יומני הסודי ביותר - ספר 10 / גם הדברים הכי גרועים בחיים הם בחינם

פרק ראשון: יום ראשון, ה-1
 

יומני הסודי ביותר,
 
לפעמים מורים חושבים שזה בסדר ללמד ילדים כל מיני דברים, אבל מסתבר, כמובן, שהם טועים. קח לדוגמה את מה שקרה בשיעור מדעים לפני כמה חודשים: כל תלמיד התבקש לחקור מחלה מסוימת ולהציג אותה בכיתה. שמות המחלות נרשמו על פתקי נייר, וכל אחד מאיתנו שלף פתק מתוך שקית.
 



 

ברור שאַנְגֶ'לִינָה קיבלה את המחלה הכי שווה - דֶּבֶר - זאת בערך המחלה הכי פופולרית בעולם. אני קיבלתי את מכת שמש, והתלוננתי שזאת בכלל לא מחלה. ביקשתי להחליף לתִפרחת חיתולים, כי זאת מחלה חמודה הרבה יותר, אבל המורה סירבה ואמרה שאני יכולה לבחור פתק אחר מהשקית אם אני רוצה. מכיוון שפחדתי שאתָּקַע עם ישבן שמן או משהו כזה, החלטתי לשתוק ולהישאר עם מכת השמש (למרות שעכשיו, כשאני חושבת על זה, אני לא בטוחה שיַשְׁבָנוֹזיס שְׁמֵנוֹזִיס זו בכלל מחלה).
אַנְגֶ'לִינָה הציעה לתת לי את הַדֶּבֶר, אבל סירבתי. אני לא צריכה טובות מאף אחת.
 



הבעיה האמיתית היתה שאִיזָבֶּלָה בחרה במחלה שנקראת נוֹיְרוֹפְּרַקְסִיָה. המחלה הזאת אמנם לא מפורסמת כמו דֶּבֶר, אבל תאמינו לי - הרבה יותר אנשים סבלו ממנה. נוֹיְרוֹפְּרַקְסִיָה היא השם המדעי שניתן לָעִקְצוּץ שמרגישים כשנרדמת היד או הרגל. לצערה הרב של אִיזָבֶּלָה, המחלה אמנם לא מלוּוָה בתסמינים הנוראיים והאיומים שהיא קיוותה לתאר בפני הכיתה (אני לא זוכרת את כל הרשימה - אִיזָבֶּלָה צחקה חזק מדי בזמן שקראה אותה), אבל אִיזָבֶּלָה נראתה מרוצה מכך שללא טיפול מתאים, נוֹיְרוֹפְּרַקְסִיָה יכולה להיהפך למחלה נוראית, בדיוק כמו שאִיזָבֶּלָה אוהבת.
אז כולנו חקרנו את המחלות שלנו, ולבסוף הגיע המועד שבו היינו צריכים להציג את המחלות בפני הכיתה ולשעמם את כל שאר התלמידים עם הממצאים שלנו. ביום שבו נקבעה המצגת של אִיזָבֶּלָה, המורה הקבועה שלנו לא הגיעה, ובמקומה הגיעה מורה מחליפה. אני יודעת שמורים חושבים שזה בסדר להיעדר לפעמים, אבל גם כאן הם טועים, ובגדול.
 



 

אִיזָבֶּלָה קמה על רגליה והחלה לתאר באִטיות ובפרוטרוט את מחלת הנוֹיְרוֹפְּרַקְסִיָה. היא הסבירה כיצד עמידה והנעת הגפיים מסייעות בפתרון הבעיה. אבל אז היא התחילה לספר על כמה מהדברים האיומים שעלולים לקרות אם הנוֹיְרוֹפְּרַקְסִיָה נמשכת זמן רב מדי, או אם לא מצליחים לגרום לתסמינים להיעלם, או אם האיבר שנרדם הוא לא הרגל או היד אלא המוח - בגלל חבישת כובע צמוד, למשל, או כתוצאה משינה על כרית שהיתה רכה מדי או חמה מדי או לא רכה מספיק. ותאמין לי, יומן, אִיזָבֶּלָה מדברת "איכס" שוטפת. היא מסוגלת למתוח את המילה "קיא" על פני שלוש הברות לפחות.
בערך חמש דקות אחרי שהתחילה להציג את המחלה, כשהכיתה כולה כבר סבלה מבחילה, אִיזָבֶּלָה שלפה מבחנה מהילקוט שלה, וסיפרה שהביאה אותה ממעבדת המחקר שבה אבא שלה עובד. היא אמרה שגילו שם סוג מידַּבֵּק של נוֹיְרוֹפְּרַקְסִיָה ושהיא מחזיקה ביד מבחנה מלאה בנגיפים גורמי המחלה.
 



 

המורה המחליפה חשבה שאִיזָבֶּלָה מתבדחת, ושהבדיחה לא ממש מצחיקה. היא הורתה לאִיזָבֶּלָה להכניס את המבחנה לתיק. מורים תמיד חושבים שזה בסדר להניח שאִיזָבֶּלָה רק מתבדחת, אבל גם כאן הם טועים. היא לא תמיד מתבדחת.
כשאִיזָבֶּלָה התכופפה אל עבר הילקוט שלה, המבחנה החליקה מִיָּדָהּ ונשברה. מעולם לא ראיתי את אִיזָבֶּלָה כל-כך מבועתת. תוך שניות בודדות היא התחילה לפרכס וקצף הצטבר בזוִויוֹת פיה.
כשאִיזָבֶּלָה נחתה על הרצפה, מייק פִּינְסֶטִי כבר היה בהִיסְטֶרְיָה מוחלטת. הוא רץ החוצה למסדרון וצווח בלי הפסקה: "לפָנוֹת את בית-הספר! לפָנוֹת את בית-הספר!"
 



 

עכשיו כל הכיתה נכנסה להִיסְטֶרְיָה. כולם רצו החוצה, כי בשיא הכֵּנוּת, אף אחד לא באמת בטוח אם לאִיזָבֶּלָה יש גבולות שהיא לא תעבור לעולם. שאר המורים, ששמעו את פִּינְסֶטִי צוֹוֵח בקול גבוה, הניחו שמקור הצווחות הוא בגרונה של אישה (מורה, למשל) והחליטו ללכת על בטוח - ולהוביל את התלמידים אל מחוץ לבית-הספר. האמת היא שהם חייבים לעשות את זה - אני חושבת שמשלמים להם על-פי מספר התלמידים שנותרו בחיים בסוף כל שנת לימודים.
אַנְגֶ'לִינָה ואני יודעות שאבא של אִיזָבֶּלָה לא עובד במעבדה, ושתינו כבר ראינו את אִיזָבֶּלָה מְרַיֶירֶת קצף מזוִויוֹת הפה בעבר. ולכן כשאנשי זרועות ההצלה הגיעו כעבור ארבעים וחמש דקות, הם מצאו את שלושתנו בכיתה, משחקות קלפים.
 



כשכוחות ההצלה הגיעו אִיזָבֶּלָה כבר מָחֲתָה את שאריות הריר מסנטרה, אבל הם עדיין לא האמינו לה כשניסתה לשכנע אותם שאני היא אִיזָבֶּלָה. אִיזָבֶּלָה אמנם שקרנית מצטיינת, אבל היא כבר מוּכֶּרֶת למשטרה.
אחר-כך היא הסבירה מה קרה. היא סיפרה לשוטרים שהמורה הטילה עלינו את משימת המחלות. היא אמרה שהתבקשנו להביא עזרים וִיזוּאָלִיִּים, ולתאר באופן דְּרָמָטִי את סממני המחלה. אִיזָבֶּלָה אמרה שהיא ניסתה לשכנע את המורה לרדת מזה, מכיוון שחששה בדיוק ממה שקרה - אִיזָבֶּלָה פשוט ממש טובה בלהציג באופן משכנע דברים כמו מחלות. אִיזָבֶּלָה אמרה להם שהמורה המחליפה סירבה להקשיב לה והתעקשה שכל התלמידים יציגו בכיתה, ושנוסף על כך היא אמרה גם כמה דברים מחשידים ביותר נגד שוטרים.
אַנְגֶ'לִינָה ואני הִנְהָנּוּ בהסכמה כשאִיזָבֶּלָה דיברה. לא הסכמנו עם ה"נגד שוטרים" וגם לא עם "ניסתה לשכנע את המורה לרדת מזה". ואפילו לא עם ה"עזרים וִיזוּאָלִיִּים" ו"לתאר באופן דְּרָמָטִי". הִנְהָנּוּ בהסכמה על כך שגברת פַּאלְמֶר, המורה המחליפה שלנו, הטילה עלינו משימה.
 



 

עד שהשוטרים הגיעו, כבר פינו את כל בית-הספר ושלחו את כל התלמידים הביתה - ליתר ביטחון. זה היה יכול להיות נהדר, אלמלא העובדה שאם מתבטלים יותר מדי ימי לימודים במהלך השנה - בגלל מזג האוויר, או הפסקות חשמל, או התפרצויות מזויפות של מגֵפת נוֹיְרוֹפְּרַקְסִיָה - מוסיפים ימי לימודים בסוף השנה. אִיזָבֶּלָה גרמה לבית-הספר לחרוג ביום אחד מן הַמִּכְסָה המותרת, ולכן, למרות שהיום האחרון ללימודים היה אמור להיות ביום שישי, למעשה היום האחרון ללימודים יהיה רק מחר.
(דרך אגב, יומן, תשמע קטע: ראיתי את המורה המחליפה ההיא בשבוע שעבר. היא עובדת בכיסוח מדשאות עכשיו. והיא נראית שמחה הרבה יותר מאשר בימים שבהם עבדה כמורה מחליפה וברחה מבית-הספר בבעתה.)