יצירה בחוטים

הקדמה

הצורך או הרצון ליצור, לעצב, לבצע במו ידיי, קיים בי מילדוּת ובעָצמה רבה. תמיד הייתה עבודת יד כלשהי בסביבתי. למדתי דוגמאות חדשות, ניסיתי טכניקות שונות ויצרתי עבודות משלי. היה זה עבורי עולם קסום, מופלא, מגוּון, הטומן בחוּבּו אפשרויות אין קץ.
בספרי זה, "יצירה בחוטים", ניסיתי להעביר את הידע הרב שרכשתי לכל מי שרוצה להתנסות בתחום זה של עבודות. הספר בנוי בצורה המאפשרת לימוד עצמי, מן הקל אל הכבד ועוסק בתחומים השונים של עבודות החוטים והמחט – סריגה, רקימה, תחרה, מקרמה – אלו עבודות שניתן לעשותן בכל מקום וזמן ואין צורך בכלים ובמכשירים הדורשים סדנה.
במשך דורות היווּ עבודות המחט את האמנות המיוחדת לנשים ואת התירפיה שלהן. אלו אומנויות דמוקרטיות, ללא גוון אליטיסטי זר ומתנכר; הן עתיקות מאוד ובעלות יכולת התחדשוּת מפתיעה. אומנויות המחט יצירתיוֹת ומעניקות לעוסקים בהן חדוות עשייה. הן בונות יחסים חברתיים ומאפשרות תקשורת טובה יותר בין אנשים, יש להן יכולת תירפואית של שחרור ממתח והשגת הרפיה, רגיעה ונינוֹחוּת. הן מהווֹת עיסוק נפלא ומהנה לשעות הפנאי ההולכות ומתרבות בחברה המודרנית.
בשנים האחרונות אין מלמדים בבתי ספר עבודות מחט. מי שלא רוכש את המיומנויות הללו כחלק מתהליך הלמידה, מנוּע בבגרותו לבחור אם לעסוק בהן כבתחבּיב או כמקצוע אם לאו. בהעדר הכלים הדרושים לכך, בנותינו אינן יודעות לתפור כפתור, לעשות מכפלת לחצאית או לרקום את שְמן, הן אפילו לא יודעות מה הן מפסידות... ההפסד הוא כולו של דור העתיד! לדעתי, יש להמשיך וללמד את המקצוע בבתי הספר ולראות בו חלק מההכשרה שניתנת לאדם בעולמנו.
יש הרואים באומנויות הסריגה, הרקימה, התפירה, האריגה ושאר עבודות המחט אומנויות הסותרות קידמה ומפריעות לנשים להשתלב בעולם המודרני מדוע?
מדוע לא לראות בהן את האמנות הטבעית המתאימה לנשים? מדוע להתעלם מהשפעתן התירפואית הברוכה על נשים במשך דורות? מדוע לא להכיר בכך, שיותר מכל אמנות אחרת, היווּ עבודות המחט חלק אינטגראלי מעולמן של נשים