מעכשיו מאושרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מעכשיו מאושרים

מעכשיו מאושרים

עוד על הספר

תקציר

אנחנו פחות מאושרים בהווה ממה שמגיע לנו ושאנחנו יכולים להיות, בגלל מחשבות על טעויות או על סיטואציות שליליות מהעבר. 
אנחנו פחות מאושרים בהווה ממה שמגיע לנו ושאנחנו יכולים להיות בגלל דאגה ממה שיהיה בעתיד. 

אנחנו פחות מאושרים בהווה ממה שמגיע לנו ושאנחנו יכולים להיות כי המוח שלנו עסוק בדברים שמפריעים לנו לראות את כל הטוב שיש לנו בהווה. 

כשזכיתי להבנה שהפכה אותי למאושר, כמו שמגיע לכולנו להיות, והבנתי שאפשר לתת לעבר באשר הוא ולעתיד מהסוג הבלתי נמנע ללמד אותנו חיים מאושרים בהווה, החלטתי לכתוב על כך, בתמצות ובשפת העם כדי שגם כאלה שעדיין לא אוהבים לקרוא ספרים וכאלה שלא מבינים עדיין כמה השפעה יש לקריאת ספרים על החיים שלנו יוכלו לקרוא את הספר הזה וגם הם יזכו בחיים מאושרים.
הדלאי למה אמר פעם "המשמעות של החיים היא להיות מאושרים".
לכן, אין צורך ולא כדאי לדחות למחר את האושר שמגיע לנו היום.

תנו לעצמכם את מה שמגיע לכם. 

מאחל לנו חיים מאושרים עכשיו ולתמיד.
אוהב אליאב

פרק ראשון

הקדמה

הבסיס להכל הוא להיות מאושרים. זו הדרך ולא המטרה.

אני אחזור על זה שוב כי זה חשוב — הבסיס להכל הוא להיות מאושרים. זו הדרך ולא המטרה.

נסו להיזכר ביום שעבר עליכם שבו הייתם מאושרים ושמחים. איזה הספק היה לכם? ומה הייתה רמת הקלילות שבה ביצעתם את אותן פעולות עד ההספק הרצוי? 

לכן חשוב שבדרך, או לפחות זאת שמוגדרת כך, נהיה מאושרים. 

לא אספר על עצמי יותר ממה שתגלו בספר וזאת מפני שאם אספר על עצמי, גם אני וגם אתם נגיע לספר בגישה הלא נכונה. בבקשה בואו עם ראש פתוח, בהמשך תבינו למה זה כל כך חשוב. בואו ככאלה שאולי כן, אולי, לא בטוח, יהפכו להיות אנשים מאושרים.

בספר הזה אסביר כיצד אפשר לחיות בשמחה ובאושר וגם לשמר אורח חיים שמח ומאושר. 

הרבה לפני שנולדתי ניסו גדולי החכמים והפילוסופים להבין איך מוח האדם עובד ולא הצליחו. גם הרבה אחרי שאמות סביר להניח שהם ימשיכו לנסות ולא יצליחו להבין הכל על מוח האדם ועל האדם בכלל. אבל מה שאני כן יודע ובוחר להאמין בו על מוח האדם והאדם בכלל הפך אותי למאושר. זה נושא שאפשר לכתוב עליו סדרת ספרים אך אני אשתדל לתמצת, אגע בנקודות עיקריות וחשובות לאושר שלנו.

"רק כדי לסבן את האוזן", אמר לי פעם מישהו ואני צחקתי. הוא מתברר לא צחק, ואני צחקתי שוב. זו הייתה תקופה שבה ניסיתי להיות מקובל חברתית בכך שצחקתי על אחרים. כמובן שאסור להתנהג ככה. והאוזן? אתם שואלים. לא לדאוג, היא נקייה עכשיו. כזכור לי לא תיקנתי אותו, אז סיכוי טוב שהוא עדיין מסבן אוזניים במשרה מלאה. ייתכן מאוד שהבנתם כבר מה הסגנון של הספר, קליל וכיף, אבל משנה חיים. 

אני זה לא המוח שלי. יש אותי (צופה או נשמה) ויש את המוח שלי. יש לנו את הגוף ואת החושים כמו ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. המוח שלנו קולט דרך כל אותם חושים את כל מה שמתרחש בתוכנו ומחוצה לנו, וכשזה קורה, ברוב מוחלט מהמקרים, ישר תגיע פרשנות. לדוגמה ראינו כלב. שמענו צעקה. הרחנו או טעמנו דבר מסוים. נגענו במשהו. כל מה שנמצא בתת מודע ובמודע יגרום לנו להתייחס לאותה סיטואציה, כל אחד בהתאם למאגר הנתונים שקיים אצלו.

נוסף על כך, יש לנו דפוסי התנהגות הישרדותיים, לדוגמה ראינו נמר, ברוב המקרים בלי לחשוב יותר מדי נרוץ למקום בטוח כדי לא להיות ארוחת הצהריים שלו, למעט מצב של קיפאון שנקווה שלא יקרה לנו. הבעיה מתחילה שבמקום נמר אנחנו נתקלים במשהו קצת פחות מסכן חיים כמו למשל הפחד מכישלון. עקב פרשנות שגויה ודפוס התנהגות הישרדותי התגובה שלנו תהיה לא מותאמת לסיטואציה. דפוס ההתנהגות ההישרדותי, שלכאורה רוצה בטובתנו, משאיר אותנו באזור הנוחות ובעצם מונע מאיתנו הצלחות ואושר, וכך במקום פרשנות אמיתית ונכונה שלנו לסיטואציה שהמוח קלט דרך החושים, מגיעה לצערנו פרשנות שגויה שגורמת לנו סבל ומונעת מאיתנו להתקדם ולהצליח.

לצערנו, אותם דפוסי הישרדות שזכינו בהם כדי לשרוד ושהיו אמורים לעזור לנו, עושים במקרים רבים בדיוק את ההפך. הם מונעים מאיתנו לגשת ולנסות לטפל בסיטואציה שלפנינו. הפרשנות השגויה ברוב המוחלט של המקרים לא תורמת לאושר שלנו ויש לה חלק גדול מהבנת החיים עצמם והאושר שמגיע לכל אחד ואחת מאיתנו.

אנסה ככל יכולתי להסביר ממה שחקרתי ולמדתי מה עושה אותי מאושר. אני מאמין שכשתבינו גם אתם, זה יעשה גם אתכם מאושרים. קחו רק מה שבא לכם מהספר (מקווה שהכל), רק מה שעושה אתכם מאושרים.

פרק אחרי פרק, דרך המילים, שיטות ההטמעה, הדוגמאות ועד הטקסט כולו, נבין שזה לא מסובך כל כך, ואפילו בכלל לא. המקורות יהיו בחלקם מהיהדות ובחלקם מאנשים חכמים יותר ופחות, ומכולם למדתי המון. אשתדל מאוד לאמת כל ציטוט או מאמר שנכתב, ובכאלה שלא, ננסה לקבל אותם גם בלי לדעת את מקורם המדויק. בסופו של דבר, מבחן התוצאה יקבע אם ספר זה חולל בכם שינוי והפך אתכם למאושרים יותר, דבר שמגיע לכל אחד ואחת מכם. 

בספר אדבר לרוב בלשון זכר, ככה יותר נוח לי, אבקש סליחה מראש מהמין היפה. אתן מושלמות אחת־אחת, ואשמח שתקראו כולכן וכולכם את הספר שלי.

בהצלחה!

מתחילים.

פרק 1

תלמידים

בואו נחזור אחורה, ממש להתחלה. כן, לפני הרבה שנים כשהיינו (אני, ואני מאמין שגם אתם) תינוקות ונולדנו, משום מה, כאלה שלא יודעים ללכת או אפילו לזחול. התחלנו בלשכב, אפילו בלי לדעת להתהפך. ואז יום אחד גרמנו אושר להורים שלנו רק כי עשינו פעולה כל כך פשוטה. זה התחיל בכמה צעדים, ומכיוון שלא הפסקנו לנסות, התחלנו ללכת. המודל לחיקוי שלנו בילדות היו ההורים שלנו, אנשים שמבוגרים מאיתנו, ומאוחר יותר גם כאלה שהשיגו כסף רב  או הצלחות מסחררות הפכו למודל לחיקוי. מאז ועד היום קיים אצלנו בראש סוג של קיבעון מסוים בנוגע להצלחה. אנו תופסים את אותם אנשים מוצלחים ככאלה שיודעים טוב יותר מאיתנו ויש ללמוד מהם ולחקות את התנהגותם. זה נכון, אבל לא רק. וה"לא רק" הזה חשוב מאוד, כי ישנם שיעורים היכולים להילמד גם מהאדם האחרון שבכלל חשבנו שיוכל ללמד אותנו משהו. הרבה חושבים שההסכמה להיות תלמידים כל רגע בחיים עד הרגע האחרון שמה אותנו, או לפחות חלק מאיתנו, במקום שהוא ''נחות''. אבל כאן יש לנו טעות חמורה. ההורים שלנו, או אותם אלו שהצליחו, לא בהכרח יהיו אלו שייתנו לנו את המידע ואת השיעורים שיקדמו ויעצימו אותנו. איש חכם אמר פעם שהגישה שלו היא "אני יודע הרבה, אבל זה כלום לעומת מה שאני יכול לדעת". כמות הידע שאנחנו מסוגלים להכיל בתוכנו היא הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים להכיל.

 

יש משפט שאומר, "מכל מלמדי השכלתי". נשים דגש על המילה מכל, כי זה חשוב מאוד לזמינות ולאיכות השיעורים שנלמד, ובסופו של דבר חשוב לאושר שלנו, ונבין בהמשך למה אותם אלו שחשבנו שרק הם ילמדו אותנו את השיעורים הכי טובים לא יזכו לבלעדיות אצלנו. ההסכמה להיות תלמידים לבדה תשפר את חיינו תוך זמן קצר, כי כשנאפשר לאדם העומד מולנו, באשר הוא יהיה, להכיר לנו נושא שלא הכרנו או אפשרות שלא ידענו עליה, חיינו ישתנו מקצה לקצה. אותה השתוקקות ללמידה מכל אדם גם תקנה לנו כבדרך אגב את מידת הענווה הרצויה והחשובה, כי עצם זה שהבנו שמכל בן אדם אפשר ללמוד משהו נוכל גם להבין שהעומד מולנו הוא בשר ודם כמונו. לעיתים נוכל גם לראות אותו כיצירה של משהו או מישהו גדול מאיתנו, אשר משלים חלק מתוכנית גדולה. תוכנית שרואה אותו כדמות מסוימת ושייעדה לו תפקיד מסוים ושצריכה כל דמות, מהגדולה לקטנה ביותר. מובן שבהתחלה יהיה לנו קשה מאוד לקבל את זה, כי זה דורש מאיתנו לשנות דפוס חשיבה של שנים, אבל זה בהחלט משתלם. שינוי תפיסה זה לכשעצמו יחולל שינוי גדול וחיובי בחיינו. וכמו שיש בכוחנו לשנות את התפיסה הזאת, מומלץ גם לשנות את התפיסה שאומרת לנו כי עלינו ללמוד רק מאנשים טובים או מסיטואציות טובות שפגשנו במהלך החיים, וגם להפך, שעלינו לדעת ממי להיזהר וממה להימנע. ללמוד מה היו אותן פעולות של אותם אנשים המוגדרים לא מוצלחים ולהימנע מלעשות אותן. כך גם בנוגע לסיטואציות לא טובות או טעויות שקרו לנו בחיים, ויש כאלה לכל אחד, תהיו בטוחים בזה. הנרי פורד אמר פעם, "הטעות האמיתית היחידה היא זו שממנה איננו לומדים דבר".

לכן נביט על אותן טעויות או אותן סיטואציות שליליות כשיעור, ונשים לב שאפשר ללמוד מהן המון. נוכל ללמוד איך למנוע אותן בעתיד, ולא פחות חשוב מכך, נוכל למצוא בנו תכונות אופי כמו חוסן, נחישות, כוח מנטאלי או דבקות במטרה, שאפילו לא ידענו שקיימות בנו, ורק באותה הסיטואציה הן באו לידי ביטוי. אתן דוגמה על עצמי. היה לי אירוע מאוד קשה בחיים ששנים לא סלחתי לעצמי עליו, והיה לי מאוד קשה להיזכר בו גם אחרי הרבה שנים. יום אחד כשהבנתי שבאמת הכל כולל הכל יכול ללמד אותנו משהו, לקחתי את אותו אירוע והסתכלתי עליו ממש כשיעור, וגיליתי בעצמי תכונת אופי שלא באה לידי ביטוי עד כה, לפחות לא ברמה הזאת, באף סיטואציה טובה וחיובית בחיים שלי. גיליתי שכשאני מחליט שאני רוצה באמת להשיג משהו, אני משיג אותו ולא משנה מה. הבנתי שכל מה שאני צריך כדי להשיג משהו מסוים זה להפוך להיות מאליאב שרוצה לאליאב שרוצה באמת ומוכן להפעיל את כל הטכניקות ודרכי הפעולה האפשריות כדי להשיג את מבוקשי. יהיה אשר יהיה, אני אשיג אותו. אין לי כוונה שניתן מקום ונאפשר כניסה חופשית של סיטואציות לא טובות ושליליות לחיים שלנו, אלא שנבין שמהעבר הטוב או הרע אפשר ללמוד והמון. "מטעויות למד והשתפר", כך אמר האיש ששר את "שיר בעיפרון".

נגלה ונלמד על עצמנו דברים רבים מהמקום שהכי לא הגיוני לחפש בו. נפסיק להתייסר אוטומטית ולשפוט את עצמנו על אותן סיטואציות, כי קיבלנו מהן שיעורים רבים שעוזרים לנו להבין מי אנחנו, לאן לא כדאי לנו להגיע שוב ומה באמת המסוגלות שלנו. מה שהכרנו עד היום העונה על ההגדרה של תלמיד, אדם היושב מול מורה או מרצה, כבר לא מספיק בשביל לתאר תלמיד ולמידה.

 

עכשיו כשהבנו שכולנו תלמידים, לא רק מול מורה, אלא תלמידים מול כל סיטואציה באשר היא, נחזור לגישה של האיש החכם שאמר, "אני יודע הרבה אבל זה כלום לעומת מה שאני יכול לדעת", ועכשיו אנחנו מכירים בחוכמתו יותר. לא כל החיים נהיה מול מורה, אבל כל החיים בטוח נחייה ליד המון אנשים ונחווה המון סיטואציות. סוד קטן, אנחנו נעשה עוד טעויות, או כאלה שבאותו הרגע נגדיר כטעויות. בשר ודם אנחנו, וחלק מהגן האנושי זה לעשות טעויות. מה שנחווה אחרי כל טעות זאת הבחירה שלנו איך להתמודד איתה והסקת המסקנות שמומלץ בחום שנלמד, כי יהיו כאלה שילמדו אותנו את הדברים שאף איש מבוגר, מורה או איש מצליח לא יצליחו גם אם יתאמצו מאוד ללמד אותנו. עד כה הפוקוס ללמידה היה עליהם, ואני לא אומר שהוא צריך לרדת לגמרי, אלא להיות חלק מדברים נוספים.

 

אנחנו צריכים לבוא עם ראש פתוח ועם ענווה לקראת כל מפגש או כל חוויה באשר היא ולחפש מה אפשר ללמוד מהם. בהתחלה יהיה לנו קשה משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת, אותו אני שחושב שהוא יודע הכל ישלח פקודה במהירות הרפלקס ויגרום לי לומר את צמד המילים "אני יודע" לפני שבכלל הקשבתי. באותו הרגע אותו אני בעצם לא רוצה להיות תלמיד, קשה לו כי זה פוגע לו באגו שמישהו אחר, לעיתים לא במעמד הראוי, ילמד אותו משהו. והסיבה השנייה היא שהמוח שלנו ינסה לשמור על אותם דפוסי חשיבה ישנים כי כך הוא בנוי. הוא יעדיף דפוס חשיבה ישן ושגוי אבל מוכר, מאשר דפוס חשיבה חדש ולא מוכר אבל אפקטיבי יותר.

 

מעכשיו לא ניתן לאני הישן לחבל לנו בדפוסי החשיבה החדשים והיעילים. הוא ינסה לחבל, ואנחנו נמשיך להילחם כי הבנו כמה היותנו תלמידים להכל מקדם ומעצים אותנו. הבנו שלא רק אלו שהסכמנו ללמוד מהם עד היום יהיו היחידים שיעשו זאת גם בעתיד. נסכים להיות תלמידים ונאמין בכל מאודנו שכל דבר בחיים עשוי ללמד אותנו שיעור מסוים. יהיו מצבים שבהם נטעה את אותה טעות כמה פעמים — לא נורא, כנראה לא למדנו מספיק טוב מהטעות בפעם הקודמת.

אני רוצה לספר לכם עוד סיפור קטן שיגרום לכם להבין כמה חשוב שנהיה תלמידים כל החיים, ושמכל דבר אפשר ללמוד. אני מקווה שמה שלמדתי ישנה גם לכם את דרך ההסתכלות על החיים עצמם.

דרך האזנה למוזיקה בזמן נהיגה ברכב למדתי על אסקפיזם (בריחה מהמציאות). אני זוכר שברכב מסוים שהיה לי (לא מהטובים בשוק) הייתי נוסע ומאזין לשירים המתנגנים ברקע, והווליום היה כמובן גבוה. יום אחד משהו קרה למערכת ואני נסעתי בלי המוזיקה. לפתע שמעתי רעשים שאף פעם לא שמעתי, רעשים מהסוג הרומז "קח אותי למוסך בבקשה, אני לא מרגיש טוב". באותו רגע מה שהכי בער בי לעשות זה להדליק את המוזיקה באותו ווליום ולהעלים את הרעשים הרומזים על אי תקינות הרכב, אבל לא היה לי איך ולא הייתה לי ברירה אלא לסדר את הבעיה. בחוסר חשק מופגן נסעתי למוסך והרכב חזר לחייך. הבנתי שאנחנו בני האדם מתנהגים בדיוק כמו שהתנהגתי במקרה הזה. כמו הדחף הזה של להדליק את הרדיו ולתת למוזיקה להתנגן כדי לא לשמוע את הרמזים שמאותתים על בעיות הרכב, כך אנחנו עושים גם במקרים אחרים בחיינו. במקרים מסוימים הנזק הוא גדול הרבה יותר ואף כזה שמרחיק אותנו מעצמנו ולפעמים גם פוגע בחיים שלנו. אנחנו לא רוצים לראות ולשמוע את הבעיות או להתמודד עם החיים, וישר רצים לטלוויזיה, לאלכוהול, לסמים ולכל דבר שרק יעשה מספיק רעש כדי שלא נשמע את אותם דברים שצריך שנשים אליהם לב, ומומלץ מאוד שנתקן אותם. כמו שאמרתי בתחילת הספר, מגיע לנו אושר עכשיו ולתמיד, וכשזה יקרה לא יהיה לנו צורך במסיחי הדעת האלה ונוכל ליהנות רק מאלו שבאמת עושים לנו טוב ושמח ושלא מסכנים לנו את הבריאות ואת החיים. ולמתעקשים, שייהנו מהם במינון הגיוני, חוקי ובוגר.

לא רק מהעבר שלנו אנחנו לומדים, אדם חכם חושב איך ללמוד גם מטעויות של אחרים. אחרים עשו ויעשו טעויות והוא ילמד מהם. אפשר לראות את זה כך, אחרים טעו כדי שנלמד. כשהבנתי כמה טעויות של אחרים יכולים ללמד אותי, שמחתי גם אני לעזור בזה. אני זוכר שבניתי פעם פינת ישיבה מעץ והאצבע שלי רצתה להרגיש מה מהירות סיבוב המסור. לבסוף היא השיגה את מבוקשה ואני, כפי שכבר תיארתם לעצמכם, נחתכתי. הבנתי שגם בזה יש תועלת והיא ללמד אחרים ממה להיזהר. פרסמתי את התמונה בקבוצה של נגרים, ומיד לאחר מכן עוד אנשים שיתפו גם הם תמונות מהסוג הדי זוועתי הזה, ואחרים ראו ולמדו להיזהר יותר. כך יצא שמהטעות שאני עשיתי אחרים למדו ונזהרו יותר.

ועכשיו כשהבנו את הנקודה הזו, ניתן לעבר שלנו ושל אחרים לשפר את הפעולות שלנו בהווה, וכך נשיג הווה ועתיד מאושרים וטובים יותר.

עוד על הספר

מעכשיו מאושרים אליאב אברהם

הקדמה

הבסיס להכל הוא להיות מאושרים. זו הדרך ולא המטרה.

אני אחזור על זה שוב כי זה חשוב — הבסיס להכל הוא להיות מאושרים. זו הדרך ולא המטרה.

נסו להיזכר ביום שעבר עליכם שבו הייתם מאושרים ושמחים. איזה הספק היה לכם? ומה הייתה רמת הקלילות שבה ביצעתם את אותן פעולות עד ההספק הרצוי? 

לכן חשוב שבדרך, או לפחות זאת שמוגדרת כך, נהיה מאושרים. 

לא אספר על עצמי יותר ממה שתגלו בספר וזאת מפני שאם אספר על עצמי, גם אני וגם אתם נגיע לספר בגישה הלא נכונה. בבקשה בואו עם ראש פתוח, בהמשך תבינו למה זה כל כך חשוב. בואו ככאלה שאולי כן, אולי, לא בטוח, יהפכו להיות אנשים מאושרים.

בספר הזה אסביר כיצד אפשר לחיות בשמחה ובאושר וגם לשמר אורח חיים שמח ומאושר. 

הרבה לפני שנולדתי ניסו גדולי החכמים והפילוסופים להבין איך מוח האדם עובד ולא הצליחו. גם הרבה אחרי שאמות סביר להניח שהם ימשיכו לנסות ולא יצליחו להבין הכל על מוח האדם ועל האדם בכלל. אבל מה שאני כן יודע ובוחר להאמין בו על מוח האדם והאדם בכלל הפך אותי למאושר. זה נושא שאפשר לכתוב עליו סדרת ספרים אך אני אשתדל לתמצת, אגע בנקודות עיקריות וחשובות לאושר שלנו.

"רק כדי לסבן את האוזן", אמר לי פעם מישהו ואני צחקתי. הוא מתברר לא צחק, ואני צחקתי שוב. זו הייתה תקופה שבה ניסיתי להיות מקובל חברתית בכך שצחקתי על אחרים. כמובן שאסור להתנהג ככה. והאוזן? אתם שואלים. לא לדאוג, היא נקייה עכשיו. כזכור לי לא תיקנתי אותו, אז סיכוי טוב שהוא עדיין מסבן אוזניים במשרה מלאה. ייתכן מאוד שהבנתם כבר מה הסגנון של הספר, קליל וכיף, אבל משנה חיים. 

אני זה לא המוח שלי. יש אותי (צופה או נשמה) ויש את המוח שלי. יש לנו את הגוף ואת החושים כמו ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. המוח שלנו קולט דרך כל אותם חושים את כל מה שמתרחש בתוכנו ומחוצה לנו, וכשזה קורה, ברוב מוחלט מהמקרים, ישר תגיע פרשנות. לדוגמה ראינו כלב. שמענו צעקה. הרחנו או טעמנו דבר מסוים. נגענו במשהו. כל מה שנמצא בתת מודע ובמודע יגרום לנו להתייחס לאותה סיטואציה, כל אחד בהתאם למאגר הנתונים שקיים אצלו.

נוסף על כך, יש לנו דפוסי התנהגות הישרדותיים, לדוגמה ראינו נמר, ברוב המקרים בלי לחשוב יותר מדי נרוץ למקום בטוח כדי לא להיות ארוחת הצהריים שלו, למעט מצב של קיפאון שנקווה שלא יקרה לנו. הבעיה מתחילה שבמקום נמר אנחנו נתקלים במשהו קצת פחות מסכן חיים כמו למשל הפחד מכישלון. עקב פרשנות שגויה ודפוס התנהגות הישרדותי התגובה שלנו תהיה לא מותאמת לסיטואציה. דפוס ההתנהגות ההישרדותי, שלכאורה רוצה בטובתנו, משאיר אותנו באזור הנוחות ובעצם מונע מאיתנו הצלחות ואושר, וכך במקום פרשנות אמיתית ונכונה שלנו לסיטואציה שהמוח קלט דרך החושים, מגיעה לצערנו פרשנות שגויה שגורמת לנו סבל ומונעת מאיתנו להתקדם ולהצליח.

לצערנו, אותם דפוסי הישרדות שזכינו בהם כדי לשרוד ושהיו אמורים לעזור לנו, עושים במקרים רבים בדיוק את ההפך. הם מונעים מאיתנו לגשת ולנסות לטפל בסיטואציה שלפנינו. הפרשנות השגויה ברוב המוחלט של המקרים לא תורמת לאושר שלנו ויש לה חלק גדול מהבנת החיים עצמם והאושר שמגיע לכל אחד ואחת מאיתנו.

אנסה ככל יכולתי להסביר ממה שחקרתי ולמדתי מה עושה אותי מאושר. אני מאמין שכשתבינו גם אתם, זה יעשה גם אתכם מאושרים. קחו רק מה שבא לכם מהספר (מקווה שהכל), רק מה שעושה אתכם מאושרים.

פרק אחרי פרק, דרך המילים, שיטות ההטמעה, הדוגמאות ועד הטקסט כולו, נבין שזה לא מסובך כל כך, ואפילו בכלל לא. המקורות יהיו בחלקם מהיהדות ובחלקם מאנשים חכמים יותר ופחות, ומכולם למדתי המון. אשתדל מאוד לאמת כל ציטוט או מאמר שנכתב, ובכאלה שלא, ננסה לקבל אותם גם בלי לדעת את מקורם המדויק. בסופו של דבר, מבחן התוצאה יקבע אם ספר זה חולל בכם שינוי והפך אתכם למאושרים יותר, דבר שמגיע לכל אחד ואחת מכם. 

בספר אדבר לרוב בלשון זכר, ככה יותר נוח לי, אבקש סליחה מראש מהמין היפה. אתן מושלמות אחת־אחת, ואשמח שתקראו כולכן וכולכם את הספר שלי.

בהצלחה!

מתחילים.

פרק 1

תלמידים

בואו נחזור אחורה, ממש להתחלה. כן, לפני הרבה שנים כשהיינו (אני, ואני מאמין שגם אתם) תינוקות ונולדנו, משום מה, כאלה שלא יודעים ללכת או אפילו לזחול. התחלנו בלשכב, אפילו בלי לדעת להתהפך. ואז יום אחד גרמנו אושר להורים שלנו רק כי עשינו פעולה כל כך פשוטה. זה התחיל בכמה צעדים, ומכיוון שלא הפסקנו לנסות, התחלנו ללכת. המודל לחיקוי שלנו בילדות היו ההורים שלנו, אנשים שמבוגרים מאיתנו, ומאוחר יותר גם כאלה שהשיגו כסף רב  או הצלחות מסחררות הפכו למודל לחיקוי. מאז ועד היום קיים אצלנו בראש סוג של קיבעון מסוים בנוגע להצלחה. אנו תופסים את אותם אנשים מוצלחים ככאלה שיודעים טוב יותר מאיתנו ויש ללמוד מהם ולחקות את התנהגותם. זה נכון, אבל לא רק. וה"לא רק" הזה חשוב מאוד, כי ישנם שיעורים היכולים להילמד גם מהאדם האחרון שבכלל חשבנו שיוכל ללמד אותנו משהו. הרבה חושבים שההסכמה להיות תלמידים כל רגע בחיים עד הרגע האחרון שמה אותנו, או לפחות חלק מאיתנו, במקום שהוא ''נחות''. אבל כאן יש לנו טעות חמורה. ההורים שלנו, או אותם אלו שהצליחו, לא בהכרח יהיו אלו שייתנו לנו את המידע ואת השיעורים שיקדמו ויעצימו אותנו. איש חכם אמר פעם שהגישה שלו היא "אני יודע הרבה, אבל זה כלום לעומת מה שאני יכול לדעת". כמות הידע שאנחנו מסוגלים להכיל בתוכנו היא הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים להכיל.

 

יש משפט שאומר, "מכל מלמדי השכלתי". נשים דגש על המילה מכל, כי זה חשוב מאוד לזמינות ולאיכות השיעורים שנלמד, ובסופו של דבר חשוב לאושר שלנו, ונבין בהמשך למה אותם אלו שחשבנו שרק הם ילמדו אותנו את השיעורים הכי טובים לא יזכו לבלעדיות אצלנו. ההסכמה להיות תלמידים לבדה תשפר את חיינו תוך זמן קצר, כי כשנאפשר לאדם העומד מולנו, באשר הוא יהיה, להכיר לנו נושא שלא הכרנו או אפשרות שלא ידענו עליה, חיינו ישתנו מקצה לקצה. אותה השתוקקות ללמידה מכל אדם גם תקנה לנו כבדרך אגב את מידת הענווה הרצויה והחשובה, כי עצם זה שהבנו שמכל בן אדם אפשר ללמוד משהו נוכל גם להבין שהעומד מולנו הוא בשר ודם כמונו. לעיתים נוכל גם לראות אותו כיצירה של משהו או מישהו גדול מאיתנו, אשר משלים חלק מתוכנית גדולה. תוכנית שרואה אותו כדמות מסוימת ושייעדה לו תפקיד מסוים ושצריכה כל דמות, מהגדולה לקטנה ביותר. מובן שבהתחלה יהיה לנו קשה מאוד לקבל את זה, כי זה דורש מאיתנו לשנות דפוס חשיבה של שנים, אבל זה בהחלט משתלם. שינוי תפיסה זה לכשעצמו יחולל שינוי גדול וחיובי בחיינו. וכמו שיש בכוחנו לשנות את התפיסה הזאת, מומלץ גם לשנות את התפיסה שאומרת לנו כי עלינו ללמוד רק מאנשים טובים או מסיטואציות טובות שפגשנו במהלך החיים, וגם להפך, שעלינו לדעת ממי להיזהר וממה להימנע. ללמוד מה היו אותן פעולות של אותם אנשים המוגדרים לא מוצלחים ולהימנע מלעשות אותן. כך גם בנוגע לסיטואציות לא טובות או טעויות שקרו לנו בחיים, ויש כאלה לכל אחד, תהיו בטוחים בזה. הנרי פורד אמר פעם, "הטעות האמיתית היחידה היא זו שממנה איננו לומדים דבר".

לכן נביט על אותן טעויות או אותן סיטואציות שליליות כשיעור, ונשים לב שאפשר ללמוד מהן המון. נוכל ללמוד איך למנוע אותן בעתיד, ולא פחות חשוב מכך, נוכל למצוא בנו תכונות אופי כמו חוסן, נחישות, כוח מנטאלי או דבקות במטרה, שאפילו לא ידענו שקיימות בנו, ורק באותה הסיטואציה הן באו לידי ביטוי. אתן דוגמה על עצמי. היה לי אירוע מאוד קשה בחיים ששנים לא סלחתי לעצמי עליו, והיה לי מאוד קשה להיזכר בו גם אחרי הרבה שנים. יום אחד כשהבנתי שבאמת הכל כולל הכל יכול ללמד אותנו משהו, לקחתי את אותו אירוע והסתכלתי עליו ממש כשיעור, וגיליתי בעצמי תכונת אופי שלא באה לידי ביטוי עד כה, לפחות לא ברמה הזאת, באף סיטואציה טובה וחיובית בחיים שלי. גיליתי שכשאני מחליט שאני רוצה באמת להשיג משהו, אני משיג אותו ולא משנה מה. הבנתי שכל מה שאני צריך כדי להשיג משהו מסוים זה להפוך להיות מאליאב שרוצה לאליאב שרוצה באמת ומוכן להפעיל את כל הטכניקות ודרכי הפעולה האפשריות כדי להשיג את מבוקשי. יהיה אשר יהיה, אני אשיג אותו. אין לי כוונה שניתן מקום ונאפשר כניסה חופשית של סיטואציות לא טובות ושליליות לחיים שלנו, אלא שנבין שמהעבר הטוב או הרע אפשר ללמוד והמון. "מטעויות למד והשתפר", כך אמר האיש ששר את "שיר בעיפרון".

נגלה ונלמד על עצמנו דברים רבים מהמקום שהכי לא הגיוני לחפש בו. נפסיק להתייסר אוטומטית ולשפוט את עצמנו על אותן סיטואציות, כי קיבלנו מהן שיעורים רבים שעוזרים לנו להבין מי אנחנו, לאן לא כדאי לנו להגיע שוב ומה באמת המסוגלות שלנו. מה שהכרנו עד היום העונה על ההגדרה של תלמיד, אדם היושב מול מורה או מרצה, כבר לא מספיק בשביל לתאר תלמיד ולמידה.

 

עכשיו כשהבנו שכולנו תלמידים, לא רק מול מורה, אלא תלמידים מול כל סיטואציה באשר היא, נחזור לגישה של האיש החכם שאמר, "אני יודע הרבה אבל זה כלום לעומת מה שאני יכול לדעת", ועכשיו אנחנו מכירים בחוכמתו יותר. לא כל החיים נהיה מול מורה, אבל כל החיים בטוח נחייה ליד המון אנשים ונחווה המון סיטואציות. סוד קטן, אנחנו נעשה עוד טעויות, או כאלה שבאותו הרגע נגדיר כטעויות. בשר ודם אנחנו, וחלק מהגן האנושי זה לעשות טעויות. מה שנחווה אחרי כל טעות זאת הבחירה שלנו איך להתמודד איתה והסקת המסקנות שמומלץ בחום שנלמד, כי יהיו כאלה שילמדו אותנו את הדברים שאף איש מבוגר, מורה או איש מצליח לא יצליחו גם אם יתאמצו מאוד ללמד אותנו. עד כה הפוקוס ללמידה היה עליהם, ואני לא אומר שהוא צריך לרדת לגמרי, אלא להיות חלק מדברים נוספים.

 

אנחנו צריכים לבוא עם ראש פתוח ועם ענווה לקראת כל מפגש או כל חוויה באשר היא ולחפש מה אפשר ללמוד מהם. בהתחלה יהיה לנו קשה משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת, אותו אני שחושב שהוא יודע הכל ישלח פקודה במהירות הרפלקס ויגרום לי לומר את צמד המילים "אני יודע" לפני שבכלל הקשבתי. באותו הרגע אותו אני בעצם לא רוצה להיות תלמיד, קשה לו כי זה פוגע לו באגו שמישהו אחר, לעיתים לא במעמד הראוי, ילמד אותו משהו. והסיבה השנייה היא שהמוח שלנו ינסה לשמור על אותם דפוסי חשיבה ישנים כי כך הוא בנוי. הוא יעדיף דפוס חשיבה ישן ושגוי אבל מוכר, מאשר דפוס חשיבה חדש ולא מוכר אבל אפקטיבי יותר.

 

מעכשיו לא ניתן לאני הישן לחבל לנו בדפוסי החשיבה החדשים והיעילים. הוא ינסה לחבל, ואנחנו נמשיך להילחם כי הבנו כמה היותנו תלמידים להכל מקדם ומעצים אותנו. הבנו שלא רק אלו שהסכמנו ללמוד מהם עד היום יהיו היחידים שיעשו זאת גם בעתיד. נסכים להיות תלמידים ונאמין בכל מאודנו שכל דבר בחיים עשוי ללמד אותנו שיעור מסוים. יהיו מצבים שבהם נטעה את אותה טעות כמה פעמים — לא נורא, כנראה לא למדנו מספיק טוב מהטעות בפעם הקודמת.

אני רוצה לספר לכם עוד סיפור קטן שיגרום לכם להבין כמה חשוב שנהיה תלמידים כל החיים, ושמכל דבר אפשר ללמוד. אני מקווה שמה שלמדתי ישנה גם לכם את דרך ההסתכלות על החיים עצמם.

דרך האזנה למוזיקה בזמן נהיגה ברכב למדתי על אסקפיזם (בריחה מהמציאות). אני זוכר שברכב מסוים שהיה לי (לא מהטובים בשוק) הייתי נוסע ומאזין לשירים המתנגנים ברקע, והווליום היה כמובן גבוה. יום אחד משהו קרה למערכת ואני נסעתי בלי המוזיקה. לפתע שמעתי רעשים שאף פעם לא שמעתי, רעשים מהסוג הרומז "קח אותי למוסך בבקשה, אני לא מרגיש טוב". באותו רגע מה שהכי בער בי לעשות זה להדליק את המוזיקה באותו ווליום ולהעלים את הרעשים הרומזים על אי תקינות הרכב, אבל לא היה לי איך ולא הייתה לי ברירה אלא לסדר את הבעיה. בחוסר חשק מופגן נסעתי למוסך והרכב חזר לחייך. הבנתי שאנחנו בני האדם מתנהגים בדיוק כמו שהתנהגתי במקרה הזה. כמו הדחף הזה של להדליק את הרדיו ולתת למוזיקה להתנגן כדי לא לשמוע את הרמזים שמאותתים על בעיות הרכב, כך אנחנו עושים גם במקרים אחרים בחיינו. במקרים מסוימים הנזק הוא גדול הרבה יותר ואף כזה שמרחיק אותנו מעצמנו ולפעמים גם פוגע בחיים שלנו. אנחנו לא רוצים לראות ולשמוע את הבעיות או להתמודד עם החיים, וישר רצים לטלוויזיה, לאלכוהול, לסמים ולכל דבר שרק יעשה מספיק רעש כדי שלא נשמע את אותם דברים שצריך שנשים אליהם לב, ומומלץ מאוד שנתקן אותם. כמו שאמרתי בתחילת הספר, מגיע לנו אושר עכשיו ולתמיד, וכשזה יקרה לא יהיה לנו צורך במסיחי הדעת האלה ונוכל ליהנות רק מאלו שבאמת עושים לנו טוב ושמח ושלא מסכנים לנו את הבריאות ואת החיים. ולמתעקשים, שייהנו מהם במינון הגיוני, חוקי ובוגר.

לא רק מהעבר שלנו אנחנו לומדים, אדם חכם חושב איך ללמוד גם מטעויות של אחרים. אחרים עשו ויעשו טעויות והוא ילמד מהם. אפשר לראות את זה כך, אחרים טעו כדי שנלמד. כשהבנתי כמה טעויות של אחרים יכולים ללמד אותי, שמחתי גם אני לעזור בזה. אני זוכר שבניתי פעם פינת ישיבה מעץ והאצבע שלי רצתה להרגיש מה מהירות סיבוב המסור. לבסוף היא השיגה את מבוקשה ואני, כפי שכבר תיארתם לעצמכם, נחתכתי. הבנתי שגם בזה יש תועלת והיא ללמד אחרים ממה להיזהר. פרסמתי את התמונה בקבוצה של נגרים, ומיד לאחר מכן עוד אנשים שיתפו גם הם תמונות מהסוג הדי זוועתי הזה, ואחרים ראו ולמדו להיזהר יותר. כך יצא שמהטעות שאני עשיתי אחרים למדו ונזהרו יותר.

ועכשיו כשהבנו את הנקודה הזו, ניתן לעבר שלנו ושל אחרים לשפר את הפעולות שלנו בהווה, וכך נשיג הווה ועתיד מאושרים וטובים יותר.