כי קרוב אליך- בראשית

פרק ראשון: מבוא - אביהוד שוַרץ
 

בכל דור ובכל תקופה באה הבנה חדשה בתורה מן השמים שהיא מתאימה לדור [...] כפי מה שדרוש ללמד את בני הדור (חידושי הרי"מ מגור, פרשת האזינו).
 
הספר המוגש בזה לקוראים - חידוש יש בו. הרב יעקב מדן (להלן הרי"מ) נענה לקריאתו של הרי"מ מגור, ומציג בספרו "הבנה חדשה בתורה מן השמים". הרי"מ מציג את חידושיו הייחודיים מתוך אמונה עמוקה בקדושתה של תורת ה' ומתוך רצון עז להבין ולהבהיר את דרשות חכמינו ז"ל.
 
***
 
אחד המאפיינים הבולטים של הספר שלפנינו הוא השימוש בכלֵי פרשנות שונים ומגוונים. פרקים אחדים מבוססים על דיוקים לשוניים וספרותיים בלשון המקרא. פרקים אחרים מבוססים על עיון מעמיק במדרשי חז"ל המפורסמים יותר והמפורסמים פחות. הספרות הפרשנית לדורותיה תופסת אף היא מקום נכבד. מוקד העיון הוא בפירושיהם של רש"י ורמב"ן, ונראה שכמעט בכל עניין יש התייחסות לפירוש רש"י במישרין או בעקיפין. לצד רש"י ורמב"ן עוסק הרי"מ בפירושי ראשונים מפורסמים פחות, וביניהם: הר"ן, בעלי התוספות, ר' יוסף בכור שור ועוד. גם מקומם של אחרונים אינו נפקד, וביניהם המלבי"ם, בעל עקדת יצחק ואף דרשותיו של האדמו"ר מגור, בעל שפת אמת.
בצד המקורות התורניים הרבים שבהם עוסק הרי"מ, ימצא הקורא גם את ספרות המחקר והביקורת, לעתים ברמז ולעתים באופן מפורש. כך למשל עורך הרי"מ השוואה בין מצוות ברית המילה ובין חוקי עבדות שהיו נהוגים במזרח הקדום, ומבאר את פרשיית גניבת התרפים על ידי רחל, לאור תעודות עתיקות המתארות הצפנה של שטרי שכירות בין התרפים.
הרי"מ מתבל את דבריו גם בדוגמאות ובהשוואות ליצירות ספרותיות, מן הספרות העברית (ב"ז הרצל, דוד שמעוני ואחרים) ומן הספרות הכללית (פרל ס' באק, אלכסנדר לויד ואף ג'יי ־קיי רולינג).
עושר המחשבה והמקורות בא לידי ביטוי גם בעיון הגיאוגרפי. תובנות חדשות שצמחו ועלו במהלך סיורים בארצות המקרא (בעיקר בארץ ישראל, אך גם בירדן ובטורקיה) מוזכרות ומוסברות בפרקי הספר.
 
***
 
הרי"מ אינו מהסס לשאול שאלות נוקבות, לרבות אלה העוסקות בהערכת אישיותם ופועלם של גדולי האומה. מתוך כבוד ומתוך ענווה מבקש הרי"מ להבין ולברר את מעשי האבות לאשורם, כדי שיוכלו לשמש סימן לבנים. הדיון בנושא זה מתבסס על ההנחה כי הראשונים, אף על פי שהיו ענקים שבענקים, היו בני אדם, ועל כן חובה עלינו ללמוד את מעשיהם ולפרשם בדרך שמתאימה לעולמנו האנושי.
כידוע, בשנים האחרונות ניטש ויכוח עז בנושא זה, והוא אף זכה לכינוי הפולמוסי "תנ"ך בגובה העיניים". יש לציין בהקשר זה שהגישה מצד עצמה איננה חידוש של הרי"מ, אלא קדומה לו בהרבה. חז"ל והמפרשים הראשונים למדו את המקרא בדרך זו, והדבר מצוי גם בתורתם של אחרונים. כך למשל כתב רש"ר הירש:
 
אין התורה מציגה את גדולי ישראל כאידיאלים בתכלית השלמות; אין היא מאליהה אדם [...] אין התורה מעלימה את השגיאות, השגגות והחולשות של גדולי ישראל; ודוקא על ידי כך היא מטביעה על סיפוריה את חותם האמת. אולם, לאמתו של דבר, ידיעת חטאם של גדולי ישראל איננה מנמיכה את דמותם, אלא להיפך: דמותם גדולה ומאלפת - בעצם החטא שחטאו. אילו הזהירו כולם כזוהר הרקיע ללא רבב ושמץ פגם, היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו, והוא למעלה מהישג ידינו. ללא תאוה וללא מאבק פנימי - היו מידותיהם הטובות רק תוצאה מטבעם הנעלה [...] נלמד מחכמי התורה הגדולים, והרמב"ן הוא בודאי מן הגדולים שבהם: לעולם אין זה מתפקידנו ללמד סניגוריה על גדולי ישראל. אין הם זקוקים לסניגוריה שלנו, ואין הם סובלים אותה. התורה חתומה בחותמת האמת, ואמת היא קו יסוד של גדולי פרשניה ומוריה (רש"ר הירש על יב, י).*
[*. כל ההפניות הסתמיות למקרא ולפרשנים מכוונות לספר בראשית.]
 
הרי"מ עומד בראש ישיבת הר עציון, שאותה ייסד הרב יהודה עמיטל ז"ל. על לשונו של הרב עמיטל שגורים היו דברי דוד המלך בתהלים "והארץ נתן לבני אדם". הרי"מ בספרו מלמד שהתורה ניתנה לבני אדם כדי שילמדוה, יחקרוה וידרשוה בהתאם לעולמם האנושי.
 
***
 
כאמור לעיל, רעיונות מחודשים ומרחיקי לכת מצויים לרוב בספרו של הרי"מ. אלה מושתתים בדרך כלל על שלוש דרכי חשיבה יסודיות המונחות בבסיס שיטתו הפרשנית והעיונית.
 
א. המקרא
כאשר נדרש רבי שלמה לוריא מקראקוב (המהרש"ל) לאפיין את המפעל הפרשני של בעלי התוספות לתלמוד הוא הסביר:
 
[...] לתלמוד אשר אנו עוסקין בו, ומימיו אנו שותים, לולי חכמי הצרפתים בעלי התוספות, שעשאוהו אותו ככדור אחד. ועליהם נאמר דברי חכמים כדרבונות, והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום. עד שנראה לנו כאחת, מבלי סותר ומבלי עוקר (ים של שלמה, חולין, בהקדמה).
 
הרי"מ צועד בעניין זה בדרכם של חכמי הצרפתים בעלי התוספות, וניתן לומר כי "עשה את המקרא ככדור". הרי"מ שט הלוך ושוב על פני המקרא כולו, מבראשית ועד דברי הימים (כולל רשימות התולדות הארוכות שבדברי הימים, שאף בהן מדייק דיוקים ומפרש פירושים), ומבאר פרשיות שונות על פי מקבילותיהן המקראיות. ההקבלה בין הפרשיות מבוססת על לשון, על סגנון או על תוכן. כך למשל מוצגת השוואה בין גירוש האדם מגן עדן ובין פרשיית מגדל בבל; ניסיון העקדה מתבאר לאור פרקי איוב; רכישת שדה המכפלה קרובה לרכישת גורן אורנן על ידי דוד; דרכו של יעקב בסכסוך עם לבן מתבהרת לאור סיפור דוד ונבל הכרמלי; השתחוות יעקב לעשו מתקשרת, על דרך הניגוד, למרדכי היהודי שאינו משתחווה להמן, ועוד כהנה.
בקיאותו המפליאה של הרי"מ במקרא כולו חוברת אל מחשבתו היצירתית, וכך נרקם קשר של קיימא בין פרשיות שונות.
 
ב. המדרש
כפי שכבר הוזכר לעיל, הרי"מ מרבה לעיין במדרשי חז"ל. הוא עוסק בעיקר במדרשים הקלאסיים - מדרש רבה ומדרש תנחומא, אך לא פעם מפליג גם למדרשים מוכרים פחות, ובכללם קטעי מדרש עלומים מן הספר "תורה שלמה" של הר"מ כשר.
עיונו של הרי"מ במדרש מבקש להוכיח ולהדגים טענה מרכזית אחת - מדרש חז"ל איננו מנותק מפשוטו של מקרא אלא צומח ועולה מתוכו. לפי דרכו של הרי"מ, אין לראות בדרשות חז"ל "המצאות" המשקפות אך ורק את עולם הערכים של הדרשן או את דמיונו העשיר, אלא יש לראות דרשות אלה כדרך לפירוש המקרא. כך למשל, מדרשם של חז"ל על אברהם המושלך לכבשן האש איננו פרי מסורת קדומה או דמיון פורה, אלא פרי השוואה בין האופן שבו מתארים הכתובים את נמרוד ואת מגדל בבל ובין סיפור חנניה מישאל ועזריה שלא נכנעו לנבוכדנצר והושלכו לכבשן האש. דוגמה נוספת: מדרש חז"ל על רחל המבכה על בניה בצאתם לגלות מוסבר בדרכים שונות, ולכולן אחיזה בפרשיות מקראיות שונות: חורבן שילה, גלות יהודה לבבל בידי נבוזראדן, גלות שארית הפליטה למצרים לאחר רצח גדליה, גלות אפרים בידי סנחריב וכן הלאה.
 
ג. הדמיון
דומה שנקודת החידוש המרתקת ביותר בספר שלפנינו היא זו המבוססת על הדמיון. דמיונו של הרי"מ עשיר ופורה, והוא עוסק לא פעם ב"השלמה" של הסיפור המקראי. בכוחו של הרי"מ למצוא לא רק מה שיש במקרא אלא גם מה שאין בו. כדרך שנהגו חז"ל בדרשותיהם, כאשר השלימו פרטים שאינם מופיעים בכתובים בפירוש, כך נוהג גם הרי"מ. הוא מצליח לשרטט בכוח דמיונו את הדו ־שיח שבין חוה והנחש, ולהבדיל את הדו ־שיח שבין הגר ושרה. הרי"מ משוכנע שבין פגישתו הראשונה של יצחק עם אבימלך ובין פגישתם השנייה התחולל מהפך אזורי, בדמותו של עשו, שהפך למנהיג צבאי. הרי"מ מתאר בפרוטרוט את המאבק בין יעקב והמלאך, והקורא מקבל את התחושה שהרי"מ ממש ראה את הדברים בעיניו...
לעתים אין לפירושים אלה אחיזה של ממש בפשוטו של מקרא, והם אינם יוצאים מגדר השערה. עם זאת, קשה שלא להתפעם מעוצמת החידוש ומן המקוריות שבהם. דומה שהרי"מ דבק בעניין זה במשנת הראי"ה קוק, שעמד על כוחו החיובי והפורה של הדמיון:
 
ההוד והתפארת של נויו של עולם שבבית המקדש - [...] כל אלה הסתעפות מצד הערך הגדול שיש לכח הדמיון הבריא והחזק, העומד בגדרו, ועושה את תפקידו בעולם, בתור לבוש מתוקן להאורה הא-להית העליונה, המופיעה על האורה הנשמתית והשכלית שבאדם ובעולם בהדר גאון עוזה (אורות הקודש ג, שער שני, "דרך הקודש וההשויה").
 
היכל הדמיון שבשעריו בא הרי"מ הוא חלק מתורת ארץ ישראל שהוא לומד ומלמד אותה, תורה המבקשת להיות מקיפה וכוללת ככל שניתן. ואכן כך כותב הראי"ה קוק במקום אחר:
 
הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול וברור, נקי וטהור ומסוגל להופעת האמת הא-להית להלבשת החפץ המרומם והנשגב של המגמה האידיאלית אשר בעליונות הקדש, מוכן להסברת נבואה ואורותיה, להבהקת רוח הקדש וזהריו (אורות - ארץ ישראל, ה).