פני אדם

פרק ראשון: פתח דבר: ספר במדבר - תורת האדם

 
חמישה חומשי תורה הם, ומאליה עולה השאלה, האם חלוקת התורה לחמישה ספרים היא טכנית או מהותית; כלומר, האם התורה מחולקת לספרים מפאת היקפו של ספר התורה, או שכל ספר מייצג הוויה אחרת? אנו סוברים שחלוקת התורה לחמישה ספרים אינה טכנית, וגם אינה חלוקה היסטורית גרידא, לפי תקופות, אלא היא חלוקה מהותית: לכל ספר מחמשת החומשים דרך שונה מדרכם של שאר הספרים, וחיבורנו יוקדש להארת דרכו של ספר במדבר.
בלשון חז"ל נקרא ספר במדבר חומש הפקודים[1] על שם המניינים,[2] שהם ציר מרכזי ויסודי בספר. המניין הראשון מתואר בפרקי הפתיחה של הספר (פרקים א-ד), והמניין השני, שהיה בשנת הארבעים לנדודים במדבר, מסופר בחטיבת הסיום של הספר (פרק כו). מטרת המניין שבראש הספר היא הכנה לקראת המסע אל הארץ, ופסוקי החתימה של החלק הראשון של ספר במדבר[3] - וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (י, לה-לו) - הם שירה לקראת כיבוש הארץ. מטרת המניין השני היא חלוקת הנחלות בכניסתם לארץ - לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר - לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַך בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלו (כו, נג-נה).
בעברית של ימינו ישנם שני שימושי לשון ניגודיים לספירת אנשים: "הוא לא סופר אותי", משמעו שלספור אדם זוהי נתינת כבוד וחשיבות לאדם. "אני רק מִספר בעיניו", משמעו שספירת אנשים היא זלזול בהם. השאלה היא, איזו מן המשמעויות היא זו של המניין בחומש הפקודים; האם הספירה משקפת את העמדה, שהאדם מישראל הוא חייל בצבא ה' ולאישיותו הפרטית אין משמעות, או שמטרת הספירה היא להביט - למקד את תשומת הלב בערכו הייחודי של כל אדם?
המילה המשמשת למניין בפרקי הפתיחה (פרקים א-ד) היא תִּפְקְדוּ, והיא חוזרת בהטיות שונות. מילה זו נזכרת במקרא לעתים במשמעות ספירה טכנית - וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף (שמ"א יא, ח), ולעתים היא נזכרת במשמעות שימת לב אישית - וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה (בראשית כא, א), כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה (שמ"א ב, כא).
במבט ראשוני נראה, שהמניינים שבספר במדבר מציגים את כוח העם, ואין מטרתם להציג כל יחיד ויחיד ועולמו. אנו נטען להפך. אנו נטען שהספירה שבספר במדבר היא הבטה בכל אדם ואדם, ומשעה שאנו מביטים באדם, הרי שמיד מתגלה ייחודו וצלם האלוהים שבו. כך, לאחר שבספר ויקרא הופנה המבט אל הקודש שבמקדש, באים המניינים שבספר במדבר, ומכריחים אותנו ללמוד כל אדם ולהביט בו, והבטה זו מביאה אותנו לגילוי האור האלוהי שבאדם. גילוי האור האלוהי שבכל אדם הוא הלימוד החדש שהתורה מלמדת אותנו בספר במדבר.[4] לימוד זה אינו פשוט כלל ועיקר. האדם לעתים מתגלה בכיעורו ולא ביופיו, ומאליו עולה הערעור על תורת האדם, ומתערער האמון באדם באשר הוא אדם. ספר במדבר הוא ספר מסע, ובמסעו, נקודות המבט משתנות בעקבות ההתמודדות עם שאלות אלו.
האמונה בקדושת האדם מובילה לתפיסה דמוקרטית, שהרי אם יש קדושה בכל אדם, יש משמעות לקולו של כל אדם. לא מצאנו בספר במדבר את הדמוקרטיה המודרנית, אך מצאנו תפיסה שנכנה אותה קדם־דמוקרטית. חלקו הראשון של הספר עוסק אפוא בקדושת האדם, וחלקו האחרון מספר על גוף הנהגה מורחב המורכב מנציגי העם. חסרונו של מלך בפרקי הסיום של ספר במדבר העוסקים בהתנחלות ובחיים בארץ אינו מקרי. לתפיסתו - אין מלך אלא ה', ואין אדם מעל אדם.
מבטו של ספר במדבר מופנה אל מחנה ישראל, והוא קורא לשוויון ולדמוקרטיזציה. הקריאה לשוויון כוללת את כל מי שבמחנה, או בנחלה בארץ, והיא אינה מבחינה בין יהודי לגוי. כך למשל, פרשת הפסח בספר במדבר מסתיימת בקריאה לשוויון: וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ (ט, יד).[5] רעיון זה חוזר עוד כמה וכמה פעמים בספר במדבר.[6] פרשת עיר מקלט שבסוף הספר, מטרתה ללמד את קדושת חיי האדם וערכם, ולהציל את הרוצח בשגגה מגואל הדם. גם בפרשה זו ישנו דין אחד לבני ישראל ולגרים (לה, טו). לפיכך, על אף שברור שמבטו של ספר במדבר מופנה אל עם ישראל בלבד, הרי שאין בכוונתו להפריד בין נפש יהודי לנפש גוי.[7]
ספר במדבר נחלק לשלושה חלקים, ועל פיהם חילקנו את הדיון בספר:
חלק א, פרקים א-י: הכנות לקראת המסע - חלק זה מסתיים ב"שירת הארון" התוחמת ומסיימת את חטיבת הפתיחה.
חלק ב, פרקים יא-כב א: המסע במדבר וסיפורי הכישלון - חלק זה מסתיים בחנייה אל מול ירדן ירחו, לקראת הכניסה לארץ.
חלק ג: פרקים כו-לו: הכנות לכניסה לארץ.
לא נדרשנו בחלוקת הספר לפרשת בלק (פרקים כב-כה), מאחר שלא ברור לאיזה חלק היא משתייכת, אולם עמודי התווך של המבנה יציבים וברורים. הדיון שלנו בספר במדבר בנוי על יסוד החלוקה המשולשת של הספר.
ספרנו זה אינו פירוש לספר במדבר, וגם אינו לקט מאמרים על ספר במדבר, ואין בכוונתנו אלא לעקוב אחר רעיון אחד שלדעתנו עומד בבסיס הספר - תורת האדם והעם. לפיכך לא דנו בנושאים רבים שעולים מהספר. פרשיות שקשורות לנושא קדושת האדם, אך אין זה הנושא העיקרי להן, הבאנו בסוף דברינו, ופרשיות אלו קובעות ברכה לעצמן - סוטה, נדרי נשים, בלעם, וקורח. לא תמיד דנו בפרשיות על פי סדרן בספר, ולעתים משיקולים מתודיים הקדמנו את המאוחר למוקדם בתורה.