אלוהים, מה זה צריך להביע!
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אלוהים, מה זה צריך להביע!
מכר
מאות
עותקים
אלוהים, מה זה צריך להביע!
מכר
מאות
עותקים

אלוהים, מה זה צריך להביע!

4.1 כוכבים (15 דירוגים)

עוד על הספר

  • תרגום: טל ארצי
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: יוני 2014
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 208 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 28 דק'

תקציר

אלוהים משועמם. הוא מחליט להיפטר מכדור הארץ. שנים רבות מספור מנהל אלוהים ברשלנות מחפירה את "גנעדן בע"מ", התאגיד הקלוקל והכושל שאותו ייסד במו ידיו. לאחרונה הוא מעביר את מרבית זמנו במגרש הגולף, וכשהוא מתייצב סוף-סוף לעבודה הוא לא טורח למנוע מלחמות ולחסל רעב, אלא בעיקר מחפש את עצמו בגוגל, כדי לראות מה כותבים עליו בלוגרים.

כשאלוהים מחליט להגשים את חלומו ולפתוח מסעדת פיוז'ן אסיאתית, הוא נחוש בדעתו להתפטר מתפקידו כמנכ"ל התאגיד ולהשמיד את כדור הארץ. עובדי "גנעדן בע"מ" מקבלים את הבשורה בשוויון נפש. כולם, פרט לקרייג ואלייזה, צמד מלאכים זוטרים העובדים ב"מחלקת נִסים" הנחותה. בניגוד לבוס שלהם, קרייג ואלייזה אוהבים את העבודה ומסרבים להשלים עם העובדה שכדור הארץ הוא מקרה אבוד.

שני המלאכים מגיעים להסכם עם הבוס : אם הם יצליחו לחולל את הנס הבלתי סביר ביותר, ויגרמו לשני בני-האנוש המאותגרים ביותר חברתית על פני האדמה להתאהב זה בזה, אלוהים יבטל את גזר הדין.

אבל היום הנורא ממשמש ובא והמאותגרים חברתית המעצבנים מחמיצים כל הזדמנות לתפוס בשתי ידיים את האושר המוגש להם על מגש של כסף. קרייג ואלייזה ייאלצו להרעיש שמים וארץ כדי להציל את השניים – ואת כולנו.

רומן מצחיק עד דמעות, מקורי וסוחף, עם גיבורים בלתי נשכחים. ספר כזה עוד לא קראתם. באלוהים.

"מצחיק בצורה שמיימית"- ואניטי פייר

"כמו דאגלס אדמס ב'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' ריץ' מוריד את השמים אל הארץ... הוא עושה זאת בצורה חכמה ומצחיקה" - ניו יורק טיימס בוק ריוויו

"אחד הסופרים הכי מצחיקים... מעין מכתב אהבה לעולם" - דיילי בסט

פרק ראשון

המנכ"ל התרווח בכיסא המסתובב והדליק את הטלוויזיה השטוחה. יש איזו מלחמה בוונצואלה. הוא הכריח את עצמו להמשיך להסתכל - אנשים מצפים ממנו לדעת דברים כאלה. בפגישה בשבוע שעבר שאלה אותו אישה אחת אם שמע על גאנה. הוא חייך וזקף אגודלים כי ידע שגאנה בדיוק העפילה למונדיאל. אבל התברר שהיא דיברה על רצח עם.

הוא נעץ מבט נחוש בטלוויזיה, אבל כעבור דקות אחדות הזדגגו עיניו משעמום והוא החליט לעשות הפסקה קצרה. הוא יעביר ערוץ לחמש, עשר דקות גג. ואחר כך יחזור לוונצואלה הזאת.

הוא לחץ על כפתור המועדפים בשלט, וגבר שמן הופיע על המרקע. היו לו שלושה כתמי זיעה עצומים על החולצה - שניים מתחת לבתי השחי ואחד באמצע הבטן.

"בואו נשמע אתכם!" צרח הגבר במיקרופון. "בואו נשמע אתכם מהללים את אלוהים!"

המנכ"ל זפזפ לערוץ כנסייה אחר ואחריו לעוד אחד. לפעמים כשהוא מתחיל לצפות בערוצי הכנסיות הוא פשוט לא מצליח להפסיק. הוא אוהב את המרץ והקצב של המטיפים, את התנועות והגניחות הנלהבות של הקהל.

הוא עבר לכנסייה בפטיסטית בממפיס. אישה מבוגרת רצה על הבמה הלוך ושוב, וחבטה על גופה ועל פניה כאילו היא מנסה להימלט מנחיל דבורים קטלניות.

"הללו את אלוהים!" היא צרחה. "הללו את אלוהים, הללו את אלוהים, הללו..."

גבר צעיר הציץ למשרד.

"אלוהים? אתה עסוק?"

אלוהים זפזפ בזריזות בחזרה למלחמה.

"אה... רק מנסה לעשות משהו בקשר לוונצואלה הזאת!" הוא אמר והצביע בכיוון הכללי של הטלוויזיה. "יש שם מלחמה."

"אוי!" אמר המלאך הצעיר. "לא התכוונתי להפריע!"

"לא קרה כלום. איך אני יכול לעזור לך?"

"נדמה לי שהגיע הזמן לפגישה של עשר?"

אלוהים הציץ בשעונו וגיחך.

"מה אתה אומר," הוא אמר. "לא שמתי לב לשעה!"

 

המלאך הוביל את אלוהים במסדרון לחדר הישיבות של ההנהלה. הוא רצה לפטפט איתו קצת, אבל לא ידע מה להגיד. למען האמת הבוס שלו עדיין מפחיד אותו. קרייג עובד ב"גן עדן בע"מ" כבר חמש שנים, אבל זאת הפעם הראשונה שיוצא לו לדבר עם אלוהים פנים אל פנים.

ההזדמנות נפלה לידיו לגמרי במקרה. הוא ישב ושתה קפה, ואחד המלאכים הראשיים טפח לו בכוח על הגב ואמר, "היי, כוח עזר, תביא את אלוהים לחדר הישיבות."

קרייג הוא מלאך, שתי דרגות מלאות מעל כוח עזר, אבל הוא לא טרח לתקן את דברי המלאך הראשי - הוא למד על בשרו שאין טעם לדבר איתם בהיגיון. חוץ מזה הוא שמח על ההזדמנות לראות סוף סוף את המשרד של אלוהים.

וציפיותיו התגשמו במלואן. הטלוויזיה של אלוהים היתה ענקית - שישים אינץ' לפחות - והשלט היה מדהים, לוחית כרום נוצצת שנראתה כאילו נוצקה במיוחד עבור כף ידו. השולחן היה עשוי עץ מלא ומכוסה כולו צעצועי מנהלים מגניבים. קרייג ראה ביניהם קובייה הונגרית (בשלבי פתרון מתקדמים במידה מרשימה) וגם "עריסתו של ניוטון", עם הכדורים המבריקים שמתנדנדים דקות ארוכות מכל דחיפה קלה.

הוא הגיע לחדר הישיבות ופתח בקושי מסוים את דלת הפליז הכבדה. אלוהים נכנס לחדר בנחת וקרייג ניסה להיכנס אחריו, אבל יד כבדה נחתה על כתפו. זה היה וינס, מלאך ראשי עצום בגובהו בעל שיער בלונדיני חלק.

"מצטער," אמר וינס וגיחך אליו מלמעלה. "חברי הנהלה בלבד."

בדרכו חזרה למטה, ל"מחלקת נסים" הנחותה, ניסה קרייג לנחש מה קורה מאחורי דלת חדר הישיבות. שם למעלה מתקבלות ההחלטות החשובות: הכרעות משמעותיות הרות אסון שישפיעו על גורלם של מיליארדים. הוא חשב בלבו שהיה נותן הכול רק בשביל לשבת איתם ליד השולחן...

עוד על הספר

  • תרגום: טל ארצי
  • הוצאה: מטר
  • תאריך הוצאה: יוני 2014
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 208 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 28 דק'
אלוהים, מה זה צריך להביע! סיימון ריץ'

המנכ"ל התרווח בכיסא המסתובב והדליק את הטלוויזיה השטוחה. יש איזו מלחמה בוונצואלה. הוא הכריח את עצמו להמשיך להסתכל - אנשים מצפים ממנו לדעת דברים כאלה. בפגישה בשבוע שעבר שאלה אותו אישה אחת אם שמע על גאנה. הוא חייך וזקף אגודלים כי ידע שגאנה בדיוק העפילה למונדיאל. אבל התברר שהיא דיברה על רצח עם.

הוא נעץ מבט נחוש בטלוויזיה, אבל כעבור דקות אחדות הזדגגו עיניו משעמום והוא החליט לעשות הפסקה קצרה. הוא יעביר ערוץ לחמש, עשר דקות גג. ואחר כך יחזור לוונצואלה הזאת.

הוא לחץ על כפתור המועדפים בשלט, וגבר שמן הופיע על המרקע. היו לו שלושה כתמי זיעה עצומים על החולצה - שניים מתחת לבתי השחי ואחד באמצע הבטן.

"בואו נשמע אתכם!" צרח הגבר במיקרופון. "בואו נשמע אתכם מהללים את אלוהים!"

המנכ"ל זפזפ לערוץ כנסייה אחר ואחריו לעוד אחד. לפעמים כשהוא מתחיל לצפות בערוצי הכנסיות הוא פשוט לא מצליח להפסיק. הוא אוהב את המרץ והקצב של המטיפים, את התנועות והגניחות הנלהבות של הקהל.

הוא עבר לכנסייה בפטיסטית בממפיס. אישה מבוגרת רצה על הבמה הלוך ושוב, וחבטה על גופה ועל פניה כאילו היא מנסה להימלט מנחיל דבורים קטלניות.

"הללו את אלוהים!" היא צרחה. "הללו את אלוהים, הללו את אלוהים, הללו..."

גבר צעיר הציץ למשרד.

"אלוהים? אתה עסוק?"

אלוהים זפזפ בזריזות בחזרה למלחמה.

"אה... רק מנסה לעשות משהו בקשר לוונצואלה הזאת!" הוא אמר והצביע בכיוון הכללי של הטלוויזיה. "יש שם מלחמה."

"אוי!" אמר המלאך הצעיר. "לא התכוונתי להפריע!"

"לא קרה כלום. איך אני יכול לעזור לך?"

"נדמה לי שהגיע הזמן לפגישה של עשר?"

אלוהים הציץ בשעונו וגיחך.

"מה אתה אומר," הוא אמר. "לא שמתי לב לשעה!"

 

המלאך הוביל את אלוהים במסדרון לחדר הישיבות של ההנהלה. הוא רצה לפטפט איתו קצת, אבל לא ידע מה להגיד. למען האמת הבוס שלו עדיין מפחיד אותו. קרייג עובד ב"גן עדן בע"מ" כבר חמש שנים, אבל זאת הפעם הראשונה שיוצא לו לדבר עם אלוהים פנים אל פנים.

ההזדמנות נפלה לידיו לגמרי במקרה. הוא ישב ושתה קפה, ואחד המלאכים הראשיים טפח לו בכוח על הגב ואמר, "היי, כוח עזר, תביא את אלוהים לחדר הישיבות."

קרייג הוא מלאך, שתי דרגות מלאות מעל כוח עזר, אבל הוא לא טרח לתקן את דברי המלאך הראשי - הוא למד על בשרו שאין טעם לדבר איתם בהיגיון. חוץ מזה הוא שמח על ההזדמנות לראות סוף סוף את המשרד של אלוהים.

וציפיותיו התגשמו במלואן. הטלוויזיה של אלוהים היתה ענקית - שישים אינץ' לפחות - והשלט היה מדהים, לוחית כרום נוצצת שנראתה כאילו נוצקה במיוחד עבור כף ידו. השולחן היה עשוי עץ מלא ומכוסה כולו צעצועי מנהלים מגניבים. קרייג ראה ביניהם קובייה הונגרית (בשלבי פתרון מתקדמים במידה מרשימה) וגם "עריסתו של ניוטון", עם הכדורים המבריקים שמתנדנדים דקות ארוכות מכל דחיפה קלה.

הוא הגיע לחדר הישיבות ופתח בקושי מסוים את דלת הפליז הכבדה. אלוהים נכנס לחדר בנחת וקרייג ניסה להיכנס אחריו, אבל יד כבדה נחתה על כתפו. זה היה וינס, מלאך ראשי עצום בגובהו בעל שיער בלונדיני חלק.

"מצטער," אמר וינס וגיחך אליו מלמעלה. "חברי הנהלה בלבד."

בדרכו חזרה למטה, ל"מחלקת נסים" הנחותה, ניסה קרייג לנחש מה קורה מאחורי דלת חדר הישיבות. שם למעלה מתקבלות ההחלטות החשובות: הכרעות משמעותיות הרות אסון שישפיעו על גורלם של מיליארדים. הוא חשב בלבו שהיה נותן הכול רק בשביל לשבת איתם ליד השולחן...