הולך ומצפין מצפין והולך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הולך ומצפין מצפין והולך

הולך ומצפין מצפין והולך

עוד על הספר

יעקב שגיא

 יעקב שגיא נולד בזמברוב, פולין ב- 10 בדצמבר 1937. ב-1941 פלשו הגרמנים לעיר הולדתו. אביו נרצח באותה שנה ונטמן בקבר אחים. שגיא ומשפחתו נמלטו ליערות. ב-1943 נרצחו אמו ואחיו. בסוף המלחמה, בהיותו בן תשע, עלה ארצה, נקלט בחברת הילדים בקיבוץ יגור.  ב-1956 התגייס לצנחנים, וב-1959 עלה לקיבוץ מלכיה, התחתן והתיישב במקום. ב-1971 עברה המשפחה להתגורר בנצרת, וכארבע שנים לאחר מכן עברה למושב בני יהודה ברמת הגולן. בשנים אלה החל לפרסם לראשונה את שיריו בביטאונים הקיבוציים. ב-2004, בעקבות מחלת הפרקינסון עמה הוא התמודד, עבר עם אשתו להתגורר במושב הגמלאים פרוטיאה בשרון.
    ספרו הראשון, מעבר למאסף, פורסם ב-1972 (הקיבוץ המאוחד).  כמו כן הוציא ספר פרוזה אחד בשם והילד בוכה (2005). מוטיב מרכזי ביצירתו הנו ההתמודדות עם מוראות השואה, תוך בחינת הציר של זיכרון ושכחה. בכתיבתו מייצג שגיא את ההתמודדות של דור הילדים שעלו מאירופה בקטנותם והשתלבו בארץ החדשה.
    יעקב שגיא נפטר ב- 19 בדצמבר 2015. הותיר אחריו את רעייתו רחל, שלושה ילדים ונכדים.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/mrx94u4m

נושאים

תקציר

והנה יוצא לאור ספרו השלושה עשר של יעקב שגיא – 'הולך ומצפין מצפין והולך'.
משחר ילדותו היה יענקלה הולך ומצפין חוויותיו, מצפין רגשותיו, קשייו והנאותיו. מצפין והולך. במהלך השנים עברה ההצפנה מטמורפוזה, עברה ריכוך וזיכוך ויצאו מילים מופלאות נוצרו מהן שירים ייחודיים. שירים הנוגעים לכל קורא ומעוררים אצלו עדנה והרגשה של 'וי, איך הוא יודע ומרגיש כמוני'.
       
הַלַּיְלָה קַר.
בַּבֹּקֶר אַצְפִּין אוֹ אֶפְנֶה לַמִּזְרָח,
אַחַת הִיא.
אֲנִי מִתְנַעֵל וּכְשֶׁהַטַּל יִתְמַעֵט                 
אֵלֵךְ לִי לְדַרְכִּי
וְהַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה לִימִינִי
מְלַוָּה צְעָדַי.
קְצֵה הָאֹפֶק שׁוֹלֵט בִּנְתִיבִי
וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַכְרִיז מְחָאָה:
'אֲנִי חָפְשִׁי'
וּמְעוֹרֵר צִפִּיּוֹת בְּנַפְשִׁי.
הֵיטֵב אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם אֲפַשְׁפֵּשׁ בֶּעָבָר,
אֶמְצָא שֶׁתָּמִיד הָיָה כָּךְ.
אֲנִי מַבִּיט לְאָחוֹר
וְעֵדֶר הַבְּקָרִים הוֹלֵךְ אַחֲרַי             
וּמַצְפִּין.

מתוך "השיר הולך ומצפין"

פרק ראשון

פרק ראשון:

 

והנה אורו השמיים
בְּשִׁבְעָה יָמִים נִבְרָא הָעוֹלָם,
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי נִהְיָה חֹשֶׁךְ.
 
פָּנָה אִישׁ לְנַפְשׁוֹ,
נוֹטֵל עִמּוֹ אֶת כִּוּוּן הַפַּחַד,
מַטְבִּיעַ יְגוֹנוֹ.
וַיְּכַסֶּה בְּבַד עָבֶה אֶת קַו הַשָּׁמַיִם.
 
נְטָלוּהוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים,
וּבְעוֹד שִׁבְעָה יָמִים פָּנוּ
וְנָשְׂאוּ אֶת הַמִּטְעָן
בִּשְׁנַיִם, יְחֵפִים.
 
בְּבֹקֶר הַמָּחֳרָת, בְּעוֹד הָאָדָם
קָם עַל נַפְשׁוֹ,
וַיָּבֹא עִם הַסְּעָרָה, מְנַקֵּר בָּהּ,
לְהָאִיר בָּהּ בְּאוֹר גָּדוֹל,
וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם כָּל הַקֶּשֶׁת כֻּלָּהּ.
 
וְהִנֵּה אוֹרוּ הַשָּׁמַיִם,
וְכָל הַשֶּׁמֶשׁ פְּזוּרָה עַל פְּנֵי הָעוֹלָמוֹת,
וְהוּא אוֹחֵז בָּאָדָם בַּשְׁנַיִם,
אוֹחֵז בַּמֻּסְכָּמוֹת
כִּי הָיָה אוֹר.a

יעקב שגיא

 יעקב שגיא נולד בזמברוב, פולין ב- 10 בדצמבר 1937. ב-1941 פלשו הגרמנים לעיר הולדתו. אביו נרצח באותה שנה ונטמן בקבר אחים. שגיא ומשפחתו נמלטו ליערות. ב-1943 נרצחו אמו ואחיו. בסוף המלחמה, בהיותו בן תשע, עלה ארצה, נקלט בחברת הילדים בקיבוץ יגור.  ב-1956 התגייס לצנחנים, וב-1959 עלה לקיבוץ מלכיה, התחתן והתיישב במקום. ב-1971 עברה המשפחה להתגורר בנצרת, וכארבע שנים לאחר מכן עברה למושב בני יהודה ברמת הגולן. בשנים אלה החל לפרסם לראשונה את שיריו בביטאונים הקיבוציים. ב-2004, בעקבות מחלת הפרקינסון עמה הוא התמודד, עבר עם אשתו להתגורר במושב הגמלאים פרוטיאה בשרון.
    ספרו הראשון, מעבר למאסף, פורסם ב-1972 (הקיבוץ המאוחד).  כמו כן הוציא ספר פרוזה אחד בשם והילד בוכה (2005). מוטיב מרכזי ביצירתו הנו ההתמודדות עם מוראות השואה, תוך בחינת הציר של זיכרון ושכחה. בכתיבתו מייצג שגיא את ההתמודדות של דור הילדים שעלו מאירופה בקטנותם והשתלבו בארץ החדשה.
    יעקב שגיא נפטר ב- 19 בדצמבר 2015. הותיר אחריו את רעייתו רחל, שלושה ילדים ונכדים.

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/mrx94u4m

עוד על הספר

נושאים

הולך ומצפין מצפין והולך יעקב שגיא

פרק ראשון:

 

והנה אורו השמיים
בְּשִׁבְעָה יָמִים נִבְרָא הָעוֹלָם,
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי נִהְיָה חֹשֶׁךְ.
 
פָּנָה אִישׁ לְנַפְשׁוֹ,
נוֹטֵל עִמּוֹ אֶת כִּוּוּן הַפַּחַד,
מַטְבִּיעַ יְגוֹנוֹ.
וַיְּכַסֶּה בְּבַד עָבֶה אֶת קַו הַשָּׁמַיִם.
 
נְטָלוּהוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים,
וּבְעוֹד שִׁבְעָה יָמִים פָּנוּ
וְנָשְׂאוּ אֶת הַמִּטְעָן
בִּשְׁנַיִם, יְחֵפִים.
 
בְּבֹקֶר הַמָּחֳרָת, בְּעוֹד הָאָדָם
קָם עַל נַפְשׁוֹ,
וַיָּבֹא עִם הַסְּעָרָה, מְנַקֵּר בָּהּ,
לְהָאִיר בָּהּ בְּאוֹר גָּדוֹל,
וּפְנֵי הַשָּׁמַיִם כָּל הַקֶּשֶׁת כֻּלָּהּ.
 
וְהִנֵּה אוֹרוּ הַשָּׁמַיִם,
וְכָל הַשֶּׁמֶשׁ פְּזוּרָה עַל פְּנֵי הָעוֹלָמוֹת,
וְהוּא אוֹחֵז בָּאָדָם בַּשְׁנַיִם,
אוֹחֵז בַּמֻּסְכָּמוֹת
כִּי הָיָה אוֹר.a