ומכאן לאן?

ומכאן לאן?

אירועי הקיץ האחרון טלטלו את כולנו. היכו בי בעוצמה הנחישות של העם, יכולת ההכלה שלו וגילויי הערבות ההדדית, ליד העוצמה והמסירות של החיילים. אבל היכתה בי גם תחושת האבסורד לנוכח סבבי האלימות האין-סופיים שאנו חווים, וחוסר היכולת של מנהיגנו להציע חזון שיוציא אותנו ממצב עגום זה.
כן, בקיץ האחרון רעמו התותחים פעם נוספת. "סבב אלימות" היא המילה שבה משמתמשים העיתונאים לתיאור מה שקרה, לרוב מבלי להבין שעצם השימוש במונח מסוג זה רומז על השנותה העתידית הבלתי נמנעת של אותה אלימות במין מחזוריות טראגית ואינסופית. וכל זה קרה לאחר שמאמצים כבירים הושקעו בחודשים האחרונים לשווא בניסיון להשכין שלום בינינו לבין שכנינו... ומה באשר לשלושת הילדים שכבר לא יחזרו לבתיהם? האם יש תכלית לכל זה?
לאור הניגוד הבולט כל כך בין היכולות האנושיות שהדגימו כלל האזרחים ובין חוסר החזון של מנהיגינו אשר אינם מצליחים להביט מעבר לאופק המיידי של כיבוי השריפות ולהוביל אותנו לעתיד טוב יותר, אני חושב שעלינו -כאזרחים- לנסות לדחוף אותם ולהכריח אותם להתעלות על עצמם.
לכן מצאתי לנכון לנסח בצורה ברורה את המשוואה אשר בה אנו - ישראלים כפלסטינאים- נמצאים, כדי שנוכל ביחד לנסות לגבש מהלכים משמעותיים באמת במטרה להביא לשיפור המצב שבו אנו חיים .
בשורות הבאות ניסיתי להעלות כל טיעון אפשרי לשני צידי המתרס ולענות עליו בהיגיון ובשכל ישר ככל האפשר, תוך הימנעות מסיסמאות גילויי שנאה ותחושות בטן, כי הרגש והיצריות האופפים את הדיונים על הנושא הזה אינם תורמים -בלשון המעטה- למציאת פתרונות אמיתיים....
כתוצאה מניתוח זה הגעתי למתווה, שיכול לדעתי להביא מזור לארץ למודת הסבל המלחמות והמאבקים הזאת.
תקוותי היא ששורות אלו תתפזרנה ותעזורנה להחדיר -ולו במעט חשיבה ישרה ופרגמטית בוויכוחים הלוהטים המרעילים את חיינו מזה שנים כה רבות, ולכל הפחות תעזורנה לנו לגלות את המניעים הנסתרים והמשמעויות האמיתיות של אמירות כה רבות שמושמעות בשיח העכשווי.
נתחיל בקלישאות ובסיסמאות הנפוצים בין שני העמים.