פרק ראשון :1
"אֶרִין, אני מפחד." מִַרטי, חבר שלי, משך לי בשרוול.
"תעזוב אותי!" לחשתי. "זה כואב!"
אבל מרטי התנהג כאילו הוא לא שומע אותי. הוא הביט ישירות אל תוך האפֵלה, ולא עזב לי את היד.
"מרטי, נו, באמת - " לחשתי. משכתי ממנו את היד. גם אני פחדתי, אבל לא רציתי להודות בזה.
זה היה הלילה הכי חשוך בעולם. אימצתי את העיניים שלי כדי לראות טוב יותר מה קורה. ואז בקע פתאום ממש מולנו אור אפור ועמום.
מרטי התכופף. אפילו באור העמום הזה ראיתי את הפחד בעיניים שלו.
הוא שוב תפס לי את היד. הפה שלו נפער. שמעתי את הנשימות הכבדות והמהירות שלו.
אף על פי שגם אני פחדתי, חייכתי. לא יכולתי להתאפק. כל כך נהניתי מזה שמרטי מפחד.
זה פשוט עשה לי טוב.
אני יודעת, אני יודעת. זה נורא. אני מודה. אֶרִין רַייט היא ילדה נוראית. איזה מין חברה אני?
אבל מרטי תמיד משוויץ שהוא יותר אמיץ ממני. ובדרך כלל הוא צודק - בדרך כלל הוא האמיץ ואני הפחדנית.
אבל לא היום.
וזאת הסיבה שחייכתי כשמרטי תפס לי את היד.
האור האפור שלפנינו הלך והתחזק לאט לאט. שמעתי קולות גריסה וגירוד מקיפים אותנו מכל עבר. מישהו השתעל מאחורינו, קרוב. אבל מרטי ואני לא הסתובבנו. הבטנו ישר קדימה.
חיכינו. והסתכלנו...
צִמצמתי את עיני כדי לראות מבעד לאור האפור, עד שהבחנתי בגדר. גדר עץ ארוכה, שהצבע שלה דהה והתקלף. שלט כתוב בכתב יד מרושל היה תלוי עליה:
סכנה.
אין כניסה.
וזה כולל אותך.
מרטי ואני כמעט נחנקנו מפחד כששמענו את קולות הגריסה מתקרבים ומתקרבים אלינו. בהתחלה הם היו חלשים, אבל הם הלכו והתחזקו. כאילו ציפורניים ענקיות של חיה מגרדות את הגדר מהצד השני שלה.
ניסיתי לבלוע רוק, אבל הפה שלי היה פתאום יבש לגמרי. רציתי לברוח. פשוט להסתובב ולברוח הכי מהר שאני יכולה.
אבל לא יכולתי להשאיר את מרטי לבד. וחוץ מזה, אם אני אברח עכשיו, הוא אף פעם לא ישכח לי את זה. הוא יֵרד עלי כל החיים.
אז נשארתי לידו, והקשבתי איך קולות הגירוד והגריסה מתחזקים והופכים לחבטות על הגדר. חבטות חזקות.
יכול להיות שמישהו מנסה לפרוץ את הגדר?
התקדמנו לאורך הגדר במהירות הולכת וגוברת - עד שהמוטות הגבוהים והמתקלפים שלה הפכו לכתם אפור מעורפל.
אבל הקולות המשיכו בעקבותינו. צעדים כבדים מעברה השני של הגדר.
הבטנו קדימה, ומצאנו את עצמנו ברחוב ריק. רחוב מוכר.
כן, כבר היינו פה פעם.
המדרכה הייתה רטובה מגשם. השלוליות בהקו באור החיוור של פנסי הרחוב.
נשמתי עמוק. מרטי תפס את היד שלי עוד יותר חזק. הפיות שלנו היו פעורים לרווחה.
לפתע פתאום הגדר התחילה להתנדנד. כל הרחוב התנדנד. שלוליות הגשם התנפצו בגלים אל אבני השפה של המדרכה.
הצעדים הכבדים רעמו קרוב יותר.
"מרטי - !" החנקתי צעקה.
לפני שהספקתי לומר מילה נוספת, הגדר התמוטטה, והמפלצת פרצה החוצה.
היה לה ראש של זאב - עם שיניים מחודדות, לבנות ובוהקות - וגוף של סרטן ענקי. היו לה ארבע זרועות ציד עם צבתות ענקיות מלפנים, והיא הניפה אותן לעברנו בזמן שפערה את מלתעותיה ביללה צרודה.
"לאאאא!" מרטי ואני צרחנו בפחד.
קפצנו על הרגליים.
אבל לא היה לאן לרוץ.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
