שקשוקה ושוד הלימונים הגדול

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

כָּכָה גִּלִּיתִי אֶת שׁוֹד הַלִּימוֹנִים הַגָּדוֹל: מִתּוֹךְ שֵׁנָה שָׁמַעְתִּי רַעַשׁ שֶׁל גֶּשֶׁם מִבַּחוּץ וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, כִּי קַיִץ עַכְשָׁו וְחַמְסִין, אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיְתָה רוּחַ חֲזָקָה וְטִפּוֹת נָגְעוּ בָּעֵצִים, וּדְבָרִים נָפְלוּ עַל הָאֲדָמָה אוֹ שֶׁמִּישֶׁהוּ זָרַק אֲבָנִים, וּמַשֶּׁהוּ נִגֵּן, אֲבָל לֹא מַמָּשׁ מוּזִיקָה אֶלָּא רַק שְׁרִיקָה חַלָּשָׁה אֲרֻכָּה, צְלִיל מוּזָר שֶׁדָּמָה לִילָלָה שֶׁל חָתוּל: שׁוּוּוּ, וְאָז נִהְיָה שֶׁקֶט. הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נֶעֶצְמוּ בַּחֲזָרָה וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם חֲלוֹם, אֲבָל אָז בָּא עוֹד שׁוּוּוּוּוּ אָרֹךְ, חַלָּשׁ. זָרַקְתִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה הַצִּדָּה וְלֹא יָדַעְתִּי מָה הַשָּׁעָה. בַּחוּץ הָיָה אוֹר אֲבָל רָאִיתִי שֶׁעֲדַיִן מֻקְדָּם, כִּי בָּרְחוֹב עָבַר הָאוֹפַנּוֹעַ שֶׁל הַהוּא שֶׁמְּחַלֵּק עִתּוֹנִים לִפְנֵי שֶׁכֻּלָּם קָמִים.

אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁעָבַר עוֹד קְצָת זְמַן, נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר מָה קָרָה בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹד, אֲבָל זֶה הָיָה קָשֶׁה, כִּי בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל הַיָּמִים מִתְעַרְבְּבִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי. זָכַרְתִּי שֶׁמִּישֶׁהוּ סִפֵּר לָנוּ שֶׁדּוֹתָן עוֹזֵב, נוֹסֵעַ עִם הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לְחוּץ לָאָרֶץ לְשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהוּא מִסְתַּלֵּק מִכָּאן, הַיֶּלֶד הַמְּעַצְבֵּן הַזֶּה שֶׁתָּמִיד מַפְרִיעַ אוֹ מַרְבִּיץ, וַאֲפִלּוּ אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהַלְוַאי שֶׁהוּא לֹא יַחֲזֹר אַף פַּעַם. בְּכַוָּנָה אָמַרְתִּי אֶת זֶה בְּקוֹל רָם, לְיַד כֻּלָּם, אֲבָל דּוֹתָן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ.

עוֹד שְׁבוּעַיִם וּמַשֶּׁהוּ יִגָּמֵר הַחֹפֶשׁ. חֲבָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת הַזְּמַן. כָּל הַיָּמִים אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל אֹפֶק וְעוֹשִׂים תַּחֲרוּת כְּדֵי לִרְאוֹת מִי יָכוֹל לְהַחֲזִיק בַּקְבּוּק קָטָן שֶׁל מַיִם מִינֶרָלִיִּים עַל הָרֹאשׁ בְּשִׁוּוּי מִשְׁקָל, אוֹ מְתַכְנְנִים כָּל מִינֵי דְּבָרִים וְאַחַר כָּךְ לֹא עוֹשִׂים אוֹתָם, וּפַעַם אַחַת גַּם הֵכַנּוּ לִימוֹנָדָה בְּקַנְקַן וּפָתַחְנוּ שֻׁלְחָן מִתְקַפֵּל עַל הַמִּדְרָכָה מִתַּחַת לְעֵץ הַפִיקוּס הַגָּדוֹל וּמָכַרְנוּ, מַמָּשׁ בְּזוֹל, בְּכוֹסוֹת קַרְטוֹן חַד-פַּעֲמִיּוֹת, וְהָיוּ כַּמָּה שְׁכֵנִים שֶׁקָּנוּ.

יֵשׁ בֶּחָצֵר שֶׁל הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ עֵץ לִימוֹן גָּדוֹל וְיָפֶה, אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי לֹא הִסְכִּימָה שֶׁנִּקְטֹף מִמֶּנּוּ לִימוֹנִים, כִּי הֵם עֲדַיִן יְרֻקִּים וְרַק בַּסְּתָו הֵם יִהְיוּ טוֹבִים. אֲבָל הִיא קָנְתָה בִּשְׁבִילֵנוּ לִימוֹנִים אֵצֶל הַיַּרְקָן, וְאֶפִי הֵבִיאָה קַנְקַן פְּלַסְטִיק גָּדוֹל מֵהַבַּיִת שֶׁלָּהּ, וְאֶת הָעֲבוֹדָה עָשִׂינוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל אֹפֶק, כִּי בַּבַּיִת שֶׁל אֹפֶק יֵשׁ מַסְחֵטָה. אֹפֶק חָתַךְ אֶת הַלִּימוֹנִים, אֶפִי סָחֲטָה וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי סֻכָּר וּבָחַשְׁתִּי, וְאָבִיב עָמַד וְסִפֵּר לָנוּ עַל יֶלֶד אֶחָד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מַיְקִי, וְזֶה סִפּוּר אֲמִתִּי, שֶׁבְּאֹזֶן יָמִין הוּא שׁוֹמֵעַ רָגִיל, אֲבָל בְּאֹזֶן שְׂמֹאל הוּא קוֹלֵט רַק שִׁדּוּרִים שֶׁל תַּחֲנַת רַדְיוֹ קְטַנָּה בִּשְׁוֶדְיָה, וְכָכָה זֶה הָיָה מֵאָז שֶׁהוּא נוֹלַד. כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַקְשִׁיב לְמָה שֶׁקּוֹרֶה סְבִיבוֹ הוּא סוֹתֵם אֶת אֹזֶן שְׂמֹאל, וְזֶה מַחְלִישׁ אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁמִּתְוַכְּחִים וְשָׁרִים שִׁירִים וּמַקְרִיאִים אֶת הַחֲדָשׁוֹת בְּשָׂפָה שֶׁהוּא לֹא מֵבִין.

אֲבָל כְּשֶׁצּוֹעֲקִים עָלָיו בַּבַּיִת, וְזֶה דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה הַרְבֵּה, הוּא סוֹתֵם דַּוְקָא אֶת אֹזֶן יָמִין וּמַקְשִׁיב רַק לָרַדְיוֹ שֶׁל אֹזֶן שְׂמֹאל, וּבִגְלַל זֶה הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ לְפַטְפֵּט קְצָת בִּשְׁוֶדִית.

אֶפִי הִקְשִׁיבָה לְאָבִיב בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, בְּלִי לְמַצְמֵץ, וְלָחֲצָה חָזָק עַל הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ, קֹדֶם עַל יָמִין וְאַחַר כָּךְ עַל שְׂמֹאל. וְאָז הִיא אָמְרָה: ״בְּאֵיזֶה אֹזֶן אָמַרְתָּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ דְּבָרִים בִּשְׁוֶדִית, הַמַּיְקִי הַזֶּה...?״

״מָה זֶה חָשׁוּב,״ אָמַר אֹפֶק. ״אֵין בֶּאֱמֶת יֶלֶד כָּזֶה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ מַיְקִי, עִם רַדְיוֹ בָּאֹזֶן. זֶה סְתָם סִפּוּר.״

אֹפֶק גָּר קוֹמָה אַחַת מֵעָלַי, וְאֶפִי הִיא בַּת דּוֹדָה שֶׁלִּי וְגָרָה בַּבִּנְיָן מִמּוּל, וְאָבִיב הוּא יֶלֶד שֶׁאוֹהֵב לְדַבֵּר הַרְבֵּה, וְהַרְבֵּה יְלָדִים לֹא מַאֲמִינִים לַסִּפּוּרִים שֶׁלּוֹ אוֹ לֹא מְבִינִים מָה מַצְחִיק בָּהֶם, אֲבָל אֲנִי דַּוְקָא כֵּן. וְאֹפֶק אוֹמֵר: ״אֵין מָה לְהָבִין. יֶלֶד קַשְׁקְשָׁן, זֶה הַכֹּל.״ אֹפֶק מְדַבֵּר כָּכָה לִפְעָמִים, הוּא כָּזֶה וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת, וְאָבִיב אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלָב.

לִפְעָמִים אֲנִי מְקַנְּאָה בַּכַּלְבָּה שֶׁלִּי שַׁקְשׁוּקָה שֶׁאֵין לָהּ עִנְיָנִים כָּאֵלֶּה וְהִיא אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלֶבֶת וְלֹא מַעֲלִיבָה, וְכֻלָּם נִרְאִים לָהּ טוֹבִים וַחֲכָמִים, וְלֹא מְעַנְיֵן אוֹתָהּ אֵיזֶה צִיּוּנִים אֲנִי מְקַבֶּלֶת אוֹ אִם הַבְּגָדִים שֶׁלִּי מְפֻזָּרִים עַל הָרִצְפָּה, וּמָה שֶׁחָשׁוּב לָהּ זֶה לֶאֱהֹב, וְכָל מָה שֶׁהִיא רוֹצָה זֶה שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ בְּיַחַד וְלֹא יָרִיבוּ אַף פַּעַם, וּבִגְלַל זֶה הִיא שָׂמְחָה לִשְׁכַּב עַל הַמִּדְרָכָה בַּחוּץ, מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן הַמִּתְקַפֵּל, וּלְנַמְנֵם, בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם בָּא לִקְנוֹת אֶצְלֵנוּ לִימוֹנָדָה.

תֵּה-עִם-נַעְנַע הָיָה הַקּוֹנֶה הָרִאשׁוֹן. הוּא אִישׁ מוּזָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשָּׂאִית שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ צַעֲצוּעַ שָׁבוּר, וּבַחֵלֶק הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּהּ יֵשׁ עֲרֵמוֹת שֶׁל שְׁטוּיוֹת לִמְכִירָה, וּכְבִיסָה תְּלוּיָה לְיִבּוּשׁ עַל חֶבֶל, כְּאִלּוּ שֶׁהַמַּשָּׂאִית הִיא מִרְפֶּסֶת, וְעַל הַדֶּלֶת הַקִּדְמִית שֶׁלְּיַד הַנֶּהָג, זֹאת שֶׁמִּתְנַדְנֶדֶת וּמְחֻבֶּרֶת בְּחֶבֶל וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹד רֶגַע תִּפֹּל, תָּלוּי שֶׁלֶט שֶׁכָּתוּב עָלָיו ״לִמְכִירָה בְּמַצָּב מְעֻלֶּה״.

תֵּה-עִם-נַעְנַע מִסְתּוֹבֵב תָּמִיד עִם כּוֹס קְטַנָּה שֶׁל תֵּה-עִם-נַעְנַע, וְהַתֵּה חַיָּב לִהְיוֹת רוֹתֵחַ גַּם בְּחַמְסִין, אֲבָל כְּשֶׁהוּא רָאָה אֶת הַדּוּכָן שֶׁלָּנוּ הוּא הִתְלַהֵב וְשִׁלֵּם עַל שְׁתֵּי כּוֹסוֹת לִימוֹנָדָה קְפוּאוֹת וְשָׁתָה תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה בְּמַעְגָּלִים, וְרָצָה לָדַעַת מֵאֵיפֹה הִשַּׂגְנוּ לִימוֹנִים כָּל כָּךְ טוֹבִים בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ, וְשָׁאַל לָמָּה לֹא הוֹסַפְנוּ נַעְנַע. זֶה נָכוֹן, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, בֶּאֱמֶת יָכֹלְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנַּעְנַע שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מְגַדֶּלֶת בַּאֲדָנִית בַּגִּנָּה שֶׁל הַבִּנְיָן. וְאַחַר כָּךְ נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ אָבִיב פַּעַם סִפֵּר לָנוּ שֶׁאִם תֵּה-עִם-נַעְנַע עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד יוֹתֵר מִדַּי זְמַן, הוּא מַצְמִיחַ שָׁרָשִׁים.

וְאָז רָאִינוּ שְׁתֵּי יְלָדוֹת מִכִּתָּה א׳ שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶן צִיקִי וְנוּנִי, שֶׁמֵּרָחוֹק נִרְאוֹת כְּמוֹ יַלְדָּה אַחַת עִם הַרְבֵּה יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְגַם מִקָּרוֹב הֵן נִרְאוֹת כָּכָה, כָּתֵף נוֹגַעַת בְּכָתֵף וְיָדַיִם מְעֻרְבָּבוֹת. וְגַם הַשֵּׁמוֹת מִתְעַרְבְּבִים: צִיקִינוּנִי. כְּשֶׁצִּיקִי רָאֲתָה אוֹתָנוּ הִיא גָּרְרָה אֶת נוּנִי אַחֲרֶיהָ כְּדֵי לִרְאוֹת מָה אֲנַחְנוּ מוֹכְרִים, וְאָמְרָה: ״יוּ, לִימוֹנָדָה! אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת לִימוֹנָדָה בָּעוֹלָם.״

״אֲנַחְנוּ לֹא מוֹכְרִים לִימוֹנָדָה לִילָדוֹת בְּכִתָּה א׳,״ אָמַר אֹפֶק בִּרְצִינוּת. ״זֶה אָסוּר לְפִי הַחֹק.״..,