו, לפי סדר שמשרת את טובת היקום כולו.
לדוגמה, בכל אדם קיימים איברים כמו כבד, לב, כליות וכדומה. כל איבר הוא מערכת טבעית, המספקת את צרכיה בהסתמך על מערכות אחרות, ומשרתת מערכות אחרות באמצעות סיפוק צורכיהן. כולן יחד משרתות את טובת האדם בקרבו הן פועלות. האדם הוא אחד מאיברי היקום.
מכך נובע, שטבע מערכת טבעית הוא לשרת ולקבל שירות; לפעול להצלחתה האישית על ידי תמיכה במערכות אחרות למען השלם הגדול.
אלוהים (הבורא/האל)
כמו שכוס היא כלי להכלת נוזלים, כך מילה היא כלי להכלת רעיונות. "אלוהים", היא מילה שמכילה את כל הלא ידוע שביקום, בין שעתיד להתגלות ובין שלא יתגלה לעד. מה מקורו, מה מעבר לו, ומי הוא בוראו. אלוהים היא מילה המכילה את כל השאלות שנשלחות, ועוד יישלחו לחלל היקום, ולא ייענו בתשובה. אין הכוונה לצורה או לתכונה כזו או אחרת, אלא פשוט למילה המאפשרת לומר שיש כאן משהו מופלא. אינני יודע מהו, ועם זאת אני חלק ממנו, ואין ספק שהוא קיים, שכן הוא הקסם של העולם.
חשיבות הרעיון של אלוהים במסע החיפוש של האדם, היא בעצם שליחת מחשבותיך מחוץ לעצמך, אל הנקודה הגבוהה ביותר האפשרית, וממנה השקפה מטה. אין גובה גבוה מזה לבחון דרכו את החיים. גובה המאפשר את התמונה הרחבה ביותר, וההבנה המעמיקה ביותר, לגבי היצירה המופלאה הנקראת יקום. גובה המאפשר את בחינת החיים בכללותם, ובחינת מקומך האישי בתוכם מנקודת מבט משחררת.
...
כשאדם תוהה "האם יש אלוהים?", בעומק תהייתו חבויה השאלה: "האם יש סדר בעולם, האם יש יד מכוונת, האם יש על מי לסמוך?".
