פרק ראשון
שמעתי את שמו לראשונה כשהייתי צעיר מאוד. בגימנסיה היו הבוגרים מלחשים את שמו בפינות המסדרונות ומביטים בזהירות לצדדים ולוודא שאין להם מאזינים לא קרואים. רק בחטף ניתן היה לשמוע מלמול מוזר... "הקוסם ממדבר יהודה".
אמרו שרק אותם נועזים היוצאים למסעות במדבר בגפם או בקבוצות קטנות זוכים לראות את הדמות הקסומה. היה מחסום של מעין טקס חניכה, שרק מעבר לו זוכים יחידי הסגולה לפגוש, לדעת, לגעת בקסום מכל.
בכיתה ט' יצאנו סוף סוף למסע במדבר. שלושה ימים טיילנו סביב לעין גדי בטור ארוך ומתפתל. עינינו נעוצות ברגליו של הצועד לפנינו, לא לדרוך, לא ליפול. בלילה חלמנו על הסנדלים והנעליים שעינינו היו נעוצות בהם כל היום. והיו גם אהבות ראשונות. שקי שינה שנעו אלה אל אלה בלילות. צמרמורות ראשונות של התרגשות נעורים. הנוף המרהיב שבה את לבנו – המרחב, הדממה, צורות הסלעים בקניונים היבשים. אך מעבר לחוויות ההן, את הקוסם מן המדבר לא זכינו לראות או לשמוע. חיפשנו, הבטנו לצדדים בתקווה, אך לא פגשנו דבר יוצא דופן.
ולפיכך הסתיים הטיול לגבי כהרפתקה חולפת על טעם קל של אכזבה.
בשנים שלאחר מכן, שנים של גדילה והתבגרות, התמרדנו וחיפשנו. היינו צועדים בלילות ברחובות העיר וזרי פרחים על ראשינו, כמו באותן תמונות בעיתון מברקלי או מסן פרנציסקו. נסענו לאכזיב וישבנו בלילה מול הגלים כדי לגעת בטבע או לחוש את קיומנו ברור יותר, חזק יותר. חיפשנו פתרונות במרחקים. בקליפורניה של ילדי הפרחים, בפריז של דני האדום ומהומות הסטודנטים. היו גם שהרחיקו לכת בעקבות 'החיפושיות' להודו ולמזרח הקסום. באותן שנים נדחקה אגדת הקוסם מן המדבר לקרן זווית. היינו שקועים בעולם הגדול ולא באיזה מדבר מקומי קטן.
עברו שנה-שנתיים. בתנועת הנוער, קצת לפני הצבא, היו פה ושם כמה ילדי טבע שהמשיכו בסיוריהם, בוערים באהבת הנוף והטבע. שוב היו לילות שבהם שמענו סיפורים על דמות מופלאה שנעה ונדה במדבר, עוטה לבן ורוויה חכמה. אחדים טענו בלהט שפגשו בו על מצור מעל נחל חַצְצוֹן או בתחתית נחל דרגֶ'ה ואפילו באיזור ההרודיון. הם סיפרו שזו חוויה בלתי רגילה לשבת עם הקוסם אפילו זמן לא רב. לצפות יחד איתו בנוף, להקשיב למשפט או שניים שאמר. אחרי חוויה מעין זו, אמרו, באדם משתנה, נעשה רגוע יותר, קרוב יותר לעצמו. במבט המרוחק בעיניהם, האווירה השקטה שהקרינו הספיקו כדי ליצור שוב דחף בלתי נכבש לנסות להגיע ולשמוע.
וכך אם הכמיהה למרחה ובלהט של חיפוש אחר האמת, החלטתי עם שני חברים לצאת למדבר יהודה, לחפש את הקוסם ולשמוע מעט דברי חכמה מקומיים.
יצאנו בבוקר אחד בשעה מוקדמת מאוד ושמנו פנינו את ההרודיון. עברנו את בית לחם המנומנמת והגענו את ההרודיון עם הזריחה. היינו עמוסי תרמילים, מימיות וכוונות טובות.
החום הקל של הבוקר ירדנו מן הגבעות הגבוהות אל הקניונים בכיוון מערת חַרִיטוּן. על אחת הגבעות פגשנו בדואי זקן עם חמור. הוא בירך אותנו לשלום והראה לנו בור מים ישן שהיה נסתר בצד הדרך. החלטנו לשאול אותו אם שמע או ראה אי פעם מישהו שנודע כ'קוסם ממדבר יהודה'.
בתחילה לא הבין את כוונתנו, אך לאחר זמן מה אורו פניו וחיוך קל הפציע על שפתיו היבשות. הוא הצביע מזרחה והחל לדבר בהתלהבות בערבית. לא הבנו את שטף דבריו. קלטנו רק מלים ספורות, כמו 'מערה', 'חכמה', 'מורה', 'לחיות'. התלהבנו. היינו כנראה בכיוון הנכון. הודינו לו, השארנו לאות תודה מעט פֵרות שהבאנו איתנו, וברגל קלה פנינו מזרחה.
היום הלך והתחמם. השמש להטה בחצי השמים ואנו ירדנו אל נחל דרגֶ'ה. צעדנו בתוך המים הקפואים ודילגנו מברֵכה לברֵכה בעזרת חבלים. השעות התארכו וההתקדמות היתה אִטית. היינו ספוגי מים ורעדנו מקור.
ועם זאת היינו מאושרים בחופש שגילינו לנוע ולחפש בכוחות עצמנו משהו שבו רצינו כל-כך.
בשעת אחר צהריים מוקדמת צעק לפתע אחד מהחבר'ה: "תראו שם על הגבעה." הרמנו את עינינו מהמים והגבים, ושם למעלה על פסגה רחוקה ראינו דמות אדם בהירה ישובה. הדמות נראתה עוטה גלימה כלשהי ועסוקה בכתיבה או בקריאה. צעקנו לכיוון הדמות "היי, חכה," וקירות הקניון ענו לנו בשרשרת הדים מתגלגלים. הדמות נעמדה והביטה אל מורד הקניון.
ספוגי מים ורועדים מקור ניסינו לצאת מן הגיא העמוק. לאחר שעה ארוכה הגענו אל הפסגה שעליה ישבה הדמות.
כשהגענו למעלה לא היה שם איש. סרקנו את המקום ועל סלע קטן שכאילו תוכנן לישיבה, מצאנו פיסת נייר ועליה כתובות כמה מלים בכתב יד חלש ומדויק:
"החיפוש הוא התמצית, המציאה היא...." וכאן היה הדף תלוש.
ידענו באותו רגע שהסיפורים על הקוסם כנראה אינם שווא. לקחתי איתי את פיסת הנייר והטמנתי אותה בתרמילי. היינו עייפים ופנינו ללכת אל האכסניה הקרובה באזור מצפה שלם.
באותו ערב שתינו בירה עם מטיילים מכל העולם והחלפנו חוויות סתמיות זה עם זה. האנשים סיפרו על טיולים ומקומות, על אוכל ומשקאות. ואני הרגשתי מנותק מעט ומצאתי את עצמי חושב בעיקר על אותה פיסת נייר שמצאנו.
בשעה מאוחרת פרשתי לחדרי וניסיתי לכתוב המשך לשורה על הנייר. וכך כתבתי:
החיפוש הוא התמצית, המציאה היא סוף הדרך
הבריחה למרחק תמיד קוסמת
אך ייתכן שהאמת היא בחצרך האחורית
כשהשאיפה והצורך יגיעו לנקודת מפתח
תימצא גם התשובה
לא היה לי מושג למה כתבתי מלים אלה. הן לא היו המשך למחשבה כלשהי שהיתה לי בעבר. נרדמתי הלום בירה ועייפות וחלמתי על דמויות בהירות המסתובבות על פסגות ההרים.