לשוב הביתה בשחייה

בתמונה: 'דיוקן של אמן' של דיוויד הוקני, 1972

חופשה היא הבריחה האולטימטיבית מהבנאליות של החיים. ובכל זאת, הפוטנציאל הפרוע שלה לא מתממש במציאות בדרך כלל. כולנו יודעים עד כמה קשה להשתחרר מעכבות. בדיוק מהסיבה הזאת, המצב הפוך לגמרי בעולם הבדיון. אינספור ספרים וסרטים ממקמים את העלילה שלהם במסגרת של חופשה, כי אין מצע נפלא מזה לפריצת גבולות מוסריים, רומנטיים וכמובן מיניים. גברים מכובדים מפנטזים על קטינות (וגם על קטינים‭,(‬ נשים סולידיות מגלות תנוחות חדשות, זוגות בוגדים ו/או מתאהבים זה בזה מחדש, מתבגרים מאבדים את הבתולים. כשמוסיפים לחבילת הנופש ניגוד בין ארצות מוצא קרות ומופנמות ובין יעד חם מבחינת טמפרטורות וטמפרמנט - ברור שאנחנו עומדים בפני חגיגה של יצרים.

לפי נתוני הפתיחה, זה גם מה שאמור לקרות ב'לשוב הביתה ‭ .'בשחייה‬חמישה בריטים מבלים את קיץ ‭ '94‬ בווילה שכורה בריביירה הצרפתית. ג'ו הוא משורר ידוע, אשתו איזבל היא כתבת מלחמות, ונינה בתם חווה את הקסם המפוקפק של גיל ‭ .14‬הם חולקים את החלל עם הזוג לורה ומיטשל, היא חברה ותיקה של איזבל ‭")‬לא היה להן דבר במשותף, פרט להיכרותן הממושכת. הזמן שבילו זו במחיצת זו היה חסר כל משמעות מבחינתן‭,("‬ הוא גבר גועלי למדי עם אוסף של כלי נשק עתיקים וחיבה להרג חיות. בוקר אחד מפריעה את מנוחתם-לכאורה קיטי ‭ ,'פינץ‬צעירה מהפנטת ומעורערת בנפשה. הכימיה בינה ובין ג'ו מורגשת מיד - אז למה איזבל מתעקשת להזמין אותה לשהות איתם בווילה? השאלה הזאת מעסיקה גם את השכנה החטטנית, את איש התחזוקה ואת בעל בית הקפה בכפר, צעיר שדומה למיק ג'אגר וחושק בנינה המתבגרת.

אבל מהנתונים האלה מבשלת דברה לוי משהו לא צפוי בכלל. משלב מוקדם בעלילה מתברר שהגבולות המקובלים כבר נפרצו מזמן. ג'ו לא צריך לצאת לחופשה כדי לבגוד באשתו - גם היא וגם בתו יודעות את זה היטב; ואיזבל כבר מיומנת בלהרחיק מעליה את אהוביה. בשלב ראשון מובן שהבחירה המקצועית ההרפתקנית שלה היא דרך מילוט מהאמהות, אחר כך מתבהר משהו חריף אפילו יותר: כך היא מתחמקת מהתמודדות עם הצד הטראומטי והמייאש באישיותו של בעלה. חשיפת הצד הזה היא המהות שאליה חותר הספר. זה הגבול שייפרץ.

הדרך לשם מתוחכמת ומאתגרת. לוי משחקת בשפה - גם באופני הדיבור של הדמויות השונות וגם בצורה שהיא כותבת אותה (במקום לציין שמישהו צועק, למשל, היא תיצור את הסאונד של צעקה באמצעות הכתיב - מדל-ןןן‭.(!‬ היא משייטת בטבעיות בין נקודות מבט, יוצרת אנלוגיות בין דמויות ושותלת הרבה מאוד (אפילו הרבה מדי) סמלים. הספר שלה צנום וחסכוני, ועם זאת עמוס בפרטים שמשרתים או ישרתו את המתחולל. הוא נפתח בסצנה מנותקת כרונולוגית - וחשובה מאוד כפי שמתגלה בהמשך - שחוזרת ומופיעה בשתי וריאציות נוספות בהמשכו וההבדלים ביניהן לא מרפים - האם אנחנו יכולים לדעת מה באמת נאמר בה? גם ככה האחיזה במציאות הולכת ומתפוררת, בגלל רגעים סהרוריים, על גבול הפנטסטיים, שמתערבבים בעלילה. שלא לדבר על חלומות. כל אלה מובילים לנקודת שיא מזוקקת, מפתיעה בעוצמתה, ולאפילוג מאיר עיניים ושובר לב.

לוי, כך מדווח בגב הספר, היא "סופרת של סופרים‭."‬ לכן 'לשוב הביתה בשחייה' יצא בבריטניה ‭ 2011-ב‬ במהדורה מצומצמת. אבל ברגע שנבחר כמועמד לפרס מאן בוקר ועוטר בביקורות נלהבות, היא נחשפה בפני קהל קוראים גדול הרבה יותר. בסוף דבר שחותם את הספר בצורה נגישה ומתנשאת בו-זמנית, מפרט מעריץ וקולגה בשם טום מקארת'י את איכויותיה. הוא פורש את שיעורי הבית שעשתה לאורך השנים ‭ ")‬התעמקה בכתבי לאקאן ודלז, ‭ ,'בארת‬ מרגריט דיראס, גרטרוד שטיין וג'יי.ג'י באלארד - כמו גם קפקא ורוב גרייה‭,("‬ מחבר אותה לוויליאם ס. בורוז, מרסל דושאן ולפרויד ומנסח פרשנות משלו לספר. הסגירה הזאת מיותרת ואפילו מקוממת על רקע העובדה המשמחת שזה הרומן שהרחיב את חוג המעריצים של לוי. אמנם סטודנטים לספרות יוכלו להעביר שעות בפירוק הטקסט לגורמים צורניים ותוכניים, אבל הכישוף שלו עובד גם בלי שנותנים שם לתחבולות הספרותיות או מזהים למי ולמה לוי מרפררת.

מה עוד שכל קורא יכול להיעצר על נקודות שונות ברומן בגלל הרקע שלו. יש רגע, למשל, שבו קיטי פינץ' כותבת בחוזקה על ידו של ג'ו מילים משיר של אפולינר: "היא סימנה אותו כפי שמסמנים בקר, כדי להפגין בעלות‭."‬ יש כאלה שייעצרו על משמעות השיר וייחודו. אחרים, נחשו מאיזה מוצא, יתעכבו על פעולת הסימון. הם הבינו כבר מרסיס המידע הראשון, הרבה לפני שזה נאמר בפה מלא, ממה ג'ו ניצל כילד כשהוברח מפולין לאנגליה. כשיגמרו לקרוא את הספר, הם לא יוכלו להתייחס אליו בלי שני מושגים שנחקקו בהם אישית או קולקטיבית: "שואה" ו"דור שני‭ ."‬

עוד 3 חופשות שמסתבכות:
נוכח הים > דויד פוגל
מוות בוונציה > תומאס מאן
הבת האפלה > אלנה פרנטה

יעל נעמני
בתמונה: 'דיוקן של אמן' של דיוויד הוקני, 1972

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"