בתמונה: קים ג'ונג און בפרסומת לבורגראנץ'
בסוף החודש שעבר הגיע לישראל מנהיג קו־ ריאה הצפונית קים ג'ונג און. כלומר, זה לא היה הוא באמת, אלא כפיל שנשכר לצורך קמפיין של בורגר ראנץ .'שבועיים אחר כך דיווחו מתנגדי משטר צפון־קוריאנים שלרגל יום הולדתו חילק קים ג'ונג און האמיתי לבכירי משטרו עותקים של 'מיין .'קאמפף לך תסמוך על רודן שלא ידפוק לך את הדאחקה עם מחווה להיטלר. בוודאי לא על מנהיג דיקטטורה שמכונה הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה.
מה אנחנו יודעים על צפון־קוריאה? גם אדם ג'ונסון עסק בשאלה הזאת. בראיון שפורסם במדור הזה לפני כמה שבועות סיפר איך שקע במחקר אובססיבי על המדינה המסוגרת, חרש מחקרים ועדויות, אפילו ביקר במקום, ולא הפסיק לחשוב איך היו נראים חייו לו נולד שם. זה הבסיס שעליו יצר את 'בנו של אדון ,'היתומיםרומן עב כרס שזכה בפוליצר ל־.2013
פאק ג'וּן דו גדל בבית יתומים באזור מוכה עוני בקוריאה הצפונית. אביו היה מנהל המוסד העלוב, ואמו זמרת אופרה שנטשה את הבעל והבן. לאחר שחווה את הרעב הגדול של שנות ה־80 וצפה ברבים מחבריו הצעירים לא שורדים את עבודות הפרך שגויסו אליהם, הוא מתגלגל לצבא, ללוחמת מנהרות, ומשם עובר עוד ועוד תחנות, שמעמידות אותו בפני מצבים אכזריים וקיצוניים, עד שהוא נשלח למחנה עבודה וממנו הוא יוצא תחת זהות אחרת, של אדם שהרג: גיבור צבאי שנשוי לכוכבת הקולנוע הלאומית. מעמדו החדש מאפשר לו גם להתאהב לראשונה וגם להתל בקים ג'ונג איל. האם יצליח לעבור את זה בשלום?
הכוונות של ג'ונסון היו טובות מאוד: לתאר את שטניותו של המשטר דרך סיפור אישי, לפרק את מושג הזהות במקום שאינך מתקיים בו כפרט אלא כחלק מקולקטיב, ולהבהיר עד כמה המציאות שבה חיים הצפון־קוריאנים מותחת את גבולות הדמיון של תושבי המערב. הוא מוכיח בקיאות עצומה בפרטים - עדות לתחקיר מקיף - ויוצר עולם חי מאוד - עדות להיותו סופר מוכשר למדי. אבל הוא לא רצה כנראה לכתוב עוד ספר פרוזה טוב, אלא שאף להוציא תחת ידיו רומן גדול, שבו הנושא כבד משקל, העלילה מורכבת והאמצעים הספרותיים מגוונים; ובמקביל - כזה שלא רק מבקרים יתפעלו ממנו, אלא גם יזכה לפופולריות ציבורית. הבעיה היא שהתפר הזה, בין החשוב והרציני לנגיש ולמסחרי, יוצא לג'ונסון עקום.
הרבע הראשון של הספר לופת את הלב ואת המוח באמצעות ריאליזם חריף ורגישות גדולה. צניעות שאינה מבשרת את הבאות המגלומניות עד שפתאום, בהינף עמוד, העדינות מתחלפת בגרוטסקיות והריאליזם מפנה את מקומו לסאטירה שלעיתים קרובות מדי היא יותר גסה ממחודדת. בחלקו השני של הספר, עם חילופי הזהות של הגיבור, מרחיב ג'ונסון את הטווח הסגנוני והעלילה נפרשת בשלושה קולות לסירוגין. כאן גם נוסף לחבילה המרכיב המסחרי: מלודרמטיות שנו־ עדה לכבוש את לב הקהל ושמוגדרת על עטיפת הספר "סיפור אהבה פיוטי."
סיפור האהבה ב'בנו של אדון היתומים' פיוטי כמו סיפורי האהבה בשוברי קופות אמריקאיים. כנגד כל הסיכויים, גבר שהוא כלום, עפר הארץ, זוכה באישה נחשקת שבוטחת בו עד כדי כנות מתפרצת בנוסח "למרות שאני חייבת לשחק כל הזמן - בפנים אני פשוט אישה." וברור שהוא מוכן לעשות בשבילה פשוט הכל. ג'ונסון לא מסתיר את ההשפעה ההוליוודית. הברית בין הגיבור לאהובתו מתוחזקת באזכורים ,'קזבלנקה'ל שבו צפו ביחד. זה היה יכול להיות מרגש כמו בקלאסיקה הקולנועית הזאת, אבל מלודרמטיות לא עובדת טוב כשהיא מוקפת בסאטירה. היא נחווית כעוד מופע מוקצן בקרקס הכללי. מפגן של רומנטיקה צעקנית שגם קובר את האמפתיה כלפי הנאהבים, וגם משתיק את הסיפור הנוסף, העדין והמרגש באמת, על חוקר שעיניו נפקחות בזכות המפגש עם הגיבור.
"הספר שלי הוא בסופו של דבר עדות לכישלון הגדול של המערב בכל הנוגע לצפון־קוריאה," הסביר ג'ונסון בסוף הראיון. למרות עדויות של עריקים ושלל עבודות עיתונאיות ואקדמיות, לדבריו, עדיין אין מספיק מידע בשביל להרכיב את הסיפור האנושי המלא של נתיני הדיקטטורה, שיש בו רדיפה ועינויים ומשטרת מחשבות, אבל גם אחווה, אהבה ורגעים קטנים של חסד. כאן הפרוזה אמורה להשלים את החסר. לפעמים ג'ונסון מצליח בכך, אבל הספר שלו הוא בסופו של דבר עדות לאסטרטגיה של סופר שאפתן. עם מכירות מצוינות, תרגומים בארצות שונות וכמובן הפוליצר הנכסף - לפחות בסיבוב הזה של יחסי צפון־קוריאה וארה"ב, השיטה האמריקאית מנצחת.
עוד 3 ספרים זוכי פוליצר:
הדרך > קורמאק מקארתי
מפגש עם חוליית הבריונים > ג'ניפר איגן
ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי > מייקל שייבון
יעל נעמני
בתמונה: קים ג'ונג און בפרסומת לבורגראנץ'
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
יעל נעמני 7 לילות 28/06/2013 לקריאת הסקירה המלאה >פרק ראשון:
אזרחים, התקבצו סביב הרמקולים, כי עדכונים חשובים בפינו: במטבחים, במשרדים, על רצפות הייצור — יהיה מקום הרמקול אשר יהיה, הגבירו את עוצמת הקול!
במישור המקומי, המנהיג היקר קים ג'וֹנג אִיל נצפה מגיש הדרכה למהנדסים המעמיקים את תעלת נהר טאדוֹנג. בזמן שהמנהיג היקר הִרצה למפעילי הדחפורים, נצפו יונים רבות מתלהקות מאליהן ומרחפות מעל הגנרל הנערץ שלנו כדי לספק לו צל נחוץ במיוחד ביום חם. עוד נדווח על בקשה מהשר לביטחון הציבור בפיונגיאנג, המזכיר כי כל עת שעונת ציד היונים נמצאת בעיצומה, יש להרחיק תֵילים ממעידים ומלכודות לולאה מהישג ידם של קומראדים צעירים. ולא לשכוח, אזרחים: האיסור על צפייה בכוכבים עדיין בתוקף.
בהמשך השידור נחשוף את המתכון הזוכה בתחרות הבישול החודשית. מאות מתכונים התקבלו, אבל רק על אחד מהם אפשר להכריז כדרך הטובה ביותר להכין — מרק קליפות דלעת! אבל תחילה ידיעות חמורות שמגיעות מהים המזרחי: פולשים אמריקאים מסתכנים בפעולות של מלחמה כוללת לאחר שעצרו סירת דיג צפון קוריאנית ובזזו אותה. פעם נוספת חודרים היֶנקים למים קוריאניים כדי לגנוב את תכולתה יקרת הערך של ספינה ריבונית, ובו בזמן מאשימים אותנו בכל דבר אפשרי — שוד, חטיפה, התאכזרות לכרישים. דבר ראשון, האמריקאים והמריונטות שלהם הם הפיראטים האמיתיים בים. דבר שני, האם לא היתה זאת אישה אמריקאית שחתרה לא מזמן מסביב לעולם כולו כדי לערוק אל אומתנו הגדולה, גן עדן לפועלים שהאזרחים אינם חסרים בו דבר? זה לבדו צריך להוות הוכחה מספקת לכך שההאשמות הבלתי פוסקות הללו בחטיפה מגוחכות.
אבל התאכזרות לכרישים? ההאשמה הזאת מצריכה התייחסות. לכריש, המכונה ידידו של הדייג, היסטוריה ארוכה של אחווה עם העם הקוריאני. בשנת 1592, האם לא נתנו הכרישים דגים מתוך פיותיהם ממש כדי לעזור להאכיל את מַלחֵי האדמירל יִי בזמן המצור על נמל אוֹקְפּוֹ? האם לא פיתחו הכרישים כוחות מונעי־סרטן כדי לעזור לחבריהם בני האדם לחיות חיים ארוכים ובריאים יותר? וקומנדר גָא שלנו, זוכה 'חגורת הזהב', האם אינו אוכל קערה מרגיעה של מרק סנפיר־כריש לפני כל ניצחון בתחרות טאקוונדו? ואזרחים, האם לא ראיתם במו עיניכם סרט ששמו "בת מולדת אמיתית", ממש כאן באולם "מוֹראנבּוֹנג" בפיונגיאנג? אתם ודאי זוכרים אפוא את התמונה שבה השחקנית הלאומית שלנו סאן מוּן התהפכה במפרץ אינצ'וֹן כשניסתה למנוע את מתקפת הפתע האמריקאית. זה היה רגע מפחיד לכולנו כשהכרישים התחילו לחוג סביבה, כשהיא חסרת אונים בין הגלים. אבל זוכרים איך הכרישים זיהו את צניעותה הקוריאנית של סאן מוּן? זוכרים איך הריחו את דמה החם של הפטריוטיות שלה והרימו אותה על סנפיריהם ונשאו אותה בבטחה אל החוף, כדי שתוכל להצטרף לקרב הניטש ולהדוף את הפולשים האימפריאליסטים?
אזרחים, די במעשים אלה כשלעצמם כדי שתדעו שהשמועות שמתרוצצות ברחבי פיונגיאנג — שקומנדר גָא וסאן מוּן אינם באמת מאוהבים בתכלית — הן שקרים חסרי שחר! חסרי שחר כמו עליית כוחות זרים על סירות הדיג התמימות שלנו, חסרי שחר כמו הטענות המשונות על חטיפות שהיפנים מטיחים בנו. האם היפנים חושבים ששכחנו שהם אלה ששיעבדו בעבר את בעלינו והפכו את רעיותינו לנשות נחת? חסר שחר לחשוב שיש בנמצא אישה שאוהבת את בעלה יותר מסאן מוּן. האם לא ראו האזרחים כיצד העניקה סאן מוּן את 'חגורת הזהב' לבעלה החדש, כשלחייה סמוקות מצניעות ואהבה? האם לא נאספתם בכיכר קים איל סוּנג לחזות בכך במו עיניכם?
לְמה תאמינו, אזרחים? לשמועות ושקרים, או למראה עיניכם?
אבל הבה נחזור לשאר תוכניות היום, ובהן שידור נאומו המהולל של קים איל סוּנג מהחמישה־עשר באפריל, ג'וּצֶ'ה 71, והודעה לשירות הציבור מטעם שר הרכש קוֹמראד בּוּק בנושא הארכת חיי נורות חסכוניות. אבל תחילה, אזרחים, ידיעה משמחת במיוחד: יש לנו העונג לבשר על זמרת אופרה חדשה בפיונגיאנג. המנהיג היקר העניק לה את הכינוי 'האורחת היפה'. והנה היא, בשירת האַרְיוֹת מתוך "ים הדם", להנאתכם הפטריוטית. שובו אפוא אזרחים אל המחרטות התעשייתיות ואל נוּלי הווינאלוֹן, והכפילו את מכסות הייצור שלכם בעודכם מאזינים ל'אורחת היפה' שרה את סיפורה של האומה הגדולה עלי אדמות, הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה!
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
