זיכרונות מעונה מתה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
זיכרונות מעונה מתה
הוספה למועדפים

זיכרונות מעונה מתה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ראובן מירן

ראובן מירן (נולד ב-1944 בכפר סבא) הוא סופר עברי, מתרגם, עיתונאי, עורך ומו"ל הוצאת נהר ספרים.

מירן גדל ולמד בכפר סבא. בשנים 1970-1995 שימש בתפקידים שונים בשירות משרד החוץ ו"המוסד". למד פילוסופיה בסורבון בפריז. החל לפרסם מסיפוריו הקצרים בגיל מאוד צעיר. סיפורו הראשון נדפס כשהיה כבן 17.
מירן החל לתרגם לאחר שובו ארצה. קודם מצרפתית, ואחר כך גם מאנגלית. לאחר שבנה את ביתו בבנימינה, בשנת 2003, החל גם בקריירה של מוציא לאור, והקים את הוצאת הספרים הקטנה, נהר ספרים, המתמחה בתרגום ספרים ייחודיים, בצד ספרים מקוריים מאת מירן עצמו. מירן הוא גם מבקר ספרים ומפרסם ביקורות ספרים וסיקורות בעיתונות הארצית בישראל. בשנת 2003 זכה בתואר אבירות מטעם ממשלת צרפת - "אביר במסדר הדקלים האקדמי".
ב-2011 זכה בפרס אוסטנה האיטלקי על מפעל תרגום של ספרי מופת וטקסטים מכוננים משפות אירופיות לעברית.

תקציר

"זיכרונות מעונה מתה" של ראובן מירן יוצא לאור מחדש (לראשונה "ידיעות ספרים" 1996) עם סיפורים חדשים ובעריכה חדשה ואחרית דבר מאת ד"ר שחר ברם.

זהו קובץ סיפורים קצרצרים זורמים וקליטים, לעתים משעשעים, לפעמים עצובים, סיפורים שקריאתם שוטפת ובה בעת הם מגרים את המחשבה, את הדמיון והרגש.

סיפורי הקובץ הם אבני פסיפס המרכיבות את עולמו של המחבר בתקופה מסוימת בחייו, וכמו בחיים ש"מחוץ" לספרות, גם כאן הכול קורה על פי הגיון הנסתר מן העין.

את הספר ערך ד"ר שחר ברם, מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, אשר צירף סיפורים חדשים לאלה שראו אור בעבר ויצר מהם מסע לתוך נפשו של המחבר.

יורם ברונובסקי, "הארץ", אוגוסט 1996:

"הכתיבה הזאת מבקשת את סוד הצמצום והיא לא-מאוד-רוֹוחת בספרות העברית, ועיקרה לא הפואנטה אלא באווירה הכובשת את הקורא... מירן מתקשר אל ז'אנר שהפליאו ליצור בו גדולים כמו בודלר וקפקא, ובהחלט אינו מבייש את המסורת המפוארת."

ראובן מירן (1944) הוא סופר, מתרגם, מבקר ספרים, מוציא לאור, תסריטאי ומנחה סדנאות ליצירה ספרותית. בין השנים 1970-1995 שימש בתפקידים שונים בשירות משרד החוץ. את השכלתו האקדמית רכש במחלקות לפילוסופיה של הסורבון, אוניברסיטת פריס-ננטר ואוניברסיטת חיפה.

מספריו: שלוש סיגריות במאפרה (ידיעות אחרונות 2001), זכרונות מעונה מתה (ידיעות אחרונות 1996), מרק צבים לארוחת בוקר (כתר 1995), דרומית לאנטארקטיקה (כתר 1990), התוכי שתק פעמיים (זמורה ביתן 1987), לילה על העיר (תרמיל 1986), שלדגים (הקיבוץ המאוחד 2006) ועוד.

פרק ראשון

ציפור בערפל

בכפר צרפתי קטן באוֹבֶרניְי, קצת אחרי שבע וחצי בבוקר, פילחה ירייה את הערפל שעטף עדיין את היער והסתיר את העצים. הכדור פגע בציפור אחת, שנפלה מתוך הערפל על העלים המתים, והמשיך בדרכו עד שנפל ארצה רחוק משם.

חזרתי למיטה והבטתי בחלון.

על הזגוגית ניגרו אדים של לילה שנגמר.

בחוץ, בשעון הכנסייה שנבנתה במאה השלוש–עשרה, זז מחוג אחד מסִפרה רומית אחת לסִפרה רומית אחרת.

למטה, בתחנת הדלק, מכרו גם פחמים, עצים להסקה ויין שולחני אדום — כל מה שדרוש כדי להניע חיים, כשיש חיים.

היא הייתה עוד מכוסה בסדין ועיניה היו עוד עצומות, אבל היא שאלה מה זה היה, הרעש המפחיד הזה. אמרתי לה שזאת הייתה ירייה של צייד. היא שאלה מה הוא צד, הצייד הזה, ואמרתי לה שהצייד הזה צד ציפור אחת מתוך הערפל. הציפור עמדה בתוך הערפל וניקרה אותו, והוא ירה בה ופגע. היא אמרה שציפורים לא אוכלות ערפל ושאלה אם הצייד הזה לא הייתי, במקרה, אני. אתה יודע שבסוף תספר לי, היא אמרה, הכול אתה בסוף מספר לי. ואם לא, אני אמצא עלים מתים מהיער בתוך הנעליים שלך. שתקתי. היא שאלה אם הציפור השמיעה איזושהי צווחה לפני שנפלה. אמרתי לה שלא, שהציפור נפלה בלי שום צווחה, והיא אמרה שציפורים באמת מנקרות לפעמים ערפל עד שהן נופלות מתוכו. היא חיבקה אותי לתוכה בלי לפקוח את העיניים.

ראובן מירן

ראובן מירן (נולד ב-1944 בכפר סבא) הוא סופר עברי, מתרגם, עיתונאי, עורך ומו"ל הוצאת נהר ספרים.

מירן גדל ולמד בכפר סבא. בשנים 1970-1995 שימש בתפקידים שונים בשירות משרד החוץ ו"המוסד". למד פילוסופיה בסורבון בפריז. החל לפרסם מסיפוריו הקצרים בגיל מאוד צעיר. סיפורו הראשון נדפס כשהיה כבן 17.
מירן החל לתרגם לאחר שובו ארצה. קודם מצרפתית, ואחר כך גם מאנגלית. לאחר שבנה את ביתו בבנימינה, בשנת 2003, החל גם בקריירה של מוציא לאור, והקים את הוצאת הספרים הקטנה, נהר ספרים, המתמחה בתרגום ספרים ייחודיים, בצד ספרים מקוריים מאת מירן עצמו. מירן הוא גם מבקר ספרים ומפרסם ביקורות ספרים וסיקורות בעיתונות הארצית בישראל. בשנת 2003 זכה בתואר אבירות מטעם ממשלת צרפת - "אביר במסדר הדקלים האקדמי".
ב-2011 זכה בפרס אוסטנה האיטלקי על מפעל תרגום של ספרי מופת וטקסטים מכוננים משפות אירופיות לעברית.

עוד על הספר

זיכרונות מעונה מתה ראובן מירן

ציפור בערפל

בכפר צרפתי קטן באוֹבֶרניְי, קצת אחרי שבע וחצי בבוקר, פילחה ירייה את הערפל שעטף עדיין את היער והסתיר את העצים. הכדור פגע בציפור אחת, שנפלה מתוך הערפל על העלים המתים, והמשיך בדרכו עד שנפל ארצה רחוק משם.

חזרתי למיטה והבטתי בחלון.

על הזגוגית ניגרו אדים של לילה שנגמר.

בחוץ, בשעון הכנסייה שנבנתה במאה השלוש–עשרה, זז מחוג אחד מסִפרה רומית אחת לסִפרה רומית אחרת.

למטה, בתחנת הדלק, מכרו גם פחמים, עצים להסקה ויין שולחני אדום — כל מה שדרוש כדי להניע חיים, כשיש חיים.

היא הייתה עוד מכוסה בסדין ועיניה היו עוד עצומות, אבל היא שאלה מה זה היה, הרעש המפחיד הזה. אמרתי לה שזאת הייתה ירייה של צייד. היא שאלה מה הוא צד, הצייד הזה, ואמרתי לה שהצייד הזה צד ציפור אחת מתוך הערפל. הציפור עמדה בתוך הערפל וניקרה אותו, והוא ירה בה ופגע. היא אמרה שציפורים לא אוכלות ערפל ושאלה אם הצייד הזה לא הייתי, במקרה, אני. אתה יודע שבסוף תספר לי, היא אמרה, הכול אתה בסוף מספר לי. ואם לא, אני אמצא עלים מתים מהיער בתוך הנעליים שלך. שתקתי. היא שאלה אם הציפור השמיעה איזושהי צווחה לפני שנפלה. אמרתי לה שלא, שהציפור נפלה בלי שום צווחה, והיא אמרה שציפורים באמת מנקרות לפעמים ערפל עד שהן נופלות מתוכו. היא חיבקה אותי לתוכה בלי לפקוח את העיניים.