ביקורת המילים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ביקורת המילים
הוספה למועדפים

ביקורת המילים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: פאר פרידמן
  • הוצאה: כרמל, מנדלי
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2014
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 147 עמ' מודפסים

קארל צ'אפק

קארל צָ'אפֶּק (צ'כית: Karel Čapek, 

9 בינואר 1890 – 25 בדצמבר 1938) היה מהחשובים שבסופרי צ'כוסלובקיה במאה ה-20. צ'אפק טבע את המילה "רובוט" במחזהו "R.U.R" משנת 1920.
סיפוריו של צ'אפק מאופיינים בהומור, שנינות ואירוניה מפוכחת, אך גם בנקודת מבט אופטימית על בני האדם. יש המחשיבים אותו כאחד החלוצים של המדע הבדיוני האירופי, שעוסק בהשפעה של טכנולוגיות חדישות על החברה האנושית. ניתן להשוותו עם כותבים נוספים ששילבו ביצירותיהם מוטיבים של מדע בדיוני, דוגמת ג'ורג' אורוול ואלדוס האקסלי, אף כי נהוג לטעון כי התחזיות שלו אינן כה פסימיות כשלהם. דוגמה לנימה האופטימית שלו ניתן למצוא בספרו הרובוטים, שם מתוארת השתלטות רובוטים על האנושות, אך הסיפור מסתיים בנימה מפוייסת כאשר האהבה הופכת את הרובוטים לאנושיים.‏ צ'אפק הביע חשש מפני הסכנות האורבות בדיקטטורות, בארגונים בעלי כוח בלתי מוגבל ובאובדן פרופורציות, תוך שהוא מנסה לעתים להצביע על החיוב ולמצוא נקודות אור שבהן טמונה תקווה למין האנושי. בספרו המלחמה בסלמנדרות ניתן לראות את חששו זה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת אשר צפה כי ינבעו מסכנות אלה, דבר ההגיוני לאור הביוגרפיה שלו והתנגדותו העזה למשטר הנאצי.
לאחר השתלטות הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה, נאסרה הדפסת יצירותיו של צ'אפק, ורק בהדרגה הותרו שוב לפרסום. אחרי מותו ראו אור כל כתביו.

תקציר

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים? מה אנחנו מסתירים מאחורי המלים שבהן אנחנו בוחרים להשתמש? עד כמה ערים אנו לבחירותינו אלה – ומדוע ראוי שנהייה ערים להן? בעשורה השני של המאה העשרים פרסם קארל צ'אפק הצעיר – שיהפוך בעשור הבא לסופר הצ'כי המשפיע ביותר ולדובר מרכזי בחברה הצ'כוסלובקית – את קובץ "ביקורת המילים" שלו. המאמרים הקצרים הללו, שכל אחד מהם עוסק במלה אחת, מציעים ניתוח חד, ביקורתי אך גם שנון ומשעשע ביותר, של הלשון והנפש האנושית. למרבה הפלא – והאימה – ניתוחיו של צ'אפק וביקורתו לא איבדו גם היום דבר מברקם וכוחם יפה אף לימינו.

ביקורת המילים מציג פן חדש ביצירתו של צ'אפק, מחבר "שנת הגנן", "המלחמה בסלמנדרות" ו"בית חרושת למוחלט": הוא מתגלה כאן כמסאי וכמבקר. מעצם עיסוקו בשפה ובלשון, היווה הספר תמיד אתגר עצום למתרגמים, וייתכן בהחלט כי מדובר בספר הכי פחות מתורגם של הסופר שתורגם כבר בחייו לשפות רבות. הוא מובא כאן בתרגומו של פאר פרידמן, שאף הוסיף לו הקדמה והערות.

פרק ראשון

אילו הייתי בלשן (1935)


אילו הייתי בלשן, קרוב לודאי שהייתי עושה את אותם הדברים שבלשנים נוהגים לעשות מימים ימימה: הייתי מקשיב רוב קשב לדרך שבה אנשים מדברים, והוגה בכך זמן רב, עד שהייתי מצליח לזהות את הכללים האוניברסאליים הספציפיים, את המחלקות, את המערכות ואת החוקים שבמלים ובמילות-הקישור, במשפטים ובאינטונאציה. אני חושב, עם זאת, שלא היה עולה בידי להפריד את השפה מן האנשים; שלא הייתי מצליח לדמיין את הדיבור כתופעה נפרדת של השפה, אלא רק כביטוי של אנשים מסוימים, של עיסוקים אנושיים, של סוגים של בני אדם, של קבוצות, של תרבויות, ובסופו של דבר גם של השקפות עולם. אני יודע שתפישה כזו אינה חדשה בשום אופן; אבל אני מאמין שטרם הגענו, מבחינה בלשנית, לשלב שבו נוכל להשתמש בניתוח הלשון ובביקורתה לשם ניתוח וביקורת של בני אדם, כמו גם של תפישותיהם, של אמונותיהם, של רעיונותיהם, של העמדות שלהם ביחס לחברה, של המערכות התרבותיות והפוליטיות שלהם וכן הלאה.
נאמר כך: נניח שניתן היה לבחון כיצד משפיעים החינוך, המעמד החברתי וההשתייכות לקבוצה מסוימת על מספרן של המלים המכלילות, המופיעות בדבריהם של בני האדם; ועוד, לאילו השקפות חברתיות או פוליטיות אפשר לשייך את היכולת או את הנטייה להשתמש במלים כלליות ומעורפלות. אין ספק כי התנהלותו הפוליטית של אדם, אשר חושב ומשתמש במלים פשוטות, תהיה שונה מזו של אדם, אשר חושב במונחים מופשטים ובלתי-מוגדרים; במקרה זה תהיינה ללא ספק הכללות רבות יותר, הצהרות רדיקאליות רבות יותר, הרבה פחות סובלנות. אפשר כי חשוב לבחון אילו מין בני אדם מחבבים מילים זרות, שאותן הם מבינים באופן שגוי; או מילים גדולות, נעדרות גבולות ברורים; לאיזה כשל ברוח האנושית, לאיזו הפרעה חברתית, לאיזה חוסר-בטחון פנימי עונה הצורך הלשוני הזה. היחפן של גורקי, שהתמכר למלים "אורגניסמוס, אורגאנון"[1], הוא היום תופעה המונית; גם בפוליטיקה הוא יצעד בעקבות מילים גדולות ומעורפלות, מוקסם מהדהודן.
ייתכן שנוכל לאבחן דמגוגיה בעזרת ניתוח בלשני. אין ספק שנמצא כי הדמגוגיה, ככל שהדבר נוגע לדיבור, מוכרחה להיות מובנת בקלות וציוריות. אך עליה להיות גם בלתי-מדויקת, ככל שהדבר אפשרי; היא מוכרחה להיכנס בקלות לראשי האנשים, אך אל לה להיצמד לעובדות – כדי שניתן יהיה להכליל תחת ניסוחיה כמה שיותר השקפות, תחומי-עניין ורעיונות. האמצעים המובהקים שלה הם דו-משמעות, רגשנות, המרת רעיונות בסיסמאות שחוקות, ומהירוּת, שטף מהיר שמעלימים מן המאזין או מן הקורא אי-בהירויות בוטות, חוסר עקביות וכיוצא בזה.
בעזרת ניתוח בלשני נוכל אף לעמוד על ההבדל העמוק שבין המערכות הלשוניות של הציווי ושל השכנוע; במלים אחרות, בין השפה של הדיקטטורים ושפת הדמוקרטיה. די לנו שנסובב את הכפתור ברדיו ונאזין לקולות המדינות ונציגיהן; כמה קל לזהות כיצד מתוך בחירת המלים, מתוך התחביר ומאופן המסירה של הדברים עולים – באופן לשוני טהור – מופעים של סמכות, של כוח, של פאתוס ההמונים ושל רצון ההמונים, ושל נחרצות; או להיפך: מופעים של הרהורים בפומבי, של הצגת טיעונים ושל שכנוע, שפחות או יותר הולמים את השיטה הפרלמנטרית. בעזרת ניתוח של הסגנון הלשוני האוטוריטארי או הפרלמנטרי נוכל לזהות, בדיוק רב למדי, לאילו תכונות אינטלקטואליות, לאילו צדדים אנושיים וחברתיים פונה השלטון, על מה הוא נשען ומה הוא מנכס לעצמו.
בלשנות זו של המבע הציבורי תהפוך בסופו של דבר, ובאופן בלתי-נמנע, לביקורת החברה; לא במובן של הערכה, כי אם במובן של אבחון רוחני; חשיפת אי-הסדרים, העוולות, אי-הבהירות אי-הדיוקים של המבע תוביל להכרה בכשלים דומים במחשבה החברתית. אין לי ספק כי במוקדם או במאוחר תתפתח הבלשנות לכדי סוג כזה של אבחונים; שהרי הדיבור האנושי הוא מבע ישיר כל כך, כזה שאין לטעות בו, של חיינו הרוחניים, כשם שפעימות הלב או חילוף החומרים הם סימן לחיינו הגופניים.

קארל צ'אפק

קארל צָ'אפֶּק (צ'כית: Karel Čapek, 

9 בינואר 1890 – 25 בדצמבר 1938) היה מהחשובים שבסופרי צ'כוסלובקיה במאה ה-20. צ'אפק טבע את המילה "רובוט" במחזהו "R.U.R" משנת 1920.
סיפוריו של צ'אפק מאופיינים בהומור, שנינות ואירוניה מפוכחת, אך גם בנקודת מבט אופטימית על בני האדם. יש המחשיבים אותו כאחד החלוצים של המדע הבדיוני האירופי, שעוסק בהשפעה של טכנולוגיות חדישות על החברה האנושית. ניתן להשוותו עם כותבים נוספים ששילבו ביצירותיהם מוטיבים של מדע בדיוני, דוגמת ג'ורג' אורוול ואלדוס האקסלי, אף כי נהוג לטעון כי התחזיות שלו אינן כה פסימיות כשלהם. דוגמה לנימה האופטימית שלו ניתן למצוא בספרו הרובוטים, שם מתוארת השתלטות רובוטים על האנושות, אך הסיפור מסתיים בנימה מפוייסת כאשר האהבה הופכת את הרובוטים לאנושיים.‏ צ'אפק הביע חשש מפני הסכנות האורבות בדיקטטורות, בארגונים בעלי כוח בלתי מוגבל ובאובדן פרופורציות, תוך שהוא מנסה לעתים להצביע על החיוב ולמצוא נקודות אור שבהן טמונה תקווה למין האנושי. בספרו המלחמה בסלמנדרות ניתן לראות את חששו זה ואת ההשלכות מרחיקות הלכת אשר צפה כי ינבעו מסכנות אלה, דבר ההגיוני לאור הביוגרפיה שלו והתנגדותו העזה למשטר הנאצי.
לאחר השתלטות הקומוניסטים על צ'כוסלובקיה, נאסרה הדפסת יצירותיו של צ'אפק, ורק בהדרגה הותרו שוב לפרסום. אחרי מותו ראו אור כל כתביו.

עוד על הספר

  • תרגום: פאר פרידמן
  • הוצאה: כרמל, מנדלי
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2014
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 147 עמ' מודפסים
ביקורת המילים קארל צ'אפק

אילו הייתי בלשן (1935)


אילו הייתי בלשן, קרוב לודאי שהייתי עושה את אותם הדברים שבלשנים נוהגים לעשות מימים ימימה: הייתי מקשיב רוב קשב לדרך שבה אנשים מדברים, והוגה בכך זמן רב, עד שהייתי מצליח לזהות את הכללים האוניברסאליים הספציפיים, את המחלקות, את המערכות ואת החוקים שבמלים ובמילות-הקישור, במשפטים ובאינטונאציה. אני חושב, עם זאת, שלא היה עולה בידי להפריד את השפה מן האנשים; שלא הייתי מצליח לדמיין את הדיבור כתופעה נפרדת של השפה, אלא רק כביטוי של אנשים מסוימים, של עיסוקים אנושיים, של סוגים של בני אדם, של קבוצות, של תרבויות, ובסופו של דבר גם של השקפות עולם. אני יודע שתפישה כזו אינה חדשה בשום אופן; אבל אני מאמין שטרם הגענו, מבחינה בלשנית, לשלב שבו נוכל להשתמש בניתוח הלשון ובביקורתה לשם ניתוח וביקורת של בני אדם, כמו גם של תפישותיהם, של אמונותיהם, של רעיונותיהם, של העמדות שלהם ביחס לחברה, של המערכות התרבותיות והפוליטיות שלהם וכן הלאה.
נאמר כך: נניח שניתן היה לבחון כיצד משפיעים החינוך, המעמד החברתי וההשתייכות לקבוצה מסוימת על מספרן של המלים המכלילות, המופיעות בדבריהם של בני האדם; ועוד, לאילו השקפות חברתיות או פוליטיות אפשר לשייך את היכולת או את הנטייה להשתמש במלים כלליות ומעורפלות. אין ספק כי התנהלותו הפוליטית של אדם, אשר חושב ומשתמש במלים פשוטות, תהיה שונה מזו של אדם, אשר חושב במונחים מופשטים ובלתי-מוגדרים; במקרה זה תהיינה ללא ספק הכללות רבות יותר, הצהרות רדיקאליות רבות יותר, הרבה פחות סובלנות. אפשר כי חשוב לבחון אילו מין בני אדם מחבבים מילים זרות, שאותן הם מבינים באופן שגוי; או מילים גדולות, נעדרות גבולות ברורים; לאיזה כשל ברוח האנושית, לאיזו הפרעה חברתית, לאיזה חוסר-בטחון פנימי עונה הצורך הלשוני הזה. היחפן של גורקי, שהתמכר למלים "אורגניסמוס, אורגאנון"[1], הוא היום תופעה המונית; גם בפוליטיקה הוא יצעד בעקבות מילים גדולות ומעורפלות, מוקסם מהדהודן.
ייתכן שנוכל לאבחן דמגוגיה בעזרת ניתוח בלשני. אין ספק שנמצא כי הדמגוגיה, ככל שהדבר נוגע לדיבור, מוכרחה להיות מובנת בקלות וציוריות. אך עליה להיות גם בלתי-מדויקת, ככל שהדבר אפשרי; היא מוכרחה להיכנס בקלות לראשי האנשים, אך אל לה להיצמד לעובדות – כדי שניתן יהיה להכליל תחת ניסוחיה כמה שיותר השקפות, תחומי-עניין ורעיונות. האמצעים המובהקים שלה הם דו-משמעות, רגשנות, המרת רעיונות בסיסמאות שחוקות, ומהירוּת, שטף מהיר שמעלימים מן המאזין או מן הקורא אי-בהירויות בוטות, חוסר עקביות וכיוצא בזה.
בעזרת ניתוח בלשני נוכל אף לעמוד על ההבדל העמוק שבין המערכות הלשוניות של הציווי ושל השכנוע; במלים אחרות, בין השפה של הדיקטטורים ושפת הדמוקרטיה. די לנו שנסובב את הכפתור ברדיו ונאזין לקולות המדינות ונציגיהן; כמה קל לזהות כיצד מתוך בחירת המלים, מתוך התחביר ומאופן המסירה של הדברים עולים – באופן לשוני טהור – מופעים של סמכות, של כוח, של פאתוס ההמונים ושל רצון ההמונים, ושל נחרצות; או להיפך: מופעים של הרהורים בפומבי, של הצגת טיעונים ושל שכנוע, שפחות או יותר הולמים את השיטה הפרלמנטרית. בעזרת ניתוח של הסגנון הלשוני האוטוריטארי או הפרלמנטרי נוכל לזהות, בדיוק רב למדי, לאילו תכונות אינטלקטואליות, לאילו צדדים אנושיים וחברתיים פונה השלטון, על מה הוא נשען ומה הוא מנכס לעצמו.
בלשנות זו של המבע הציבורי תהפוך בסופו של דבר, ובאופן בלתי-נמנע, לביקורת החברה; לא במובן של הערכה, כי אם במובן של אבחון רוחני; חשיפת אי-הסדרים, העוולות, אי-הבהירות אי-הדיוקים של המבע תוביל להכרה בכשלים דומים במחשבה החברתית. אין לי ספק כי במוקדם או במאוחר תתפתח הבלשנות לכדי סוג כזה של אבחונים; שהרי הדיבור האנושי הוא מבע ישיר כל כך, כזה שאין לטעות בו, של חיינו הרוחניים, כשם שפעימות הלב או חילוף החומרים הם סימן לחיינו הגופניים.