כולנו אנשים אמיתיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כולנו אנשים אמיתיים

כולנו אנשים אמיתיים

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

איילת קלטר

איילת קלטר, בוגרת האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב, היא מייסדת ומנהלת מרכז "שפת האכילה" ללימוד ולטיפול בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף; מחלוצות המאבק בארץ נגד אפליה על רקע משקל, ופעילה לקידום חיים מלאים ובריאים בכל צורה וגודל. ספריה הקודמים: "כמה שוקל האושר, על אוכל גוף ונפש" (2005), "כולנו אנשים אמיתיים – דיאטה הכישלון המצליח ביורת בעידן המודרני" (2011), "יורדים מהמשקל – מבט חדש על שפת האכילה" (2015).

תקציר

האם אתם מרגישים שאתם חייבים לרזות? האם אתם חושבים שהרזון מגלם אושר, בריאות הצלחה וכבוד? האם אתם נמצאים בעיצומו של תהליך הרזיה, אבל מוצאים את עצמכם חושבים בחרדה על ההשמנה שבאה לרוב בעקבות הירידה במשקל?

רוב הסיכויים שעניתם על מרבית השאלות הללו בחיוב, ואין זה פלא. רבים הם השבויים בתפיסה שרזה הוא טוב יותר, בריא יותר ויפה יותר, ואילו השמנה היא מחלה נוראה - מגיפה שחייבים להילחם בה. אין בדבריי כדי לתת לגיטימציה להשמנה או לשלול את הרווחים הבריאותיים שיש לאכילה בריאה ולחיים פעילים, נהפוך הוא. אך לדעתי ערך הרזון והמרדף אחריו מחד, ומגיפת ההשמנה המשתוללת מאידך, יצאו מפרופורציה, והמסרים “רזה זה טוב יותר” ו”כולנו יכולים וצריכים להיות רזים” מעוותים.

כיצד, אם כן, נִשבו כה רבים בתפיסות הללו? למי יש אינטרס להשריש אותן ומי מרוויח מהן?

כולנו אנשים אמיתיים הוא ספר אמיץ בגישתו, המעז להשמיע קול אחר אל מול תעשיית הרזון והדיאטות.

זהו ספר הפונה אל כל אותם אנשים המצויים במעגלי הרזיה השמנה. אנשים החשים באופן תמידי רגשות אשם זילות וכעס עצמי ומשוכנעים שכישלון הדיאטה הרובץ לפתחם הינו תוצאה של חוסר שליטה וכוח רצון.

ספרה של קלטר מעביר מסרים חדשים אשר נחשבים במובנים רבים מהפכניים. הוא ראשון בסוגו בארץ ונכתב על ידי דיאטנית קלינית מוסמכת שהייתה חלק מתעשיית הדיאטה ובחרה להגיד - לא עוד.

בספרה מזמינה קלטר את הקורא לדיאלוג אחר עם האוכל, האכילה והגוף. היא הופכת את האכילה לשפה של חופש, בחירה והקשבה ומובילה את האדם לתוך דיאלוג האכילה הפרטי שלו ואחר־כך אל דו־שיח דומה מול ילדיו. קלטר כתבה את הספר מתוך צורך אמיתי להיפגש עם ה"אני" שלה הן כאשת מקצוע והן כאמא לילדים החיים בחברה המקדשת רזון. כך בחרה קלטר להתמודד עם בעיית ההשמנה בחברה שאינה נותנת מקום לשונות הטבעית; חברה ששכחה זה מכבר מה זה לכבד את האדם ולהוקיר ולכבד את האחר; חברה ששכחה אכילה נורמלית מהי. ספר זה נכתב כדי להראות שאפשר גם אחרת.

איילת קלטר היא דיאטנית לא קונבנציונלית המתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה והמובילה בארץ שיח מקצועי, חברתי וטיפולי אחר בנושא ההשמנה. קלטר מנהלת את המרכז לטיפול ולימוד שפת האכילה ואת התוכנית "דיאלוג האכילה" – בית הספר ללימודי השמנה, המרכז האוניברסיטאי, אריאל. ספרה הראשון "כמה שוקל האושר - על אוכל, גוף ונפש", יצא בהוצאת ידיעות אחרונות.

פרק ראשון

פרק ראשון: מכתב אישי

 

 

לפני כעשרים שנה, כשסיימתי את לימודיי, הייתי דיאטנית תמימה בעלת מוטיבציה ערכית רבה, וכאשר יצאתי לשטח הייתי חדורת רצון אמיתי להיות זאת שתציל את מטופליה ממגפת ההשמנה, זאת שתביא להם את האושר. בער בי רצון עז להביא את בשורת הרזון.

  ואכן, לא חלפו ימים רבים, הקליניקה שקקה חיים והמטופלים רזו. והרבה. שִמחתי הרקיעה לשחקים, אבל למגינת לבי ולב מטופליי היא לא נמשכה זמן רב. אחרי שהם ירדו בהצלחה במשקל, הם עלו בחזרה. האושר המשותף פינה את מקומו לתחושה של כישלון הדדי. אבל לא אחת כמוני תוותר בקלות. מונעת על־ידי אותן אנרגיות אלטרואיסטיות, יצאתי לחפש מזור בשדות זרים. הפתרון מצוי בנפש, חשבתי, במערך המשפחתי, בשינוי סביבתי, בטכניקות התנהגותיות, בתפריט ידידותי ובגישות ה־non diet.

  במקביל, החלו רשויות הבריאות היושבות במגדל השן, לדווח על מגפה חובקת עולם – הרזיה בכל מחיר ובריאות תלוית־משקל. אני, כמו מרבית הקולגות שלי, סירבתי להרים ידיים והמשכתי לחפש אחר דרכים חלופיות שיעזרו למטופליי להשיל את משקלם ולשומרו. המחשבה שהנחתה אותי הייתה, שמן הסתם, אותם אלה המובילים את המאבק הכולל בהשמנה, יודעים טוב ממני, ואם הם הכריזו מלחמה עליה, מי אני שאפקפק בדבריהם ואצא נגד אותה קונפורמיות גלובלית?

  עברו שנים, היום אני כבר לא אותה דיאטנית קלינית. התפכחתי. אני מבינה שבדיוק כמו המטופלים שלי, הפכתי קורבן לאובססיית הרזון המתהדרת בתחפושות מתחפושות שונות (שינוי אורח חיים, דיאטה לחיים, הרזיה ללא דיאטה). הפכתי קורבן של קובעי מדיניות המובילים, בשם הבריאות, תהליכים של מדיקליזציה ומיסטיפיקציה של ההשמנה והאכילה.

  אלה הפכו את המרדף אחר הרזון לכלי ציני הפוגע בנו כמטפלים, ובעיקר במיליוני המטופלים שלנו ברחבי העולם.

  היום איני מתיימרת להביא את בשורת הרזון, ואיני מבטיחה הרזיה לעד. אני מזמינה אתכם לחשוב באופן ביקורתי, לשאול שאלות ולהצטרף אליי לתהליך שעיקרו התבוננות שונה על "המלחמה בהשמנה", כזו המאפשרת למידה של שפת אכילה חדשה. שפה שאינה שוקלת בקילוגרמים או סופרת קלוריות. שפה שייעודה העיקרי לאפשר אכילה אמיתית, בריאה, מענגת ומשוחררת מרגשי אשם.

  שלכם, איילת קלטר

איילת קלטר

איילת קלטר, בוגרת האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב, היא מייסדת ומנהלת מרכז "שפת האכילה" ללימוד ולטיפול בהתנהגויות אכילה ותפיסת הגוף; מחלוצות המאבק בארץ נגד אפליה על רקע משקל, ופעילה לקידום חיים מלאים ובריאים בכל צורה וגודל. ספריה הקודמים: "כמה שוקל האושר, על אוכל גוף ונפש" (2005), "כולנו אנשים אמיתיים – דיאטה הכישלון המצליח ביורת בעידן המודרני" (2011), "יורדים מהמשקל – מבט חדש על שפת האכילה" (2015).

עוד על הספר

כולנו אנשים אמיתיים איילת קלטר

פרק ראשון: מכתב אישי

 

 

לפני כעשרים שנה, כשסיימתי את לימודיי, הייתי דיאטנית תמימה בעלת מוטיבציה ערכית רבה, וכאשר יצאתי לשטח הייתי חדורת רצון אמיתי להיות זאת שתציל את מטופליה ממגפת ההשמנה, זאת שתביא להם את האושר. בער בי רצון עז להביא את בשורת הרזון.

  ואכן, לא חלפו ימים רבים, הקליניקה שקקה חיים והמטופלים רזו. והרבה. שִמחתי הרקיעה לשחקים, אבל למגינת לבי ולב מטופליי היא לא נמשכה זמן רב. אחרי שהם ירדו בהצלחה במשקל, הם עלו בחזרה. האושר המשותף פינה את מקומו לתחושה של כישלון הדדי. אבל לא אחת כמוני תוותר בקלות. מונעת על־ידי אותן אנרגיות אלטרואיסטיות, יצאתי לחפש מזור בשדות זרים. הפתרון מצוי בנפש, חשבתי, במערך המשפחתי, בשינוי סביבתי, בטכניקות התנהגותיות, בתפריט ידידותי ובגישות ה־non diet.

  במקביל, החלו רשויות הבריאות היושבות במגדל השן, לדווח על מגפה חובקת עולם – הרזיה בכל מחיר ובריאות תלוית־משקל. אני, כמו מרבית הקולגות שלי, סירבתי להרים ידיים והמשכתי לחפש אחר דרכים חלופיות שיעזרו למטופליי להשיל את משקלם ולשומרו. המחשבה שהנחתה אותי הייתה, שמן הסתם, אותם אלה המובילים את המאבק הכולל בהשמנה, יודעים טוב ממני, ואם הם הכריזו מלחמה עליה, מי אני שאפקפק בדבריהם ואצא נגד אותה קונפורמיות גלובלית?

  עברו שנים, היום אני כבר לא אותה דיאטנית קלינית. התפכחתי. אני מבינה שבדיוק כמו המטופלים שלי, הפכתי קורבן לאובססיית הרזון המתהדרת בתחפושות מתחפושות שונות (שינוי אורח חיים, דיאטה לחיים, הרזיה ללא דיאטה). הפכתי קורבן של קובעי מדיניות המובילים, בשם הבריאות, תהליכים של מדיקליזציה ומיסטיפיקציה של ההשמנה והאכילה.

  אלה הפכו את המרדף אחר הרזון לכלי ציני הפוגע בנו כמטפלים, ובעיקר במיליוני המטופלים שלנו ברחבי העולם.

  היום איני מתיימרת להביא את בשורת הרזון, ואיני מבטיחה הרזיה לעד. אני מזמינה אתכם לחשוב באופן ביקורתי, לשאול שאלות ולהצטרף אליי לתהליך שעיקרו התבוננות שונה על "המלחמה בהשמנה", כזו המאפשרת למידה של שפת אכילה חדשה. שפה שאינה שוקלת בקילוגרמים או סופרת קלוריות. שפה שייעודה העיקרי לאפשר אכילה אמיתית, בריאה, מענגת ומשוחררת מרגשי אשם.

  שלכם, איילת קלטר