הקרב על החרמון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הקרב על החרמון
מכר
מאות
עותקים
הקרב על החרמון
מכר
מאות
עותקים

הקרב על החרמון

4.9 כוכבים (11 דירוגים)

עוד על הספר

אילן כפיר

אילן כפיר הוא עיתונאי בכיר בעיתונים "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"חדשות", סופר ומו"ל של עיתונים בשפה הרוסית.

אילן כפיר נולד במושב כפר ורבורג. הוא התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, עבר את הגיבוש ליחידות החטיבתיות והתקבל לפלוגת ההנדסה החטיבתית. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס חובשים וקורס מ"כים חי"ר. כאיש מילואים לחם במלחמת ששת הימים, בשורות פלוגת ההנדסה החטיבתית של חטיבת הצנחנים "חוד החנית", והשתתף בקרב על בית הספר לשוטרים בקרב לשחרור ירושלים. במלחמת יום הכיפורים היה בכוח הראשון שצלח את תעלת סואץ במבצע אבירי לב, ונפצע. את עבודו העיתונאית החל בסיקור פעולת תגמול של צה"ל בקלקיליה. בוגר אוניברסיטת תל אביב בחוגים מדע המדינה והיסטוריה של ארץ ישראל. כפיר השתתף בין השאר בכתיבת ספרי ביוגרפיה של אהוד ברק, עמיר פרץ ובנימין נתניהו. כתב את הספרים "אחי גיבורי התעלה" ו"החווה הסינית" על חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ואת הספר "האדמה רעדה" על מלחמת לבנון השנייה.

תקציר

ב־6 באוקטובר 1973 בשעה 16:00 נותק הקשר עם מוצב החרמון, ודגל סוריה הונף על גג "העיניים של המדינה". המוצב, שאיש לא האמין שניתן לכבוש אותו, נפל כמעט ללא קרב. ב־22 באוקטובר בשעה 10:50 שב והתנוסס דגל כחול־לבן, לצד דגל חטיבת גולני, וברשת הקשר נשמע המשפט: "תחנות כל העולם האזינו, החרמון בידי גולני..."  

הר אחד, מוצב אחד ושלושה דגלים מכילים בתוכם את סיפורה של המלחמה שנכפתה על ישראל ביום הכיפורים: המחדל, הלם התבוסה, פני השבויים וצהלות האויב, ומולם נחישות הלוחמים להשיב את הכבוד שנרמס. הכבוד של גולני.  

הקרב על החרמון מביא לראשונה את סיפורו של ההר שהפך לאחד מסמלי המלחמה; את סיפורי החיילים שכותרו בתוך המחילות, נשבו, עונו, הושפלו ושמרו על צלם אנוש גם במרתפי החקירות של כלא אל־מאזה בדמשק; את סיפורי המפקדים והחיילים שיצאו לחלץ את חבריהם הנצורים; את הלוחמים שהסתערו קדימה ולא חזרו; את החובשים שהמשיכו לטפל בפצועים עד שעלו על הצלב של הצלף הסורי; את החיילים הפשוטים שנאחזו בזיזי הסלעים וברגבי האדמה עד שהכריעו את הקרב -- את סיפור הגבורה של חטיבה מספר 1 שאיבדה 84 לוחמים ומפקדים על הגבעות הסלעיות שמהן הגנו לוחמי הקומנדו הסורים על המוצב הכבוש.

הקרב על החרמון הוא סיפורו של ההר, של האנשים שהיו בו ושל הלוחמים שיצאו לקרב האחרון במלחמת יום הכיפורים. זהו סיפור על קרב גבורה, על אחוות לוחמים ועל מיתוס אחד -- "העיניים של המדינה".

פרק ראשון

פרק ראשון: הקדמה

 

 

החרמון של גולני

 

כאן לא רצים, כאן הולכים לאט, כמו במקדש.

עומדים על גבעה הנשקפת אל שדה הקטל ושומעים הכול מחדש.

רואים את ילקוטיהם של הנערים, שהסתערו חזה מול קנה,

ואשר לא ישובו לקחת אותם ולא יחזרו עוד למחנה.

אתה הולך בין התרמילים הריקים, בין זנבות הבזוקות,

בין שאריות הציוד,

סר הצידה מפני מסֵכות הגז הסובייטיות, מפני רימוני המלכוד.

אתה עובר בין העמדות, בין התול"רים הפונים עדיין אל הכביש,

אתה רואה את המוות אשר עבר כאן ולא הבדיל בין איש לאיש.

אתה רואה את הברזל הקרוע והמעוות,

אתה שומע את השמות שנאמרים עדיין כלאחר יד.

אתה רואה את נתיב הדם, פשוטו כמשמעו,

על סלע, על האדמה, על ילקוט צד.

כאן, דרך הקרבות של גולני, עובר־אורח,

כאן הולכים לאט.

כאן עומדים משתאים ונושמים את אוויר החיים.

אנשי גולני, אנשי חיל הרגלים, הגיבורים המופלאים.

כאן בני מסס אשר הלך לבדו והשמיד את חוליית הבזוקאים,

כאן האפסנאי אשר רץ עם התחמושת, כאשר הדם

שותת מן הפצעים.

כאן שני הממ"פאים ממשיכים לתפקד כשבגופם ננעצים הקליעים.

כאן ויקטור רוט, אדמונד סירור ואברהם אזוט — סמלים וטוראים,

וכאן ציון ופרלמן ואהוד חזקיהו — כל עם ישראל,

אשר ברימונים, בעוזים ובמקלעים הסתערו אל

המצודה בנפש טרופה,

בגוף שכולו קרעים,

עד אשר ראו על המוצב את דגל ישראל ואת דגלם,

עד אשר שמעו את כצל'ה צועק באלחוט נרגש ונפעם:

"החרמון בידי גולני, הקשיבו תחנות כל העולם!"

 

כאן הולכים לאט, כאן יש אבנים שעליהן לא דורכים,

כאן מצבות מלחמה כואבות בין סלע ושיח ומוזר מאוד —

שלושה פרחים!

כאן עומדים מול הרכס שטוף הרוחות, מול נופי

אלוהים גדולים ונפתחים.

כאן נושמים אוויר דק, כאן השמים קרובים ונפתחים.

כאן זוכרים הרבה דברים,

שלעתים קרובות אנחנו כל כך מהר שוכחים.

אז לך לאט, עובר־אורח, גמע כל פרט, כל רגע, כל חלק,

וזכור מה יש על האדמה כשתבוא להחליק על השלג...

 

חיים חפר

אוקטובר 1973

אילן כפיר

אילן כפיר הוא עיתונאי בכיר בעיתונים "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"חדשות", סופר ומו"ל של עיתונים בשפה הרוסית.

אילן כפיר נולד במושב כפר ורבורג. הוא התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, עבר את הגיבוש ליחידות החטיבתיות והתקבל לפלוגת ההנדסה החטיבתית. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס חובשים וקורס מ"כים חי"ר. כאיש מילואים לחם במלחמת ששת הימים, בשורות פלוגת ההנדסה החטיבתית של חטיבת הצנחנים "חוד החנית", והשתתף בקרב על בית הספר לשוטרים בקרב לשחרור ירושלים. במלחמת יום הכיפורים היה בכוח הראשון שצלח את תעלת סואץ במבצע אבירי לב, ונפצע. את עבודו העיתונאית החל בסיקור פעולת תגמול של צה"ל בקלקיליה. בוגר אוניברסיטת תל אביב בחוגים מדע המדינה והיסטוריה של ארץ ישראל. כפיר השתתף בין השאר בכתיבת ספרי ביוגרפיה של אהוד ברק, עמיר פרץ ובנימין נתניהו. כתב את הספרים "אחי גיבורי התעלה" ו"החווה הסינית" על חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ואת הספר "האדמה רעדה" על מלחמת לבנון השנייה.

עוד על הספר

הקרב על החרמון אילן כפיר

פרק ראשון: הקדמה

 

 

החרמון של גולני

 

כאן לא רצים, כאן הולכים לאט, כמו במקדש.

עומדים על גבעה הנשקפת אל שדה הקטל ושומעים הכול מחדש.

רואים את ילקוטיהם של הנערים, שהסתערו חזה מול קנה,

ואשר לא ישובו לקחת אותם ולא יחזרו עוד למחנה.

אתה הולך בין התרמילים הריקים, בין זנבות הבזוקות,

בין שאריות הציוד,

סר הצידה מפני מסֵכות הגז הסובייטיות, מפני רימוני המלכוד.

אתה עובר בין העמדות, בין התול"רים הפונים עדיין אל הכביש,

אתה רואה את המוות אשר עבר כאן ולא הבדיל בין איש לאיש.

אתה רואה את הברזל הקרוע והמעוות,

אתה שומע את השמות שנאמרים עדיין כלאחר יד.

אתה רואה את נתיב הדם, פשוטו כמשמעו,

על סלע, על האדמה, על ילקוט צד.

כאן, דרך הקרבות של גולני, עובר־אורח,

כאן הולכים לאט.

כאן עומדים משתאים ונושמים את אוויר החיים.

אנשי גולני, אנשי חיל הרגלים, הגיבורים המופלאים.

כאן בני מסס אשר הלך לבדו והשמיד את חוליית הבזוקאים,

כאן האפסנאי אשר רץ עם התחמושת, כאשר הדם

שותת מן הפצעים.

כאן שני הממ"פאים ממשיכים לתפקד כשבגופם ננעצים הקליעים.

כאן ויקטור רוט, אדמונד סירור ואברהם אזוט — סמלים וטוראים,

וכאן ציון ופרלמן ואהוד חזקיהו — כל עם ישראל,

אשר ברימונים, בעוזים ובמקלעים הסתערו אל

המצודה בנפש טרופה,

בגוף שכולו קרעים,

עד אשר ראו על המוצב את דגל ישראל ואת דגלם,

עד אשר שמעו את כצל'ה צועק באלחוט נרגש ונפעם:

"החרמון בידי גולני, הקשיבו תחנות כל העולם!"

 

כאן הולכים לאט, כאן יש אבנים שעליהן לא דורכים,

כאן מצבות מלחמה כואבות בין סלע ושיח ומוזר מאוד —

שלושה פרחים!

כאן עומדים מול הרכס שטוף הרוחות, מול נופי

אלוהים גדולים ונפתחים.

כאן נושמים אוויר דק, כאן השמים קרובים ונפתחים.

כאן זוכרים הרבה דברים,

שלעתים קרובות אנחנו כל כך מהר שוכחים.

אז לך לאט, עובר־אורח, גמע כל פרט, כל רגע, כל חלק,

וזכור מה יש על האדמה כשתבוא להחליק על השלג...

 

חיים חפר

אוקטובר 1973