ספרים בתערוכה

1. בחירת נושא

בחירת הנושא היא השלב הראשון והחשוב ביותר בבניית תערוכה. כמעט כל נושא הוא לגיטימי, אולם עליו להיות פתוח באופן שיאפשר פנייה לכיוונים רבים והתבוננות מזוויות ראייה שונות. יש להיזהר מבחירת נושא רחב מדי. נושא כמו ספרות המאה העשרים, אפילו אם יוגבל לארץ מסוימת, לא יהיה ממוקד דיו ולא יהיה אפשר להקיפו באופן מעמיק ומייצג. אפילו נושא כמו ספרות על מלחמת העולם השנייה יהיה רחב מדי. יש לבחור היבט מצומצם יותר כמו לדוגמא: דמות הילד בספרות השואה  (כאן נתייחס למשל לספרים כמו: "הילדים מרחוב מאפו" מאת שרה נשמית, "המסע שלי עם אלכס" מאת רות אלמוג, או "מונה מספר לכוכבים" מאת לוֹיס לורי). אפשר גם להתייחס ליצירות שנכתבו בעקבות פצצת האטום שהוטלה על הירושימה ("פרחי הירושימה" מאת אדיתה מוריס, "הירושימה" מאת ג'ון הרסי, "סדקו רוצה לחיות" מאת קרל ברוקנר ואחרים). 

כמעט כל נושא נוכל לפתח באופן יסודי ויצירתי אם נדע אודותיו מספיק. ברור שאיננו יכולים להתמצא היטב בכל הנושאים ולכן כדאי לקרוא על הנושא הנבחר, לחקור אותו בעצמנו ואף להיוועץ באחרים. אם נסתפק במועט, לא נענה על אחת ממטרות היסוד של התערוכה: העשרה והרחבת הידע. באחת הספריות בחרו להציג תערוכה על ירושלים ביצירות ספרות. מבחר האפשרויות עשיר מאוד – בלב כל אחד מאתנו מתעוררות מיד אסוציאציות רבות. באותה תערוכה הוצגו רק שני שירים של יהודה עמיחי וקטע מתוך "מישהו לרוץ אתו" של דויד גרוסמן. זוהי דוגמא לנושא מתאים לתערוכה יפה ומושכת, אך בשל ההצטמצמות במספר כה מועט של דוגמאות לא היה בתערוכה די כדי להעשיר את המתבונן בה, ואולי היא אף חטאה ברושם שהייתה עשויה ליצור על הנושא.

הנטייה הטבעית היא לבחור לתערוכה נושא שאין ספק שהקהל יתעניין בו, אולם אין משמעות הדבר שעלינו לוותר על נושאים שאינם נתפסים כפופולריים. ילדים קוראים היום הרבה פחות את ספרי אריך קסטנר על אף התרגום החדש, גם קונן דויל פחות אהוד מבעבר וז'ול ורן נתפס במידה רבה כארכאי. אבל בהצגה נכונה נוכל להביא קוראים צעירים ליהנות מספריהם המרתקים. דווקא אנו, המבוגרים יותר, המכירים באיכות הספרים נוכל להציגם באופן שיפתה את המתבונן  לרצות לקרוא אותם בעצמו. כמובן שיש מקום לאיזון בין ישן לחדש.

שאלה שייתכנו מחלוקות לגביה נוגעת לבחירת נושאים שאינם ספרותיים בבסיסם. שאלה נוספת היא האם הספרייה היא המקום המתאים להעמיד תערוכות על נושאים כגון: תעתועי ראייה, קריקטורות פוליטיות, מאה שנה להולדת אלברט איינשטיין? לנושאים אלו אמנם אין פן ספרותי, אולם הם מעניינים ומושכים. כאן המטרה לא תהיה עידוד הקריאה אלא הרחבת הדעת, העשרה וחשיפה לספרים מסוג "אחר" שגם הם נמצאים בכל ספרייה.

מהם המקורות מהם נוכל לשאוב רעיונות לנושא לתערוכה?

• אירועים בקהילה כמו חגים, ימי זיכרון וכד'.

• נושאים הנלמדים בבית-הספר או נושאים שנתיים של משרד החינוך.

• נושאים העומדים על הפרק כמו ימי שנה (חמישים שנה לפטירתו של.... מאה שנה להיוולדו של...ששים שנה למדינת ישראל), סופר שקיבל פרס, סרט שיצא בעקבות ספר, תרגום חדש, מהדורה חדשה וכן הלאה.

• תחביבים.

• כתבי-עת כמו "משקפיים", "ארץ אחרת", "פנים" או "עיניים", שבהם כל גיליון מוקדש לנושא אחר עשויים להוות מקור מצוין לרעיונות. 

לגבי כל נושא שנבחר עלינו לשקול גם את ההיבטים הבאים:

• האם יש די חומר כדי ליצור תערוכה מעניינת?

• האם החומר הנדרש לתערוכה נגיש דיו? למשל, חומר הנמצא בעיקרו בארכיונים או בספריות רחוקות, חומר שמרביתו בשפות זרות או חומר ברמה גבוהה מדי יקשו על בניית תערוכה.

• האם אפשר להעמיד תערוכה ראויה ללא הוצאות מוגזמות?

• האם החומר מתאים לקהל היעד ולמטרות שהוצבו?

עם קבלת ההחלטה על הנושא יש לבחור גם כותרת מזמינה או מסקרנת לתערוכה. הכותרת אמורה לבטא בהומור, בקריצה, או ברצינות ובתמציתיות את מהות התערוכה ותכניה. היא, כמו כריכת הספר, רומזת לתכניה ומזמינה את המתבונן להתקרב.

להלן דוגמאות של כותרות לתערוכה: לתערוכה שהציגה פורטרטים של סופרים, כשהרעיון היה להפגיש את קהל מבקרי הספרייה עם הפנים שמאחורי היצירה, בחרנו את הכותרת: "מסביר פנים; הדמות מאחורי הספר"; לתערוכה בנושא של עכברים בספרות (יש הרבה יצירות העוסקות בנושא) בחרנו את הכותרת: "יש עכבר בספרייה"; לתערוכה על שירה בחרנו ככותרת בקטע משיר של ויסלבה שימבורסקה – "אחדים אוהבים שירה"; לתערוכה על אוכל בספרות התלבטנו בין שני רעיונות: "טעמי הנקרא" או "תארוחה".