מקום בשדה השכינה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מקום בשדה השכינה

מקום בשדה השכינה

עוד על הספר

יהודה אופנר

יהודה אופנר, פסיכותרפיסט, פועל עם צוות מטפלים ורופאים, המסייע לילדים, נערים, גברים ונשים הזקוקים לייעוץ ועזרה. מורה לאומניות לחימה סיניות, קונג פו וטאי צ'י - שאולין נאם-פאי, מרכז "קוסל" האוניברסיטה העברית, ירושלים. מורה ומנחה לשיפור יכולות החשיבה והריכוז - תפקוד תחת לחץ, Mind Training. מחבר ספרי ילדים, ספרי גמילה לפעוטות, ספרי נוער, פרוזה ופסיכותרפיה.

תקציר

אַהֲרֹן לייבּ היה ילד סקרן, מרדן, חריף שכל ורגיש. כזה הוא גם כגבר. מילדות הרגיש את הקושי להיות שייך לחברה שאינו מתאים לה. נישואיו לחַנָּה שיינה, אשתו האהובה, והקשיים שחווה הן בקשר האישי והמיני איתה, הן בחייו בחסידות, הובילוהו לעשות שינוי בחייו. אַהֲרֹן לייבּ משתף את הקורא בהתבוננות שלו בעולם הרגשי של התרבות החרדית ובאופן שבו הוא מעצב לעצמו את דרך האמונה האישית שלו באל. בתוך חודשים ספורים הוא מצליח לארוג את חייו מחדש בסיועו של אנדי, שלמדנו להכיר ברומן חרב פיפיות. במקום בשדה השכינה מתאפשר לקורא להציץ לעולמו של מטופל צעיר וחריג מאוד, ולתהות מה היה עולה בגורלו לו פגש מטפל אחר.

יהודה אופנר, הוגה שיטת 'תרפיה מותאמת אדם', פסיכותרפיסט ומורה לאמנויות לחימה, הוא מחברם של ספרים רבים לילדים ולמבוגרים. ספריו מתאפיינים בתפיסת עולם מפוכחת, באהבת אדם ובגישה המעצימה את הילד. בין ספריו: בארץ הכל הפוך; מועצת חכמי הטבע; תותוני התות ומוץ המוצץ החמוץ; תותוני התות לא יודע מה עושים בסיר; ספר ילדים להורים מבולבלים; גיבורי החלומות; סדרת הספרים: חבורת ציק-טוף; האנשים במראה ממול; חרב פיפיות; מקום בשדה השכינה; צל הגוף.

הספר מלווה באיוריו המרהיבים של דרור אדם, מבכירי המאיירים בישראל.

פרק ראשון

מקום בשדה השכינה

הגעתי בדיוק בזמן. כבר בפגישתנו הראשונה הוא ביקש שאדייק. הוא לא לוקח ממני כסף. אמרתי לו שאין לי איך לשלם לו, הוא השיב שלא אדאג, כי יש לו מספיק כסף. כבר שבועות שאני נפגש איתו. הוא סייע לי למצוא את דַרְכִּי, אני חב לו את חיי.

"בוקר טוב," בירך אותי. "השבח לאל על החיוך הזה," הוסיף.

אני יודע שהוא מדבר כך בשבילי. זו לא הצגה, אלא רק רצון לעודד ולחזק.

ההתחלה היתה קשה. בפגישה הראשונה שלנו הוא חייך ואמר: "אני לא מבין מילה ממה שאתה אומר לי, ואני לא בטוח שיש לי מילון מתאים." קוראים לו אֶנְדִי בִּינוֹ. הגעתי אליו דרך עמותת "עזר לשואל". אמרו לי שהוא המטפל הכי טוב שיש. הוא איש חילוני, ומזל שכך. האנשים שבהם נעזרתי קודם היו רבנים. רבים לא יודעים שהמושג "חילוני" הוא משובש. בימים ההם, הכוונה היתה לאדם שאינו כוהן ואינו לוי. היום הוא מציין אדם שאינו דתי. האיש הזה צדיק בְּעֵינַי, אף על פי שאינו דתי. אני מודה שנראיתי די מוזר כשפגשתי אותו לראשונה. את הפאות גזרתי בעצמי, ובתוספת התספורת שחברַי בעמותה העניקו לי, הראש שלי נראה עדיין כמו ראש של אברך, ופלג גופי העליון, עם התספורת והחולצה הלבנה המכופתרת, לא התחבר לרגלַי, שהיו נתונות בג'ינס. הדבר הראשון שהאיש הזה אמר לי היה: "מי שסיפר אותך, לא יגיע לגדולה במקצוע הזה." אני זוכר שזה הצחיק אותי מאוד. הוא הציע לשלוח אותי לספר שלו. "זה לא יעלה לך דבר," הבטיח.

האופן שבו דיברתי שעשע אותו. הוא גם הבטיח שילמד אותי לדבר "נורמלי", בשפה שמתאימה לחברה שבה אני חי כעת. את הברכה שבה פתחתי את השיחה שלנו, "תבורך ותזכה בכל מַעֲשֵׂי יָדֶךָ", הוא הציע שאחליף ב"היי, בוקר טוב".

עברתי שנתיים קשות. אני בסך הכול בן עשרים, וכבר הספקתי להתחתן. למזלי, אין לי ילדים ועם אשתי כבר אין לי קשר, אף שעוד לא התגרשנו. אצל משפחתי אני נחשב למת, וה"שבעה" על מותי נמשכת עד היום.

* * *

יהודה אופנר

יהודה אופנר, פסיכותרפיסט, פועל עם צוות מטפלים ורופאים, המסייע לילדים, נערים, גברים ונשים הזקוקים לייעוץ ועזרה. מורה לאומניות לחימה סיניות, קונג פו וטאי צ'י - שאולין נאם-פאי, מרכז "קוסל" האוניברסיטה העברית, ירושלים. מורה ומנחה לשיפור יכולות החשיבה והריכוז - תפקוד תחת לחץ, Mind Training. מחבר ספרי ילדים, ספרי גמילה לפעוטות, ספרי נוער, פרוזה ופסיכותרפיה.

עוד על הספר

מקום בשדה השכינה יהודה אופנר

מקום בשדה השכינה

הגעתי בדיוק בזמן. כבר בפגישתנו הראשונה הוא ביקש שאדייק. הוא לא לוקח ממני כסף. אמרתי לו שאין לי איך לשלם לו, הוא השיב שלא אדאג, כי יש לו מספיק כסף. כבר שבועות שאני נפגש איתו. הוא סייע לי למצוא את דַרְכִּי, אני חב לו את חיי.

"בוקר טוב," בירך אותי. "השבח לאל על החיוך הזה," הוסיף.

אני יודע שהוא מדבר כך בשבילי. זו לא הצגה, אלא רק רצון לעודד ולחזק.

ההתחלה היתה קשה. בפגישה הראשונה שלנו הוא חייך ואמר: "אני לא מבין מילה ממה שאתה אומר לי, ואני לא בטוח שיש לי מילון מתאים." קוראים לו אֶנְדִי בִּינוֹ. הגעתי אליו דרך עמותת "עזר לשואל". אמרו לי שהוא המטפל הכי טוב שיש. הוא איש חילוני, ומזל שכך. האנשים שבהם נעזרתי קודם היו רבנים. רבים לא יודעים שהמושג "חילוני" הוא משובש. בימים ההם, הכוונה היתה לאדם שאינו כוהן ואינו לוי. היום הוא מציין אדם שאינו דתי. האיש הזה צדיק בְּעֵינַי, אף על פי שאינו דתי. אני מודה שנראיתי די מוזר כשפגשתי אותו לראשונה. את הפאות גזרתי בעצמי, ובתוספת התספורת שחברַי בעמותה העניקו לי, הראש שלי נראה עדיין כמו ראש של אברך, ופלג גופי העליון, עם התספורת והחולצה הלבנה המכופתרת, לא התחבר לרגלַי, שהיו נתונות בג'ינס. הדבר הראשון שהאיש הזה אמר לי היה: "מי שסיפר אותך, לא יגיע לגדולה במקצוע הזה." אני זוכר שזה הצחיק אותי מאוד. הוא הציע לשלוח אותי לספר שלו. "זה לא יעלה לך דבר," הבטיח.

האופן שבו דיברתי שעשע אותו. הוא גם הבטיח שילמד אותי לדבר "נורמלי", בשפה שמתאימה לחברה שבה אני חי כעת. את הברכה שבה פתחתי את השיחה שלנו, "תבורך ותזכה בכל מַעֲשֵׂי יָדֶךָ", הוא הציע שאחליף ב"היי, בוקר טוב".

עברתי שנתיים קשות. אני בסך הכול בן עשרים, וכבר הספקתי להתחתן. למזלי, אין לי ילדים ועם אשתי כבר אין לי קשר, אף שעוד לא התגרשנו. אצל משפחתי אני נחשב למת, וה"שבעה" על מותי נמשכת עד היום.

* * *