גלי ומועדון המקובלים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי ומועדון המקובלים

גלי ומועדון המקובלים

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

אתם מכירים את הילה מהכיתה המקבילה? אני בקושי הכרתי אותה עד ליום שבו היא הזמינה אותי לפגישה סודית מתחת לעץ התאנה. ובהפסקה הגדולה, כשנפגשתי מתחת לעץ התאנה עם הילה מהכיתה המקבילה, הצטערתי שהיא לומדת בשכבה שלנו. ולא שמחתי כשהיא הזמינה אותי להצטרף ל"מועדון המקבלים" שהיא מקימה. נסיתי להסביר לה שמועדון של מיוחסים יפגע בגיבוש השכבתי – וזה לא עזר. הילה המגעילה טענה שזה רעיון נפלא. המצב הסתבך כשענת, החברה הכי טובה שלי, הצטרפה ל"מועדון המקובלים" והתרחקה ממני. אך כשהקמתי את "מועדון המבלים"... לא האמנתי שבסופו של דבר אני אודה להילה על הרעיון המטופש שלה, אבל גם זה קרה. מפני שרק בזכותו שמעתי, בפעם הראשונה בחיי, את המשפט: "כשאת מחייכת – אני מאושר".

פרק ראשון

מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין שׁוּעָל
לְבֵין מִכְתַּב אַהֲבָה?


בְּאֶמְצַע שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי אֲוִירוֹן נְיָר.
הוּא הִגִּיעַ מֵאֲחוֹרַי, אֲבָל לֹא רָאִיתִי מִי הֵטִיס אוֹתוֹ אֵלַי. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת? הֲרֵי אֵין לִי עֵינַיִם בַּגַּב. כְּשֶׁהָאֲוִירוֹן נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבְלִי לְהַשְׁמִיעַ אַף קוֹל הִתְנַחֵל עַל הַמַּחְבֶּרֶת הַפְּתוּחָה, תָּלִיתִי בּוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא מְבִינָה מֵאֵיפֹה הוּא הִגִּיעַ וּמִי הִזְמִין אוֹתוֹ לָבוֹא.
רַק שֶׁזֶּה לֹא הָיָה כְּאִלּוּ. בֶּאֱמֶת לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ הוּא נָחַת עָלַי, כְּמוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ, בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, בְּלִי שׁוּם הַתְרָאָה, פִּתְ אֹם!
"מַה זֶּה?" עֲנָת, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לְיָדִי, תָּקְעָה בִּי מַרְפֵּק.
"מַה זֶּה?" חָזַרְתִּי עַל שְׁאֵלָתָהּ. "כְּמוֹ מַה זֶּה נִרְאֶה לָךְ? כְּמוֹ חֲלָלִית? כְּמוֹ חָלִיל? כְּמוֹ פְּסַנְתֵּר?"
"מַצְחִיק מְאֹד", עֲנָת גִּחֲכָה.
"אָז תִּצְחֲקִי".
"לֹא", הִיא לָחֲשָׁה. "אַתְּ".
"מָה אֲנִי?"
"תִּפְתְּחִי! מָה, אַתְּ לֹא רוֹצָה לִקְרֹא?"
סִמַּנְתִּי לָהּ עִם הָאֶצְבָּעוֹת לִשְׁתֹּק וּלְחַכּוֹת. רָצִיתִי לִקְרֹא, בֶּטַח שֶׁרָצִיתִי, אֵיזֶה יֶלֶד לֹא יִרְצֶה לִקְרֹא מַה כָּתוּב בְּתוֹךְ אֲוִירוֹן נְיָר שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם, בְּאֶמְצַע שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן, הִתְיַשֵּׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ? הִסְתַּקְרַנְתִּי, אֲפִלּוּ הִסְתַּקְרַנְתִּי מְאֹד. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נִקְּבוּ אֶת אֲוִירוֹן הַנְּיָר, מְחַמְּמוֹת אוֹתוֹ, כִּמְעַט חוֹדְרוֹת בַּעֲדוֹ, וְיָדַעְתִּי שֶׁאִלּוּ לַמָּטוֹס הַזֶּה הָיָה פֶּה הוּא בֶּטַח הָיָה צוֹעֵק "הַצִּילוּ! אֲנִי נִשְׂרָף!"
אֲבָל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לֹא זָזוּ. כְּאִלּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַד עֲלֵיהֶן "דּוֹם שְׁתִיקָה".
חָלְפָה דַּקָּה, וְעוֹד דַּקָּה וְגַם הָאֲוִירוֹן לֹא זָז.
"נוּ", עֲנָת דָּחֲפָה אוֹתִי, "לְמָה אַתְּ מְחַכָּה?"
"שְׁשְׁשְׁ..." לָחַשְׁתִּי.
"תִּפְתְּחִי!" גַּם כְּשֶׁהִיא לָחֲשָׁה זֶה נִשְׁמַע כְּמוֹ פְּקֻדָּה.
"רֶגַע", בִּקַּשְׁתִּי.
"תִּפְתְּחִי", הִיא חָזְרָה אַחֲרֵי דַּקָּה.
"לָמָּה?" נִלְחַצְתִּי, "מַה בּוֹעֵר?"
אֲנִי, עָנִיתִי לְעַצְמִי. לֹא רַק הָאֲוִירוֹן בּוֹעֵר. גַּם אֲנִי בּוֹעֶרֶת. מִסַּקְרָנוּת. כֻּלִּי דְּרוּכָה. אֲבָל בְּעוֹדִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּקְרָנוּת שֶׁגּוֹאָה בִּי, מֵרֶגַע לְרֶגַע מִתְגַּבֶּרֶת, וּמִי יוֹדֵעַ עַד לְאָן הִיא תַּגִּיעַ אִם לֹא אֶפְתַּח אֶת הַפֶּה וְאֶצְעַק "הַצִּילוּ! אֲנִי נִשְׂרֶפֶת!" עָבְרָה לִי בָּרֹאשׁ מַחְשָׁבָה מוּזָרָה:
 

 

 


אִם הַמָּטוֹס הַזֶּה נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ, עַל מַחְבֶּרֶת הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי, וְזֶה סִימָן שֶׁמִּישֶׁהוּ שֶׁיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי שָׁלַח אוֹתוֹ אֵלַי, אָז לָמָּה עֲנָת, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לִימִינִי, מְאִיצָה בִּי לִפְתֹּחַ? לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ מְסֻקְרֶנֶת? לָמָּה הִיא מִתְנַהֶגֶת כְּאִלּוּ שֶׁמִּתַּחַת לַיַּשְׁבָן שֶׁלָּהּ הִתְלַקְּחָה מְדוּרָה?
הֵנַחְתִּי אֶת כַּף הַיָּד שֶׁלִּי עַל הַשֻּׁלְחָן וְנָתַתִּי לָאֶצְבָּעוֹת לָלֶכֶת, כְּמוֹ מֵעַצְמָן. וְהֵן טִיְּלוּ עַל הַמַּחְבֶּרֶת, לְאַט לְאַט, עַד שֶׁנָּגְעוּ בַּטִּיסָן.
זֶה טִבְעִי שֶׁעֲנָת מֵתָה לָדַעַת מַה כָּתוּב בַּפֶּתֶק, עָנִיתִי לְעַצְמִי. אֲוִירוֹן הַנְּיָר לֹא נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן הַפְּרָטִי שֶׁלָּךְ, זֶה גַּם הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּהּ. וְהַנְּחִיתָה הַפִּתְאוֹמִית לֹא הִפְתִּיעָה רַק אוֹתָךְ - גַּם הִיא הֻפְתְּעָה. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל קוֹצִים וּפוֹקֶדֶת עָלַיִךְ לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ בִּגְלַל שֶׁהִיא בְּטוּחָה שֶׁתַּרְאִי לָהּ מַה כָּתוּב בּוֹ. הֲרֵי עֲנָת הִיא הַחֲבֵרָה שֶׁלָּךְ, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּךְ, הִיא לֹא עוֹד תַּלְמִידָה שֶׁרַק בְּמִקְרֶה יוֹשֶׁבֶת לְיָדֵךְ בַּכִּתָּה.
אֲבָל לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ בְּטוּחָה? הִצְלִיפָה בִּי הַשְּׁאֵלָה. לָמָּה עֲנָת מְשֻׁכְנַעַת שֶׁאֲנִי אַרְאֶה לָהּ אֶת הַפֶּתֶק? מָה, אֲנִי חַיֶּבֶת? רַק בִּגְלַל שֶׁהִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי אֲנִי מֻכְרָחָה לַחְשׂף לְפָנֶיהָ כָּל מִכְתָּב סוֹדִי שֶׁנִּשְׁלַח אֵלַי?
וְאִם אֲנִי לֹא אֶרְצֶה לְהַרְאוֹת?
וְאִם זֶה מִכְתַּב אַהֲבָה?
וְאִם זוֹ הַצָּעַת חֲבֵרוּת מִמִּישֶׁהוּ שֶׁהֶחְלִיט לִפְנוֹת אֵלַי בִּכְתָב מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מַסְפִּיק אֹמֶץ לַעֲמֹד מוּלִי, לְהִסְתַּכֵּל לִי בָּעֵינַיִם וְלִשְׁאֹל אִם אֲנִי מַסְכִּימָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלּוֹ?
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַלְּחָיַיִם שֶׁלִּי מַאֲדִימוֹת. גַּם מִסַּקְרָנוּת וְגַם מֵהִתְרַגְּשׁוּת. הַלְוַאי, מִלְמַלְתִּי בַּלֵּב שֶׁלִּי מִבְּלִי לְהָנִיעַ אֶת הַשְּׂפָתַיִם, הַלְוַאי שֶׁזֶּה יִהְיֶה מִכְתַּב אַהֲבָה... הַלְוַאי שֶׁמִּישֶׁהוּ הֶחְלִיט לְהַצִּיעַ לִי חֲבֵרוּת... בִּכְלָל לֹא מְשַׁנֶּה לִי אִם הוּא יַעֲשֶׂה אֶת זֶה בִּכְתָב אוֹ בְּעַל פֶּה. הַלְוַאי שֶׁזֶּה סוֹף סוֹף יִקְרֶה!
אֲבָל בְּעוֹדִי נִסְחֶפֶת לְמַחְשָׁבוֹת וְרֻדּוֹת וּמְתוּקוֹת עַל הַבֵּן הָרִאשׁוֹן שֶׁיַצִּיעַ לִי חֲבֵרוּת וְיַהֲפֹךְ לַחָבֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי - אִם אַסְכִּים, כַּמּוּבָן, אַף פַּעַם לֹא הִתְחַיַּבְתִּי לְהַגִּיד "כֵּן" לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה - הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי גּוֹזֶרֶת אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהוּא נִלְכַּד.
אַל תִּבָּהֲלוּ, בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ אֵין אַף שׁוּעָל. אֲנִי גָּרָה בָּעִיר - לֹא בְּקִבּוּץ וְלֹא בְּמוֹשָׁב. וְגַם אִלּוּ גַּרְתִּי בְּחֵיק הַטֶּבַע, בְּמָקוֹם מְבֻדָּד שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ יְלָלוֹת שֶׁל שׁוּעָלִים וְתַנִּים, לֹא הָיִיתִי מִתְנַדֶּבֶת לְהִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה הַנּוֹעֶזֶת שֶׁל צַיָּדִים שֶׁיּוֹצְאִים לִלְכֹּד אוֹתָם. לְהֶפֶךְ, הָיִיתִי כּוֹעֶסֶת עַל הַצַּיָּדִים שֶׁמִּתְעַקְּשִׁים לַהֲרֹג אוֹתָם. "תְּנוּ לָהֶם לִחְיוֹת", הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים, "לְמִי הֵם מַפְרִיעִים?" וְגַם אִם הַצַּיָּדִים הָיוּ מִתְעַלְּמִים מִמֶּנִּי, וְיוֹצְאִים לַמְּשִׂימָה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, וְעִם בֹּקֶר חוֹזְרִים עִם שָׁלָל - שׁוּעָל גָּדוֹל! - בַּחַיִּים לֹא הָיִיתִי מַסְכִּימָה לִלְבֹּשׁ מְעִיל שֶׁנִּתְפַּר מֵהַפַּרְוָה הַיָּפָה שֶׁלּוֹ.
כָּל מִשְׂחֲקֵי הַדִּמְיוֹן הָאֵלֶּה, עַל פַּרְוַת הַשּׁוּעָל שֶׁעוֹד לֹא נִלְכַּד, נוֹלְדוּ בְּרֹאשִׁי בְּעִקְּבוֹת פִּתְגָּם שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי נוֹהֵג לוֹמַר. לִפְנֵי שָׁנָה הִצִּיעוּ לוֹ לַעֲבֹד בְּבֵית חוֹלִים בִּנְיוּ יוֹרְק וְהוּא חָזַר הַבַּיְתָה וְסִפֵּר לָנוּ עַל הַהַצָּעָה.
אִמָּא שָׁמְעָה - וּמִיָּד הִתְלַהֲבָה. עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַבָּא סִיֵּם לְדַבֵּר הִיא רָצָה לַמִּרְפֶּסֶת, הֵבִיאָה סֻלָּם, הִצִּיבָה אוֹתוֹ בַּמִּטְבָּח, טִפְּסָה וּפָתְחָה אֶת תָּא הָאִחְסוּן שֶׁמֵּעַל הַמְקָרֵר.
"מָה אַתְּ עוֹשָׂה?" אַבָּא הֻפְתַּע.
"מוֹרִידָה מִזְוָדָה!" הִיא קָרְנָה.
"חַכִּי", חִיֵּךְ אֵלֶיהָ אַבָּא, "עוֹד לֹא צָרִיךְ לֶאֱרֹז, אֲנַחְנוּ עוֹד לֹא נוֹסְעִים לְשׁוּם מָקוֹם. זוֹ רַק הַצָּעָה".
דַּפְנָה שָׁמְעָה אֶת הַהַצָּעָה - וְהֵחֵלָּה לִבְכּוֹת. "אֲנִי לֹא רוֹצָה לַעֲבֹר לְאָמֶרִיקָה! אֲנִי לֹא רוֹצָה לַעֲזֹב אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי! אַתֶּם לֹא תַּכְרִיחוּ אוֹתִי לִנְסֹעַ לְשָׁם!" צָעֲקָה וְגַם הִיא קָמָה מֵהַשֻּׁלְחָן.
"לְאָן אַתְּ רָצָה?" שָׁאַל אוֹתָהּ אַבָּא.
"לַחֶדֶר שֶׁלִּי! לֶאֱרֹז אֶת הַבְּגָדִים שֶׁלִּי!" דַּפְנָה מָשְׁכָה בְּאַפָּהּ.
"לָמָּה אַתְּ אוֹרֶזֶת אִם אַתְּ לֹא מוּכָנָה לָטוּס לְאָמֶרִיקָה?" קָרָאתִי אֵלֶיהָ.
"אֲנִי אוֹרֶזֶת בִּגְלַל שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת לָגוּר אֵצֶל סַבְתָּא!" דַּפְנָה הֵצִיצָה לַמִּטְבָּח. "אֲנִי אָגוּר אֵצֶל סַבְתָּא עַד שֶׁאַתֶּם תַּחְזְרוּ מֵאָמֶרִיקָה!"
"דַּפְנָה", אַבָּא סִמֵּן לָהּ לַחְזֹר, "שְׁבִי. וְתֵרָגְעִי. אֲנַחְנוּ עוֹד לֹא נוֹסְעִים לְשׁוּם מָקוֹם".
"אֲבָל הִצִּיעוּ לְךָ", טָעַן בֵּן, אָחִי הַקָּטָן.
"נָכוֹן, הִצִּיעוּ", אַבָּא הִנְהֵן, "אֲבָל מַה קָּרָה? לָמָּה אַתֶּם מְגִיבִים בְּשִׂמְחָה אוֹ בִּמְחָאָה?"
"בִּגְלַל שֶׁהִצִּיעוּ לְךָ", אָמַרְתִּי.
"אָז מָה אִם הִצִּיעוּ?" אַבָּא רָטַן. "לָמָּה אַתֶּם גּוֹזְרִים אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל לִפְנֵי שֶׁהוּא נִלְכַּד?"
זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַבִּטּוּי הַצִּיּוּרִי הַזֶּה. וְהוּא מָצָא חֵן בְּעֵינַי. לֹא הָיִיתִי זְקוּקָה לְהֶסְבֵּרִים כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַנִּמְשָׁל. אֲבָל בֵּן, אָחִי הַקָּטָן, לֹא הֵבִין עַל אֵיזֶה שׁוּעָלִים אַבָּא מְדַבֵּר, וְלָכֵן אַבָּא הִסְבִּיר לוֹ אֶת מַשְׁמָעוּת הַפִּתְגָּם.
"כְּשֶׁהַצַּיָּדִים יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, אֵין לָהֶם מֻשָּׂג מַה הֵם יַצְלִיחוּ לָצוּד. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם יָצוּדוּ הַרְבֵּה בַּעֲלֵי חַיִּים וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם יַחְזְרוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. עַד כָּאן בָּרוּר?"
"כֵּן", בֵּן סִנֵּן.
"כְּשֶׁהַצַּיָּדִים יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ מִבְּלִי לָדַעַת אִם יַחְזְרוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת אוֹ מְלֵאוֹת, הֵם אַף פַּעַם לֹא מַתְחִילִים לְתַכְנֵן מַה יַּעֲשׂוּ בַּשָּׁלָל", אַבָּא הִמְשִׁיךְ. "הֵם יַתְחִילוּ לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַשָּׁלָל רַק אַחֲרֵי שֶׁהוּא יִהְיֶה אֶצְלָם בַּיָּד".
"הֵבַנְתִּי", בֵּן מִלְמֵל.
וְהֵבַנְתִּי לָמָּה הוּא מְמַלְמֵל. בֵּן שׂוֹנֵא לִהְיוֹת הַיֶּלֶד הֲכִי קָטָן בַּמִּשְׁפָּחָה. לֹא נָעִים לוֹ לִהְיוֹת זֶה שֶׁלֹּא קוֹלֵט וְשֶׁזָּקוּק לְהֶסְבֵּר מְפֹרָט.
"כְּשֶׁאִמָּא וְדַפְנָה מִהֲרוּ לְהָגִיב עַל הַהַצָּעָה, הֵן הִתְחִילוּ לִגְזֹר אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל שֶׁעוֹד מִסְתּוֹבֵב בַּטֶּבַע, חָפְשִׁי חָפְשִׁי, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַצַּיָּדִים אַף פַּעַם לֹא יַגִּיעוּ אֵלָיו", אַבָּא סִכֵּם.
"הַלְוַאי", פָּלַטְתִּי.
"גָּלִי, אַתְּ מְקַוָּה שֶׁהַצַּיָּדִים אַף פַּעַם לֹא יִתְפְּסוּ אֶת הַשּׁוּעָל?" בֵּן שָׁאַל.
"גַּם", אָמַרְתִּי.
"וּמָה עוֹד?"
"אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר לִנְיוּ יוֹרְק", דִּבַּרְתִּי בְּשֶׁקֶט מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְהַרְגִּיז אֶת אַבָּא, שֶׁאוּלַי חוֹלֵם לַעֲבֹד בְּבֵית חוֹלִים גָּדוֹל מֵעֵבֶר לַיָּם.
בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לַתְּפִלָּה שֶׁלִּי, לַמְּחָאוֹת שֶׁל דַּפְנָה וְלַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל אִמָּא - יָמִים אֲחָדִים אַחֲרֵי שֶׁהַהַצָּעָה עָלְתָה עַל הַפֶּרֶק הִיא יָרְדָה. אֲפִלּוּ אַבָּא לֹא נִרְאָה יוֹתֵר מִדַּי מְאֻכְזָב כְּשֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁ"בַּשָּׁלָב הַנּוֹכְחִי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי". יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּסֵתֶר לִבּוֹ הוּא מַמְשִׁיךְ לִשְׁאֹף לְקַרְיֶרָה מֵעֵבֶר לַיָּם, אֲבָל אֲנִי לָמַדְתִּי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה - לֹא לִגְזֹר אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל שֶׁעוֹד לֹא נִלְכַּד.
הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁעַל הַמַּחְשָׁבוֹת וְעַל הַדִּמְיוֹן אֵין לִי שְׁלִיטָה. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִצְעֹק עֲלֵיהֶם: "סְטוֹפּ! עִצְרוּ בַּמָּקוֹם! אַל תִּסְחֲפוּ אוֹתִי כָּל כָּךְ מַהֵר, כָּל כָּךְ רָחוֹק!"
וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁקָּרָה לִי בַּכִּתָּה, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי מוּל אֲוִירוֹן הַנְּיָר. עוֹד לִפְנֵי שֶׁפָּתַחְתִּי אוֹתוֹ וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי מַה כָּתוּב בּוֹ הִתְחַלְתִּי לַחְלֹם עַל הַצָּעַת הַחֲבֵרוּת שֶׁהוּא מֵכִיל וְהִתְחַלְתִּי לְהִתְלַבֵּט אִם כֵּן אוֹ לֹא לְהַרְאוֹת אוֹתוֹ לַעֲנָת, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לִימִינִי.
אֲנִי אַרְאֶה לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב, הֶחְלַטְתִּי. קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁהוּא מֵכִיל הַצָּעַת חֲבֵרוּת מִפְּנֵי שֶׁבְּכָל הַכִּתָּה אֵין אַף בֵּן שֶׁעוֹשֶׂה לִי עֵינַיִם אוֹ שׁוֹלֵחַ אֵלַי חִיּוּכִים. אֲבָל אֲפִלּוּ אִם יִתְחוֹלֵל הַנֵּס, וְיִתְבָּרֵר שֶׁמִּישֶׁהוּ מַצִּיעַ לִי חֲבֵרוּת בִּכְתָב לַמְרוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִבְחַנְתִּי בְּמַבָּטָיו, אֲנִי אַרְאֶה לַעֲנָת אֶת הַמִּכְתָּב.
וְלֹא בִּגְלַל שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת.
בִּגְלַל שֶׁאֲנִי רוֹצָה.
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בְּמִקְרֶה הִיא יוֹשֶׁבֶת לְיָדִי. מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֶרְצֶה לְשַׁתֵּף אוֹתָהּ בַּהִתְרַגְּשׁוּת וּבַשִּׂמְחָה. מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֶרְצֶה לַחְשֹׁב יַחַד אִתָּהּ אִם כֵּן אוֹ לֹא לְהַסְכִּים לַהַצָּעָה.
"גָּלִי", עֲנָת הִשְׁעִינָה אֶת הַמַּרְפְּקִים שֶׁלָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן.
גָּלִי, נָזַפְתִּי בְּעַצְמִי, אַתְּ שׁוּב נִסְחֶפֶת. אַתְּ שׁוּב גּוֹזֶרֶת אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל לִפְנֵי שֶׁ...
"גָּלִי", עֲנָת קֵרְבָה אֶת הַפֶּה שֶׁלָּהּ לָאֹזֶן שֶׁלִּי, "תִּפְתְּחִי. בְּבַקָּשָׁה".
"עַכְשָׁו?" שָׁאַלְתִּי.
הִיא הִנְהֲנָה.
"בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר?" שָׁאַלְתִּי.
"עַכְשָׁו!"
"אוּלַי נְחַכֶּה לַהַפְסָקָה?"
וּבְכַוָּנָה דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹן רַבִּים. אָמַרְתִּי "נְחַכֶּה" כְּדֵי שֶׁעֲנָת לֹא תִּדְאַג. כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תַּחְשֹׁד שֶׁאֲנִי מִתְכּוֹנֶנֶת לְהַסְתִּיר מִמֶּנָּה אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּטִּיסָן.
"לֹא", עֲנָת הֵנִידָה רֹאשָׁהּ.
"אֲבָל לָמָּה?" נִלְחַצְתִּי.
"גָּלִי", עֲנָת גִּחֲכָה, "אַל תַּגִּידִי לִי שֶׁאַתְֹ פּוֹחֶדֶת לִפְתֹּחַ אֲוִירוֹן נְיָר!"
"פּוֹחֶדֶת?" צָחַקְתִּי, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא פּוֹחֶדֶת בִּכְלָל. לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶפְחַד לִפְתֹּחַ אֲוִירוֹן נְיָר? מָה, הוּא עָלוּל לִנְשֹׁךְ אוֹתִי? לִטְרֹף אוֹתִי? כֻּלָּהּ אֲוִירוֹן. טִיסָן מִנְּיָר. הֲרֵי זֶה לֹא שׁוּעָל!
אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא מֵהַטִּיסָן אֲנִי פּוֹחֶדֶת, אֶלָּא מִנִּצָּה, הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע עֵינַיִם - שְׁתַּיִם בַּפַּרְצוּף, מֵעַל הָאַף, וְעוֹד שְׁתַּיִם בַּגַּב. מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת נִצָּה בַּחֲדַר הַמּוֹרִים, בֶּחָצֵר אוֹ בַּמִּסְדְּרוֹן, בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ רַק שְׁתֵּי עֵינַיִם, כְּמוֹ לְכָל בֶּנְאָדָם, אֲבָל מִי שֶׁזָּכָה לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה שֶׁלָּהּ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע עֵינַיִם וְשֶׁהִיא רוֹאָה הַ כֹּל!
"נְחַכֶּה לַהַפְסָקָה", לָחַשְׁתִּי לַעֲנָת וְדָחַפְתִּי אֶת הָאֲוִירוֹן לַצַּד.
"לָמָּה?"
"לָמָּה?" נֶאֱנַחְתִּי, "בִּגְלַל שֶׁהַחִפָּזוֹן מֵהַשָּׂטָן". גַּם זֶה פִּתְגָּם שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי אוֹהֵב לוֹמַר. אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהָעִיר, לֹא תָּמִיד זוֹכֵר אֶת כָּל הַפִּתְגָּמִים שֶׁקּוֹלְחִים לוֹ מֵהַפֶּה וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם רַק כְּשֶׁהֵם מַתְאִימִים לִצְרָכָיו. אֶתְמוֹל, לְדֻגְמָה, כְּשֶׁנְּצִיג הַמְּכִירוֹת שֶׁל הַכְּבָלִים צִלְצֵל אֵלֵינוּ וְהִצִּיעַ לָנוּ מִבְצָע מְיֻחָד וְכֻלָּנוּ שָׂמַחְנוּ - אַבָּא אָמַר: "תֵּרָגְעוּ, הַחִפָּזוֹן מֵהַשָּׂטָן, אֲנַחְנוּ עוֹד לֹא מִצְטָרְפִים לְשׁוּם תָּכְנִית, אֲנִי רוֹצֶה לְקַבֵּל עוֹד פְּרָטִים וְלִבְדֹּק אֶת כָּל הַנְּתוּנִים". אֲבָל הַבֹּקֶר, כְּשֶׁנִּמְנַמְתִּי בַּמִּטָּה, הוּא דָּפַק לִי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל הַדֶּלֶת וְקָרָא לִי לָקוּם בְּרֶגַע זֶה. עַכְשָׁו וּמִיָּד. כְּאִלּוּ שֶׁהוּא מֵעוֹלָם לֹא אָמַר שֶׁהַחִפָּזוֹן מֵהַשָּׂטָן.
"אוּף, גָּלִי, אַתְּ מַמָּשׁ מְעַצְבֶּנֶת", עֲנָת רָטְנָה.
מְעַצְבֶּנֶת? שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. אוּלַי הִיא צוֹדֶקֶת, אֲבָל מַה יָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? לֹא רָצִיתִי שֶׁנִּצָּה, הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁהִתְבָּרְכָה בְּאַרְבַּע עֵינַיִם, תִּתְפֹּס אוֹתִי עַל חַם. כְּשֶׁהִיא קוֹלֶטֶת תַּלְמִיד עִם אֲוִירוֹן בַּיָּד הִיא מַעֲנִישָׁה גַּם אוֹתוֹ וְגַם אֶת זֶה שֶׁהֵטִיס אֵלָיו אֶת הַמִּכְתָּב. שְׁנַיִם בְּמַכָּה אַחַת.
"תִּפְתְּחִי", עֲנָת הִתְחַנְּנָה.
חִכִּיתִי עַד שֶׁנִּצָּה הִסְתּוֹבְבָה אֶל הַלּוּחַ כְּדֵי לִכְתֹּב תַּרְגִּיל, פָּתַחְתִּי מַהֵר אֶת קִפּוּלֵי הַנְּיָר וְנִתְקַלְתִּי בַּמִּשְׁפָּט:
הִילָּה, מֵהַכִּתָּה הַמַּקְבִּילָה, מְחַכָּה לָךְ לְיַד עֵץ הַתְּאֵנָה, בַּהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה.

 

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

גלי ומועדון המקובלים סמדר שיר

מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין שׁוּעָל
לְבֵין מִכְתַּב אַהֲבָה?


בְּאֶמְצַע שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי אֲוִירוֹן נְיָר.
הוּא הִגִּיעַ מֵאֲחוֹרַי, אֲבָל לֹא רָאִיתִי מִי הֵטִיס אוֹתוֹ אֵלַי. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת? הֲרֵי אֵין לִי עֵינַיִם בַּגַּב. כְּשֶׁהָאֲוִירוֹן נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבְלִי לְהַשְׁמִיעַ אַף קוֹל הִתְנַחֵל עַל הַמַּחְבֶּרֶת הַפְּתוּחָה, תָּלִיתִי בּוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא מְבִינָה מֵאֵיפֹה הוּא הִגִּיעַ וּמִי הִזְמִין אוֹתוֹ לָבוֹא.
רַק שֶׁזֶּה לֹא הָיָה כְּאִלּוּ. בֶּאֱמֶת לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ הוּא נָחַת עָלַי, כְּמוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ, בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר, בְּלִי שׁוּם הַתְרָאָה, פִּתְ אֹם!
"מַה זֶּה?" עֲנָת, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לְיָדִי, תָּקְעָה בִּי מַרְפֵּק.
"מַה זֶּה?" חָזַרְתִּי עַל שְׁאֵלָתָהּ. "כְּמוֹ מַה זֶּה נִרְאֶה לָךְ? כְּמוֹ חֲלָלִית? כְּמוֹ חָלִיל? כְּמוֹ פְּסַנְתֵּר?"
"מַצְחִיק מְאֹד", עֲנָת גִּחֲכָה.
"אָז תִּצְחֲקִי".
"לֹא", הִיא לָחֲשָׁה. "אַתְּ".
"מָה אֲנִי?"
"תִּפְתְּחִי! מָה, אַתְּ לֹא רוֹצָה לִקְרֹא?"
סִמַּנְתִּי לָהּ עִם הָאֶצְבָּעוֹת לִשְׁתֹּק וּלְחַכּוֹת. רָצִיתִי לִקְרֹא, בֶּטַח שֶׁרָצִיתִי, אֵיזֶה יֶלֶד לֹא יִרְצֶה לִקְרֹא מַה כָּתוּב בְּתוֹךְ אֲוִירוֹן נְיָר שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם, בְּאֶמְצַע שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן, הִתְיַשֵּׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ? הִסְתַּקְרַנְתִּי, אֲפִלּוּ הִסְתַּקְרַנְתִּי מְאֹד. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נִקְּבוּ אֶת אֲוִירוֹן הַנְּיָר, מְחַמְּמוֹת אוֹתוֹ, כִּמְעַט חוֹדְרוֹת בַּעֲדוֹ, וְיָדַעְתִּי שֶׁאִלּוּ לַמָּטוֹס הַזֶּה הָיָה פֶּה הוּא בֶּטַח הָיָה צוֹעֵק "הַצִּילוּ! אֲנִי נִשְׂרָף!"
אֲבָל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לֹא זָזוּ. כְּאִלּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַד עֲלֵיהֶן "דּוֹם שְׁתִיקָה".
חָלְפָה דַּקָּה, וְעוֹד דַּקָּה וְגַם הָאֲוִירוֹן לֹא זָז.
"נוּ", עֲנָת דָּחֲפָה אוֹתִי, "לְמָה אַתְּ מְחַכָּה?"
"שְׁשְׁשְׁ..." לָחַשְׁתִּי.
"תִּפְתְּחִי!" גַּם כְּשֶׁהִיא לָחֲשָׁה זֶה נִשְׁמַע כְּמוֹ פְּקֻדָּה.
"רֶגַע", בִּקַּשְׁתִּי.
"תִּפְתְּחִי", הִיא חָזְרָה אַחֲרֵי דַּקָּה.
"לָמָּה?" נִלְחַצְתִּי, "מַה בּוֹעֵר?"
אֲנִי, עָנִיתִי לְעַצְמִי. לֹא רַק הָאֲוִירוֹן בּוֹעֵר. גַּם אֲנִי בּוֹעֶרֶת. מִסַּקְרָנוּת. כֻּלִּי דְּרוּכָה. אֲבָל בְּעוֹדִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּקְרָנוּת שֶׁגּוֹאָה בִּי, מֵרֶגַע לְרֶגַע מִתְגַּבֶּרֶת, וּמִי יוֹדֵעַ עַד לְאָן הִיא תַּגִּיעַ אִם לֹא אֶפְתַּח אֶת הַפֶּה וְאֶצְעַק "הַצִּילוּ! אֲנִי נִשְׂרֶפֶת!" עָבְרָה לִי בָּרֹאשׁ מַחְשָׁבָה מוּזָרָה:
 

 

 


אִם הַמָּטוֹס הַזֶּה נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ, עַל מַחְבֶּרֶת הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלִּי, וְזֶה סִימָן שֶׁמִּישֶׁהוּ שֶׁיּוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי שָׁלַח אוֹתוֹ אֵלַי, אָז לָמָּה עֲנָת, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לִימִינִי, מְאִיצָה בִּי לִפְתֹּחַ? לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ מְסֻקְרֶנֶת? לָמָּה הִיא מִתְנַהֶגֶת כְּאִלּוּ שֶׁמִּתַּחַת לַיַּשְׁבָן שֶׁלָּהּ הִתְלַקְּחָה מְדוּרָה?
הֵנַחְתִּי אֶת כַּף הַיָּד שֶׁלִּי עַל הַשֻּׁלְחָן וְנָתַתִּי לָאֶצְבָּעוֹת לָלֶכֶת, כְּמוֹ מֵעַצְמָן. וְהֵן טִיְּלוּ עַל הַמַּחְבֶּרֶת, לְאַט לְאַט, עַד שֶׁנָּגְעוּ בַּטִּיסָן.
זֶה טִבְעִי שֶׁעֲנָת מֵתָה לָדַעַת מַה כָּתוּב בַּפֶּתֶק, עָנִיתִי לְעַצְמִי. אֲוִירוֹן הַנְּיָר לֹא נָחַת עַל הַשֻּׁלְחָן הַפְּרָטִי שֶׁלָּךְ, זֶה גַּם הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּהּ. וְהַנְּחִיתָה הַפִּתְאוֹמִית לֹא הִפְתִּיעָה רַק אוֹתָךְ - גַּם הִיא הֻפְתְּעָה. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל קוֹצִים וּפוֹקֶדֶת עָלַיִךְ לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ בִּגְלַל שֶׁהִיא בְּטוּחָה שֶׁתַּרְאִי לָהּ מַה כָּתוּב בּוֹ. הֲרֵי עֲנָת הִיא הַחֲבֵרָה שֶׁלָּךְ, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּךְ, הִיא לֹא עוֹד תַּלְמִידָה שֶׁרַק בְּמִקְרֶה יוֹשֶׁבֶת לְיָדֵךְ בַּכִּתָּה.
אֲבָל לָמָּה הִיא כָּל כָּךְ בְּטוּחָה? הִצְלִיפָה בִּי הַשְּׁאֵלָה. לָמָּה עֲנָת מְשֻׁכְנַעַת שֶׁאֲנִי אַרְאֶה לָהּ אֶת הַפֶּתֶק? מָה, אֲנִי חַיֶּבֶת? רַק בִּגְלַל שֶׁהִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי אֲנִי מֻכְרָחָה לַחְשׂף לְפָנֶיהָ כָּל מִכְתָּב סוֹדִי שֶׁנִּשְׁלַח אֵלַי?
וְאִם אֲנִי לֹא אֶרְצֶה לְהַרְאוֹת?
וְאִם זֶה מִכְתַּב אַהֲבָה?
וְאִם זוֹ הַצָּעַת חֲבֵרוּת מִמִּישֶׁהוּ שֶׁהֶחְלִיט לִפְנוֹת אֵלַי בִּכְתָב מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מַסְפִּיק אֹמֶץ לַעֲמֹד מוּלִי, לְהִסְתַּכֵּל לִי בָּעֵינַיִם וְלִשְׁאֹל אִם אֲנִי מַסְכִּימָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלּוֹ?
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַלְּחָיַיִם שֶׁלִּי מַאֲדִימוֹת. גַּם מִסַּקְרָנוּת וְגַם מֵהִתְרַגְּשׁוּת. הַלְוַאי, מִלְמַלְתִּי בַּלֵּב שֶׁלִּי מִבְּלִי לְהָנִיעַ אֶת הַשְּׂפָתַיִם, הַלְוַאי שֶׁזֶּה יִהְיֶה מִכְתַּב אַהֲבָה... הַלְוַאי שֶׁמִּישֶׁהוּ הֶחְלִיט לְהַצִּיעַ לִי חֲבֵרוּת... בִּכְלָל לֹא מְשַׁנֶּה לִי אִם הוּא יַעֲשֶׂה אֶת זֶה בִּכְתָב אוֹ בְּעַל פֶּה. הַלְוַאי שֶׁזֶּה סוֹף סוֹף יִקְרֶה!
אֲבָל בְּעוֹדִי נִסְחֶפֶת לְמַחְשָׁבוֹת וְרֻדּוֹת וּמְתוּקוֹת עַל הַבֵּן הָרִאשׁוֹן שֶׁיַצִּיעַ לִי חֲבֵרוּת וְיַהֲפֹךְ לַחָבֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי - אִם אַסְכִּים, כַּמּוּבָן, אַף פַּעַם לֹא הִתְחַיַּבְתִּי לְהַגִּיד "כֵּן" לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה - הֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי גּוֹזֶרֶת אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהוּא נִלְכַּד.
אַל תִּבָּהֲלוּ, בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ אֵין אַף שׁוּעָל. אֲנִי גָּרָה בָּעִיר - לֹא בְּקִבּוּץ וְלֹא בְּמוֹשָׁב. וְגַם אִלּוּ גַּרְתִּי בְּחֵיק הַטֶּבַע, בְּמָקוֹם מְבֻדָּד שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ יְלָלוֹת שֶׁל שׁוּעָלִים וְתַנִּים, לֹא הָיִיתִי מִתְנַדֶּבֶת לְהִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה הַנּוֹעֶזֶת שֶׁל צַיָּדִים שֶׁיּוֹצְאִים לִלְכֹּד אוֹתָם. לְהֶפֶךְ, הָיִיתִי כּוֹעֶסֶת עַל הַצַּיָּדִים שֶׁמִּתְעַקְּשִׁים לַהֲרֹג אוֹתָם. "תְּנוּ לָהֶם לִחְיוֹת", הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים, "לְמִי הֵם מַפְרִיעִים?" וְגַם אִם הַצַּיָּדִים הָיוּ מִתְעַלְּמִים מִמֶּנִּי, וְיוֹצְאִים לַמְּשִׂימָה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, וְעִם בֹּקֶר חוֹזְרִים עִם שָׁלָל - שׁוּעָל גָּדוֹל! - בַּחַיִּים לֹא הָיִיתִי מַסְכִּימָה לִלְבֹּשׁ מְעִיל שֶׁנִּתְפַּר מֵהַפַּרְוָה הַיָּפָה שֶׁלּוֹ.
כָּל מִשְׂחֲקֵי הַדִּמְיוֹן הָאֵלֶּה, עַל פַּרְוַת הַשּׁוּעָל שֶׁעוֹד לֹא נִלְכַּד, נוֹלְדוּ בְּרֹאשִׁי בְּעִקְּבוֹת פִּתְגָּם שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי נוֹהֵג לוֹמַר. לִפְנֵי שָׁנָה הִצִּיעוּ לוֹ לַעֲבֹד בְּבֵית חוֹלִים בִּנְיוּ יוֹרְק וְהוּא חָזַר הַבַּיְתָה וְסִפֵּר לָנוּ עַל הַהַצָּעָה.
אִמָּא שָׁמְעָה - וּמִיָּד הִתְלַהֲבָה. עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַבָּא סִיֵּם לְדַבֵּר הִיא רָצָה לַמִּרְפֶּסֶת, הֵבִיאָה סֻלָּם, הִצִּיבָה אוֹתוֹ בַּמִּטְבָּח, טִפְּסָה וּפָתְחָה אֶת תָּא הָאִחְסוּן שֶׁמֵּעַל הַמְקָרֵר.
"מָה אַתְּ עוֹשָׂה?" אַבָּא הֻפְתַּע.
"מוֹרִידָה מִזְוָדָה!" הִיא קָרְנָה.
"חַכִּי", חִיֵּךְ אֵלֶיהָ אַבָּא, "עוֹד לֹא צָרִיךְ לֶאֱרֹז, אֲנַחְנוּ עוֹד לֹא נוֹסְעִים לְשׁוּם מָקוֹם. זוֹ רַק הַצָּעָה".
דַּפְנָה שָׁמְעָה אֶת הַהַצָּעָה - וְהֵחֵלָּה לִבְכּוֹת. "אֲנִי לֹא רוֹצָה לַעֲבֹר לְאָמֶרִיקָה! אֲנִי לֹא רוֹצָה לַעֲזֹב אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי! אַתֶּם לֹא תַּכְרִיחוּ אוֹתִי לִנְסֹעַ לְשָׁם!" צָעֲקָה וְגַם הִיא קָמָה מֵהַשֻּׁלְחָן.
"לְאָן אַתְּ רָצָה?" שָׁאַל אוֹתָהּ אַבָּא.
"לַחֶדֶר שֶׁלִּי! לֶאֱרֹז אֶת הַבְּגָדִים שֶׁלִּי!" דַּפְנָה מָשְׁכָה בְּאַפָּהּ.
"לָמָּה אַתְּ אוֹרֶזֶת אִם אַתְּ לֹא מוּכָנָה לָטוּס לְאָמֶרִיקָה?" קָרָאתִי אֵלֶיהָ.
"אֲנִי אוֹרֶזֶת בִּגְלַל שֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת לָגוּר אֵצֶל סַבְתָּא!" דַּפְנָה הֵצִיצָה לַמִּטְבָּח. "אֲנִי אָגוּר אֵצֶל סַבְתָּא עַד שֶׁאַתֶּם תַּחְזְרוּ מֵאָמֶרִיקָה!"
"דַּפְנָה", אַבָּא סִמֵּן לָהּ לַחְזֹר, "שְׁבִי. וְתֵרָגְעִי. אֲנַחְנוּ עוֹד לֹא נוֹסְעִים לְשׁוּם מָקוֹם".
"אֲבָל הִצִּיעוּ לְךָ", טָעַן בֵּן, אָחִי הַקָּטָן.
"נָכוֹן, הִצִּיעוּ", אַבָּא הִנְהֵן, "אֲבָל מַה קָּרָה? לָמָּה אַתֶּם מְגִיבִים בְּשִׂמְחָה אוֹ בִּמְחָאָה?"
"בִּגְלַל שֶׁהִצִּיעוּ לְךָ", אָמַרְתִּי.
"אָז מָה אִם הִצִּיעוּ?" אַבָּא רָטַן. "לָמָּה אַתֶּם גּוֹזְרִים אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל לִפְנֵי שֶׁהוּא נִלְכַּד?"
זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַבִּטּוּי הַצִּיּוּרִי הַזֶּה. וְהוּא מָצָא חֵן בְּעֵינַי. לֹא הָיִיתִי זְקוּקָה לְהֶסְבֵּרִים כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַנִּמְשָׁל. אֲבָל בֵּן, אָחִי הַקָּטָן, לֹא הֵבִין עַל אֵיזֶה שׁוּעָלִים אַבָּא מְדַבֵּר, וְלָכֵן אַבָּא הִסְבִּיר לוֹ אֶת מַשְׁמָעוּת הַפִּתְגָּם.
"כְּשֶׁהַצַּיָּדִים יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, אֵין לָהֶם מֻשָּׂג מַה הֵם יַצְלִיחוּ לָצוּד. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם יָצוּדוּ הַרְבֵּה בַּעֲלֵי חַיִּים וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהֵם יַחְזְרוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. עַד כָּאן בָּרוּר?"
"כֵּן", בֵּן סִנֵּן.
"כְּשֶׁהַצַּיָּדִים יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ מִבְּלִי לָדַעַת אִם יַחְזְרוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת אוֹ מְלֵאוֹת, הֵם אַף פַּעַם לֹא מַתְחִילִים לְתַכְנֵן מַה יַּעֲשׂוּ בַּשָּׁלָל", אַבָּא הִמְשִׁיךְ. "הֵם יַתְחִילוּ לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַשָּׁלָל רַק אַחֲרֵי שֶׁהוּא יִהְיֶה אֶצְלָם בַּיָּד".
"הֵבַנְתִּי", בֵּן מִלְמֵל.
וְהֵבַנְתִּי לָמָּה הוּא מְמַלְמֵל. בֵּן שׂוֹנֵא לִהְיוֹת הַיֶּלֶד הֲכִי קָטָן בַּמִּשְׁפָּחָה. לֹא נָעִים לוֹ לִהְיוֹת זֶה שֶׁלֹּא קוֹלֵט וְשֶׁזָּקוּק לְהֶסְבֵּר מְפֹרָט.
"כְּשֶׁאִמָּא וְדַפְנָה מִהֲרוּ לְהָגִיב עַל הַהַצָּעָה, הֵן הִתְחִילוּ לִגְזֹר אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל שֶׁעוֹד מִסְתּוֹבֵב בַּטֶּבַע, חָפְשִׁי חָפְשִׁי, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַצַּיָּדִים אַף פַּעַם לֹא יַגִּיעוּ אֵלָיו", אַבָּא סִכֵּם.
"הַלְוַאי", פָּלַטְתִּי.
"גָּלִי, אַתְּ מְקַוָּה שֶׁהַצַּיָּדִים אַף פַּעַם לֹא יִתְפְּסוּ אֶת הַשּׁוּעָל?" בֵּן שָׁאַל.
"גַּם", אָמַרְתִּי.
"וּמָה עוֹד?"
"אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר לִנְיוּ יוֹרְק", דִּבַּרְתִּי בְּשֶׁקֶט מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְהַרְגִּיז אֶת אַבָּא, שֶׁאוּלַי חוֹלֵם לַעֲבֹד בְּבֵית חוֹלִים גָּדוֹל מֵעֵבֶר לַיָּם.
בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לַתְּפִלָּה שֶׁלִּי, לַמְּחָאוֹת שֶׁל דַּפְנָה וְלַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל אִמָּא - יָמִים אֲחָדִים אַחֲרֵי שֶׁהַהַצָּעָה עָלְתָה עַל הַפֶּרֶק הִיא יָרְדָה. אֲפִלּוּ אַבָּא לֹא נִרְאָה יוֹתֵר מִדַּי מְאֻכְזָב כְּשֶׁהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁ"בַּשָּׁלָב הַנּוֹכְחִי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי". יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּסֵתֶר לִבּוֹ הוּא מַמְשִׁיךְ לִשְׁאֹף לְקַרְיֶרָה מֵעֵבֶר לַיָּם, אֲבָל אֲנִי לָמַדְתִּי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה - לֹא לִגְזֹר אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל שֶׁעוֹד לֹא נִלְכַּד.
הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁעַל הַמַּחְשָׁבוֹת וְעַל הַדִּמְיוֹן אֵין לִי שְׁלִיטָה. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִצְעֹק עֲלֵיהֶם: "סְטוֹפּ! עִצְרוּ בַּמָּקוֹם! אַל תִּסְחֲפוּ אוֹתִי כָּל כָּךְ מַהֵר, כָּל כָּךְ רָחוֹק!"
וְזֶה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁקָּרָה לִי בַּכִּתָּה, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי מוּל אֲוִירוֹן הַנְּיָר. עוֹד לִפְנֵי שֶׁפָּתַחְתִּי אוֹתוֹ וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי מַה כָּתוּב בּוֹ הִתְחַלְתִּי לַחְלֹם עַל הַצָּעַת הַחֲבֵרוּת שֶׁהוּא מֵכִיל וְהִתְחַלְתִּי לְהִתְלַבֵּט אִם כֵּן אוֹ לֹא לְהַרְאוֹת אוֹתוֹ לַעֲנָת, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לִימִינִי.
אֲנִי אַרְאֶה לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב, הֶחְלַטְתִּי. קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁהוּא מֵכִיל הַצָּעַת חֲבֵרוּת מִפְּנֵי שֶׁבְּכָל הַכִּתָּה אֵין אַף בֵּן שֶׁעוֹשֶׂה לִי עֵינַיִם אוֹ שׁוֹלֵחַ אֵלַי חִיּוּכִים. אֲבָל אֲפִלּוּ אִם יִתְחוֹלֵל הַנֵּס, וְיִתְבָּרֵר שֶׁמִּישֶׁהוּ מַצִּיעַ לִי חֲבֵרוּת בִּכְתָב לַמְרוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִבְחַנְתִּי בְּמַבָּטָיו, אֲנִי אַרְאֶה לַעֲנָת אֶת הַמִּכְתָּב.
וְלֹא בִּגְלַל שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת.
בִּגְלַל שֶׁאֲנִי רוֹצָה.
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בְּמִקְרֶה הִיא יוֹשֶׁבֶת לְיָדִי. מִפְּנֵי שֶׁהִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי. מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֶרְצֶה לְשַׁתֵּף אוֹתָהּ בַּהִתְרַגְּשׁוּת וּבַשִּׂמְחָה. מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אֶרְצֶה לַחְשֹׁב יַחַד אִתָּהּ אִם כֵּן אוֹ לֹא לְהַסְכִּים לַהַצָּעָה.
"גָּלִי", עֲנָת הִשְׁעִינָה אֶת הַמַּרְפְּקִים שֶׁלָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן.
גָּלִי, נָזַפְתִּי בְּעַצְמִי, אַתְּ שׁוּב נִסְחֶפֶת. אַתְּ שׁוּב גּוֹזֶרֶת אֶת הַפַּרְוָה שֶׁל הַשּׁוּעָל לִפְנֵי שֶׁ...
"גָּלִי", עֲנָת קֵרְבָה אֶת הַפֶּה שֶׁלָּהּ לָאֹזֶן שֶׁלִּי, "תִּפְתְּחִי. בְּבַקָּשָׁה".
"עַכְשָׁו?" שָׁאַלְתִּי.
הִיא הִנְהֲנָה.
"בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר?" שָׁאַלְתִּי.
"עַכְשָׁו!"
"אוּלַי נְחַכֶּה לַהַפְסָקָה?"
וּבְכַוָּנָה דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹן רַבִּים. אָמַרְתִּי "נְחַכֶּה" כְּדֵי שֶׁעֲנָת לֹא תִּדְאַג. כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תַּחְשֹׁד שֶׁאֲנִי מִתְכּוֹנֶנֶת לְהַסְתִּיר מִמֶּנָּה אֶת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּטִּיסָן.
"לֹא", עֲנָת הֵנִידָה רֹאשָׁהּ.
"אֲבָל לָמָּה?" נִלְחַצְתִּי.
"גָּלִי", עֲנָת גִּחֲכָה, "אַל תַּגִּידִי לִי שֶׁאַתְֹ פּוֹחֶדֶת לִפְתֹּחַ אֲוִירוֹן נְיָר!"
"פּוֹחֶדֶת?" צָחַקְתִּי, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא פּוֹחֶדֶת בִּכְלָל. לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶפְחַד לִפְתֹּחַ אֲוִירוֹן נְיָר? מָה, הוּא עָלוּל לִנְשֹׁךְ אוֹתִי? לִטְרֹף אוֹתִי? כֻּלָּהּ אֲוִירוֹן. טִיסָן מִנְּיָר. הֲרֵי זֶה לֹא שׁוּעָל!
אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא מֵהַטִּיסָן אֲנִי פּוֹחֶדֶת, אֶלָּא מִנִּצָּה, הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע עֵינַיִם - שְׁתַּיִם בַּפַּרְצוּף, מֵעַל הָאַף, וְעוֹד שְׁתַּיִם בַּגַּב. מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת נִצָּה בַּחֲדַר הַמּוֹרִים, בֶּחָצֵר אוֹ בַּמִּסְדְּרוֹן, בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ רַק שְׁתֵּי עֵינַיִם, כְּמוֹ לְכָל בֶּנְאָדָם, אֲבָל מִי שֶׁזָּכָה לָשֶׁבֶת בַּכִּתָּה שֶׁלָּהּ יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבַּע עֵינַיִם וְשֶׁהִיא רוֹאָה הַ כֹּל!
"נְחַכֶּה לַהַפְסָקָה", לָחַשְׁתִּי לַעֲנָת וְדָחַפְתִּי אֶת הָאֲוִירוֹן לַצַּד.
"לָמָּה?"
"לָמָּה?" נֶאֱנַחְתִּי, "בִּגְלַל שֶׁהַחִפָּזוֹן מֵהַשָּׂטָן". גַּם זֶה פִּתְגָּם שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי אוֹהֵב לוֹמַר. אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהָעִיר, לֹא תָּמִיד זוֹכֵר אֶת כָּל הַפִּתְגָּמִים שֶׁקּוֹלְחִים לוֹ מֵהַפֶּה וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם רַק כְּשֶׁהֵם מַתְאִימִים לִצְרָכָיו. אֶתְמוֹל, לְדֻגְמָה, כְּשֶׁנְּצִיג הַמְּכִירוֹת שֶׁל הַכְּבָלִים צִלְצֵל אֵלֵינוּ וְהִצִּיעַ לָנוּ מִבְצָע מְיֻחָד וְכֻלָּנוּ שָׂמַחְנוּ - אַבָּא אָמַר: "תֵּרָגְעוּ, הַחִפָּזוֹן מֵהַשָּׂטָן, אֲנַחְנוּ עוֹד לֹא מִצְטָרְפִים לְשׁוּם תָּכְנִית, אֲנִי רוֹצֶה לְקַבֵּל עוֹד פְּרָטִים וְלִבְדֹּק אֶת כָּל הַנְּתוּנִים". אֲבָל הַבֹּקֶר, כְּשֶׁנִּמְנַמְתִּי בַּמִּטָּה, הוּא דָּפַק לִי שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל הַדֶּלֶת וְקָרָא לִי לָקוּם בְּרֶגַע זֶה. עַכְשָׁו וּמִיָּד. כְּאִלּוּ שֶׁהוּא מֵעוֹלָם לֹא אָמַר שֶׁהַחִפָּזוֹן מֵהַשָּׂטָן.
"אוּף, גָּלִי, אַתְּ מַמָּשׁ מְעַצְבֶּנֶת", עֲנָת רָטְנָה.
מְעַצְבֶּנֶת? שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. אוּלַי הִיא צוֹדֶקֶת, אֲבָל מַה יָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? לֹא רָצִיתִי שֶׁנִּצָּה, הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁהִתְבָּרְכָה בְּאַרְבַּע עֵינַיִם, תִּתְפֹּס אוֹתִי עַל חַם. כְּשֶׁהִיא קוֹלֶטֶת תַּלְמִיד עִם אֲוִירוֹן בַּיָּד הִיא מַעֲנִישָׁה גַּם אוֹתוֹ וְגַם אֶת זֶה שֶׁהֵטִיס אֵלָיו אֶת הַמִּכְתָּב. שְׁנַיִם בְּמַכָּה אַחַת.
"תִּפְתְּחִי", עֲנָת הִתְחַנְּנָה.
חִכִּיתִי עַד שֶׁנִּצָּה הִסְתּוֹבְבָה אֶל הַלּוּחַ כְּדֵי לִכְתֹּב תַּרְגִּיל, פָּתַחְתִּי מַהֵר אֶת קִפּוּלֵי הַנְּיָר וְנִתְקַלְתִּי בַּמִּשְׁפָּט:
הִילָּה, מֵהַכִּתָּה הַמַּקְבִּילָה, מְחַכָּה לָךְ לְיַד עֵץ הַתְּאֵנָה, בַּהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה.