בית מלקיאס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בית מלקיאס
הוספה למועדפים

בית מלקיאס

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

האישה שהפכה את סיפורה המשפחתי לספרות:
בליל סערה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת פוגע ברק בבית החווה של משפחת מלקיאס שבברזיל. ההורים נהרגים מפגיעת הברק, ושלושת ילדיהם ניצלים. ההורים נקברים בקרבת הבית, ושלושת היתומים הולכים כל אחד בדרכו: אנטוניו הצעיר - הילד שלא יצמח; ניקו - הבכור שיטבע בקפה; ז'וליה - ילדה במנוסה מתמדת. בעולמם של השלושה המוות והחיים דרים בכפיפה אחת.

ניקו (הבכור) הוא סבה של אנדראה דל פואגו. סיפור משפחתה, בתיבול עדין של ריאליה מאגית, עומד במרכז הרומן הראשון שלה. בית החווה עצמו חרב עם השנים, אך השטח שעליו עמד נותר כפי שהוא, והוא עדיין בבעלות משפחתה של דל פואגו.

בסיפור הטראגי דל פואגו משלבת את הווית הסְפָר של ברזיל, בתקופה שבה הערים הגדולות שאפו להתעדכן בתרבות ובאומנות של מרכז אירופה בעוד ערי הספר המשיכו לחיות לפי התרבות והכלכלה של המאה ה-19. המוטיב המאגי האופייני לספרות דרום אמריקאית מאפשר לדל פואגו להחיות את דמותה החידתית של הרב-סבא שלה: אישה שמקורה האתני לוט בערפל, אישה שבלטה מאוד בעורה הלבן ובעיניה הכחולות במשפחה כהת העור. בספר היא רוח האם שמתה בסופת הברקים, הרודפת את בנה הגמד.

אנדראה דל פואגו ידועה מאוד בברזיל כסופרת סיפורים קצרים דחוסים ומלאי סמליות, מעין מקבילה לטינית לאליס מונרו. בית מלקיאס, רומן צלול ומכשף הפונה גם אל השכל, הוא הרומן הראשון שלה, וכמו סיפוריה הקצרים גם הוא זכה בפרסים רבים – בהם פרס סאראמאגו - ותורגם לעשרות שפות. עם זאת, זו הפעם הראשונה שיצירתה מתורגמת לעברית.

פרק ראשון

1

רכס סֵרָה מוֹרֵנָה תלול, לח ופורה.
למרגלותיו חיים בני מָלָקִיאָס, חלון ביתם בגודל דלת, דלתם הסמכותית כולה מעץ כהה.
"קדימה, אָדוֹלְפוּ!"
דוּנָנָה קראה לבעלה. הגבר תקע את להב גרזנו בעץ וחש לעזרהּ. הכלי נצץ בתחתית הגֵב, אָדוֹלְפוּ שילשל את הכד הקשור אל קצה החבל, אחז באמצעותו את הכלי ושָׁלָה אותו, לאחר שגרר אותו בחזרה במעלה דופן הבאר. אשתו חדלה לעסוק בעבודות קשות, שברירית עצמות החלה להביא מזור לנשים עקרות. תמורת הברכות שהרעיפה על ראשיהן, קיבלה תירס, קפה וחלב. צח ואדום היה עורהּ, עדינת שפתיים היתה. פרט לבני מָלָקִיאָס היו תושבי הרכס שחומים כחיות הפרא.
הילדים יצרו מעגל מסביב לפי הגֵב, שכבת מי התהום שיקפה שלושה זוגות ידיים, כל זוג וזוג מיסגר שני חריצים מנצנצים ואף אחד: נִיקוּ היה כחול עין, בן תשע. אַנְטוֹנְיוּ, קטן, בן שש. ז'וּלְיָה, שמנמונת, בת ארבע.

סקירות וביקורות

אנדראה דל פואגו: "התאבלתי על כל דמות" לירון סיני ynet 07/03/2015 לקריאת הסקירה המלאה >
"בית מלקיאס": הוכחה שהריאליזם המאגי לא מת רות אלמוג הארץ 08/02/2015 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

אנדראה דל פואגו: "התאבלתי על כל דמות" לירון סיני ynet 07/03/2015 לקריאת הסקירה המלאה >
"בית מלקיאס": הוכחה שהריאליזם המאגי לא מת רות אלמוג הארץ 08/02/2015 לקריאת הסקירה המלאה >
בית מלקיאס אנדראה דל פואגו

1

רכס סֵרָה מוֹרֵנָה תלול, לח ופורה.
למרגלותיו חיים בני מָלָקִיאָס, חלון ביתם בגודל דלת, דלתם הסמכותית כולה מעץ כהה.
"קדימה, אָדוֹלְפוּ!"
דוּנָנָה קראה לבעלה. הגבר תקע את להב גרזנו בעץ וחש לעזרהּ. הכלי נצץ בתחתית הגֵב, אָדוֹלְפוּ שילשל את הכד הקשור אל קצה החבל, אחז באמצעותו את הכלי ושָׁלָה אותו, לאחר שגרר אותו בחזרה במעלה דופן הבאר. אשתו חדלה לעסוק בעבודות קשות, שברירית עצמות החלה להביא מזור לנשים עקרות. תמורת הברכות שהרעיפה על ראשיהן, קיבלה תירס, קפה וחלב. צח ואדום היה עורהּ, עדינת שפתיים היתה. פרט לבני מָלָקִיאָס היו תושבי הרכס שחומים כחיות הפרא.
הילדים יצרו מעגל מסביב לפי הגֵב, שכבת מי התהום שיקפה שלושה זוגות ידיים, כל זוג וזוג מיסגר שני חריצים מנצנצים ואף אחד: נִיקוּ היה כחול עין, בן תשע. אַנְטוֹנְיוּ, קטן, בן שש. ז'וּלְיָה, שמנמונת, בת ארבע.