גלי נולדה למעוד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי נולדה למעוד

גלי נולדה למעוד

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

שִׁגְעוֹן הָרִקּוּדִים הִגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ, יָשָׁר מֵהַטֶּלֶוִיזְיָה וּפִתְאוֹם, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, כֻּלָּם רָצוּ לַהֲפֹךְ לְרַקְדָנִים! לֹא רַק הַבָּנוֹת - גַּם בָּנִים. וְלֹא רַק בָּנִים עִם גּוּף חָטוּב וּשְׁרִירִי. אֲפִלּוּ בָּנִים שְׁמַנְמַנִּים עִם רַגְלַיִם שֶׁל פִּיל! שׁוּלָה, הַמְּנַהֶלֶת, רָאֲתָה שֶׁכָּל הַתַּלְמִידִים רוֹקְדִים בְּמֶרֶץ וְהֶחְלִיטָה לִפְתֹּחַ חוּגֵי מָחוֹל בְּמִסְגֶּרֶת בֵּית הַסֵּפֶר. רַעְיוֹן נֶהְדָּר, נָכוֹן? לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, הַיָּזְמָה הַבְּרוּכָה עוֹרְרָה הִתְנַגְּדוּת גְּדוֹלָה. וְדַוְקָא אֲנִי, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה לִי שׁוּמְדָבָר נֶגֶד רִקּוּדִים, אֲבָל גַּם לֹא הָיָה לִי שׁוּמְדָבָר בַּעֲדָם, הֶחְלַטְתִּי לִפְעֹל נֶגֶד הַמְּצִיאוּת שֶׁעֲלוּלָה לִיצֹר בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ מַעֲמָדוֹת. מַה תִּכְנַנְתִּי? הַאִם הִצְלַחְתִּי? אַתֶּם מֻזְמָנִים לִרְקֹד בֵּין הַדַּפִּים. בְּלִי לִדְרֹךְ עַל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל זֶה שֶׁרוֹקֵד מוּלְכֶם וַהֲכִי חָשׁוּב – בְּלִי לִמְעֹד.

פרק ראשון

1
בַּכִּתָּה לוֹמְדִים - אוֹ רוֹקְדִים?

זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כְּשֶׁהַטֶּלֶוִיזְיָה מִשְׁתַּלֶּטֶת לָנוּ עַל הַחַיִּים. פִּתְאוֹם, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, כֻּלָּם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לְרַקְדָנִים!

טוֹב, הִגְזַמְתִּי. זֶה לֹא קָרָה "פִּתְאוֹם" וְגַם לֹא "בְּיוֹם בָּהִיר", אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן כֻּלָּם מְנַסִּים לִרְקֹד. לֹא רַק הַבָּנוֹת - גַּם בָּנִים. וְלֹא רַק בָּנִים עִם גּוּף חָטוּב וּשְׁרִירִי כְּמוֹ שֶׁל רַקְדָנִים. אֲפִלּוּ בָּנִים שְׁמַנְמַנִּים עִם רַגְלַיִם שֶׁל פִּיל!

תִּרְאוּ מַה קּוֹרֶה בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ בִּסְתָם שִׁעוּר רָגִיל. נָנִיחַ, שִׁעוּר בְּחֶשְׁבּוֹן. הַמּוֹרָה מַצִּיגָה שְׁאֵלָה וּמְחַכָּה לִתְשׁוּבָה. הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מַצִּיגָה שְׁאֵלָה, מְחַכָּה וְשׁוֹאֶלֶת: "מָה, אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה?"

"אֲנִי יוֹדֵעַ!" מַכְרִיז אוֹהַד, שֶׁהוּא הַלֵּיצָן הַכִּתָּתִי.

"אָז לָמָּה אַתָּה לֹא מַצְבִּיעַ?" שׁוֹאֶלֶת הַמּוֹרָה.

"אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֲנִי אַצְבִּיעַ?" מְחַיֵּךְ אוֹהַד וְקָם. הוּא דּוֹחֵף אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלּוֹ לְאָחוֹר, נֶעֱמָד בָּרֶוַח הַצַּר שֶׁבֵּין טוּרֵי הַשֻּׁלְחָנוֹת, מֵנִיעַ אֶת הַגּוּף שֶׁלּוֹ מִצַּד לְצַד כְּאִלּוּ שֶׁהוּא נָחָשׁ שֶׁמִּתְפַּתֵּל סְבִיב עֵץ, וּלְבַסּוֹף שׁוֹלֵחַ אֶת זְרוֹעוֹ מַעְלָה־מַעְלָה וּמוֹתֵחַ אֶצְבַּע אֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה, כְּאִלּוּ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְנַקֵּב חֹר בַּתִּקְרָה.

"מַה... מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" מְהַמְהֶמֶת הַמּוֹרָה כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לְהִתְפַּתֵּל.

אוֹהַד לֹא עוֹנֶה. הוּא מְרֻכָּז.

"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" נוֹהֶמֶת עָלָיו הַמּוֹרָה.

אוֹהַד לֹא עוֹנֶה. הוּא נָע וְנָע.

"אוֹהַד!" נוֹבַחַת עָלָיו הַמּוֹרָה, "מָה, לְפִי דַּעְתְּךָ, אַתָּה עוֹשֶׂה?"

בְּבַת אַחַת מַפְסִיק אוֹהַד אֶת הַתְּנוּעוֹת וּמִתְיַשֵּׁר כְּמוֹ סַרְגֵּל.

"אֲנִי?" הוּא מִתַּמֵּם, "אַתְּ רוֹצָה לָדַעַת מָה אֲנִי עוֹשֶׂה?"

"כֵּן!"

"אֲנִי מַצְבִּיעַ", הוּא מְפָרֵשׁ, "בְּסַךְ־הַכֹּל הִצְבַּעְתִּי, כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתְּ".

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו, בְּעֵינֶיהָ בְּרָקִים.

"לֹא בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּצְבִּיעַ כָּכָה", הִיא פּוֹסֶקֶת.

"מַה זֶּה 'כָּכָה'?" הוּא מַתְרִיס - בְּעוֹד כֻּלָּנוּ מַחְזִיקִים אֶת הַבֶּטֶן, שֶׁלֹּא תִּתְפּוֹצֵץ מֵרֹב צְחוֹקִים.

"אַתָּה מַצְבִּיעַ..." הַמּוֹרָה מִתְעַכֶּבֶת, מְחַפֶּשֶׂת בְּרֹאשָׁהּ אֶת הַהַגְדָּרָה הַמְּדֻיֶּקֶת, "אַתָּה מַצְבִּיעַ כְּמוֹ רַקְדַן בָּלֶט".

אוֹהַד שׁוֹלֵחַ אֵלֶיהָ חִיּוּךְ שֶׁל דְּבַשׁ. "הַמּוֹרָה", הוּא אוֹמֵר, "לָמָּה 'כְּמוֹ'? הִצְבַּעְתִּי כְּמוֹ רַקְדָן. זֶה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה רַקְדָן כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַצְבִּיעַ".

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִתְרַגֶּזֶת. בֵּינֵינוּ? בְּצֶדֶק. הִיא אוֹמֶרֶת לְאוֹהַד שֶׁבְּרֶגַע זֶה הוּא בַּכִּתָּה, לֹא עַל בָּמָה, וְאוֹהַד עוֹנֶה לָהּ שֶׁגַּם רִצְפָּה שֶׁל כִּתָּה יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ לְבָמָה. הוּא רַקְדָן צָנוּעַ, אֵין לוֹ דְּרִישׁוֹת מְיֻחָדוֹת.

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִתְעַצְבֶּנֶת. בֵּינֵינוּ? בְּצֶדֶק. הִיא אוֹמֶרֶת לְאוֹהַד שֶׁבְּרֶגַע זֶה הוּא אָמוּר לִלְמֹד חֶשְׁבּוֹן, לֹא לִרְקֹד, וְאוֹהַד עוֹנֶה לָהּ שֶׁתַּרְגִּילֵי הַחֶשְׁבּוֹן יִכָּנְסוּ לָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מַהֵר וְהַרְבֵּה יוֹתֵר עָמֹק אִם הוּא יְשַׁלֵּב אוֹתָם בִּתְנוּעוֹת מָחוֹל.

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִשְׁתּוֹלֶלֶת. בֵּינֵינוּ? בְּצֶדֶק. הִיא מְרִימָה אֶת הַזְּרוֹעַ שֶׁלָּהּ - לֹא בִּתְנוּעָה עֲדִינָה שֶׁל בָּלֶרִינָה - וּמַצְבִּיעָה לְעֵבֶר הַדֶּלֶת.

"צֵא!" הִיא צוֹעֶקֶת.

"בְּשִׂמְחָה", מֵשִׁיב אוֹהַד, הַלֵּיצָן הַכִּתָּתִי, וּמַתְחִיל לְהִתְקַדֵּם בִּצְעָדִים אִטִּיִּים, גַּנְדְּרָנִיִּים.

"צֵא מַהֵר!" צוֹעֶקֶת הַמּוֹרָה.

"סְלִיחָה", הוּא נֶעֱצַר, "יֵשׁ כָּאן מוּזִיקָה? אַתְּ שׁוֹמַעַת מוּזִיקָה?"

וּכְשֶׁהַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, סְמוּקָה כְּמוֹ סֶלֶק, מְנִידָה בְּרֹאשָׁהּ לִשְׁלִילָה, אוֹהַד מַסְבִּיר לָהּ שֶׁאִם אֵין מוּזִיקָה שֶׁנּוֹתֶנֶת אֶת הַקֶּצֶב אָז הוּא יִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַדֶּלֶת בַּקֶּצֶב הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ.

"יוֹתֵר מַהֵר!" מְאִיצָה בּוֹ הַמּוֹרָה. חֲבָל לָהּ עַל כָּל דַּקָּה, הִיא כְּבָר חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁשִּׁעוּר הַחֶשְׁבּוֹן הָלַךְ מִפְּנֵי שֶׁגַּם אַחֲרֵי שֶׁאוֹהַד יוֹאִיל בְּטוּבוֹ לָצֵאת מֵהַחֶדֶר הִיא לֹא תַּצְלִיחַ לְהַחְזִיר אוֹתָנוּ לַתֶּלֶם, אֲבָל אוֹהַד - שׁוּמְדָבָר לֹא בּוֹעֵר לוֹ.

"סְלִיחָה", הוּא מֵשִׁיב לַמּוֹרָה בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת, "הַקֶּצֶב הַפְּנִימִי נִמְצָא בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁלִּי וְהוּא לֹא מְקַבֵּל פְּקֻדּוֹת".

כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בֶּטַח מְנַחֲשִׁים, אֲנַחְנוּ, תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה, עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַהַצָּגָה בִּתְרוּעוֹת שֶׁל צְחוֹק. זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה בְּכִתָּה יִשְׂרְאֵלִית, שֶׁתַּלְמִידֶיהָ צוֹפִים בַּאֲדִיקוּת בְּ"נוֹלַד לִרְקֹד".

כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּאֲשִׁימוּ אוֹתִי בְּהַגְזָמוֹת אֲנִי חַיֶּבֶת לְהוֹדוֹת שֶׁהַצָּגָה שֶׁכָּזֹאת לֹא מִתְרַחֶשֶׁת בְּכָל שִׁעוּר, וְלֹא מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. לֹא כָּל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה אַמִּיצִים כְּמוֹ אוֹהַד, שֶׁכְּבָר בִּסֵּס לוֹ מַעֲמָד שֶׁל לֵיצָן שֶׁלֹּא מְפַסְפֵס שׁוּם הִזְדַּמְּנוּת לְהַצְחִיק וְלִצְחֹק. גַּם לֹא כָּל הַמּוֹרִים שֶׁלָּנוּ מִתְנַהֲגִים כְּמוֹ הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁלְּפִי דַּעְתִּי אֲפִלּוּ בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ וּפוֹתֶרֶת תַּרְגִּילִים, בִּמְקוֹם לִפְתֹּחַ אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה וְלִפְצֹחַ בְּרִקּוּדִים. בְּנִגּוּד אֵלֶיהָ, רֹב הַמּוֹרִים כְּבָר הֵבִינוּ שֶׁקַּדַּחַת הָרִקּוּדִים הִשְׁתַּלְּטָה עָלֵינוּ וְהֵם פִּתְּחוּ שִׁיטוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁיְּאַפְשְׁרוּ לָהֶם לְלַמֵּד מִבְּלִי לִצְפּוֹת בְּמוֹפַע בָּלֶט.

הַמּוֹרָה תָּמָר, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּנוּ, הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵבִינָה מָה עוֹבֵר עָלֵינוּ. בֵּינֵינוּ, אֵיךְ לֹא? הֲרֵי הִיא נִכְנֶסֶת לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ כָּל יוֹם, וּמְבַלָּה אִתָּנוּ לְפָחוֹת שְׁעָתַיִם בְּיוֹם, וַאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא מְנַסִּים לְהַסְתִּיר אֶת הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁתָּקַף אוֹתָנוּ בָּרַגְלַיִם וּבַזְּרוֹעוֹת. הֲרֵי בְּכָל הַפְסָקָה הוֹפֶכֶת הַכִּתָּה לִרְחָבָה שֶׁבָּהּ הַתַּלְמִידִים רוֹקְדִים, לְבַד אוֹ בְּזוּגוֹת. הֲרֵי כָּל שִׁעוּר מַתְחִיל בִּ"שְׁבוּ, בְּבַקָּשָׁה, הַהַפְסָקָה הִסְתַּיְּמָה, הַמְּסִבָּה נִגְמְרָה, לָמָּה אַתֶּם עוֹד לֹא פּוֹתְחִים אֶת הַסְּפָרִים וְהַמַּחְבָּרוֹת?"

תָּמָר, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּנוּ, הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקָּלְטָה שֶׁלֹּא כְּדַאי לָהּ לְהַזְמִין תַּלְמִיד לַלּוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁצַּעַד כָּזֶה עָלוּל לְהִתְפָּרֵשׁ כְּמוֹ הַזְמָנָה לְמָחוֹל. זֶה מַה שֶּׁקָּרָה לִפְנֵי יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ, כְּשֶׁתָּמָר הִזְמִינָה לַלּוּחַ אֶת עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, שֶׁגַּם יוֹשֶׁבֶת לְיָדִי, וַעֲנָת לֹא מִהֲרָה לִקְפֹּץ.

"אַתְּ בָּאָה?" שָׁאֲלָה אוֹתָהּ הַמּוֹרָה תָּמָר.

"כֵּן", סִנְּנָה עֲנָת, "אֲבָל אֲנִי חַיֶּבֶת לָקוּם לְאַט".

"לָמָּה?" הֻפְתְּעָה הַמּוֹרָה. "מַה קָּרָה?"

עֲנָת נֶאֶנְחָה. "הַגּוּף שֶׁלִּי מְכֻוָּץ".

"אָז קוּמִי לְאַט", אָמְרָה הַמּוֹרָה, "הָעִקָּר שֶׁתַּגִּיעִי לַלּוּחַ לִפְנֵי צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן".

לְאַט־לְאַט עֲנָת הִזְדַּקְּפָה, לְאַט־לְאַט עֲנָת נֶעֶמְדָה, וּכְשֶׁרַגְלָהּ הַיְּמָנִית סוֹף סוֹף הוּרְמָה הִיא הִתְחִילָה לְהִתְכּוֹפֵף.

"עֲנָת, מָה אַתְּ עוֹשָׂה?" שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה.

"תַּרְגִּילֵי מְתִיחוֹת", עָנְתָה עֲנָת. "הַגּוּף שֶׁלִּי קָפוּא. אֲנִי חַיֶּבֶת לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ. לְאַט וּבְהַדְרָגָה".

"בְּסֵדֶר", אָמְרָה הַמּוֹרָה תָּמָר וְהֶעֱבִירָה אֶת מַבָּטָהּ עַל פְּנֵי הַכִּתָּה, "עַד שֶׁהַגּוּף שֶׁל עֲנָת יַפְשִׁיר, אוּלַי מִישֶׁהוּ אַחֵר מוּכָן לָגֶשֶׁת לַלּוּחַ?"

"אֲנִי כְּבָר עָשִׂיתִי חִמּוּם", הִתְנַדְּבָה מִיכַל.

"יֹפִי", חִיְּכָה אֵלֶיהָ הַמּוֹרָה תָּמָר, אֲבָל הַחִיּוּךְ שֶׁלָּהּ נֶעֱלַם כְּשֶׁמִּיכַל הִתְקַדְּמָה לְעֵבֶר הַלּוּחַ בְּשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל נִתּוּרִים וּקְפִיצוֹת, כְּשֶׁזְּרוֹעוֹתֶיהָ הַפְּרוּשׂוֹת לַצְּדָדִים מְעִיפוֹת סְפָרִים מֵהַשֻּׁלְחָנוֹת וּמַמְטִירוֹת גֶּשֶׁם שֶׁל דַּפִּים עַל הָרִצְפָּה. רַק כְּשֶׁהִגִּיעָה לְמֶרְכַּז הַכִּתָּה מִיכַל נֶעֶצְרָה וְהֶחְוְתָה קִדָּה קַלָּה.

"בְּרָאבוֹ!" אוֹהַד נֶעֱמַד וּמָחָא לָהּ כַּפַּיִם.

"כָּל הַכָּבוֹד!" כֻּלָּנוּ נֶעֱמַדְנוּ עַל הָרַגְלַיִם. גַּם עֲנָת, הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי, שֶׁהַגּוּף שֶׁלָּהּ כְּבָר לֹא הָיָה מְכֻוָּץ, עָמְדָה וּמָחֲאָה.

וּמִיכַל, שֶׁשָּׂמְחָה עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְהוֹפִיעַ, וְשָׂמְחָה עִם תְּגוּבוֹת הַקָּהָל, עָשְׂתָה שְׁפָּגָט! רֶגֶל אַחַת נִשְׁלְחָה לְאָחוֹר, לְעֵבֶר הַלּוּחַ וְאִלּוּ רַגְלָהּ הַשְּׁנִיָּה נִמְתְּחָה בְּכָל הַכֹּחַ עַד לַשֻּׁלְחָן.

"מַסְפִּיק!" קָרְאָה הַמּוֹרָה תָּמָר. "בַּכִּתָּה לוֹמְדִים - לֹא רוֹקְדִים!"

"הַמּוֹרָה", מִיכַל צִחְקְקָה, "אִי־אֶפְשָׁר גַּם לִלְמֹד וְגַם לִרְקֹד?"

"לֹא!" הַמּוֹרָה הֵרִימָה קוֹלָהּ.

"כֵּן!" שָׁאֲגוּ מוּלָהּ כָּל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה.

מֵאָז הַשִּׁעוּר הַהוּא, לִפְנֵי יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ, הַמּוֹרָה תָּמָר הִפְסִיקָה לְהַזְמִין תַּלְמִידִים לַלּוּחַ. בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הִיא גַּם לֹא מְבַקֶּשֶׁת מֵאִתָּנוּ לְהַצְבִּיעַ. כַּנִּרְאֶה שֶׁהִיא קִבְּלָה דִּוּוּחַ מְפֹרָט עַל הַקֶּטַע שֶׁרָץ בֵּין הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן לְבֵין אוֹהַד. אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהַמּוֹרָה תָּמָר הִצִּיגָה לָנוּ שְׁאֵלָה בְּתוֹרָה וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה, הִיא אָמְרָה: "מַה קּוֹרֶה לָכֶם? תָּעִירוּ אֶת הַבְּרָגִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּכֶם! תַּרְקִידוּ אֶת הַבְּרָגִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּכֶם!"

אֲבָל אֲפִלּוּ הַהַזְמָנָה לְהַרְקָדַת הַבְּרָגִים לֹא עָזְרָה. זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כְּשֶׁהַטֶּלֶוִיזְיָה מִשְׁתַּלֶּטֶת לָנוּ עַל הַחַיִּים. פִּתְאוֹם, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, כֻּלָּם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לְרַקְדָנִים!

טוֹב, נִסְחַפְתִּי. זֶה לֹא קָרָה "פִּתְאוֹם" וְגַם לֹא "בְּיוֹם בָּהִיר", אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן כֻּלָּם מְנַסִּים לִרְקֹד. לֹא רַק הַבָּנוֹת - גַּם בָּנִים.

טוֹב, שׁוּב תְּפַסְתֶּם אוֹתִי בְּהַגְזָמָה רְצִינִית. שִׁגְעוֹן הָרִקּוּדִים הִשְׁתַּלֵּט עַל רֻבֵּנוּ, אֲבָל לֹא עַל כֻּלָּנוּ. יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא מִהֲרוּ לְהִתְלַהֵב, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ לְכַרְכֵּר וּלְעַכֵּס וּלְפַזֵּז, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁשְּׁתֵּי הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהֶם נִשְׁאֲרוּ עַל הָאֲדָמָה, כְּבֵדוֹת וּמְגֻשָּׁמוֹת כְּמוֹ רַגְלַיִם שֶׁל פִּיל, שֶׁאֲפִלּוּ טְרַקְטוֹר לֹא יַצְלִיחַ לִגְרֹר אוֹתוֹ לְעֵבֶר רַחֲבַת הָרִקּוּדִים.

מִי? אַתֶּם שׁוֹאֲלִים.

מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת מִי?

אֲנִי!

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

ניתן למצוא גם ב -

גלי נולדה למעוד סמדר שיר

1
בַּכִּתָּה לוֹמְדִים - אוֹ רוֹקְדִים?

זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כְּשֶׁהַטֶּלֶוִיזְיָה מִשְׁתַּלֶּטֶת לָנוּ עַל הַחַיִּים. פִּתְאוֹם, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, כֻּלָּם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לְרַקְדָנִים!

טוֹב, הִגְזַמְתִּי. זֶה לֹא קָרָה "פִּתְאוֹם" וְגַם לֹא "בְּיוֹם בָּהִיר", אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן כֻּלָּם מְנַסִּים לִרְקֹד. לֹא רַק הַבָּנוֹת - גַּם בָּנִים. וְלֹא רַק בָּנִים עִם גּוּף חָטוּב וּשְׁרִירִי כְּמוֹ שֶׁל רַקְדָנִים. אֲפִלּוּ בָּנִים שְׁמַנְמַנִּים עִם רַגְלַיִם שֶׁל פִּיל!

תִּרְאוּ מַה קּוֹרֶה בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ בִּסְתָם שִׁעוּר רָגִיל. נָנִיחַ, שִׁעוּר בְּחֶשְׁבּוֹן. הַמּוֹרָה מַצִּיגָה שְׁאֵלָה וּמְחַכָּה לִתְשׁוּבָה. הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מַצִּיגָה שְׁאֵלָה, מְחַכָּה וְשׁוֹאֶלֶת: "מָה, אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה?"

"אֲנִי יוֹדֵעַ!" מַכְרִיז אוֹהַד, שֶׁהוּא הַלֵּיצָן הַכִּתָּתִי.

"אָז לָמָּה אַתָּה לֹא מַצְבִּיעַ?" שׁוֹאֶלֶת הַמּוֹרָה.

"אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֲנִי אַצְבִּיעַ?" מְחַיֵּךְ אוֹהַד וְקָם. הוּא דּוֹחֵף אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלּוֹ לְאָחוֹר, נֶעֱמָד בָּרֶוַח הַצַּר שֶׁבֵּין טוּרֵי הַשֻּׁלְחָנוֹת, מֵנִיעַ אֶת הַגּוּף שֶׁלּוֹ מִצַּד לְצַד כְּאִלּוּ שֶׁהוּא נָחָשׁ שֶׁמִּתְפַּתֵּל סְבִיב עֵץ, וּלְבַסּוֹף שׁוֹלֵחַ אֶת זְרוֹעוֹ מַעְלָה־מַעְלָה וּמוֹתֵחַ אֶצְבַּע אֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה, כְּאִלּוּ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְנַקֵּב חֹר בַּתִּקְרָה.

"מַה... מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" מְהַמְהֶמֶת הַמּוֹרָה כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לְהִתְפַּתֵּל.

אוֹהַד לֹא עוֹנֶה. הוּא מְרֻכָּז.

"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" נוֹהֶמֶת עָלָיו הַמּוֹרָה.

אוֹהַד לֹא עוֹנֶה. הוּא נָע וְנָע.

"אוֹהַד!" נוֹבַחַת עָלָיו הַמּוֹרָה, "מָה, לְפִי דַּעְתְּךָ, אַתָּה עוֹשֶׂה?"

בְּבַת אַחַת מַפְסִיק אוֹהַד אֶת הַתְּנוּעוֹת וּמִתְיַשֵּׁר כְּמוֹ סַרְגֵּל.

"אֲנִי?" הוּא מִתַּמֵּם, "אַתְּ רוֹצָה לָדַעַת מָה אֲנִי עוֹשֶׂה?"

"כֵּן!"

"אֲנִי מַצְבִּיעַ", הוּא מְפָרֵשׁ, "בְּסַךְ־הַכֹּל הִצְבַּעְתִּי, כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתְּ".

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו, בְּעֵינֶיהָ בְּרָקִים.

"לֹא בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּצְבִּיעַ כָּכָה", הִיא פּוֹסֶקֶת.

"מַה זֶּה 'כָּכָה'?" הוּא מַתְרִיס - בְּעוֹד כֻּלָּנוּ מַחְזִיקִים אֶת הַבֶּטֶן, שֶׁלֹּא תִּתְפּוֹצֵץ מֵרֹב צְחוֹקִים.

"אַתָּה מַצְבִּיעַ..." הַמּוֹרָה מִתְעַכֶּבֶת, מְחַפֶּשֶׂת בְּרֹאשָׁהּ אֶת הַהַגְדָּרָה הַמְּדֻיֶּקֶת, "אַתָּה מַצְבִּיעַ כְּמוֹ רַקְדַן בָּלֶט".

אוֹהַד שׁוֹלֵחַ אֵלֶיהָ חִיּוּךְ שֶׁל דְּבַשׁ. "הַמּוֹרָה", הוּא אוֹמֵר, "לָמָּה 'כְּמוֹ'? הִצְבַּעְתִּי כְּמוֹ רַקְדָן. זֶה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה רַקְדָן כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַצְבִּיעַ".

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִתְרַגֶּזֶת. בֵּינֵינוּ? בְּצֶדֶק. הִיא אוֹמֶרֶת לְאוֹהַד שֶׁבְּרֶגַע זֶה הוּא בַּכִּתָּה, לֹא עַל בָּמָה, וְאוֹהַד עוֹנֶה לָהּ שֶׁגַּם רִצְפָּה שֶׁל כִּתָּה יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ לְבָמָה. הוּא רַקְדָן צָנוּעַ, אֵין לוֹ דְּרִישׁוֹת מְיֻחָדוֹת.

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִתְעַצְבֶּנֶת. בֵּינֵינוּ? בְּצֶדֶק. הִיא אוֹמֶרֶת לְאוֹהַד שֶׁבְּרֶגַע זֶה הוּא אָמוּר לִלְמֹד חֶשְׁבּוֹן, לֹא לִרְקֹד, וְאוֹהַד עוֹנֶה לָהּ שֶׁתַּרְגִּילֵי הַחֶשְׁבּוֹן יִכָּנְסוּ לָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מַהֵר וְהַרְבֵּה יוֹתֵר עָמֹק אִם הוּא יְשַׁלֵּב אוֹתָם בִּתְנוּעוֹת מָחוֹל.

הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן מִשְׁתּוֹלֶלֶת. בֵּינֵינוּ? בְּצֶדֶק. הִיא מְרִימָה אֶת הַזְּרוֹעַ שֶׁלָּהּ - לֹא בִּתְנוּעָה עֲדִינָה שֶׁל בָּלֶרִינָה - וּמַצְבִּיעָה לְעֵבֶר הַדֶּלֶת.

"צֵא!" הִיא צוֹעֶקֶת.

"בְּשִׂמְחָה", מֵשִׁיב אוֹהַד, הַלֵּיצָן הַכִּתָּתִי, וּמַתְחִיל לְהִתְקַדֵּם בִּצְעָדִים אִטִּיִּים, גַּנְדְּרָנִיִּים.

"צֵא מַהֵר!" צוֹעֶקֶת הַמּוֹרָה.

"סְלִיחָה", הוּא נֶעֱצַר, "יֵשׁ כָּאן מוּזִיקָה? אַתְּ שׁוֹמַעַת מוּזִיקָה?"

וּכְשֶׁהַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, סְמוּקָה כְּמוֹ סֶלֶק, מְנִידָה בְּרֹאשָׁהּ לִשְׁלִילָה, אוֹהַד מַסְבִּיר לָהּ שֶׁאִם אֵין מוּזִיקָה שֶׁנּוֹתֶנֶת אֶת הַקֶּצֶב אָז הוּא יִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַדֶּלֶת בַּקֶּצֶב הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ.

"יוֹתֵר מַהֵר!" מְאִיצָה בּוֹ הַמּוֹרָה. חֲבָל לָהּ עַל כָּל דַּקָּה, הִיא כְּבָר חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁשִּׁעוּר הַחֶשְׁבּוֹן הָלַךְ מִפְּנֵי שֶׁגַּם אַחֲרֵי שֶׁאוֹהַד יוֹאִיל בְּטוּבוֹ לָצֵאת מֵהַחֶדֶר הִיא לֹא תַּצְלִיחַ לְהַחְזִיר אוֹתָנוּ לַתֶּלֶם, אֲבָל אוֹהַד - שׁוּמְדָבָר לֹא בּוֹעֵר לוֹ.

"סְלִיחָה", הוּא מֵשִׁיב לַמּוֹרָה בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת, "הַקֶּצֶב הַפְּנִימִי נִמְצָא בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁלִּי וְהוּא לֹא מְקַבֵּל פְּקֻדּוֹת".

כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בֶּטַח מְנַחֲשִׁים, אֲנַחְנוּ, תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה, עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַהַצָּגָה בִּתְרוּעוֹת שֶׁל צְחוֹק. זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה בְּכִתָּה יִשְׂרְאֵלִית, שֶׁתַּלְמִידֶיהָ צוֹפִים בַּאֲדִיקוּת בְּ"נוֹלַד לִרְקֹד".

כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּאֲשִׁימוּ אוֹתִי בְּהַגְזָמוֹת אֲנִי חַיֶּבֶת לְהוֹדוֹת שֶׁהַצָּגָה שֶׁכָּזֹאת לֹא מִתְרַחֶשֶׁת בְּכָל שִׁעוּר, וְלֹא מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. לֹא כָּל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה אַמִּיצִים כְּמוֹ אוֹהַד, שֶׁכְּבָר בִּסֵּס לוֹ מַעֲמָד שֶׁל לֵיצָן שֶׁלֹּא מְפַסְפֵס שׁוּם הִזְדַּמְּנוּת לְהַצְחִיק וְלִצְחֹק. גַּם לֹא כָּל הַמּוֹרִים שֶׁלָּנוּ מִתְנַהֲגִים כְּמוֹ הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁלְּפִי דַּעְתִּי אֲפִלּוּ בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ וּפוֹתֶרֶת תַּרְגִּילִים, בִּמְקוֹם לִפְתֹּחַ אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה וְלִפְצֹחַ בְּרִקּוּדִים. בְּנִגּוּד אֵלֶיהָ, רֹב הַמּוֹרִים כְּבָר הֵבִינוּ שֶׁקַּדַּחַת הָרִקּוּדִים הִשְׁתַּלְּטָה עָלֵינוּ וְהֵם פִּתְּחוּ שִׁיטוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁיְּאַפְשְׁרוּ לָהֶם לְלַמֵּד מִבְּלִי לִצְפּוֹת בְּמוֹפַע בָּלֶט.

הַמּוֹרָה תָּמָר, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּנוּ, הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵבִינָה מָה עוֹבֵר עָלֵינוּ. בֵּינֵינוּ, אֵיךְ לֹא? הֲרֵי הִיא נִכְנֶסֶת לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ כָּל יוֹם, וּמְבַלָּה אִתָּנוּ לְפָחוֹת שְׁעָתַיִם בְּיוֹם, וַאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא מְנַסִּים לְהַסְתִּיר אֶת הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁתָּקַף אוֹתָנוּ בָּרַגְלַיִם וּבַזְּרוֹעוֹת. הֲרֵי בְּכָל הַפְסָקָה הוֹפֶכֶת הַכִּתָּה לִרְחָבָה שֶׁבָּהּ הַתַּלְמִידִים רוֹקְדִים, לְבַד אוֹ בְּזוּגוֹת. הֲרֵי כָּל שִׁעוּר מַתְחִיל בִּ"שְׁבוּ, בְּבַקָּשָׁה, הַהַפְסָקָה הִסְתַּיְּמָה, הַמְּסִבָּה נִגְמְרָה, לָמָּה אַתֶּם עוֹד לֹא פּוֹתְחִים אֶת הַסְּפָרִים וְהַמַּחְבָּרוֹת?"

תָּמָר, הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּנוּ, הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקָּלְטָה שֶׁלֹּא כְּדַאי לָהּ לְהַזְמִין תַּלְמִיד לַלּוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁצַּעַד כָּזֶה עָלוּל לְהִתְפָּרֵשׁ כְּמוֹ הַזְמָנָה לְמָחוֹל. זֶה מַה שֶּׁקָּרָה לִפְנֵי יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ, כְּשֶׁתָּמָר הִזְמִינָה לַלּוּחַ אֶת עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, שֶׁגַּם יוֹשֶׁבֶת לְיָדִי, וַעֲנָת לֹא מִהֲרָה לִקְפֹּץ.

"אַתְּ בָּאָה?" שָׁאֲלָה אוֹתָהּ הַמּוֹרָה תָּמָר.

"כֵּן", סִנְּנָה עֲנָת, "אֲבָל אֲנִי חַיֶּבֶת לָקוּם לְאַט".

"לָמָּה?" הֻפְתְּעָה הַמּוֹרָה. "מַה קָּרָה?"

עֲנָת נֶאֶנְחָה. "הַגּוּף שֶׁלִּי מְכֻוָּץ".

"אָז קוּמִי לְאַט", אָמְרָה הַמּוֹרָה, "הָעִקָּר שֶׁתַּגִּיעִי לַלּוּחַ לִפְנֵי צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן".

לְאַט־לְאַט עֲנָת הִזְדַּקְּפָה, לְאַט־לְאַט עֲנָת נֶעֶמְדָה, וּכְשֶׁרַגְלָהּ הַיְּמָנִית סוֹף סוֹף הוּרְמָה הִיא הִתְחִילָה לְהִתְכּוֹפֵף.

"עֲנָת, מָה אַתְּ עוֹשָׂה?" שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה.

"תַּרְגִּילֵי מְתִיחוֹת", עָנְתָה עֲנָת. "הַגּוּף שֶׁלִּי קָפוּא. אֲנִי חַיֶּבֶת לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ. לְאַט וּבְהַדְרָגָה".

"בְּסֵדֶר", אָמְרָה הַמּוֹרָה תָּמָר וְהֶעֱבִירָה אֶת מַבָּטָהּ עַל פְּנֵי הַכִּתָּה, "עַד שֶׁהַגּוּף שֶׁל עֲנָת יַפְשִׁיר, אוּלַי מִישֶׁהוּ אַחֵר מוּכָן לָגֶשֶׁת לַלּוּחַ?"

"אֲנִי כְּבָר עָשִׂיתִי חִמּוּם", הִתְנַדְּבָה מִיכַל.

"יֹפִי", חִיְּכָה אֵלֶיהָ הַמּוֹרָה תָּמָר, אֲבָל הַחִיּוּךְ שֶׁלָּהּ נֶעֱלַם כְּשֶׁמִּיכַל הִתְקַדְּמָה לְעֵבֶר הַלּוּחַ בְּשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל נִתּוּרִים וּקְפִיצוֹת, כְּשֶׁזְּרוֹעוֹתֶיהָ הַפְּרוּשׂוֹת לַצְּדָדִים מְעִיפוֹת סְפָרִים מֵהַשֻּׁלְחָנוֹת וּמַמְטִירוֹת גֶּשֶׁם שֶׁל דַּפִּים עַל הָרִצְפָּה. רַק כְּשֶׁהִגִּיעָה לְמֶרְכַּז הַכִּתָּה מִיכַל נֶעֶצְרָה וְהֶחְוְתָה קִדָּה קַלָּה.

"בְּרָאבוֹ!" אוֹהַד נֶעֱמַד וּמָחָא לָהּ כַּפַּיִם.

"כָּל הַכָּבוֹד!" כֻּלָּנוּ נֶעֱמַדְנוּ עַל הָרַגְלַיִם. גַּם עֲנָת, הַחֲבֵרָה שֶׁלִּי, שֶׁהַגּוּף שֶׁלָּהּ כְּבָר לֹא הָיָה מְכֻוָּץ, עָמְדָה וּמָחֲאָה.

וּמִיכַל, שֶׁשָּׂמְחָה עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְהוֹפִיעַ, וְשָׂמְחָה עִם תְּגוּבוֹת הַקָּהָל, עָשְׂתָה שְׁפָּגָט! רֶגֶל אַחַת נִשְׁלְחָה לְאָחוֹר, לְעֵבֶר הַלּוּחַ וְאִלּוּ רַגְלָהּ הַשְּׁנִיָּה נִמְתְּחָה בְּכָל הַכֹּחַ עַד לַשֻּׁלְחָן.

"מַסְפִּיק!" קָרְאָה הַמּוֹרָה תָּמָר. "בַּכִּתָּה לוֹמְדִים - לֹא רוֹקְדִים!"

"הַמּוֹרָה", מִיכַל צִחְקְקָה, "אִי־אֶפְשָׁר גַּם לִלְמֹד וְגַם לִרְקֹד?"

"לֹא!" הַמּוֹרָה הֵרִימָה קוֹלָהּ.

"כֵּן!" שָׁאֲגוּ מוּלָהּ כָּל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה.

מֵאָז הַשִּׁעוּר הַהוּא, לִפְנֵי יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ, הַמּוֹרָה תָּמָר הִפְסִיקָה לְהַזְמִין תַּלְמִידִים לַלּוּחַ. בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הִיא גַּם לֹא מְבַקֶּשֶׁת מֵאִתָּנוּ לְהַצְבִּיעַ. כַּנִּרְאֶה שֶׁהִיא קִבְּלָה דִּוּוּחַ מְפֹרָט עַל הַקֶּטַע שֶׁרָץ בֵּין הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן לְבֵין אוֹהַד. אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהַמּוֹרָה תָּמָר הִצִּיגָה לָנוּ שְׁאֵלָה בְּתוֹרָה וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה, הִיא אָמְרָה: "מַה קּוֹרֶה לָכֶם? תָּעִירוּ אֶת הַבְּרָגִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּכֶם! תַּרְקִידוּ אֶת הַבְּרָגִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּכֶם!"

אֲבָל אֲפִלּוּ הַהַזְמָנָה לְהַרְקָדַת הַבְּרָגִים לֹא עָזְרָה. זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כְּשֶׁהַטֶּלֶוִיזְיָה מִשְׁתַּלֶּטֶת לָנוּ עַל הַחַיִּים. פִּתְאוֹם, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, כֻּלָּם רוֹצִים לַהֲפֹךְ לְרַקְדָנִים!

טוֹב, נִסְחַפְתִּי. זֶה לֹא קָרָה "פִּתְאוֹם" וְגַם לֹא "בְּיוֹם בָּהִיר", אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן כֻּלָּם מְנַסִּים לִרְקֹד. לֹא רַק הַבָּנוֹת - גַּם בָּנִים.

טוֹב, שׁוּב תְּפַסְתֶּם אוֹתִי בְּהַגְזָמָה רְצִינִית. שִׁגְעוֹן הָרִקּוּדִים הִשְׁתַּלֵּט עַל רֻבֵּנוּ, אֲבָל לֹא עַל כֻּלָּנוּ. יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא מִהֲרוּ לְהִתְלַהֵב, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ לְכַרְכֵּר וּלְעַכֵּס וּלְפַזֵּז, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁשְּׁתֵּי הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהֶם נִשְׁאֲרוּ עַל הָאֲדָמָה, כְּבֵדוֹת וּמְגֻשָּׁמוֹת כְּמוֹ רַגְלַיִם שֶׁל פִּיל, שֶׁאֲפִלּוּ טְרַקְטוֹר לֹא יַצְלִיחַ לִגְרֹר אוֹתוֹ לְעֵבֶר רַחֲבַת הָרִקּוּדִים.

מִי? אַתֶּם שׁוֹאֲלִים.

מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת מִי?

אֲנִי!