שירלי שמש חוזרת

פרק ראשון: 1
שירלי שמש בסכנה
 

שירלי רצה מתנשפת בין הרחובות הצרים. לבה הלם במהירות והיא הביטה מעבר לכתפה בפחד. רגליה, בנעלי ספורט שחוקות, נשאו אותה מהר ככל שיכלה, ושתי היונים שלה, יוני ויונה, התעופפו מעל ראשה בדאגה.
"קדימה, מהר!" קראה לעברן שירלי בשפה הסודית שרק שלושתן הבינו. "אנחנו חייבות להתחמק ממנו!"
שירלי הרגישה שהריאות שלה עומדות להתפוצץ. הכושר הגופני שלה היה אמנם טוב, והיא אפילו הגיעה שנייה בתחרות הריצה למאה מטרים בבית הספר, אבל הדקות האחרונות היו ארוכות והיא עברה הרבה יותר ממאה מטרים. רוכב האופנוע האלמוני עדיין רכב בעקבותיה. היא ידעה זאת כי שמעה את טרטור המנוע הרועש שלו. היא מחתה את הזיעה ממצחה, עשתה מאמץ נוסף והגבירה את מהירותה. כל אותו זמן היה האופנוע מאחוריה, שומר על מרחק קבוע ממנה.
מעניין למה הוא לא מגביר את המהירות ומשיג אותי, אמרה שירלי לעצמה. הרי הוא יכול להשיג אותי בשנייה אם ירצה.
שירלי הגיעה למסקנה שהוא לא רוצה לתפוס אותה, אלא פשוט לעקוב אחריה. היא ראתה מספיק סרטי משטרה וסרטים בלשיים כדי להבין שהעוקב תמיד שומר על מרחק קטן, כדי לא להתגלות.
"ככה," אמרה שירלי ליוני ויונה שעופפו מעליה, "הוא חושב שהוא יגלה לאן אני הולכת. אבל אני לא אגלה לו. אני אערים עליו. אני ארד מהכביש ואפנה למקום שבו אין כניסה לאופנועים."
היא ירדה מהכביש הראשי ורצה לכיוון הפארק.
אוף, הלוואי שאצליח להתחמק ממנו, היא התפללה ונעלמה בין העצים.
היונים מיהרו אחריה במשק כנפיים.
 
***
 
בינתיים, באותם רגעים בדיוק, ישב אלכס עם הרגליים על השולחן ואכל בייגלה. הוא צפה בתוכנית "אלוף הבישול" והרגיש רעב כל הזמן.
"אמא!" הוא צעק ללידיה, שעמדה במטבח והכינה סלט. "ארוחת הערב מוכנה כבר?"
"עד שתצא מהמקלחת היא תהיה מוכנה," אמרה לידיה. "ותגיד גם לשירלי שתזוז כבר מהמחשב ותלך גם היא להתקלח."
"שירלי עוד לא חזרה," ענה אלכס.
"איפה היא בשעה כזאת? עוד מעט מחשיך," אמרה לידיה.
"היא יצאה להליכת כושר עם יוני ויונה," ענה אלכס.
לידיה הסתכלה דרך החלון אל השמים ההולכים ונצבעים בשחור.
"טוב. אני מקווה שהיא תגיע מהר. לא מתאים לשירלי לאחר."
"אז אם היא מאחרת, אני יכול לקבל בינתיים חטיף?" שאל אלכס בתקווה.
"לא עכשיו!" פסקה לידיה.
"אוווףףף!" קרא אלכס. "לא מרשים לי כלום בבית הזה!"
 
***
 
שירלי עקפה את הפארק ועשתה קיצור דרך - היא רצה דרך העצים עד שהגיעה שוב לרחובות הקטנים של שכונתה.
"הפעם הצלחנו להערים עליהם!" היא חייכה אל יוני ויונה. היא היתה שטופת זיעה, רגליה וריאותיה כאבו, אבל היא היתה שמחה. אף אחד לא ישיג את שירלי שמש. אבל מי לעזאזל מנסה?
"אני חושבת שהוא נעלם," היא אמרה לשתי היונים הלבנות. "בואו, אפשר לחזור הביתה."
היא נכנסה הביתה בדיוק כשאלכס צעק, "לא מרשים לי כלום בבית הזה!" התנשפה וקרסה על הספה באפיסת כוחות. היא נשמה עמוקות כדי להסדיר את נשימתה.
"אלוהים!" קראה לידיה. "מה קרה לך? למה את מזיעה כל כך? חשבתי שיצאת לטיול קצר עם יוני ויונה."
"מ... מים!" פלטה שירלי.
לידיה נחפזה להגיש לה כוס מים.
"תראי איך את נראית! למה רצת כל כך מהר?"
"רציתי ללכת ברגל, אבל הייתי חייבת לרוץ," ענתה שירלי בזעף.
"למה?" שאל אלכס. "את רוצה להשתתף במרתון תל אביב?"
"לא, אלכס, אני לא רוצה להשתתף במרתון תל אביב!" ענתה שירלי בכעס. "הייתי חייבת לרוץ כי רדפו אחרי!"
"רדפו אחרייך?" נחרדה לידיה. "אוי ואבוי! מי זה היה?"
"אם זה הבריונים מכיתה ו' 2 - אני אחטיף להם, רק תגידי לי," אמר אלכס באבירות.
"תירגע, אלכס," אמרה לידיה. "מי רדף אחרייך, שירלי?"
"סתם," ענתה שירלי בחוסר רצון. "סתם איזה בחור עם אופנוע ו... מצלמה."
"אופנוע?" נחרדה לידיה.
"מצלמה?" התפלא אלכס.
"מה הוא רוצה ממך?" שאלה לידיה בדאגה.
"תמונה," אמרה שירלי בזעף. "הוא כל הזמן צעק: 'שירלי שמש, עצרי רגע! תני חיוך!'"
"חה חה," צחק אלכס. "זה בטח פפראצי. ראיתי תוכנית על זה בערוץ הבידור. הם מצלמים אנשים מפורסמים כדי למכור את התמונות שלהם לעיתון ולאינטרנט."
"לא ידעתי שאת מעניינת את העיתונות עד כדי כך," התפלאה לידיה.
"פפראצי הם לא עיתונאים. הם סתם צלמים רכלנים!" אמרה שירלי בזעף. "מאז שהתראיינתי לטלוויזיה הם כל הזמן מציקים לי: 'הנה הילדה שתפסה את זוג הנוכלים,'" היא אמרה בחיקוי והצביעה אל הקיר. "'הילדה הגיבורה,'" הוסיפה בלגלוג קל. "הם לא יודעים שאני לא גיבורה. פחדתי נורא. כשעֲשׂוּלָה פִּילינג ודוקטור אִזְמֶלי הפכו אותנו לאסירים שלהם במערה בתוך ההר, הייתי חייבת לברוח. כל אחד היה עושה את אותו הדבר!"
"אני לא חושבת שכל אחד היה עושה את אותו דבר," אמרה לידיה וליטפה את ראשה של שירלי בחיבה. "את באמת ילדה אמיצה מאוד. את צריכה להעריך את עצמך יותר."
"אולי," אמרה שירלי בהרהור.
למי שלא מבין מדוע שירלי התראיינה לטלוויזיה, זה הזמן להזכיר ששירלי שוב נלחמה בפושעים מסוכנים וניצחה אותם. במקרה האחרון היו אלה דוקטור שמחון אזמלי ושותפתו הגברת עשולה פילינג, אשת חברה ידועה. השניים היו נוכלים שרצו למצוא את נוסחת הנעורים והיו מעורבים במזימה מסוכנת. אבל שירלי וחבריה הצליחו לסכל את מזימתם ולהביא למאסרם.
לאחר המקרה, כל רשתות הטלוויזיה רצו לראיין את שירלי שוב ושוב ולשמוע את סיפורה של הילדה המיוחדת, שהיתה בעבר חסרת בית אבל הצליחה להתגבר על כל התלאות.
שירלי לא שיתפה פעולה עם התקשורת. ראיונות שיעממו אותה והיא הרגישה שממילא לא נותנים לה להגיד את מה שהיא רוצה להגיד. למרות זאת היא הפכה לגיבורה וכולם רק רצו לשמוע עוד ועוד על הילדה הקטנה מדרום תל אביב, שכבר פעמיים תפסה בלי שהתכוונה פושעים מסוכנים.
"אני לא מבין למה את לא עומדת פשוט ועושה להם שלום. אני הייתי מרביץ חיוך ומנופף להם. הם בטח היו עוזבים מיד אחר כך!" אמר אחיה החורג.
"עשיתי את זה כמה פעמים," אמרה שירלי, "אבל כבר די נמאס לי. אני לא שחקנית ולא דוגמנית ולא בא לי לעשות פוזות למצלמה. אוף, מעצבן, אני מתחילה לחשוב שעוד מעט לא אוכל לצאת מהבית."
"למה שלא תוכלי לצאת מהבית?" שאל מושיק, שבדיוק באותו הרגע נכנס הביתה.
"כי רודפים אחריה פפראצי," התנדב אלכס לענות.
"לא רק אחריה, גם אחרי האנשים המפורסמים שבאים לאכול את הפלאפל שלי," אמר מושיק. "בשבילי זה דבר טוב. זה מפרסם את העסק שלי."
"אני שמחה שפתחת שוב את דוכן הפלאפל ואתה מצליח, אבא," אמרה שירלי, "אבל אותי זה מעצבן."
"טוב שהביצנית הזאת לא הצליחה להשמיץ אותך אז," אמרה לידיה למושיק.
למי שלא זוכר, בהרפתקה האחרונה של שירלי שמש, עיתונאית רכילות בשם ביצנית קיבלה משימה מאשת החברה עשולה פילינג להשמיץ את הפלאפל של מושיק. היא ניסתה לגרום לסגירתו של העסק בכל מיני דרכים, אבל למרות כל המאמצים לא עלה בידה להרוס את שמו הטוב של מושיק.
"זו היתה תקופה מייאשת ואני שמח שהיא עברה," אמר מושיק. "עכשיו שוקי פפראצי חבר שלי. הוא יושב על ספסל בשדירה, מצלם את כל המפורסמים שבאים לאכול פלאפל ומחייך אלי."
"אני לא מאמינה שאתה חבר של פפראצי!" קראה שירלי בכעס. "אחרי כל מה שסיפרתי לך!"
"שירלי, אל תכעסי. אני חייב להיות נחמד למי שעוזר לי לפרסם את הפלאפל שלי. וחוץ מזה, למה לא לחייך ולהיות נחמדים? שוקי פפראצי לא מפריע לי."
"אבל, אבא, הפלאפל שלך מפורסם כי הוא הכי טעים בתל אביב, לא בגלל איזה פפראצי!"
"זה נכון, ככה זה היה כל הזמן," אמר אלכס. "אז למה דווקא עכשיו אתה מסתמך על הפפראצי שיפרסמו אותך?"
"זה לא מדויק," נאנח מושיק. "יש תחרות קשה בשוק ועכשיו, עם כל הגזירות הכלכליות, יכול להיות ששוב ניכנס למיתון. אני צריך את כל העזרה שאני יכול לקבל."
"שוב מיתון?" נבהלה לידיה. "למה? המצב הכלכלי עדיין קשה, איך אפשר שהמצב ייעשה קשה יותר?"
"ככה החליטו בממשלה," נאנח מושיק.
"טוב, אני מבינה שאתה לא יכול לגרש את הפפראצי, אבא," אמרה שירלי, "אבל אולי לפחות תגיד להם שיעזבו אותי בשקט? אל תדבר עלי, אל תספר להם מה אני עושה - אתה יכול לעשות את זה?"
"אני אנסה. אני אנסה להגיד לצלמים להתרחק ממך. אבל אעשה זאת בנימוס," אמר מושיק.
"טוב, אבל אני מזהירה אותך, אם הם ימשיכו לרדוף אחרי, אני אגיד ליונים שלי להשאיר להם מזכרת קטנה על הראש," אמרה שירלי ונכנסה לחדר האמבטיה.