עשרים סיפורים קצרים

על עפרה אליגון
תלמה אליגון־רוז

אצלנו בבית, לא היה חשוב מי אתה, אלא רק איך אתה מספר סיפור!
ביתה של עפרה, אמי, היה בית למי שאוהב לשיר, למי שאוהב לחשוב, למי שאוהב לאהוב, ובעיקר למי שאוהב סיפורים. ולכן הסיפורים התדפקו על דלתה, סיפורים של אנשים, סיפורים מן החיים. היא ידעה להמריא לזמן אחר, לספֵירות אחרות לסיפורים ולספרוּת. רצתה לבלוע את כל העולם והספיקה לטעום ממנו רבות.
עפרה אהבה להעניק מפריה בנדיבות וללא גבולות, ואהבה בני אדם על חולשותיהם וסערות נפשם — על שמחתם ועל עיצבונם. היא כתבה כאלף וחמש מאות סיפורים קצרים. סיפוריה התפרסמו בעיתונות, בקובצי סיפורים קצרים וסופרו בעל פה. אמי עפרה הלכה לעולמה לפני שנתיים, וכל סיפוריה, אלה שכתבה ואלה שסיפרה, היו לי לגן הנעלם שבו אני משוטטת בגעגועי אליה.
אכן לא זכיתי באור מן ההפקר, הוא בא לי בירושה מאמי. אמי הכול־יכולה, שנתנה לי לחיות בתחושה שהכול אפשרי, אם רק רוצים. ואותה שלהבת־תמיד שפרצה ממנה, וחיממה והחייתה את הסובבים אותה, העניקה לי את התשוקה ואת הכוח ליזום את המפעל החשוב הזה, ולסחוף איתי את כל העוסקים במלאכה — להקים לזכרה במה קבועה לסיפור הקצר: תחרות ליוצרים חדשים ואסופת סיפורים קצרים.
יש משהו מרומם נפש ביצירת יש מאין. ההתגייסות הנלהבת ומלאת האמונה של כל מי שהושיטו יד לחלום הזה, הפכה אותו למציאות, ועל כך אני אסירת תודה.
אני מרגישה יום־יום איך אמי, שכה אהבתי, מחייכת אלינו, רווה נחת מכך שבזכותה קמה במה נאה לאמנות הסיפור הקצר, שכה אהבה ושהיטיבה ליצור בה.
אמא, אולי את לא נמצאת כאן בגופך, אבל, בינינו, איך את מספרת סיפור?!
תודה לכל הסופרים שנתנו מפריים בנפש חפצה, לחבר השופטים בתחרות שבאו באהבה: פרופ' יגאל שוורץ, פרופ' דב־בער קוטלרמן, ד"ר מימי חסקין, רוני סומק ונועה מנהיים. לתמר ביאליק המפיקה שגרמה לחלום להתממש, ולכל צוות ההפקה: יורם רוז, ערן זמורה, איתמר רוז, דניאל דולינגר, מיכאל שורפ, שרה ברהום ועדו פרץ. לעלמה כהן־ורדי, עורכת הספר, על הנגיעה העדינה והאוהבת, ועל ההקפדה והרגישות. לנועה מנהיים, על שידה הבוטחת היתה בכול. ליגאל שוורץ, על התמיכה, על ההתגייסות, על "אחרית הדבר" ועל החברות. לאוניברסיטת בן גוריון בנגב, המחלקה לספרות עברית ולמכון הקשרים, לאוניברסיטת בר אילן, המרכז ללימודי יידיש, ל"המגירה" בית הספר לכתיבה של כנרת, זמורה־ביתן.
ותודה מיוחדת למאות הרבות של המשתתפים בתחרות שעמלו ושקדו ושלחו — והעיקר, שהביאו עוד סיפור לעולם.