סיגל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סיגל
הוספה למועדפים

סיגל

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

אסף שור

אסף שוּר (נולד בירושלים ב- 1976) הוא סופר, מתרגם ומבקר ספרות ישראלי.

שור למד תיאטרון ופילוסופיה (האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב). בנוסף למד טיפול התנהגותי בכלבים, מתאמן ומאמן באמנות הלחימה וו-ווי גונג-פו. שימש כמבקר הספרות של "העיר" ומגיה בעיתון, וכן מבקר ספרים עבור המגזין "7 לילות" של עיתון ידיעות אחרונות. לימד כתיבה בבית הספר קמרה אובסקורה.
שור זכה בפרס ברנשטיין לשנת 2009 על ספרו "עמרם", ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת התשס"ט.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

''אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי שהכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה''. ארבע דמויות נפגשות במשרד אחד. איתמר, הבוס הכריזמטי שכולם רוצים לרצות; אביגדור מנהל החשבונות המפוטר שחולם להיות סופר, נעמה ששבה לבית הוריה וסיגל - שאוהבת את בנה ואביה ומסדרת לעצמה את חייה ואהבותיה שוב ושוב. אסף שור הוא זוכה פרס ברנשטיין (2007) על רומן הביכורים שלו עמרם וזוכה פרס ראש הממשלה לספרות (2008) על ספרו מוטי http://www.haaretz.com/hasite/spages/1112938.html

פרק ראשון


זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. אלא שהקירות נותרו לבנים אף שלא אמרה והרצפה נותרה רצפה אף שלא אמרה, ומחוץ לבית נותרו האדמה אדמה והשמש שמש, ומי שנולד מן הרחם נולד מן הרחם ומי שבקע מביצה בקע מביצה, וגם מי שנבט נבט. הזרע התבקע בשוויון נפש והוא נבט.
אבל הזרע אינו העץ. לא, כי הוראת העץ: כך וכך יש לקחת, כך מן האדמה וכך מן השמש. וכזה גם הסיפור, ויותר מן הסיפור הכתוב, הסיפור שאינו כתוב. ואנחנו אומרים, אלה חיינו. ואומרים, אלה אנחנו. אומרים, מכאן לכאן אני הולך, כלומר, הולכת, וזאת אני, ואלה הדברים שכל הזמן אני נושאת איתי, ואלה האנשים שנושאת, הזיכרונות, הזיכרונות היפים, הזיכרונות הנהדרים, הכוונות המחממות את הלב, תכלית המעשים החשובים. ותחת כל זה הלחישה, הלחישות.
עובדה: הנה, אדם אחד, אב, בביתו. ביצייה במחבת, עגבנייה, מעט מלח, מעט מאוד, כי לחץ הדם. אחר אינו בביתו, גם הוא אב, אלא שנגמר הבית, אין יותר, מי גר שם, זרים. וגם מעבר לקיר זרים, קרוּס על האסלה והזרים קשובים אל קול המים כששוטף. אם הם קשובים בכלל.
אלא שאין זה סיפורם. זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר, וגם זה שקר. הנה, כך.

אסף שור

אסף שוּר (נולד בירושלים ב- 1976) הוא סופר, מתרגם ומבקר ספרות ישראלי.

שור למד תיאטרון ופילוסופיה (האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב). בנוסף למד טיפול התנהגותי בכלבים, מתאמן ומאמן באמנות הלחימה וו-ווי גונג-פו. שימש כמבקר הספרות של "העיר" ומגיה בעיתון, וכן מבקר ספרים עבור המגזין "7 לילות" של עיתון ידיעות אחרונות. לימד כתיבה בבית הספר קמרה אובסקורה.
שור זכה בפרס ברנשטיין לשנת 2009 על ספרו "עמרם", ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת התשס"ט.

עוד על הספר

סיגל אסף שור


זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. אלא שהקירות נותרו לבנים אף שלא אמרה והרצפה נותרה רצפה אף שלא אמרה, ומחוץ לבית נותרו האדמה אדמה והשמש שמש, ומי שנולד מן הרחם נולד מן הרחם ומי שבקע מביצה בקע מביצה, וגם מי שנבט נבט. הזרע התבקע בשוויון נפש והוא נבט.
אבל הזרע אינו העץ. לא, כי הוראת העץ: כך וכך יש לקחת, כך מן האדמה וכך מן השמש. וכזה גם הסיפור, ויותר מן הסיפור הכתוב, הסיפור שאינו כתוב. ואנחנו אומרים, אלה חיינו. ואומרים, אלה אנחנו. אומרים, מכאן לכאן אני הולך, כלומר, הולכת, וזאת אני, ואלה הדברים שכל הזמן אני נושאת איתי, ואלה האנשים שנושאת, הזיכרונות, הזיכרונות היפים, הזיכרונות הנהדרים, הכוונות המחממות את הלב, תכלית המעשים החשובים. ותחת כל זה הלחישה, הלחישות.
עובדה: הנה, אדם אחד, אב, בביתו. ביצייה במחבת, עגבנייה, מעט מלח, מעט מאוד, כי לחץ הדם. אחר אינו בביתו, גם הוא אב, אלא שנגמר הבית, אין יותר, מי גר שם, זרים. וגם מעבר לקיר זרים, קרוּס על האסלה והזרים קשובים אל קול המים כששוטף. אם הם קשובים בכלל.
אלא שאין זה סיפורם. זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר, וגם זה שקר. הנה, כך.