סדרה של צרות: הספר הראשון והשני

פרק ראשון
 
אם אתם מעוניינים בסיפורים שיש להם סוף טוב, מוטב שתקראו ספר אחר. לספר הזה, לא רק שאין סוף טוב, גם התחלה טובה אין לו, ויש בו רק מעט דברים טובים באמצע. וזאת משום שלא הרבה דברים טובים קרו בחייהם של שלושת ילדי בּוֹדְלֵר. וַיוֹלֶט, קְלָאוּס וסאני בודלר היו ילדים נבונים, וגם מקסימים ורבי־תושייה, והיו להם תווי פנים נאים, אבל הם היו חסרי מזל עד מאוד, וכמעט כל מה שקרה להם היה רווי צרה, צער וייאוש. צר לי לומר לכם זאת, אבל כזהו הסיפור.
צרותיהם החלו יום אחד בחוף ים־מליחי. שלושת ילדי בודלר גרו עם הוריהם בבית ענק בלבה של עיר צפופה ומלוכלכת, ומדי פעם הרשו להם הוריהם לנסוע בחשמלית הרעועה - המלה "רעועה", קרוב לוודאי שאתם יודעים, פירושה כאן "לא יציבה" או "על סף קריסה" - לבדם לחוף הים, ולבלות שם יום של חופשה, בתנאי שיחזרו הביתה בזמן לארוחת הערב. הבוקר ההוא היה אפור ומעונן, והדבר בכלל לא הטריד את ילדי בודלר. ביום חם ושטוף שמש, חוף ים־מליחי היה מלא תיירים, ואי־אפשר היה למצוא מקום טוב לפרוש בו שמיכה. בימים אפורים ומעוננים, החוף עמד לרשותם של ילדי בודלר, והם יכלו לעשות כל מה שרצו.
ויולט בודלר, האחות הבכורה, אהבה להקפיץ אבנים. כמו רוב בני הארבע־עשרה, היא הייתה ימנית, ולכן האבנים קיפצו רחוק יותר על פני המים הקודרים כשוויולט הטילה אותן בידה הימנית, מאשר כשהטילה אותן בידה השמאלית. כאשר הקפיצה אבנים, היא הביטה באופק וחשבה על המצאה שהיא רוצה לבנות. כל מי שהכיר את ויולט היטב, ידע שהיא מאמצת את המחשבה, כי שערה הארוך היה אסוף בסרט כדי שלא ייכנס לה לעיניים. לוויולט היה כישרון של ממש להמצאה ולבנייה של מכשירים מוזרים, ולעתים קרובות היה הראש שלה מלא מראות של גלגלות, מנופים וגלגלי שיניים, והיא לא רצתה שמשהו קל ערך, כמו השיער שלה, יסיח את דעתה. בבוקר הזה היא חשבה על בניית מכשיר שיחזיר את האבן אחרי שהוקפצה אל תוך הים.
קלאוס בודלר, האח האמצעי והבן היחיד, אהב לבדוק יצורים בשלוליות שנשארו אחרי הגֵאות. קלאוס היה בן קצת יותר משתים־עשרה והרכיב משקפיים, שבגללם הוא נראה נבון. הוא באמת היה נבון. להורים בודלר הייתה ספרייה ענקית בבית, חדר מלא אלפי ספרים, כמעט על כל נושא שבעולם. מכיוון שקלאוס היה רק בן שתים־עשרה, הוא לא קרא, כמובן, את כל הספרים שבספריית בודלר, אבל הוא קרא ספרים רבים, ורכש ידע רב מהקריאה. הוא ידע איך מבחינים בין תנין לתמסח. הוא ידע מי הרג את יוליוס קיסר. והוא ידע הרבה על בעלי חיים ריריים זעירים שנמצאו בחוף ים־מליחי, וכעת הוא בחן אותם.
סאני בודלר, האחות הקטנה, אהבה לנשוך דברים. היא הייתה תינוקת, וקטנה מאוד לגילה, גדולה רק קצת יותר ממגף. אבל מה שהחסירה בגודל, היא השלימה בגודלן ובחדותן של ארבע השיניים שלה. סאני הייתה בגיל שבו מדברים בעיקר בסדרה של צווחות לא מובנות. מלבד הפעמים שבהן אמרה כמה מלים ממשיות שהיו באוצר המלים שלה, כמו "בקבוק", "אימא" ו"לנשוך", רוב האנשים התקשו להבין מה סאני אומרת. לדוגמה, באותו הבוקר היא אמרה "גאק!" שוב ושוב, וכוונתה הייתה כנראה, "תסתכלו על הדמות המסתורית הזאת שבוקעת מתוך הערפל!"
ואכן, הרחק מתוך הערפל שלחוף ים־מליחי אפשר היה לראות דמות גבוהה פוסעת לעבר ילדי בודלר. סאני נעצה עיניים בדמות וצווחה לעברה במשך זמן מה, ורק אז הרים קלאוס את עיניו מהסרטן הדוקרני שבחן, וגם הוא ראה אותה. הוא הושיט יד ונגע בזרועה של ויולט וקרע אותה ממחשבותיה ההמצאתיות.
"תסתכלי על הדמות הזאת," אמר קלאוס והצביע לעבר הדמות. היא התקרבה, והילדים ראו כמה פרטים. היא הייתה בגודלו של אדם מבוגר, מלבד זה שראשה היה ארוך ודי מרובע.
"מי זה יכול להיות?" שאלה ויולט.
"אני לא יודע," אמר קלאוס ומצמץ לעבר הדמות, "אבל נראה שהיא הולכת לקראתנו."
"אנחנו לבד על החוף," אמרה ויולט בחשש. "אין כאן מישהו אחר שלקראתו היא יכולה ללכת." היא מיששה את האבן הקטנה והחלקה שבידה השמאלית, שאותה התכוננה לנסות להקפיץ הכי רחוק שתוכל. פתאום חלפה בה המחשבה לזרוק אותה על הדמות, משום שהיא נראתה כל־כך מפחידה.
"היא רק נראית מפחידה," אמר קלאוס, כאילו קרא את מחשבותיה של אחותו, "בגלל הערפל."
זה היה נכון. כשהדמות הגיעה אליהם, ראו הילדים בהקלה שזה בכלל לא מישהו מפחיד, אלא מישהו שהם מכירים: מר פּוֹ. מר פו היה חבר של מר וגברת בודלר, והילדים פגשו אותו פעמים רבות בארוחות ערב חגיגיות. אחד הדברים שוויולט, קלאוס וסאני ממש אהבו בהורים שלהם היה שהם לא שילחו אותם מהחדר כשהיו אצלם אורחים, אלא הרשו להם להצטרף למבוגרים לארוחת הערב ולהשתתף בשיחה, בתנאי שיעזרו לפנות את השולחן. הילדים זכרו את מר פו, משום שתמיד היה מצונן ותמיד התנצל וקם מהשולחן והלך לחדר הסמוך להשתעל שיעולים בלתי פוסקים.
מר פו הוריד את כובעו, שבגללו נראה ראשו גדול ומרובע בערפל, ונעמד לרגע והשתעל בקול לתוך ממחטה לבנה. ויולט וקלאוס התקדמו ללחוץ את ידו ולהגיד מה שלומך.
"מה שלומך?" אמרה ויולט.
"מה שלומך?" אמר קלאוס.
"מה שוֹמךָ!" אמרה סאני.
"טוב, תודה," אמר מר פו, אבל הוא נראה עצוב מאוד. במשך כמה שניות אף אחד לא אמר שום דבר, והילדים שאלו את עצמם מה מר פו עושה בחוף ים־מליחי, כשבעצם הוא אמור להיות בעיר, בבנק שבו הוא עבד. הוא לא היה לבוש בבגדי חוף.
"יום יפה היום," אמרה לבסוף ויולט, בניסיון לקשור שיחה. סאני השמיעה קול שנשמע כמו ציפור כועסת, וקלאוס הרים אותה והחזיק אותה.
"כן, יום יפה היום," אמר מר פו בפיזור דעת והסתכל על החוף הריק. "אני חושש שיש לי בשורה רעה מאוד בשבילכם, ילדים."
שלושת האחים בודלר הסתכלו עליו. ויולט מיששה את האבן שבידה השמאלית במבוכה קלה, ושמחה שלא זרקה אותה על מר פו.
"ההורים שלכם," אמר מר פו, "נִסְפּוּ בשריפה נוראה."
הילדים לא אמרו דבר.
"הם נספו," אמר מר פו, "בשריפה שכילתה את כל הבית. אני נורא מצטער לבשר לכם את זה, חמודים שלי."
ויולט הורידה את עיניה ממר פו ונעצה אותן באוקיינוס. מר פו אף פעם לא קרא לילדי בודלר "חמודים שלי" לפני כן. היא הבינה את המלים שהוא אמר, אבל חשבה שהוא בטח מתלוצץ, מהתל בה ובאחיה ובאחותה.
"'נספו'," אמר מר פו, "זאת אומרת 'מתו'."
"אנחנו יודעים מה פירוש המלה 'נספו'," אמר קלאוס בכעס. הוא ידע מה פירוש המלה "נספו", אבל בכל זאת היה לו קשה להבין מה בדיוק אמר מר פו. הוא חשב שמר פו בטח התבלבל במלים.
"מכבי האש הגיעו, כמובן," אמר מר פו, "אבל זה היה מאוחר מדי. כל הבית עלה באש. הוא נשרף עד היסוד."
קלאוס ראה בעיני רוחו את כל הספרים בספרייה עולים בלהבות. כעת הוא כבר לא יוכל לקרוא את כולם.
מר פו השתעל כמה פעמים לתוך הממחטה שלו לפני שהמשיך. "נשלחתי לכאן לאסוף אתכם ולקחת אתכם אלי הביתה, ואתם תישארו אצלי זמן מה עד שנדע מה המצב. אני המוציא לפועל של צוואת ההורים שלכם. זאת אומרת, אני אטפל בהון העצום שלהם ואחשוב לאן תלכו. כשוויולט תגיע לבגרות, הכסף יהיה שלכם, אבל הבנק יהיה אחראי עליו עד שתהיו בוגרים."
אף־על־פי שמר פו אמר שהוא המוציא לפועל, היה נדמה לוויולט שהוא המוציא להורג. הוא פשוט בא אליהם לחוף ושינה את החיים שלהם לנצח.
"בואו איתי," אמר מר פו והושיט את ידו. כדי לקחת אותה, ויולט הייתה צריכה לשמוט את האבן שהחזיקה. קלאוס לקח את ידה השנייה של ויולט, וסאני לקחה את ידו השנייה של קלאוס, וכך התרחקו שלושת ילדי בודלר - כעת שלושת יתומי בודלר - מהחוף ומחייהם הקודמים.