לאכול כדי לרזות

מה אומרת הרפואה הסינית לרפואה המערבית?

אחותי היקרה,

כבר שנים שאני, אחותך הבוגרת, עוקבת בעניין רב אחריך ואחר התפתחותך. אני מבינה את הקשיים שאת חווה, שהם מנת חלקך בשלב הניסוי והטעייה. זהו שלב הכרחי, שכל שיטה רפואית חייבת לעבור אם היא רוצה לשרוד למשך זמן (גם אני עברתי שלב זה לפני כ3,000- שנה). אורפיתי בחרדה ובגאווה במאבקך העקשני במשך השנים לקבל הכרה והערכה, ואני שמחה על מעמדך הנישא בחברה.

הישגייך בתחום ההיגיינה והתברואה מעוררים התפעלות, וכך גם הצלחותיך בטיפול בנפגעים בשדה הקרב. חבל רק ששכחת לחזור בתום המלחמה לרפואה של שלום. צר לי לראותך מתאמצת להרוג כמה שיותר חיידקים במקום לחזק את הגוף כדי שיוכל להתמודד איתם (מתי התחלת להשתמש במילה bullet, כדור, שפירושו תרופה? מה זה, יורים פה?).

במתמטיקה תמיד היית טובה ממני, אז חשבי, בבקשה, כמה דורות של חיידקים עברו מאז התחילה הרפואה המערבית, בשנת 1946, להשתמש בפניצילין? נכון, מיליון וחצי (!) דורות… אם כך, מה הפלא, שהגעתם למצב שישנם חיידקים המסוגלים לאכול אנטיביוטיקה לארוחת בוקר? מי את חושבת ינצח ב"מלחמת המוטציה" הזו, האדם או החיידק?

בכתבים המוקדמים שלך אפשר למצוא את הראייה ההוליסטית (שאצלי עד היום היא נושא מקודש). את התרחקת ממנה, יצרת התמחויות ותת התמחויות. והאדם, כן האדם, זה שהכול נעשה בשבילו, "הלך לכם לאיבוד…" איך זה שספריי יקרים יותר ככל שהם ישנים יותר, ואצלך זה בדיוק להפך? תחשבי על זה.

אני יודעת שעברו עליך תקופות קשות. אני זוכרת את הימים שבזו אצלכם למקצוע הרפואה (למנתחים קראו גלבים). כמה עצוב לי לראות איך מעמדתך הבכירה בקהילה, את עושה כיום לאחרים את מה שהיה שנוא עליך כל כך. את, ששאפת כל שנים להתנתק מהדת וטענת נגד "האמת הבלעדית" שלה, נהיית כמעט כמוה… הביטי על ניסיונותיך למנוע מתפיסות עולם השונות משלך לעזור לחולים. בסין אומרים על אחת כמוך שהיא כמו אותה צפרדע, הרואה מתחתית הבאר פיסת רקיע, וחושבת שאלו השמים…

אני יודעת שבחדרי חדרים מדברים אצלכם שזה לא כל כך בגללך. כבר שנים רבות שאינך עצמאית. בעל המאה נהפך אצלכם לבעל הדעה, ונותנת הטון, מאחורי הקלעים, היא בעצם תעשיית התרופות (מספרים כי העברת, בניגוד לכל היגיון, את הפיקוח הבריאותי על הריסוס בחקלאות למשרד החקלאות, המייצג את החקלאי (!), כי לא רצית "לריב" עם בתי החרושת לתרופות, שהם גם יצרני חומרי ההדברה!).

העובדה, שאפשרת להכניס שיקולים כלכליים לנושא העוסק בשמירה על החיים, מזכירה לי את סיפורו של ליו וסונג יואן על סירת מעבורת שהתהפכה בנהר. יושביה קפצו למים והתחילו לשחות לחוף. אחד מהם, שהיה ידוע כשחיין מעולה, עשה תנועות נמרצות בידיו, אך כמעט לא התקדם. "מה קורה לך?" שאלו אותו חבריו, "יש לי אלף מטבעות הקשורות למותני בשקית," ענה להם. "למה שלא תזרוק אותם?", דחקו בו. האיש נד בראשו ולא ענה. ניכר שהתחולל מאבק בליבו. החברים הגיעו לחוף וצעקו לו "נו?" והאיש עדין חבט בידיו במים והתחבט קשות בנפשו עד שטבע.

תראי, אני לא מחפשת אצלך עבודה. יותר משליש מאוכלוסיית העולם מתרפאת אצלי כבר שנים. חבל לי על מטופליך הרבים, המשתמשים בתרופות כדי להקל על הסימפטומים, כשריפוי אמיתי - אין בשבילם. הכלים שברשותך הם מאוד מתוחכמים, אך כדאי לבדוק שוב את הכיוון שבו את הולכת.

ועל זה אמר ליו הסיאנג לפני אלפיים שנה: "אדם הרוצה להגיע לארץ צ'ו, אך רוכב בכיוון הלא נכון, גם אם סוסו מובחר, לארץ צ'ו - לא יגיע; וככל שסוסו מהיר יותר, כך ירחק ממטרתו…"

לא השתחררת מאותה מחשבה עתיקת יומין שמחלה "תוקפת את הגוף", כמו אותה "רוח רעה" שפעם חשבו שיש לגרשה. שנים אחר כך, בימי הביניים, קראת לזה "הדם הרע", שיש להיפטר ממנו (ואת השתמשת לשם כך בהקזת דם, בחומרי הקאה, בהזעה, בחומרים משתנים, בחומרים משלשלים ובמה לא). במאה ה-20 זו אותה הגברת, רק בשינוי האדרת: הפעם, "האשם" החיצוני הוא הווירוס (או החיידק) שיש לסלקו. חוסר הבנה שכזה לגבי סיבה ומסובב מזכיר לי את הילדים אצלנו בסין המכנים את קרן האור החודרת דרך החלון והמאירה את האבק שבחדר בשם שמש מלוכלכת.

אני שמחה לשמוע כי בשנים האחרונות גם את מתחילה לדבר במושגים של כשל חיסוני. אך מקנן בי החשש שבמקום לעשות עוד צעד אחד קדימה בכיוון הנכון ולהתחיל בחינוך לבריאות, מישהו כבר ידאג לפתח בשבילך כל מיני תכשירים ש"יחסנו" את הגוף…

איך לא שמת לב שהגעתם למצב מביש שכזה, שחתני פרס נובל לרפואה אצלכם כבר מזמן אינם רופאים המטפלים בחולים, אלא ביוכימאים, מיקרוביולוגים ושאר שוכני מעבדות?

המלחמה שלכם נגד השימוש בסמים לא תצלח, לצערי, אם תמשיכו להתעלם מהשפעת השימוש הנרחב בתרופות (drugs). כאשר קיימת נורמה חברתית שבולעים (או מזריקים) חומר כימי (תרופה) כדי להרגיש טוב יותר, קשה לחנך את הנוער שלא לנקוט אותה השיטה  להשתמש בחומרים כימיים כדי להרגיש טוב יותר…

הצלחתם יפה כל כך כשחינכתם את החברה (דרך הילדים) שלא לקטוף פרחים מוגנים, כדאי שתנסו זאת גם בשטח הרפואה המונעת (ותפסיקו כבר לכנות רפואה מונעת את ההתעסקות שלך בגילוי מוקדם של מחלות, זה לא אותו הדבר!).

אולי כדאי שתפתחי בבתי ספר לרפואה שלך עוד שלוש מחלקות (מקבילות לרפואת החירום הנלמדת שם כיום)? באחת ילמדו רפואה טיפולית, כלומר איך לרפא מחלות בהומיאופתיה, באקופונקטורה ובטבעונות. בשנייה ילמדו רפואה מונעת (ואני מאחלת לך, שתגיעי למצב שה"כבוד הגדול" ישכון, לא באיזה ניתוח יחיד ומיוחד, אלא במניעתו), ובשלישית ילמדו רפואה מכוונת (לאבחן מתי החולה יכול וצריך להיעזר בשיטות טיפול טבעיות ובאלו מקרים המצב מחייב התערבות כימית או כירורגית).

לסיום, כדאי להיזכר בדברי קונפוציוס: "איזהו חכם, הלומד תורה עתיקה כדי להבין רעיונות חדשים". אפשר לנצל את העובדה שהמרחקים התקצרו מאוד בדור האחרון ושאפשר בקלות רבה לשלב שיטות ריפוי מתרבויות שונות. לך יש יתרון גדול על פני כל שיטה אחרת בטיפול בטראומות. לי, יש ניסיון רב בטיפול במחלות כרוניות וברפואה מונעת. הואי גאן טסו כתב פעם: "משעלה אויב על הארץ, בא הפיסח וסיפר על כך לחברו העיוור. נשא העיוור את הפיסח על גבו, וכך נמלטו שניהם…". אם נעבוד ביחד (כפי שזה מתבצע כיום בבתי החולים בסין), תוכל כל אחת להיעזר ביתרונה של חברתה, ויחד נפעל לטובת הכלל.

שלך, בהערכה ובציפייה לשיתוף פעולה,  

הרפואה הסינית.