פרגמנטים

סובייקט

סובייקט - נתח הוויה מדברת המביע כאב באמצעות השפה או אמצעי חיצוני אחר.

נתח הוויה בעלת רצון אוטונומי, זה שאינו ניתן לרדוקציה או ביטוי פיזיקלי או ביולוגי.

פרדיקטים כמו כאב או כוונה חלים על הסובייקט בלבד, לא על גופו. לא למוח כואב אלא לבעל המוח, לא המוח רוצה אלא בעל המוח רוצה, וזה אינו ניתן לרדוקציה לגופו.

אלו המכונים 'מדעים קוגניטיביים' בנויים כולם על שגיאה קטגוריאלית אחת ומרכזית: אין מדע של הסובייקט אלא של גופו.

בעיות פילוסופיות מתעוררות כאשר הסובייקט מתכחש לחוסר שבו, כאשר הוא מחפש שלמות שאינה באפשר בדמות ייצוג מושלם של ההוויה.

אין בהכרח 'משמעות' אחת לחיים, אלא אוסף משמעויות השוכנות כולן בתוך אדם אחד.

הסובייקט אינו 'מקובע' בתוך משמעות אחת, הוא נע בין משמעויות רבות.

אדם יכול להיות דתי, אסתטי, נהנתן ועוד ועוד, וכל אלו אינם סותרים זה את זה.

ה'אושר' בה"א הידיעה אינו קיים. לחיות את החיים עצמם הוא העיקר.

עיתונאי אחד שאל את דה גול, נשיא צרפת בעבר, אם הוא אדם מאושר, וזה השיב לו "איזו שאלה מטומטמת אתה שואל אותי..."

מחקר שנערך בארצות הברית בחן אם מיליונרים מאושרים. 500 איש שהכנסתם השנתית למעלה מ־25 מיליון דולר נשאלו סדרה של שאלות הקשורות לאושר. המסקנות המפתיעות היו שכולם חשו חוסר ביטחון כלכלי. מפתיעה יותר היתה התחושה שלהם שלו רק הכנסתם היתה גדלה ברבע הם היו חשים ביטחון.

תוצאה אחרת סיפרה על כך שהם כולם חווים נחיתות מול אלו שיש להם יותר, ודבר־מה מפתיע אחר היתה תחושתם כי הכסף אינו מאפשר להם הנאה שמשמעה 'לא לדפוק חשבון', בדיוק בשל העובדה שהם יכולים לממן כל הנאה.

הם גם סיפרו כי מעולם לא הרגישו שאוהבים אותם כפי שהם, תמיד חששו שרוצים בקרבתם בשל הכסף שיש להם.

אלו מהם שירשו את הכסף חשו תחושות עזות של חוסר מימוש עצמי, שכן לא ייצרו את הכסף באופן עצמאי אלא קיבלו אותו מן המוכן.

ה'אושר' הוא מושג עמום כל כך עד שאין כל טעם לנסות לבחון אותו או להגדיר אותו.

כל המשפחות המאושרות מאושרות באופן דומה, משפחות אומללות - אומללות כל אחת בדרכה שלה, כתב טולסטוי בספר 'אנה קרנינה'. נהנתנות קרתנית היא אכן משותפת לרבים. אלו מחליפים רכב בכל שנה, נוסעים לחו"ל פעם בשנה ועוד ועוד. כך הם טורחים השכם והערב להשוות את האושר שלהם לזה של שכניהם, בלי לדעת ששכניהם טורחים אף הם להשוות את האושר שלהם עצמם לזה שלהם. כל שמתקבלת היא תחרות בלתי פוסקת והשוואת האושר שלך לזה של אחרים. ובחשבון אחרון אין זה אושר כלל ועיקר אלא משחק מכור, עלוב למדי...

1,500 קלוריות ליום, מחסה מפני הגשם והשמש ואהבה מאלו הקרובים לנו - כל שנחוץ להיות מאושר.

אני מניח שסטיבן הוקינג הוא אדם מאושר. גם אתם חשים כך, וזאת אף בהעדר רשימה ארוכה של הנאות חיים המקובלות בתרבות המערבית. וכי איזו עוד דוגמה צריך כדי להבין את חוסר הזיקה בין אושר לבין אובייקטים חיצוניים?

מעשה באחד שעבד שעות ארוכות ובעיקר שעות נוספות כדי לרכוש מערכת שמע חדישה, כזו שתאפשר לו לשמוע את המוזיקה שאהב באופן אופטימלי. רק שלמרבה האירוניה לא נותר לו זמן פנוי להאזין לאותה מוזיקה לאחר שרכש את המערכת.

אנשי פרסום משדלים אותנו לרכוש ולרכוש מוצרים חדשים, בידיעה שאלו יקנו לנו אושר. וכשרכשנו אותם הולכת הרשימה וגדלה. שמא ההיפטרות מאותם מוצרים ומהרצון לרכוש אותם היא המפתח לאותן תחושות שהמפרסמים מבטיחים לנו.

ובכלל, אנשי פרסום כמוהם כסרסורים, הם משדלים אותנו לרכוש את התחליף לדבר האמיתי שאינו תלוי כלל ברכישה.

מעת לעת אנו קוראים על ניסויים הבוחנים את חוש הטעם, כמו אלו שבהם כיסו את עיניהם של הנבדקים ונתנו להם לשתות יין מאיכות משובחת או יין פשוט. רובם ככולם לא יכלו להצביע על ההבדל.

רבים מהם לא יהססו להזמין בקבוק יין יקר במסעדה ולציין בקול רם כי הם מעדיפים אותו מהבציר של 57 או 65...

מחקר אחר בדק עד כמה מסוגלים מאזינים להבחין בין מערכות שמע שונות, רמקולים ועוד. נחשו מה היו התוצאות.

מצב אנושי יש רק אחד, של כאב.

אלו השוללים אותו כופרים בעיקר.

להיות - להיות כואב או שמא 'אני כואב משמע אני קיים'.

הקיום תמיד בחסר, תמיד בהעדר.

כל הדברים כואבים בדרכם שלהם.

הוויה משתוקקת היא הוויה כואבת.

אנו הכואבים חשים את ההוויה שכן אנו עצמנו חלק ממנה.

מה שבהיר מסתיר את הכאוטי.

הסיום אינו אלא התחלה של מסע אחר.

המסע לאי־שם הוא זה האמיתי, שכן האמת שוכנת בקצה הדרך שאין לה קץ....