בנתיב הבטוח

פרק ראשון: פרק1

נהג מול שוטר: מה עושים ומהי עברת תעבורה

אתם נוסעים במכוניתכם ושוטר עוצר אתכם. כמעט כל הליך בתחום התעבורה מתחיל כך - במפגש עם שוטר. המפגש הזה יכול להסתיים בדו"ח (קנס) או בהגשת כתב אישום והזמנה לדין, תלוי בחומרת העברה שעברתם, ולפעמים גם בלא כלום.

ואם אתם חושבים שחקירה משטרתית דומה לסצנה בסרט, שבה אתם יושבים מול שוטר טוב ושוטר רע ששואלים אתכם שאלות, טעות בידכם. במרבית המקרים, שלב החקירה בהליך התעבורה מתרחש דווקא במקום ביצוע העברה, או במקום התרחשות התאונה. למעשה, מרגע המפגש עם השוטר מתחילה מעין חקירה. השוטר שואל אתכם שאלות, מבקש מסמכים ומחליט על פי שיקול דעתו אם לתת לכם קנס, הזמנה לדין, או לעתים משתכנע שלא ביצעתם עברה ומשחרר אתכם לדרככם. החקירה המשטרתית הזו היא שלב מכריע של ההליך הפלילי, שיקבע בסופו של דבר אם החשוד יועמד לדין וישפיע בצורה משמעותית על תוצאות המשפט, אם יתקיים כזה.

בפועל, השוטר בשטח הוא שמחליט על הגשת כתב האישום, אף שאין לו סמכות משפטית לעשות כן. אמנם תובע משטרתי, שהוא עורך דין, חייב לחתום על כתב האישום, אבל התביעה המשטרתית מצאה דרך לעקוף את העובדה שרק תובע מוסמך להגיש כתב אישום. כך זה עובד: אם קיבלתם הזמנה לדין, סביר להניח שמועד הדיון בבית המשפט נקבע לתאריך מסוים, חודשים לאחר האירוע. אבל כתבי האישום מגיעים לבית המשפט רק ביום הדיון או כמה ימים לפניו, ואז התובע עובר על עשרות כתבי אישום - ואולי על מאות - וחותם על כולם. הרי לא הגיוני שתובע אחד יעבור על מאות כתבי אישום שכתבו שוטרים שאין להם כל השכלה משפטית, יבחן את כלל חומר הראיות ויקבל החלטה שקולה האם צדק השוטר או שמא אין מספיק ראיות המצדיקות הגשת כתב אישום.

ההתנהלות הזו מובילה למקרים רבים שבהם ניתן היה לחסוך מהאזרח העמדה לדין תעבורה אם רק היו בודקים את חומר הראיות בצורה יסודית - לצערי לא זה המצב. התביעה משמשת כחותמת גומי להכשרת כתבי אישום שנערכו על ידי השוטרים בשטח, כשהנחת המוצא היא שבית המשפט ישמש כ"מסננת" לבדיקת הראיות או שהנאשם בעצמו או באמצעות עורך דינו יצביעו על חפותו וזאת בניגוד למצב שבו תובע משטרתי שהנו עורך דין בהכשרתו, עובר על חומר הראיות בצורה מקצועית ורק לאחר מכן מחליט אם להגיש כתב אישום, ולכן ברובם המוחלט של המקרים מאושרים כתבי האישום שכתבו השוטרים בשטח ככתבם וכלשונם, על ידי תובע משטרתי באמצעות חתימה בלבד, ואז מוגש כתב האישום לבית המשפט.

מהי עברת תעבורה

משפט התעבורה הוא חלק מהמשפט הפלילי. אולם מכיוון שעברות תעבורה נבדלות בחומרתן באופן מהותי מעברות פליליות, קיים רישום נפרד בגין עברות תעבורה, בשונה מהמרשם הפלילי. נוסף על כך, העברות במשפט הפלילי מופיעות בחוק העונשין ואילו עברות תעבורה מופיעות בפקודת התעבורה. הבדל נוסף בין שני סוגי העברות הוא שבתי משפט לתעבורה הם "אגף" שפיטה נפרד המטפל רק בענייני תעבורה, ואילו עברות פליליות נדונות בבית משפט השלום.

ההליכים המשפטיים ודרך הניהול של ההליכים משותפים לשני סוגי המשפט הללו, ושואבים את כוחם מחוק סדר הדין הפלילי, כך שניהול של הליך פלילי וניהול של הליך תעבורה דומים מאוד באופיים.

עברת "אחריות קפידה"

מרבית עברות התעבורה מסווגות במשפט הפלילי כעברות של "אחריות קפידה". זוהי הגדרה שנוצרה לעברות חמורות פחות ביחס לעברות פליליות. עברה של אחריות קפידה היא עברה שבה די לתביעה להוכיח כי התקיים היסוד העובדתי, ואין צורך להוכיח יסוד נפשי של  מחשבה פלילית או של רשלנות מצד עובר העברה. כלומר, משעה שהוכח כי אדם ביצע את המעשה המהווה עברה, חזקה עליו שעבר עברת תעבורה, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העברה או כי התרשל במעשיו.

במילים אחרות, אם ביצעתם עברת תעבורה, לא יעזור לכם אם תגידו "לא ידעתי". מספיק ששוטר ראה אתכם מבצעים עברה - אפילו אם לא ידעתם שאתם מבצעים עברה - כדי שתורשעו. למשל, אם הדלקתם אורות במכונית אבל לא שמתם לב לכך שאחד הפנסים מקולקל - תקבלו על כך דו"ח.

עם זאת, לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין, אם יוכיח הנאשם כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות וגם עשה כל שניתן למנוע את העברה, לא ניתן יהיה להטיל עליו אחריות לעברה. זוהי בעצם האפשרות שניתנת לנהג להגן על עצמו. אתם, הנהגים, תצטרכו להוכיח לשביעות רצונו של בית המשפט כי פעלתם בכל דרך למנוע את התקלה. בפועל, קשה מאוד להוכיח זאת ולזכות בהגנה הזו.

הנה לדוגמה מקרה של לקוח שלי שקיבל לעסק שלו עובד חדש שבין תפקידיו גם נהיגה. לפני תחילת העבודה ביקש המעסיק מהעובד החדש שיציג בפניו רישיון נהיגה, והעובד הבטיח שיעשה כן. בהמשך ועם תחילת העבודה נתבקש העובד שוב להציג רישיון נהיגה, ובתירוצים שונים דחה את העניין עד שנשתכח הדבר. לא חלף זמן רב עד שהעובד החדש היה מעורב בתאונת דרכים, ואז התברר כי נהג ללא רישיון נהיגה. הלקוח שלי, המעסיק של הנהג, הואשם בעברה של התרת נהיגה לנהג ללא רישיון נהיגה, שהיא עברה חמורה שעלולה לגרור עונש מאסר. כדי לזכות בהגנה, החוק מצפה מכם לפעול בכל דרך כדי למנוע מצבים שמצויים בתחום אחריותכם. אם, למשל, העובד היה מציג בפני המעסיק רישיון נהיגה מזויף, אזי ההגנה הזו היתה מתקיימת. במקרה הזה היה על הלקוח שלי להתעקש ולראות רישיון נהיגה במו עיניו לפני תחילת העבודה, והעובדה שהעובד הונה אותו ושיקר לו בעניין הזה אינה מסייעת למעסיק ואינה מפחיתה מהאחריות שלו, כיוון שלא פעל בכל דרך למנוע תקלה שנמצאת באחריותו.

אם נחזור לדוגמה של הפנס שנשרף במכונית, אתם תצטרכו לשלם קנס אלא אם כן הוכחתם שפעלתם בכל דרך כדי למנוע את ההתרשלות. למשל, אם בדיוק באותו יום ביקרתם במוסך וביקשתם לתקן את התקלה, שלאחר מכן חזרה תוך כדי נסיעה ולא יכולתם לדעת זאת, אז ההגנה תתקבל.

אף שדי בהוכחת היסוד העובדתי בעברה של אחריות קפידה לשם ההרשעה, קובע סעיף 22(ג) לחוק העונשין, כי עונש מאסר בעברת תעבורה ניתן להטיל רק אם הוכחה גם מחשבה פלילית או רשלנות. במילים אחרות, עברות של מאסר דורשות שהתביעה תוכיח כי התרשלתם בנהיגה או שידעתם שאתם מבצעים עברה. כלומר, במקרה של עונש מאסר נטל ההוכחה עובר לתביעה והיא שצריכה להוכיח כי היתה מחשבה פלילית (מודעות) לביצוע העברה או רשלנות. למשל, אם נהג שלא ידע שיש לו פסילת רישיון, נהג בזמן פסילה, לא יטילו עליו עונש מאסר. אגב, בעניין עונש מאסר חשוב גם לדעת כי בית המשפט אינו יכול להטיל עליכם עונש מאסר או מאסר על תנאי אם אינכם נוכחים בדיון.

מהי "ידיעה"? זהו נושא משפטי מורכב ולא אבחן אותו פה לעומקו, אולם בכל הקשור לנהיגה בזמן פסילה, למשל, המצב המשפטי הנוכחי הוא כזה שמספיק ששלחו אליכם בדואר את גזר הדין והודעה על הפסילה ואתם נחשבים "יודעים". גם אם לא קיבלתם את ההודעה, כי עברתם דירה למשל ולא הספקתם לשנות כתובת במשרד הפנים - רואים אתכם כאילו אתם יודעים. לפעמים מתרחשות טעויות של המזכירויות של המשטרה או של בית המשפט בנוגע להודעות על זימון לדין או על שפיטה בהיעדר הנאשם, ולכן מדי פעם בפעם כדאי להתקשר למרכז המידע של בתי המשפט לראות שאין בטעות הרשעה שלכם בעברת תעבורה.

עכשיו, כשאנחנו מבינים מהי עברת תעבורה ומהן ההגנות שאתם יכולים לנקוט במקרה שהואשמתם, נחזור לשטח לשלב המפגש מול השוטר, נקודת הזמן הקריטית.

חקירה משטרתית

במרבית המקרים, כאמור, שלב "איסוף הראיות" נגדכם בעברות תעבורה מתרחש מיד לאחר ביצוע העברה. השוטר פונה אליכם בשאלות, וזוהי למעשה החקירה. את ה"חקירה" הוא מתעד באמצעות מסמכים ובסיומה אתם מקבלים דו"ח, אלא אם כן הצלחתם לשכנע את השוטר שלא ביצעתם עברה. במקרים רבים, חקירה במקום האירוע, לצד הכביש, היא מצב שבו אתם, הנהגים ה"נורמטיביים" (ביטוי שעורכי דין אוהבים להשתמש בו לתאר נהג "נורמלי", שאינו "עבריין"), נמצאים במצב מלחיץ, שאינכם מורגלים בו, לאחר תאונת דרכים או לאחר שנחשדתם בביצוע עברת תעבורה חמורה. מאותו רגע אתם נמצאים תחת עינם הפקוחה של השוטרים המלווים את האירוע. לדברים שתאמרו ישנה חשיבות עליונה בהמשך ההליך נגדכם. זה נכון לכל מילה שנאמרת, גם בשיחה אגבית.

כדי שהמשטרה תבסס כתב אישום, הנהג החשוד בביצוע העברה אינו צריך להודות בפה מלא בביצועה. פעמים רבות מספיקה אמירה שמשתמע ממנה בעקיפין כי הנהג מודה לפחות בחלק מהדברים. זה נקרא "ראשית הודיה", ועל סמך האמירה הזו אפשר שיבוסס האישום. ארחיב על כך בהמשך.

לדוגמה, כשאני מגיע לבית משפט קורה לי לא אחת שהתובע מנפנף בידיו בטופס של "שימוע" שנערך לנהג על ידי קצין משטרה, ואותם דברים שהנהג סיפר לקצין המשטרה, לעתים באופן ספונטני במסגרת שיחה שנראתה לכאורה לא רשמית, הופכים לראיות כנגד אותו נהג.

שימו לב: קצין המשטרה צריך למלא בטופס השימוע את השורות המיועדות ל"דברי הנהג". מה הוא יכתוב? יש כמה אפשרויות לכך. אפשרות אחת היא שהוא יכתוב משפט סתמי אחד מתוך שיחה שלמה שלו איתכם; אפשרות אחרת היא שהוא יהיה הוגן מספיק כדי לצטט את עיקרי הדברים שלכם; ואפשרות גרועה נוספת היא שמכל מה שאמרתם לא יירשם אלא משפט אחד שכולו הפללה עצמית.

בעיקרון, שימוע בנוגע לפסילה מנהלית אינו חקירה רשמית, ולכן ההליך נראה לא פורמלי. אבל בעקבות השימוע ישנה כעת גרסה שלכם שאתם חתומים עליה, ואותה אפשר להביא כראיה נגדכם בבית המשפט.

לא אכנס כאן לפלפולים משפטיים בשאלה מהי חקירה ובשאלה מה המשקל המשפטי של ראיה כמו טופס שימוע, והאם שיחה עם השוטר בשטח נחשבת חקירה או שמא קיימת חובה לערוך חקירה "תחת אזהרה". אני רוצה להעביר רק מסר אחד: היזהרו בלשונכם בכל מצב, כי לכל מילה שנרשמת - או שאינה נרשמת - יש חשיבות רבה.

חשוב לי להבהיר, איני מכוון לכך שחלילה תשקרו לשוטרים. אבל אם אתם סבורים שלא ביצעתם עברה, חשוב שתאמרו את הדברים בצורה ברורה ותוודאו שהם נרשמים. אל תצפו שהשוטר "ידאג לכם" ויתעד את ההתרחשות כפי שבאמת אירעה. השוטר אינו מייצג את האינטרס שלכם שכן הוא עצר אתכם כי הוא היה סבור שביצעתם עברה. כולנו בני אדם ומובן מאליו ששוטר שסבור שעברתם עברה יתעד את המציאות כפי שהוא רואה אותה ולא כפי שאתם הייתם רואים אותה. מפגש מול שוטר אינו שווה כוחות. הוא מחליט על השתלשלות העניינים, זה המקצוע שלו, וכשמוצגת "מילה מול מילה" - במרביתם המוחלטת של המקרים יאמינו לו ולא לכם. האמת המשפטית שונה מהאמת שאנחנו מכירים בפועל. האמת המשפטית מתבססת על ראיות, ואם לא יהיו לכם ראיות - או שהראיות הקיימות יצביעו נגדכם - המצב אבוד מבחינתכם. אף אחד לא יקבל את ה"מילה" שלכם. לכן, חשוב שתקראו את הפרק הבא ותבינו איך לנהוג במהלך מפגש עם שוטר.

"ראשית הודיה"

במקרים רבים (במיוחד בדו"חות קנס שמבקשים להישפט בגינם), כשאני מגיע לבית המשפט ומתקיימת הידברות עם התביעה, ההחלטה של התובע אם להמשיך עם כתב האישום או לסגור את התיק מתבססת על עדותו של הנחקר החשוד בעברת תעבורה, שהרי מה יותר טוב לביסוס כתב אישום מאשר הדברים שנהג מעיד על עצמו? בשפה המשפטית קוראים לזה הודיה (עדות של נאשם שבה הוא מודה בעברה), וההודיה מכונה "מלכת הראיות".

למשל, כששוטר עוצר אתכם ושואל: "למה לא עצרת בעצור?" ואתם עונים תשובה ספונטנית כמו "לא שמתי לב", התשובה הזו נרשמת בדו"ח, ואם תבקשו להישפט היא תהיה "ראשית הודיה" ותשמש כנגדכם. גם אם באמת עצרתם ואתם בטוחים שפעלתם כחוק, במקרה שתבקשו להישפט על הדו"ח, בסעיף "דברי הנהג" יירשם משפט שמצטייר כהודאה בעברה. מכאן החשיבות הגדולה בהבנה שמפגש עם שוטר הוא מצב מכריע, וחשוב מאוד לדעת איך להתנהל במהלכו, אחרת עלול להיגרם לכם נזק שיהיה קשה מאוד לתקן מאוחר יותר.

נתקלתי בהרבה גרסאות של מעין־חקירות שכאלו. הן בדרך כלל נשלפות בתשובה הראשונה שאתם נותנים לשוטר שפונה אליכם. דווקא אז, כשאתם לחוצים מנוכחות של שוטר מולכם, רגע אחרי שנעצרתם והכול מתרחש סביבכם במהירות, אתם פולטים שטות שאתם מצטערים עליה אחר כך. זה מצב טבעי וזה קורה כמעט לכולם.

הנטייה הטבעית של מרבית הנהגים ברגע שבו הם נעצרים על ידי שוטר תנועה היא להתנצל, להצטער ולבקש סליחה, גם במקרים שבהם לא ביצעו עברה, או שהם סבורים שלא ביצעו עברה. משום מה, מרבית הנהגים סבורים שאם הם יתנצלו, גם כשמדובר בעברה שלא ביצעו, השוטר יסלח להם וישחרר אותם לדרכם בחיוך. זה לא קורה, וההפך הוא הנכון. ההתנצלות שלכם נרשמת (ראשית הודיה, כבר אמרנו) ולא תוכלו לחזור בכם.

אם שוטר עוצר אתכם ושואל שאלה כמו: "לאן אתה ממהר?" אם תענו לו תשובה כמו: "להגיע הביתה, הילדים מחכים לי", או "לעבודה", תמצאו שברוב המקרים אתם מצוטטים בפסקה המוקדשת לדברי הנהג עם משפט כמו: "אני ממהר להגיע הביתה/לעבודה", "תעשה לי טובה, תשחרר אותי, אני ממהר". אם אתם מואשמים בעברת מהירות, למשל, זה נשמע רע מאוד. דמיינו לעצמכם שבאותו מצב לא רק שלא נהגתם מהר, אלא אתם משוכנעים שהשוטר טעה במדידה. איך ייראה בבית המשפט שאתם הודיתם שמיהרתם, ומנגד טוענים שלא נהגתם מהר? אני נתקל במקרים כאלו כל הזמן.

"סייג לחוכמה שתיקה", אם כך, זה לא רק משפט של חז"ל. זה יכול לחסוך לכם הרבה כסף, עוגמת נפש, פסילת רישיון וצבירת נקודות. זכרו, שוטר שחושב שראה אתכם מבצעים עברה יכול להגיש נגדכם כתב אישום או דו"ח לפי שיקול דעתו. שוטרים מבצעים את תפקידם כפי שהם מבינים אותו, והם עלולים לטעות. צריך גם לזכור שרישום דו"חות הוא חלק מעבודתו של השוטר, וכמו בכל ארגון - דברים שניתן למדוד במספרים, כמו כמות הדו"חות שרשם שוטר מסוים, הם מדד ל"טיב" עבודתו. אם אתם סבורים שלא ביצעתם עברה ובכל זאת אתם מתנצלים - זה יכול רק לחזק את הראיות נגדכם. אם לשוטר היה ספק אם ביצעתם עברה כשעצר אתכם ומיד התחלתם בהתנצלויות גם אם לא ביצעתם עברה, מה הסיכוי שלא תקבלו דו"ח? לעומת זאת, אם אתם סבורים שלא ביצעתם עברה ותסבירו לשוטר את עמדתכם בצורה מנומסת ונחושה, ייתכן שהשוטר ישתכנע. וגם אם לא תצליחו לשכנע את השוטר, לכל הפחות תוכלו לבקש להישפט על הדו"ח ואז הדברים שתגידו לשוטר בדברי הנהג יהיו הכחשה של העברה ולא "ראשית הודיה", בדמות התנצלות.

לפיכך, כששוטר עוצר אתכם ושואל: "למה ביצעתם את העברה?" או "מה תגיד בבית המשפט כשישאלו אותך למה לא עצרת/למה מיהרת/למה לא נתת זכות קדימה?" זוהי אינה שאלה לידע כללי. התשובה שלכם תירשם בדו"ח תחת הכותרת "דברי הנהג". במקרה הטוב היא תיכתב כפי שבאמת דיברתם, ובמקרה הרע תנוסח באופן תמציתי כך שעלול להשתמע מכך שהודיתם בעברה גם אם בפועל לא ביצעתם אותה.

אני מדגיש, אם שוטר עצר אתכם ולא ביצעתם עברה, חשוב מאוד שהדברים ייאמרו בצורה ברורה. הכחישו את העובדה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, וודאו שהדברים אכן נרשמים בדברי הנהג. אם העניין יגיע לדיון בבית המשפט זה יחזק את הגרסה שלכם, שכן ישנה חשיבות מיוחדת לדברים שמייחסים לכם באופן ספונטני בעת התרחשות האירוע. גרסאות מאוחרות יותר נתפסות כראיות חלשות יותר ביחס לדברים שאתם אומרים "בשטח" בסמוך לאירוע.

כל מילה שתאמרו עשויה להירשם בדו"ח ולהוות ראיה כנגדכם. לדוגמה: "מצטער", "לא שמתי לב", "אתה צודק, התבלבלתי", "סליחה, אבל מיהרתי", "מתנצל, זאת הפעם ראשונה ש..." כדי להימנע ממצב שבו שוטרים רושמים דברים שלא אמרתם, בקשו לקרוא את הדו"חות לפני שאתם חותמים עליהם. במידה שלא מאפשרים לכם, הקליטו את חילופי הדברים ובקשו לקרוא את הדו"ח ולחתום עליו.

יכול להיות שהשוטר יכתוב בדו"ח "מסרב לחתום", גם אם מבחינתכם לא סירבתם אלא רק ביקשתם לקרוא את הדו"ח לפני שאתם חותמים עליו. אם לא תקליטו את חילופי הדברים, לא תהיה לכם לאחר מכן דרך להוכיח את טענתכם. הקלטה שמוכיחה שהשוטר לא אִפשר לכם לקרוא על מה אתם חותמים ותחת זאת בחר לייחס לכם "מסרב לחתום" - תהווה ראיה לטובתכם.

זכויות הנחקר

למערכת אכיפת החוק סמכויות וכלים רבים על מנת להגביל את זכויותיו ואת חירותו של האזרח. במטרה להגביל את רשויות החוק מלהשתמש בסמכויות אלו לרעה או לכל דבר אחר פרט למטרה שלשמן ניתנו, נחקקו חוקים ותקנות שמטרתם לשמור על הזכויות הבסיסיות של האזרחים גם בעת שהם מוגדרים חשודים, עצורים או נאשמים. שמירה על זכויות החשוד היא עיקרון בסיסי בכל משטר דמוקרטי המתיימר לכבד את זכויות אזרחיו.

המשטרה משקיעה משאבים רבים במטרה להשיג ראיות שיובילו לביסוס כתב אישום, ולכן יש חשש מובנה שביחסי הכוחות "שוטרים מול אזרח", האזרח חלש בהרבה. החשש הוא שהמשטרה תפעיל לחץ בלתי לגיטימי על הנחקר על מנת שיודה בעברה המיוחסת לו, ולכך נועדו אותם תקנות וחוקים מגבילים: יש לכם זכות לקרוא על מה אתם חותמים לפני שאתם חותמים, יש לכם זכות להיוועץ בעורך דין בטרם תשיבו לשאלות בחקירה, יש לכם זכות לשמור על שתיקה ולהימנע מלומר דברים שיפלילו אתכם.

ואולם הניסיון מלמד כי יש פער אדיר בין הזכויות המגיעות לנחקר לבין המציאות, פער שנובע מיחסי הכוחות בין השוטרים לאזרח. כשנהג נעצר על ידי שוטר בשטח, השוטר ממלא מסמכים המתעדים את מהלך העניינים, ומובאים בסופו של תהליך בפני בית המשפט. חשוב מאוד לקרוא את הדברים שהשוטר כותב ולהקפיד שהדברים שאמרתם אכן נכתבים, ושאינם מצוטטים באופן חלקי. אל תמהרו - קראו כל מה שכתוב במסמך. הטפסים הללו נכתבו כך שהשוטר יהיה "מכוסה" מבחינה משפטית.

כך לדוגמה, בטופס "בדיקת מאפיינים לחשוד בעברת נהיגה בשכרות" כתוב כי השוטר צריך להסביר לנהג בצורה ברורה ומפורטת כיצד עליו לעבור את הבדיקה; כיצד עליו ללכת, או מה מתבקש ממנו בבדיקה שבה עליו להביא את האצבע לאף. טרם פגשתי אפילו לקוח אחד שסיפר שהשוטר הקריא מהדף במדויק מה עליו לעשות. במקרה הטוב טענו אותם נהגים כי קיבלו מהשוטר הסבר כללי. אם הנהג נכשל בבדיקה, וייתכן שנכשל משום שלא הבין מה בדיוק עליו לעשות ועשה משהו שונה מעט, נניח הביא את האצבע לאף אבל לא נגע בקודקוד האף אלא בצד האף, השוטר יכול לפרש זאת כאילו נכשל במבחן, וכל מה שנדרש ממנו זה לסמן Xליד הכיתוב "החטיא הבאת אצבע לאף".

העצה החשובה ביותר היא זו: כדי שלא יהיה ספק ותוכלו להוכיח את חפותכם, צלמו ותעדו את המפגש עם השוטר בכל דרך שעומדת לרשותכם, כגון הקלטה קולית, צילום וידיאו, חבר שיישאר צמוד אליכם ויוכל להעיד לאחר מכן בבית המשפט על מה שאירע, או בכל דרך יצירתית שאתם מסוגלים לחשוב עליה. העצה הזו הצילה לא מעט מהלקוחות שלי.

אגב, כשמדובר בחקירות שמתנהלות בתחנת המשטרה, ברוב המקרים החקירה נעשית בעקבות תאונת דרכים, אבל למשטרת התנועה יש זכות לזמן אתכם לחקירה גם במקרים אחרים שמהם עולה חשד לביצוע עברת תעבורה או במקרים שבהם הייתם עדים לעברה שכזו.

הבסיס הרעיוני של הזכות להגנה מפני הפללה עצמית (אשר זכות השתיקה היא פועל יוצא שלה) הוא הרעיון התלמודי ש"אין אדם משים עצמו רשע". התביעה היא שצריכה לבסס את האישום, ולא האדם כנגד עצמו, וזאת כדי להימנע ממצבים שהתביעה מבססת הרשעה על אמירה של אדם נגד עצמו - שנאמרה בכפייה. אל תחכו שהשוטרים יסבירו לכם את זכויותיכם, קִראו והבינו בעצמכם, ואם אינכם בטוחים בעניין כלשהו - התקשרו להתייעץ. אם לא מאפשרים לכם לעשות זאת, תַעדו את העניין.

לקוח שלי, חובב גאדג'טים וצילום, התקין מצלמה שמתעדת את הנסיעה שלו במכוניתו. המצלמה תיעדה אירוע שכמותו מתרחשים חדשות לבקרים: שוטר עצר אותו כי "לא עצר בעצור". לא הועילו לו ההסברים, השוטר החליט שראה אותו "גולש" בקו העצירה ללא עצירה מוחלטת. יניב ביקש להישפט ובבית המשפט הראינו לשופט את התיעוד שבו נראה בבירור כי הרכב עצר עצירה מוחלטת בקו העצירה, וכן נראה שהשוטר בכלל לא יכול היה לראות את הרכב מהמקום שבו עמד. חִשבו לרגע מה היתה התוצאה ללא צילום הווידיאו. למי היו מאמינים בבית המשפט? לשוטר שלכאורה אין לו שום אינטרס מלבד אכיפת החוק, ותיעד בכתב בפירוט את האירוע, או לנהג שמואשם?

לסיכום, חקירה משטרתית היא ההליך החשוב ביותר לביסוס האישום נגדכם. המסמכים שהשוטר כותב במהלכה הם המסמכים שיגיעו לבית המשפט, וכל מילה שנאמרת חשוב שתירשם כפי שנאמרה. לכן, קִראו לפני שאתם חותמים, וזכרו שיש לכם זכות לתקן את הכתוב בטרם תחתמו. יש לכם זכות להיוועץ בעורך דין בטרם תשיבו ויש לכם זכות "לשתוק" ובכך לא לומר דברים שיפלילו אתכם. זכרו: גם שאלות אגביות שנשאלתם במהלך שיחה עם שוטר במקום האירוע הן סוג של חקירה - שוטר אינו צריך לשבת מאחורי שולחן כדי לחקור אתכם.

וחשוב מכול: תעדו: צלמו את האירוע, הקליטו את הנאמר, דאגו שחבר שנוכח במעמד יהיה צמוד אליכם, ישמע את השתלשלות העניינים ויכתוב אותם במסמך שיעזור לו לזכור אותם מאוחר יותר. אם מסרבים לאפשר לכם לקרוא את המסמכים בטרם החתימה, תעדו זאת בווידיאו או בהקלטה, אחרת בבית המשפט ייחסו לכם "סירוב לחתום" ללא סיבה, במקום "אי חתימה על האמירות בשל מניעת האפשרות לקרוא ולהבין על מה אתם חותמים".

איסוף ראיות

איסוף ראיות שיעזרו לכם בבית המשפט או במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הוא בראש סדרי העדיפויות בעת מפגש עם שוטר. השתמשו בכל כלי אלקטרוני שברשותכם כדי לתעד את המצב. זוהי זכותכם, נצלו אותה. אם אתם נוכחים במקום ומצלמים או מקליטים שיחה עם שוטר - זה חוקי. גם אם חבר שלכם נוכח במקום ומקליט או מצלם את השיחה שלכם עם השוטר - זה חוקי, וזה כאמור מומלץ ביותר. רק האזנת סתר (מצב שבו אתם מתעדים שיחה בין שני אנשים שאינם יודעים על כך, ואינכם נוכחים במהלך השיחה) - אינה חוקית.

העצה הזו שווה זהב בעיקר באישום בעברה של "סירוב לביצוע בדיקת שכרות", שעליה תוכלו לקרוא בהרחבה בפרק 4.

כדי להבין את חשיבותו של התיעוד, הנה כמה מילים על ההליך המשפטי. ההליך המשפטי מבוסס על ראיות, כלומר בית המשפט מכריע אם הנאשם אשם או זכאי רק על פי מה שמובא בפניו. ברוב המקרים, השוטרים טוענים כי חלף זמן רב והם אינם זוכרים את האירוע, ולכן הם מסתמכים רק על מה שכתבו לפניהם בזמן האירוע. ומה אם מה שכתוב אינו תואם את המציאות שאתם הכרתם? גם העדויות שלכם ושל חברים שלכם שנכחו במקום לא יעזרו, כיוון שבתי המשפט - בעומדם מול עדויות כתובות של שוטרים לעומת עדויות בעל פה של חברים או של בני משפחה שלכם (שיראו בהם עדים לא אובייקטיביים) - נוטים ברוב המכריע של המקרים לקבל את העדויות הכתובות של השוטרים.

אם השוטר בוחר לתאר את המציאות בקווים שחורים, זה מה שיוצג בפני בית המשפט; ועל סמך המסמכים הללו, שמשחירים את פניכם, בית המשפט יכריע, ולא חשוב אם מה שמתואר במסמכי השוטרים אירע במציאות או שזו המצאה של השוטר, שכעס בגלל האופן שבו פניתם אליו. נתקלתי גם במקרים לא מעטים של נאשמים שדיברו בנועם וברוגע ולמרות זאת טענו כי הדו"חות שכתבו השוטרים הם פרי המצאה ומנותקים מהמציאות. מהרגע שהדברים נכתבו, הם הופכים למציאות ובכך הם מונצחים. לכן חשוב מאוד לתעד ולצלם - עם הקלטה וצילום קשה יותר להתווכח.

גם אני נעצרתי פעם על ידי שוטר תנועה שביקש לרשום לי דו"ח. כשהבין שאני בדרכי לבית המשפט, החליט כנראה לעשות מאמץ נוסף כדי להפליל אותי. הוא שאל אותי "מה תגובתך?" כדי לרשום את דברַי תחת הכותרת "דברי הנהג"; רק לא ציין, וממש במקרה ראיתי, שהוא עדיין לא מילא את הדו"ח כלל - ורצה להתאים את המלל שלו לדברַי, אף שאת דברי הנהג הוא אמור לרשום בסוף, בדיוק כדי למנוע מצבים כאלה. העובדה שאני עורך דין העוסק בתחום אפשרה לי כמובן להעמיד את השוטר על טעותו תוך כדי שאני מתעד את כל האירוע, ובסופו של דבר הצלחתי להביא לביטול הדו"ח משום שהוא היה שקרי - ומשום שהיה לי קל להוכיח את זה.

התנהגות מול שוטר

במפגש עם השוטר בשטח, השתדלו להיות רגועים, לדבר בנימוס ולא בתוקפנות, ולתת כבוד לאיש חוק הממלא את תפקידו. גם אם אתם מרגישים שמעליבים אתכם, שמשפילים אתכם או פוגעים בזכויות שלכם, אין זה הזמן לאבד עשתונות ולהתעצבן. לא יועיל לפרוק את התסכול שלכם על השוטר ועל יחסו כלפיכם. נוסף על כך, אל תצפו ששוטרים אחרים שנוכחים באירוע יושיעו אתכם, גם אם הם נתפסים בעיניכם בתור "השוטר הטוב".

אם אתם חושבים שנעשה לכם עוול, מאוחר יותר תוכלו תמיד להגיש תלונה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). התלונה תיבדק, ואם יתברר שהיא נכונה, השוטר יטופל בהתאם לנסיבות. אבל מרבית תיקי החקירה נגד שוטרים במח"ש נסגרים מחוסר ראיות, והביאו בחשבון שאם אין לכם צילום וידיאו או ראיה חזקה דומה, הסיכוי שחקירה שנפתחה בעקבות אמירה שלכם במח"ש תסתיים בתוצאה שלה הייתם מקווים, שואף לאפס.

לדוגמה, אם נעצרתם לבדיקת שכרות ונמצאתם שיכורים על סמך בדיקת הינשוף, מה יועיל לכם שתוכלו להוכיח שהשוטרים, אם ניקח דוגמה קיצונית, הכו אתכם? גם אם התנהגות השוטרים היתה עברה בפני עצמה על החוק, ואפילו אם הגשתם תלונה למח"ש והשעו או פיטרו את כולם בעקבות המקרה - כתב האישום נגדכם יעמוד בעינו כי אין קשר בין הדברים. העובדה שהם היו "לא בסדר" לא הופכת אתכם אוטומטית ל"בסדר". השוטרים אינם עומדים על דוכן הנאשמים, אלא אתם. ההנחה היא שהשוטרים מבצעים את תפקידם ואין להם אינטרס להפליל אתכם או לפגוע בכם.

משום כך, בהתנהלות מול השוטר המטרה אינה לבדוק איפה השוטרים התנהגו שלא כיאות. זה מעצבן ומקומם גם את בית המשפט. המטרה היא לשמור על הזכויות שלכם ועל רישיון הנהיגה שלכם.

הנה סיפור שמעיד על חשיבות ההתנהגות במפגש עם שוטר.

דורית, מורה כבת 50 ממרכז הארץ, יצאה לבילוי עם בן זוגה, ובמהלכו הסתיים הקשר ביניהם. נסערת ונרגשת חזרה דורית לביתה. ביציאה ממקום הבילוי המתינה ניידת משטרה שערכה בדיקת אלכוהול לנהגים.

דורית, שידעה כי היא אינה שיכורה וכי לגמה רק שתי לגימות קטנות מכוס יין לבן, היתה נסערת ודיברה בכעס אל השוטר שעצר אותה: "אני מורה מחנכת בישראל, שתיתי שתי לגימות ובדיוק נפרדתי מבן זוגי, תניח לי לנפשי. אני רוצה להגיע לביתי ולשכוח מהערב הזה". דבריה לא שכנעו את השוטר. להפך, היא נבדקה בינשוף, המכשיר הבודק את רמת האלכוהול בגוף, והתוצאה היתה כמות של 270 מיקרוגרם אלכוהול. כיום, המשטרה אוכפת את הדין החל מכמות של 290 מיקרוגרם, אבל בזמן שדורית נבדקה, מדיניות המשטרה היתה לאכוף מרמה של 265 מיקרוגרם. נגד דורית הוגש כתב אישום בגין עברת נהיגה בשכרות. כשסיפרה לי דורית את סיפור המקרה, כיצד השוטרים התייחסו אליה והיא "לא הסכימה שידברו אליה ויתנהגו אליה בצורה כזו", כבר שיערתי כיצד ייראה טופס "בדיקת המאפיינים" שלה, אבל לאחר שצילמתי את חומר הראיות בעניינה גיליתי שכתוצאה מהוויכוח עם השוטר, טופס "בדיקת המאפיינים" שלה היה הגרוע ביותר שראיתי מימַי. אפילו ללקוחות שלי שבגופם נמצאו רמות אלכוהול של 900 מיקרוגרם לא נרשמה בדיקת מאפיינים גרועה כל כך.

במקרים אחרים דומים למקרה של דורית הצלחתי, בשל בעיית האמינות של מכשיר הינשוף, לזכות נהגים מעברה של נהיגה בשכרות גם בכמויות גבוהות בהרבה. אבל כנגד דורית היה קיים מסמך משטרתי נוסף, בדיקת המאפיינים, שנכתב ונערך על ידי שוטר כעוס, אשר מעיד כי היתה שיכורה כלוט וכי כשלה בכל הבחינות שהשוטר ערך לה. הבחינות הללו הן התרשמות חיצונית של שוטר (הן אינן בגדר חובה ואני ממליץ לא לעשות אותן כלל, ועל כך בפרק 4), ונחשו מה קורה להתרשמות של שוטר שמתווכחים איתו או מרימים עליו את הקול?

בהמשך נפסל רישיון הנהיגה של דורית מנהלית ל־30 יום על ידי קצין משטרה שלא עניין אותו כלל לשמוע מה שיש לה לומר. כשפניתי לבית המשפט למחרת היום הוחזר לה הרישיון בו במקום בשל התוצאה הנמוכה שהראה הינשוף, שלמעשה מעידה כי לא היתה שיכורה כלל. בסופו של דבר, כתב האישום נגד דורית בוטל, אבל לא היה זה עניין פשוט

.

כללי התנהגות מול שוטר

• כששוטר עוצר אתכם לבדיקה שגרתית או בחשד שביצעתם עברה, להתנהגותכם כלפיו ולהתנהלותכם מולו ישנה חשיבות עליונה בכל הקשור לשאלה כיצד יסתיים האירוע.

• דברו בנימוס ובנועם ותנו את הכבוד המגיע לאיש חוק במילוי תפקידו. אם תתעצבנו או תרימו את הקול, המצב רק יחמיר. אם רישיון הנהיגה שלכם חשוב לכם, הניחו את האגו בצד.

• מרגע שנעצרתם על ידי השוטר, דמיינו שאתם נמצאים בנקודת זמן מכרעת, שתגיע בסופו של דבר לדיון בבית המשפט. אם נעצרתם רק לבדיקת רישיונות, העניין עשוי להסתיים במהרה.

• אם השוטר החליט שביצעתם עברת תנועה ואתם חושבים שלא ביצעתם עברה, תיעוד האירוע הופך להיות בעל חשיבות עליונה מבחינתכם.

• השוטרים אוספים ראיות באמצעות חקירה שלכם ותיעוד בכתב של האירוע. אתם צריכים לאסוף ראיות מהצד שלכם כדי לסתור את הראיות שלהם. לצלם ו/או להקליט.

• זִכרו שכל מילה שתגידו עלולה לשמש נגדכם, גם אם היא הוצאה מהקשרה.

• בקשו לקרוא את הדו"חות של השוטרים ולחתום עליהם. אם הדברים אינם רשומים כפי שאמרתם אותם, בקשו לשנות אותם. צלמו והקליטו את הדברים.