האמת בעובדה, האמת ברגש
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
האמת בעובדה, האמת ברגש
מכר
מאות
עותקים
האמת בעובדה, האמת ברגש
מכר
מאות
עותקים

האמת בעובדה, האמת ברגש

3.8 כוכבים (4 דירוגים)

עוד על הספר

טד צ'יאנג

טד צ'יאנג (Ted Chiang, נולד ב־1967) הוא סופר מדע בדיוני אמריקאי. צ'יאנג נולד בפורט ג'פרסון, ניו יורק, וקיבל תואר במדעי המחשב מאוניברסיטת בראון. במקביל, השתתף בסדנת כתיבה לסופרי מדע בדיוני ידועה בשם "קלריון". לדבריו, ל"קלריון" השפעה רבה על כתיבתו. נכון ל-2006 הוא מתגורר בבלוויו (Bellevue), בסביבות סיאטל, וושינגטון. צ'יאנג פרסם מעט מאוד, אך כבר על סיפורו הראשון, "מגדל בבל" (1990), קיבל את פרס נבולה היוקרתי, ומאוחר יותר עוד אחד על סיפורו "סיפורי חייך" (1999). כמו כן קיבל פרס הוגו ונבולה על הנובלטה שלו, "גהנום הוא העדרו של אלוהים" (2001).

צ'יאנג דחה מועמדות לפרס הוגו נוסף עבור סיפורו: "לאהוב את מה שאתה רואה: דוקומנטרי". סיפורו "שבעים-ושתים אותיות" (העוסק בעיקר בגלמים) קיבל את "פרס סיידוייז עבור היסטוריה אלטרנטיבית". בנוסף, זכה בעוד שורה ארוכה של פרסים.

תקציר

נובלטה מפרי עטו של סופר המד"ב האמריקאי המוערך טד צ'יאנג, זוכה פרסי נבולה, הוגו ולוקוס.
האמת בעובדה, האמת ברגש הוא מסע גילוי מרתק העוסק בשפה, זיכרון, קריאה וכתיבה, טכנולוגיה וזהות אישית. שני סיפורים שלובים בסיפור: האחד מתרחש בעתיד לא רחוק, ומסופר על ידי עיתונאי הכותב מעין תחקיר אישי על מוצר טכנולוגי חדש המאפשר חיפוש פשוט ועוצמתי ביומני חיים מצולמים, יומני חיים שהאנשים בסביבתו מנהלים באופן שוטף.      באפריקה, הלומד קרוא וכתוב (Tiv) השני מתרחש במחצית הראשונה של המאה הקודמת, ומסופר על ידי נער מבני הטיב
ממיסיונר אירופי ונאבק למצוא את הדרך לשילוב בין תרבות הסיפור בעל פה שבה גדל ל"טכנולוגיית" הכתיבה. שילוב הסיפורים מציף תובנות מפתיעות ביחס לטבעה המורכב של האמת, הזיכרון האנושי והשפעתה של הטכנולוגיה על האופן שבו בני האדם מכירים את עצמם.
טד צ'יאנג (1967) הוא מסופרי המדע הבדיוני המקוריים, העדכניים והמסעירים ביותר הכותבים כיום. צ'יאנג, שנולד וגר בארה"ב, נחשב לאחד הסופרים העכשוויים הבולטים והמשובחים בז'אנר וסיפוריו ייחודיים, מסקרנים ומעוררים למחשבה. אף על פי שפרסם עד היום (משנת 1990) רק ארבעה-עשר סיפורים קצרים, נובלטות ונובלות, סיפוריו המרתקים זכו בשורת פרסים יוקרתיים: ארבעה פרסי נבולה, שלושה פרסי הוגו, שלושה פרסי לוקוס ועוד.
סגנונו של צ'יאנג מהודק וצלול" ולסיפוריו יש "אפקט ממגנט על הקורא" – ג'ון קלוט, מבקר המד"ב הנודע."

פרק ראשון

האמת בעובדה, האמת ברגש


כשבתי ניקול הייתה תינוקת, קראתי מאמר שבו נטען שאולי כבר לא הכרחי ללמד ילדים לקרוא ולכתוב, מכיוון שזיהוי שפה ממוחשבת והבנתה יהפכו בקרוב את היכולות האלה למיותרות. רעייתי ואני היינו מזועזעים מהרעיון, והחלטנו שלא משנה כמה הטכנולוגיה תתקדם, הכישורים של הבת שלנו תמיד ייבנו על בסיס יכולת מסורתית לקרוא ולכתוב.
מתברר שהן אנחנו והן כותב המאמר צדקנו למחצה. עכשיו, כשהיא מבוגרת, ניקול יודעת לקרוא טוב כמוני, אבל במובן מסוים היא איבדה את היכולת לכתוב. היא לא מכתיבה את המסרים שלה ומבקשת ממזכירה וירטואלית להקריא לה את מה שכתבה, כפי שחזה כותב המאמר. ניקול מדברת ללא קול, המקרן הרשתי שלה מציג את המילים בשדה הראייה שלה, והיא מבצעת תיקונים בשילוב של מחוות ותנועות עין. מעשית היא יודעת לכתוב, אבל אם היו לוקחים ממנה את התוכנה המסייעת שלה ונותנים לה את המקלדת שאני עדיין נאמן לה, היא הייתה מתקשה לאיית רבות מהמילים במשפט הזה. בנסיבות המסוימות האלה, האנגלית הופכת להיות קצת כמו שפה שנייה שלה, שפה שהיא דוברת באופן שוטף, אבל מתקשה לכתוב אותה.
אולי נוצר הרושם שאני מאוכזב מההישגים האינטלקטואליים של ניקול, אבל זה בהחלט לא המצב. היא חכמה ומסורה לעבודה שלה במוזיאון האמנות אף על פי שיכלה להרוויח יותר במקום אחר, ותמיד הייתי גאה בהישגים שלה. אבל עדיין קיים אני של העבר, שהיה מזדעזע לו היה רואה את בתו מאבדת את היכולת לאיית, ואני לא יכול להכחיש שאני ההמשך שלו.
עברו יותר מעשרים שנה מאז שקראתי את המאמר ההוא, ובמשך התקופה הזאת עברו חיינו אין-ספור שינויים שלא יכולתי לחזות. הנורא שבהם היה כאשר אמה של ניקול, אנג'לה, הכריזה שהיא ראויה לחיים מעניינים יותר מאלה שסיפקנו לה, ובילתה את העשור הבא בחציית כדור הארץ לאורכו ולרוחבו. אבל השינויים שהובילו למצב הקרוא וכתוב של ניקול היו רגילים והדרגתיים יותר: רצף של חפיצי תוכנה שלא רק הבטיחו שימושיות ונוחות כי אם אף סיפקו אותם, ואני לא התנגדתי לאף אחד מאלה כשהם הופיעו.
כך שלא נהגתי לנבא אסון בכל פעם שמוצר חדש הוכרז, וקידמתי את הטכנולוגיות החדשות בברכה ככל אחד אחר. אבל כאשר ווטסטון הציגו את כלי החיפוש החדש שלהם, זיכּ, הוא גרם לי לדאגות שלא חשתי למראה המוצרים הקודמים.
מיליוני אנשים, חלקם בגילי אך רובם צעירים יותר, מנהלים יומני חיים זה שנים רבות, ועונדים מצלמות אישיות שמצלמות וידיאו המשכי של כל חייהם. אנשים בודקים את יומני החיים שלהם ממגוון סיבות – כל דבר מחזרה לרגעים אהובים ועד זיהוי הסיבה לתגובה אלרגית – אבל רק מדי פעם. אף אחד לא רוצה לבלות חיים שלמים בביצוע חיפושים ובסינון התוצאות. יומני החיים הם אלבומי התמונות המלאים ביותר שניתן להעלות על הדעת, אבל כמו רוב אלבומי התמונות, הם נותרים רדומים פרט לאירועים מיוחדים. עכשיו ווטסטון מתכננים לשנות את כל זה. הם טוענים שהאלגוריתמים של זיכּ יכולים לחפש בכל ערימת השחת עוד לפני שתסיימו לומר "מחט".
זיכּ עוקב אחר השיחות שלכם בחיפוש אחר התייחסויות לאירועי העבר, ואז מציג וידיאו של האירוע בפינה השמאלית התחתונה של שדה הראייה שלכם. אם תאמרו "זוכר שרקדנו קונגה בחתונה ההיא?", זיכּ יעלה את הסרטון. אם האדם שאיתו אתם מדברים אומר "בפעם האחרונה שהיינו בחוף", זיכּ יעלה את הסרטון. וזה לא משמש רק בעת שיחה עם אנשים אחרים. זיכּ מנטר גם את הדברים שנאמרים ללא קול. אם תקראו את המילים "מסעדת הסצ'ואן הראשונה שאכלת בה", מיתרי הקול שלכם ינועו כאילו הקראתם בקול, וזיכּ יעלה את הסרטון הרלוונטי.
לא ניתן להכחיש את היעילות של תוכנה שיכולה באמת לענות לשאלה "איפה שמתי את המפתחות", אבל ווטסטון מציגים את זיכּ כיותר מסייע וירטואלי מועיל: הם רוצים שהוא יחליף את הזיכרון הטבעי שלכם.

טד צ'יאנג

טד צ'יאנג (Ted Chiang, נולד ב־1967) הוא סופר מדע בדיוני אמריקאי. צ'יאנג נולד בפורט ג'פרסון, ניו יורק, וקיבל תואר במדעי המחשב מאוניברסיטת בראון. במקביל, השתתף בסדנת כתיבה לסופרי מדע בדיוני ידועה בשם "קלריון". לדבריו, ל"קלריון" השפעה רבה על כתיבתו. נכון ל-2006 הוא מתגורר בבלוויו (Bellevue), בסביבות סיאטל, וושינגטון. צ'יאנג פרסם מעט מאוד, אך כבר על סיפורו הראשון, "מגדל בבל" (1990), קיבל את פרס נבולה היוקרתי, ומאוחר יותר עוד אחד על סיפורו "סיפורי חייך" (1999). כמו כן קיבל פרס הוגו ונבולה על הנובלטה שלו, "גהנום הוא העדרו של אלוהים" (2001).

צ'יאנג דחה מועמדות לפרס הוגו נוסף עבור סיפורו: "לאהוב את מה שאתה רואה: דוקומנטרי". סיפורו "שבעים-ושתים אותיות" (העוסק בעיקר בגלמים) קיבל את "פרס סיידוייז עבור היסטוריה אלטרנטיבית". בנוסף, זכה בעוד שורה ארוכה של פרסים.

עוד על הספר

האמת בעובדה, האמת ברגש טד צ'יאנג

האמת בעובדה, האמת ברגש


כשבתי ניקול הייתה תינוקת, קראתי מאמר שבו נטען שאולי כבר לא הכרחי ללמד ילדים לקרוא ולכתוב, מכיוון שזיהוי שפה ממוחשבת והבנתה יהפכו בקרוב את היכולות האלה למיותרות. רעייתי ואני היינו מזועזעים מהרעיון, והחלטנו שלא משנה כמה הטכנולוגיה תתקדם, הכישורים של הבת שלנו תמיד ייבנו על בסיס יכולת מסורתית לקרוא ולכתוב.
מתברר שהן אנחנו והן כותב המאמר צדקנו למחצה. עכשיו, כשהיא מבוגרת, ניקול יודעת לקרוא טוב כמוני, אבל במובן מסוים היא איבדה את היכולת לכתוב. היא לא מכתיבה את המסרים שלה ומבקשת ממזכירה וירטואלית להקריא לה את מה שכתבה, כפי שחזה כותב המאמר. ניקול מדברת ללא קול, המקרן הרשתי שלה מציג את המילים בשדה הראייה שלה, והיא מבצעת תיקונים בשילוב של מחוות ותנועות עין. מעשית היא יודעת לכתוב, אבל אם היו לוקחים ממנה את התוכנה המסייעת שלה ונותנים לה את המקלדת שאני עדיין נאמן לה, היא הייתה מתקשה לאיית רבות מהמילים במשפט הזה. בנסיבות המסוימות האלה, האנגלית הופכת להיות קצת כמו שפה שנייה שלה, שפה שהיא דוברת באופן שוטף, אבל מתקשה לכתוב אותה.
אולי נוצר הרושם שאני מאוכזב מההישגים האינטלקטואליים של ניקול, אבל זה בהחלט לא המצב. היא חכמה ומסורה לעבודה שלה במוזיאון האמנות אף על פי שיכלה להרוויח יותר במקום אחר, ותמיד הייתי גאה בהישגים שלה. אבל עדיין קיים אני של העבר, שהיה מזדעזע לו היה רואה את בתו מאבדת את היכולת לאיית, ואני לא יכול להכחיש שאני ההמשך שלו.
עברו יותר מעשרים שנה מאז שקראתי את המאמר ההוא, ובמשך התקופה הזאת עברו חיינו אין-ספור שינויים שלא יכולתי לחזות. הנורא שבהם היה כאשר אמה של ניקול, אנג'לה, הכריזה שהיא ראויה לחיים מעניינים יותר מאלה שסיפקנו לה, ובילתה את העשור הבא בחציית כדור הארץ לאורכו ולרוחבו. אבל השינויים שהובילו למצב הקרוא וכתוב של ניקול היו רגילים והדרגתיים יותר: רצף של חפיצי תוכנה שלא רק הבטיחו שימושיות ונוחות כי אם אף סיפקו אותם, ואני לא התנגדתי לאף אחד מאלה כשהם הופיעו.
כך שלא נהגתי לנבא אסון בכל פעם שמוצר חדש הוכרז, וקידמתי את הטכנולוגיות החדשות בברכה ככל אחד אחר. אבל כאשר ווטסטון הציגו את כלי החיפוש החדש שלהם, זיכּ, הוא גרם לי לדאגות שלא חשתי למראה המוצרים הקודמים.
מיליוני אנשים, חלקם בגילי אך רובם צעירים יותר, מנהלים יומני חיים זה שנים רבות, ועונדים מצלמות אישיות שמצלמות וידיאו המשכי של כל חייהם. אנשים בודקים את יומני החיים שלהם ממגוון סיבות – כל דבר מחזרה לרגעים אהובים ועד זיהוי הסיבה לתגובה אלרגית – אבל רק מדי פעם. אף אחד לא רוצה לבלות חיים שלמים בביצוע חיפושים ובסינון התוצאות. יומני החיים הם אלבומי התמונות המלאים ביותר שניתן להעלות על הדעת, אבל כמו רוב אלבומי התמונות, הם נותרים רדומים פרט לאירועים מיוחדים. עכשיו ווטסטון מתכננים לשנות את כל זה. הם טוענים שהאלגוריתמים של זיכּ יכולים לחפש בכל ערימת השחת עוד לפני שתסיימו לומר "מחט".
זיכּ עוקב אחר השיחות שלכם בחיפוש אחר התייחסויות לאירועי העבר, ואז מציג וידיאו של האירוע בפינה השמאלית התחתונה של שדה הראייה שלכם. אם תאמרו "זוכר שרקדנו קונגה בחתונה ההיא?", זיכּ יעלה את הסרטון. אם האדם שאיתו אתם מדברים אומר "בפעם האחרונה שהיינו בחוף", זיכּ יעלה את הסרטון. וזה לא משמש רק בעת שיחה עם אנשים אחרים. זיכּ מנטר גם את הדברים שנאמרים ללא קול. אם תקראו את המילים "מסעדת הסצ'ואן הראשונה שאכלת בה", מיתרי הקול שלכם ינועו כאילו הקראתם בקול, וזיכּ יעלה את הסרטון הרלוונטי.
לא ניתן להכחיש את היעילות של תוכנה שיכולה באמת לענות לשאלה "איפה שמתי את המפתחות", אבל ווטסטון מציגים את זיכּ כיותר מסייע וירטואלי מועיל: הם רוצים שהוא יחליף את הזיכרון הטבעי שלכם.